ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רנח
סעי' א' הזמן בירושלמי ס"פ מי שאחזו שדי מופקרת מעכשיו ולאחר שלשים על דעתי' דרבי מופקרת מ"ד דרבנן אינו מופקרת אף בהקדש כן כ"ע מודו אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט והקשה קצו"ח לפרש"י פרק האומר דלמ"ד תנאה היי היינו אם לא אחזיר בי עד שלשים וא"כ מה בין רבי לרבנן דלרבנן נמי דספק חזרה הוא עכ"פ יחול אחר שלשים כשלא יחזור עוד הקשה מה זה שאמר בהקדש כ"ע עודו לרשב"א שבר"ן פ"ג דנדרים דף כ"ט דמקדיש לאחר זמן יכול לחזור תוך הזמן א"כ עדיין תליא במחלוקת רבי ורבנן עיי"ש ונלע"ד לפמ"ש הר"ן שם דף כ"ט ע"ב בד"ה פשיטא אהא דמקדיש לאחר שלשים דפריך הש"ס פשיטא דמהני דמה פשיטותי' כיון דבדבורא בעלמא אקדשה כי חייל הקדש ליתי' לדיבורא ול"ד למקדש בכסף לאחר שלשים ונתאכלו המעות דהתם עדיין עלה שיעבודה דכסף ותירץ משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט פשיטא לש"ס דלא גרע מכסף קדושי דאשה הביאו בשו"ת רע"ק איגר סימן קמ"ד והנה בהפקר דנמי חייל בדיבורא ומ"מ אינו כמסירה דהא חזינן דירושלמי אמר בהקדש כ"ע מודו משום דאמל"ג כמסירה להדיוט ובהפקר אינו כן וא"כ א"ש דבהפקר לרבנן דחזרה הוי שלא יחול רק לאחר שלשים לא חל ההפקר כלל וכמו במקדש בשטר לאחר שלשים ונקרע השטר ולרבי דתנאה הוי א"ל אחזיר ח"כ חל למפרע כשלא יחזור אבל בהקדש דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט והוי ככסף אף דכלתה דיבורו לכן כ"ע מודו דבין לרבי בין לרבנן חל כשלא יחזור תוך שלשים ולפ"ז באמר שיהא שדהו הפקר לאחר שלשים לא חל ההפקר כלל כיון דכלהה דיבורו ובשו"ת רע"ק שם ר"ל גם לענין הפרה בנדרי אשתו אם אמר שיחול המרתו לאחר שעה כיון לאחר שעה כלהה דבורי' וסתרו מהא דנדרים דף ע"ב דאמר לכי שמענה עיי"ש בהג"ה ולע"ד שאני הפרה דכיון דגילה הבעל דעתו שאינו מרוצה בנדרה ממילא מופר כיון דהנודרת על דעת בעלה נודרת ובלא"ה הרי התורה אמרה דנדרה בדעתו תליא והרי גילה דעתו דאינו מרוצה בנדרה והא דקי"ל דא"י להפר קודם שתידור או ע"י שליח כדאיתא ביו"ד סימן רל"ד שם גזה"כ מאישה יקימנו ואישה יפירנו עי"ש טו"ז וכשאמר לה טלי ואכלי אף דאין זה הפרה סגי כשהפר בלבו כדאיתא בנדרים ע"ז ע"ב וצ"ע ובח"ר עמ"ש ובשו"ת סימן תקס"ג כתב עמ"ש בירושלמי דמפקיר מהיום ולאחר ל"י ל"מ לרבנן שא"א שיהא השדה מופקר ופירות לבעלים וכתב קצו"ח משום דהפקר ילפינן מתשמיטנה ונטשתה וכיון דשייר פירי אין זה נטישה והקשה מטוס"ע או"ח סימן רמ"ו להשכיר בהמתו לעכו"ם בהבלעה ולהפקיר ליום השבת וכתב ב"י שם דביום השבת שום אדם לא יזכה כיון דרשות עכו"ם עלה בשאלה או בשכירות והרי א"י להפקיר הפירות של יום השבת דשכורה לגוי ומ"מ מהני ואפשר לחלק דאם שייר פירי לעצמו לא מהני הפקרו משא"כ כשהשכירו דהפירות של אחר את"ד וסברא זאת יש לה יסוד ברשב"א פ"ק דקידושין דף ח' בד"ה התם ובדף מ"ז ע"ב דה"נ אם נשאר הפירות אצלו עדיין אגיד גבי' ואינו נטישה משא"כ אם לא נשאר למפקיר כלום הרי הוציא מרשותו לגמרי כל זכות שיש לו בו ולא איכפת לן מה דאגיד אצל אחרים עוי"ל דשאני עכו"ם דל"ח בעלים מד"ת דראה ויתר ורק משום ח"ה אסור לגוזלו עוי"ל לפמ"ש הריטב"א בקידושין דף מ"ז ע"ב דשאני הנאת גוף לפירות בקרקע שהפירות יוצאין מגופו ומש"ה מהני בהו קנין גוף הקרקע להפירות משא"כ כלי לתשמישו שאין התשמיש יוצא מגופו עיי"ש ה"נ י"ל כיון דאין להשוכר רק תשמיש הבהמה שאינו מגופו נמצא הופקר הבהמה לגמרי והוי שפיר נטישה לגמרי ואף דקי"ל דמהני אף דשאלה רק להשתמש היינו מתקנה כמבואר בריטב"א שם אבל מדינא לא מהני המשיכה כיון דהתשמיש אינו מגופה ואין לו שום חלק בגופה עיי"ש עוי"ל דמרי' דירושלמי ר"י דס"ל ק"פ כקה"ג ואנן קי"ל לעיל סימן רנ"ז ס"ה דק"פ לאו כקה"ג.