אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רסב

סימן רסא

סעי' ה' עיין נתיבות שכתב דיאוש אינו מוציא מרשות בעלים עד דאתי לרשות זוכה ולדידי צ"ע מהא דלקמן סימן ער"ה ס"ל דגר שמת ובזבזו נכסיו ואח"כ נשמע שעדיין לא מת והחזירו הנכסים ואח"כ שמעו ששמועה ראשונה אמת הי' כל המחזיק בשני' זכה משמע אף שהחזיק אחר שנודע דשמועה ראשונה אמת והטעם שם כתב הה"מ כיון שנסתלקו חזקתן והחזירו נפקע חזקתן ועסמ"ע סק"מ ומ"א והא כיון שכבר זכו הראשונים תחלה לגמרי עכצ"ל משום כשהחזירו נתייאשו ומ"מ אף שנודע גורם שהחזיק אחר מהני חזקת השני ול"ד למ"ש הנתיבות דשור הנסקל שהוזמו עדיו יש לו דין הפקר ממש אפילו לא אתי ליד זוכה משום שאבוד ממנו ומכל אדם דכאן אינו אבוד מכל אדם דממ"נ אם חי הגר הן שלו וא"ל הן של הזוכה רק הזוכה בהן נתייאש בטעות ומ"מ נראה ראי' להנתיבות מפרק כל הצלמים דף מ"ג ע"א דר"א הקפר מצא טבעת שיש עלי' דרקון בדרך והכריח לגוי שיבטלה דאמר ש"מ גוי מבטל ע"ז של חברו ומנ"ל דלמא שאני התם דנתייאשו הבעלים כמבואר שם ואינו של חברו והל"ל רק ש"מ דנכרי מבטל ע"ז שאין לו בעלים אע"כ כיון שעדיין לא זכה בה שום אדם הוי של בעליו דע"כ ר"א הקפר לא זכה בה דא"כ ל"מ ביטול וצ"ל הא דשמעו שלא מת הוי כהעידו על שור שחייב סקילה אף ששקר העידו דחשוב אבוד מכל אדם ה"נ דבאמת מת הגר ושום אדם א"י לזכות בנכסיו מחמת השמועה שניה.

סעי ז' פירות מפוזרין בר"פ א"מ פריך לאביי דס"ל ישל"מ ל"ה יאוש מהך דפירות מפוזרין הן שלו הא לא ידע דנפל מיני' ומשני במכנשתא דבי דרי דאבדה מדעת הוא ושם בש"ס לפני זה בפסקא דמצא פירות מפוזרין וכמה אר"י קב בד"א ה"ד אי דרך נפילה אפילו טובא וכו' במכנשתא דבי דרי קב בד"א לא טרח אינש וכתבו תוס' הא דלא אמר דרך נפילה ואפילו טובא משום דס"ל כאביי דישל"מ ל"ה יאוש והרי"ף העתיק הך דאם דרך נפילה אפילו טובא וכן רמב"ם כתב סתם פירות מפוזרין הן שלו ולא פירש דוקא במכנשתא דבי דרי וקב בד"א והשיגו הטור דהא קי"ל כאביי דישל"מ ל"ה יאוש וכמה אוקימתת בש"ס שם לאביי משום דיקורי ומשום דמשמש בכיסו מידע ידע ומייאש ואל"ה הוי ישל"מ ורמב"ם לא הזכיר הנהו טעמי והרי נ"מ היכא דאין הוכחה דהרגיש מיד בנפילתו ומזה נראה בעליל דרמב"ם ס"ל היכא דהוי ספק א"צ להחזיר ובגמרא משמע להיפך מדפריך על אביי כמה קושיית והא לא ידע ומה קושיא אביי נמי לא אמר רק כשודאי לא ידע עד שמצאה זה ולא בספק והה"מ פי"ד מאבדה הלכה ה' כתב דנראה מהסוגיא שכל דבר שיש לחוש אם ידעו הבעלים בנפילתו א"ל אסור מספק עיי"ש והרואה יראה דמרמב"ם יראה להיפך ויותר תימה דראב"ד בהשגות פט"ו שם ה"א בספק הניח בדבר שאב"ס ס"ל דיהא מונח עד שי"א ולא כרמב"ם דזכה בו מספק ושתק לרמב"ם שם ה"ח במצא פירות מפוזרין דרך נפילה הרי הן שלו ולא השיגו דאימר לא הרגיש בנפילתן והוי ישל"מ עוד תמהו הראשונים אמאי פריך בפשיטות אי דרך נפילה אפילו טובא הא קי"ל כאביי דישל"מ ל"ה יאוש ועוד קשה מה מקשה לאביי כ"פ שם והא לא ידע אפשר ס"ל לאביי דמספק לא מוציאין מהמוצא דמוחזק וגם חזקה ליתא בזה לומר השתא נודע לו כיון דהחזקה עשוי להשתנות דסופו להרגיש והרי נודע לו עתה נימא כבר הרגיש טרם שנמצא ונלע"ד משום דבעל אבדה צווח דלא נודע לו ולא נתייאש דאלו מודה ודאי הוא של מוצאו וע"כ דאמר דלא נתייאש דלא ידע מהנפילה עד שנודע לו שזה מצאו ושמע הכרוז או שהמוצא אומר באיזה שעה מצאו ובעל אבדה אומר שאחר אותו שעה נודע לו שאבד א"כ הוי ברי ושמא ובב"ב דף קל"ה ס"ל לאביי בו"ש ברי עדיף ע"כ פריך שפיר והא לא ידע אבל לדידן דבו"ש לאו ברי עדיף לא מהימן דלא ידע ול"מ לרמב"ם דבספק הינוח זכה דה"נ מספק יאוש אלא גם לראב"ד בשלמא בספק הינוח כיון דאסור ליטול באיסורא בא לידו ואפילו יתייאש עכשיו תו ל"מ ולעולם בספק הוא לכן יהא מונח עד שיבא אלי' אבל בשאר אבדה הא דל"מ היאוש אחר שבא ליד המוצא כתב הרמב"ן דלאו דחשוב באיסור בא לידו כגזלה דהא רשאי הי' ליטלו אלא משום דנטלו ע"ד להשיבו נעשה שומר של בעלים וכפקדון הוא דברשות בעלים הוא ויאוש ל"מ בדבר שברשותו כמבואר באס"ז דף כ"ו ובריטב"א ומלחמות שם וא"כ כאן דאפילו יהא ספק ויהא מונח עד שי"א תו א"י להוציאו בדיינין וא"כ לא עדיף מקרקע דלעולם ברשות בעליו הוא דאינה נגזלת ומ"מ כשא"י להוציאו בדיינין חשוב אינו ברשותו כמבואר פ"ק דב"מ דף זיין ומהני בו יאוש כמ"ש נתיבות בסימן שע"א וא"כ ה"נ זוכה המוצא כיון דבעל אבדה ע"כ מתייאש עתה שא"י להוציאו בדיינין וחשוב אינו ברשותו לכן סתמא דש"ס פריך אי דרך נפילה אפילו טובא משום דקי"ל ב"ש לאו ברי עדיף ומוכח מזה כרי"ף ורמב"ם.

ומזה נ"ל גם בספק הינוח לרמב"ם דזכה בו אף דבעל אבדה מביא עדים דשלו הוא לא מועיל עד שיברר בעדים שהניחו דשמא אבדו ונתייאש כיון דאין בו סימן וכן מבואר בפרש"י בהמפקיד דף ל"ז ע"ב ד"ה ואם נטול שכתב ויביא עדים שהניחו שם ולרמב"ם ג"כ מהני עדים שהניחו שם אלא דלא שכיח דאפילו עדים שיכירו דשלו הוא לא שכיח כמ"ש תוס' במרובה דף ס"ו ובאלו מציאות דף כ"ז בדבר שאין בו סימן ק"ו דל"ש שיביא עדים דחפץ זה שלו ולא נודע לו שנפל ממנו עד אחר שזה מצאו וכן צ"ל בדברי הה"מ בפט"ו מאבדה ה"א דלא הקשה איך יזכה בספק הינוח רק מחמת דספק אינו שלו ולא הקשה דניחוש שמא יבורר בעדים דהניחו שם אע"כ דל"ח לזה דל"ש ועיין בהג"א ר"פ א"מ גבי חצי קב דכתב הרא"ש דיכריז מספק ובא"ז כתב לא יטול ואם נטל לא יחזיר ויהא מונח עד שי"א עכ"ל הרי אף דיכריז ויבא בעל האבדה ויטעון ברי א"צ להחזיר ע"כ לא יכריז ובן מוכח מדבריו שם גבי ספק הינוח עיי"ש ועפנ"י בכתובות דגם למ"ד בו"ש לאו ברי עדיף שאני אבדה דל"ח המוצא מוחזק כמ"ש תוס' בכתובות דט"ו ע"ב בד"ה להחזיר לו אבדה כיון דלאו מדעתו בא לידו הולכין אחר הרוב רק באבדה הוי ברי גרוע לכן לאו ברי עדיף עיי"ש ולפ"ז נמי י"ל דרק לאביי אהני ברי לפמ"ש תוס' בב"ב דף קל"ה בד"ה אביי דלאביי גם ברי גרוע מהני ובלא"ה י"ל דה"ט ברוב ישראל מחזיר לו האבדה לפמ"ש בספר יראים דאף למ"ד גזל עכו"ם שרי ל"ח לכם כמובא במג"א סימן תרל"ז לכן ל"ח המוצא מוחזק דאפילו האובד עכו"ם אינו של המוצא.

סעי י"ט פני הכלי לפני הפירות חוששין שמא מהכלי שפכו הקשה קצו"ח הא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב גם בקורבא דמוכח לתוס' ורא"ש עוד תמה על הב"ש שכתב בא"ע סימן י"ז ס"ק ס"ו דנמצא ארנקי סמוך למת ל"ה סימן דל"ד לכאן ולמה ל"ד ונלע"ד דהרי אמרה תורה והי' העיר הקרובה לילך בתר קרוב רק רוב עדיף אבל לא מצינו דחזקה עדיף מקרוב מדלא קמ"ל הש"ס גם בחזקה דגרע מרוב עדיפא ומסתבר כיון דקורבא מצד הסברא וחזקה רק גזה"כ בספק השקול וכיון דיש קרוב אינו ספק שקול והנה קי"ל ברי וחזקה מהני להוציא כמבואר בפ"ק דכתובות דף י"ב גם לשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וא"כ ק"ו ברי וקורבא עדיף מרוב וא"כ הרי בעל אבדה טוען ברי משא"כ בנמצא מת ומפרט לפמ"ש הג"א בפרק לא יחפור דקורבא דמוכח שקול כרוב וכ"כ כו"פ בסימן ס"ג והפנ"י הקשה בכל אבדה למה לי סימן הא הוי ברי ושמא ותירץ דאזלינן בתר רובא דעלמא דמהם נפל עיין בדבריו בפ"ק דכתובות שם וא"כ כאן דקורבא דמוכח נגד הרוב אהני ברי נגד השמא.

עוד נ"ל דזה לא שכיח שיאבד דקי"ל נפילה דרבים ל"ש כמבואר ביבמות קט"ז וב"ב קע"ב ע"ב וכן בפ"ק דב"מ דף י"ב ע"ב אמרינן מדנפל אתרע משום דבלא פסול לא שכיח נפילה ולבע"ת אפילו גבה בשטר זה מוציאין כדלעיל סימן ס"ה אך זה שאבד הכלי חזינן דאותו שעה לא נזהר ויצא מרובא דעלמא אבל מ"מ אין לנו לומר דגם אחר יצא מרובא וגם איש זה בפעם אחרת יש להחזיקו מרוב דשומרין חפציהן ע"כ י"ל בפעם אחת אבד הכלי עם הפירות שבתוכו דל"ל הפירות נפלו מרובא דעלמא דאדרבה רוב אין אובדין ואין להקשות ממ"ש רשב"א בגיטין דף כ"ח דע"י שהוחזקו כאן שני יוב"ש י"ל כמו דאתרמי הכא כן אתרמי עוד במק"א דשא"ה דיש קורבא דאזלינן בתרה כיון דליכא רובא וכמ"ש וביש אוגנים בכלי ולא נשאר בכלי או הפירות אחורי הכלי מוכח דנפילה אחרת היא לא עם הכלי ושוב י"ל מרובא דעלמא נפל דאטו האובד פ"א יתחזק כן לעולם ועיין לעיל סימן פ"ד ס"ב.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה