אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסד

סימן רסב

סעי' ג' בהג"ה כאלו התנה דמי משמע גם לענין עלה חמורו מאיליו הנזכר במחבר ולי צ"ע דהמעיין ברא"ש פא"מ סכ"ח יראה דתקנ"ח הוא ליטול דמי חמורו או הפסד מלאכתו כשלא היו בעלים שם כדי שישיב האבדה וא"כ אף אם נאמר כשעלה חמורו מאיליו לא יטול כיון שלא נפסד כלום אין חשש שלא ירצה להשיב כיון שאין לו הפסד דאם לא יעלה חמורו באמת ישלם לו ובש"ס הגוזל בתרא דאמר בעלה חמורו משמיא רחומו עליו קאי אאם התנה בפירש דאזי נוטל מכח התנאי ואפילו לדעת הר"ן בחידושיו פא"מ ונ"י שם דס"ל ג"כ דאם אין שם בעלים א"צ תנאי ומשמע מדינא מ"מ י"ל לענין עלה חמורו צריך תנאי דאף כשהתנה י"ל אלו ידע שיעלה חמורו לא הי' מתנה שישלם לו חמורו כיון דלא יהא לו פסידא אלא כיון דהתנאי מפורש לא מרעינן לו בדברים שבלב אבל כשלא התנה וע"כ לא צריך לשלם לו חמורו רק משום דלאו בשופטני עסקינן שיניח חמורו ויציל של חבירו וודאי אדעתא שישלם לו חברו חמורו עביד וא"כ י"ל אלו ידע דחמורו יעלה באמת הי' מציל בחנם או אלו הי' עם הבעלים והיו הבעלים מתנים עמו שלא ישלמו חמורו רק אם לא יעלה ודאי הי' מרוצה השתא נמי ל"ל אנן סהדי על יותר מזה ולע"ד לזה כתב בטור דיתנה בפני ב"ד אף דבלא"ה הוי כהתנה כמו שהקשה הטו"ז רק כינו לעלה חמורו של מציל.

סעי' ד' בהג"ה אם ירד ע"ד שניתן חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל של חברו בשבו"י ח"ב שאלה קנ"ו פסק בשרפה שצוה השר ושברו גגות וניצולו הבתים דחייבים התחתונים לסייע לעליונים בהוצאות הגגות כיון דנשבר עד ליווי השר והם ירדו ע"ד שניהן משא"כ אם העליון עשה להצלת עצמו ותחתון ניצול ממילא עיי"ש ובשו"ת גוא"י חחו"מ פסק דתחתונים פטורין דאזלינן בתר הגורם החק ולא בתר הניצול כמבואר במהרי"ק שורש קכ"ד וה"נ אף דבעל הגג לא פשע מ"מ אם לא שברו גגו היו ניזוקין תחתונים על ידו ובכה"ג פטורין התחתונים כיון דממילא ניצולו עיי"ש סימן ל"ב ובאמת מלקמן ס"ס ש"פ בהג"ה בהא דהכניס חמור יש ראי' לשבו"י עיי"ש באר הגולה אות ח' ואף דגוא"י הרגיש בזה ותירץ דשם מיירי דיש משא להאחרים ולולא משאם לא הי' החמור מטביע הספינה לא נראה כן מסתימת המרדכי ותשובת מיימני ורמ"א דשום אחד לא הזכיר מזה כלום ובתוס' רי"ד ב"ק דף קט"ז ע"ב אהא דספינה שעמד עלי' נחשול לטבעה דמחשבין לפי משאוי ולא לפי ממון כתב ז"ל פירש אף שמה שמשליכין מהנה לממון ולגופים אין מחשבין לפי ממון ולפי נפשות כמו שעושין בשכירות התייר דהכא ע"י המשאוי הן ניזוקין הלכך הדין נותן שיקלו מן המשאוי וינצלו ומחשבין לפי משאוי עכ"ל וזהו כמסרי"ק.

סעי' ז' ובשדכנות וה"ה סרסור ש"ך ואם מוכר רצה למכור במאה וא"ל הסרסור אמציא קונה ביותר ונחלוק המותר מבואר לעיל סימן קפ"ה ס"ד וב"י וב"ח ומהרי"ק שבב"י ס"ס קפ"ו דמהני התנאי ולא חילקו בין אם הוא יותר מכדי שכרו אף דבמקח שאל"ק הכל לבעלים תנאי שאני דרגילות ליתן כן ואף דפסק לו שכר בעד איסור להונות ביותר משויו מ"מ מהני תנאי כדאיתא בפרש"י בר"ם דכ"ב ב' בד"ה מאתיים.

בש"ך סקט"ו דבמקום שאין לשדכנות קצבה נותן כמו שהתנה והנה בתקנות ד' ארצות יש קצבה אך מבואר בח"ס חח"מ סכ"ה דלא נתפשטו תקנות ד"א במדינותינו ובשו"ת אמרי א"ש חא"ע סמ"ו כתב דלא תתנו לכל העולם רק לארצות וכל שלא ידענו שקבלו עליהם תקנתם במדינה אחרת אין לדון רק ד"ת וא"כ מועיל תנאי

סעי' ח' אבל אם נתן לו אחד שנלקח לבעל מלחמה ולא רצה לגרש אשתו עד שהשלישה לו מעות שיתן לו השליש אתר הגירושין וכשקבלה הגט הוציאה מסירת מודעה פסק בשו"ת ד"ח ח"ר בא"ע סימן פ"ד דיתן השליש המעות למגרש כמ"ש בשו"ת רשב"א סימן אלף ר"ם בנפלה לפני יבם שאינו הגון לה ולא רצה לחלוץ עד שנתנה לו מעות דלא מועיל מס"מ להוציא המעות ורמ"א א"ב סימן קס"ט ס"נ כתב דגם במשלישה לו מעות אינה יכולה לחזור את"ד אך הבאה"ט שם הביא משו"ת רש"ל דבהשלישה מעות מתני מס"מ ומשמע שם אפילו ציוותה ליתן לו במעמ"ש כיון דמעמ"ש חידוש והבו דלא לוסיף עלה בנידון דהכא דהוי על תנאי גם מסרם מודעה שלא יחשב כנתנה לידו ממש דהשליש לא יזכה לו אבל אם מסרה ליד החולץ לא מהני מס"מ עייש"ה.

ומה שנתקשה בד"ח על הרשב"א דלמה ל"מ מס"מ כיון דמחויב לחלוץ ואפילו בלא מס"מ יהא כמתנה באונס עיי"ש נתיישב במ"ש רש"ל שם סכ"ד כיון דהאידנא אין כופין לגרש ל"ה ממש כמתנה באונס וא"כ היכא דבא לידו אין מוציאין ממנו כשם שאין כופין אותו ליתן גט ועוי"ל לפמ"ש מהרי"ק בשורש קל"ג בראובן שהבטיח את שמעון להשתדל עבורו חכם ואחר שהוציא שמעון מעות והי' הדבר עומד להגמר חזר בו ראובן מדיבורו עד שנתן לו שמעון שכר ושוב בא מעות ראובן לידו ורוצה לעכבם והשיב שאפילו ת"ל שעל ראובן הי' מוטל לגמור ההשתדלות מאחר ששמעון הוציא מעות על סמך שלו לא חשוב אונס כיון דהוי רק בשב ואל תעשה שאינו עושה לו דבר רע רק ממנע מלעזור לו עיי"ש וכיון דל"ח אונס ל"מ מס"מ ג"כ אם נאמר דל"ח כמתנה ועיי"ש בשו"ת רש"ל דאף שביטלה המודעא מ"מ כיון שלא נתנה המעות ליד הבעל רק לשליש מועיל המודעא לחשבה מתנה באונס משא"כ כשנתנה לידו חשוב כמכר כיון דאין כופין לגרש ה"נ אין להוציא מידו אפילו לא ביטלה המודעה משמע דל"מ וכדעת הרשב"א ויש לצדד עוד כיון דהאשה אינה רוצה ליתן דהא מס"מ וא"ל יזכה הבעל ע"י מעמ"ש לא יהא כבא לידו ויוחזר לה הממון וכיון שעושה שלא כהוגן לא תקנו לו כדלעיל סימן רל"ה ס"א וגם בלא מס"מ אפשר די"א דלעיל סימן רל"ה ס"א בהג"ה לא ס"ל הא דא"ע סימן קס"ט ס"נ.

וכיון שהשליש יחזיר לאשה יל"ע אי הגט בטל והד"ח שם כתב כיון דלא התנה תנאי כפול אין הגט בטל עיי"ש וכ"כ רש"ל בתשובה הנ"ל אמנם לפמ"ש מהרי"ט בקידושין הובא בחידושי להלכות גיטין סימן קל"ד היכא דהטעתו וכסבור שאין כאן ספק וא"צ תנאי גרע מהתנה דכשהתנה הרי נסתפק וס"ל להתנות כראוי עיי"ש וה"נ כיון שהשלישה והטעתו כסבור דא"צ להתנות כלל ועיין פ"ת סימן קנ"ד בסה"ג מ"ש בשם שו"ת מהר"ם אלשיך וכיון שכן י"ל עוד אף דרשב"א כתב דל"מ מס"מ היינו כיון דע"כ החליצה כשרה אף כשיוחזר המעות לאשה דחליצם מוטעת כשרה לכן לא מועיל מסירת מודעא משא"כ בגט דכשיועיל המס"מ יתבטל הגט ואי דהרי רצונם להתגרש י"ל משום דהיתה סבורה שיועיל סמס"ממותתגרש בחנם ואף די"ל ג"כ אפכא שאין רצונה במס"מ רק משום דהיתה טועה שתתגרש אבל אם היתה יודעת שיתבטל הגט מחמת המס"מ לא היתה מוסרת מודעא מ"מ כיון די"ל הכי וי"ל הכי נוקים הממון וסא"א בחזקתן דמעיקרא וגם הוי דברים שבלב.

א"י להוציאה מידו כתב בשו"ת רשב"א ח"א אלף ר"מ דאין משנאם אחר נתינה וקרוב בעיני שאפילו חייב עצמו בשטר ואפילו בקנין א"צ ליתן עיי"ש ונראה דאם נתן לו ממרני דאין כותבין מי הוא המלוה ג"כ אי"ל משטה וכמ"ש טו"ז בא"ע סימן נ"ג סק"ה שחשוב כהחזיק אותו במעות שתיכף שיצאה הממרני מידו חייב לכל מי שיוציאנו עליו אין לך גמר והקנה יותר מזה דהא יכול ליתנה לאסר ויצטרך לשלם לו והוא יחזור עליו לתבעו על שנתן הממרני לאחר נמצא דהוא המוציא עיי"ש ה"נ ודאי גמר והקנה מה"ט

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה