אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רנז

סימן רנו

סעי' ב' לבן בנו כאלו כתבה לבנו ולעיל סימן ר"י כתב דכאחר דמי והרגישו הש"ך ואחרונים ונראה משום דבגמרא נאמר רק בנו רק מסברא כתבו תה"ד ורא"ש למר ב"ב לאו כבנו ולמר כבנו לכן כאן דפירות הן על הקרקע של המקבל ואפילו אם בני בנים לאו כבניה אין צריך רק ליתן דמי הפירות כמבואר כאן לכן הנותן ובאי כחו עליהן הראי' להוציא וכמו דאמרינן בהמקבל דף ק"י ע"ב גבי יתומים אומרים אנו השבחנו משא"כ לעיל בסימן ר"י דאם ב"ב אינו כבן לא קנה כלל ובחזקת היורשים הוא ואח"כ מצאתי בע"ת לעיל סימן ר"י הביא מהשבו"י שכתב דלפיכך סתם הרמ"א שם דב"ב אינו כבנו משום דבחזקת יורשים הוא והמע"ה.

סעי' ז' הג"ה צריך קנין במרדכי פי"נ סימן תקצ"א ז"ל יש תקנה לבריא לחלק נכסיו לאחר מותו לכל יורשיו במתנת שכ"מ חוץ מאחד מבניו שאמר פלוני בני יטול לאחר מותו שליש ופלוני בני כך כיון שמצוה ואומר יטול אחר מותו אין לך מצוה לאחר מיתה גדול מזה מב"ב ובסימן תקצ"ג נשאל לר"מ על ראובן שאמו הפקידה ביד שמעון וכשמסרתו לידו אמרה אם אצטרך ממנו תנהו לי ואם היא תמות תנהו לראובן בני והשיב דלא זכה ראובן במתנה כיון שהיתה בריאה באותה שעה ולא עשתה קנין מב"ב ושם בהג"ה הביא ממהר"ם פאדוה סימן נ"ב דדברי מב"ב סותרין זא"ז דלעיל ס"ל דל"צ קנין ולע"ד י"ל דבב"ב דף קמ"ז איתא דמתנת שכ"מ קונה מדרבנן שמא תיטרף דעתו ופירשב"ם שמא עד שיבאו עדים לקנות הטרף דעתו של חולה קודם שיבאו ולא יוכל להקנות ונמצאת צוואתו בטלה והקשה מה בכך מאחר שאינו קונה באמירה ותבטל עכ"ל ונלע"ד דזה כל אדם רוצה שישלוט ביגיעו להנחיל כרצונו ואם צוואתו בטלה ענין רע הוא ודרכי' דרכי נועם והרי המפרש בים דמהני צוואתו באמירה כדלעיל סימן ר"ג ס"ח והרי הוא בריא אולם ולא שייך טעמו של רשב"ם דיטרף דעתו בחליו מחמת צער שלא יתקיימו דבריו אע"כ משום דטריד ובהיל אינו עושה קנין תקנו שיהא ככומ"ס וכן באס"ז שם פירש דחיישינן שתטרף דעתו ולא יוכל להקנות וי"ל עוד דשכ"מ גופא גומר ומקנה בדברים לבד בלא קנין מחמת האי חששא והנה מהר"ם פאדוה הקשה על הר"מ למה יהא דברי בריא ככומ"ס כשמצוה מחמת מיתה הא יכול להקנות ול"ש טירוף דעת בבריא ולפמ"ש י"ל כיון דמחלק ואומר שליש מנכסי לפלוני דאינו מקנה דבר מסוים רק חלק מנכסיו שישארו אחר מותו זה אינו יכול להקנות בקנין משום דשלב"ל ונכסים שיפלו לו כשהוא גוסס כדאיתא פי"נ דף קכ"ז ע"ב דיכיר צריך לומר דנאמן האב על בנו שהוא בכור דאין לו מגו דיהיב לו הרי דאין אופן ליתן חלק מנכסיו שיעלו לו במותו ע"כ בזה יש לו דין מצוה מחמת מיתה דשמא תטרף דעתו סמוך למותו כשיפלו לו הנכסים ושייך התקנה דמצוה מחמת מיתה משא"כ בתשובה שני' של מב"ב דנתנה דבר מסוים ובעין דיכולה להקנות לו ע"י אחר ע"ת שצוותה וכן במרדכי ספ"ק דב"מ תשובת מהר"ם ב"ב דכשאמר ינתן לפלוני לאחר מותו גם בבריא מועיל ג"כ עד"ז מיירי דאמר כך וכך חלק מנכסיו שיהיו לו דמכללא דהך תשובה דפי"נ אתמר כמו שמסיים עיין פי"נ ואף לפמ"ש רשב"ם דהחשש שמא יטרף דעתו בחליו מתוך שיודע שלא יתקיימו דבריו י"ל ג"כ אף דבשעת צוואה בריא הוא מ"מ כשיחלה אח"כ וידע דלא יתקיים צוואתו שצוה כבר תטרף עכשיו דעתו רק כיון שהי' בריא כשצוה הי' יכול להקנות ואיהו דאפסיד אנפשו וריב"ש סימן רי"ז נחית למ"ש כיון שיש אופן בקנין כשהיא בריא ל"מ משא"כ משא"י להקנות כשהוא בריא רק דחהי כיון דיוכל להקנות במתנת שכ"מ ואינו מוכרח כיון דגם אז אינו רק מתקנה מה לי אם יהיו דבריו שמכבר ככומ"ס או מה שצוה עכשיו והב"י סימן ר"נ מחודש ט"ז הביא משו"ת רשב"א דאם רוצה לחלק עזבונו לרבות לאחד ולמעט בדבר שאינו מסוים א"י לו דרך שיוכל לזכותם במתנת בריא שמא מה שיש לו היום לא יהא לו כשיפטר ולפיכך אין לו תקנה רק שיחייב עצמו ונכסיו מעכשיו ולאחר פטירתו לכאו"א לפי מה שירצה עכ"ל וג"ז יש בו ריעותא דנכסים שיפלו כשהוא גוסס לא יחוייבו יורשים ליתן לפמ"ש נתיבות סימן סמ"ך סק"י דחיוב בדשלב"ל לא עדיף מקנין לר"מ והרי בנכסים כשנפלו כשהוא גוסס א"י להקנות לר"מ מקודם כיון שאינו בר הקנאה כשבאו לידו כמבואר בפי"נ שם ומוכח דגם חיוב אינו מועיל דאלת"ה עדיין יכיר למה לי הא י"ל מגו דמחייב עצמו ונכסיו שיהיו לו כשהוא גוסס ליתן לבנו פי שנים וגם אודיתא ל"מ כיון דאין בו קנין דאודיתא לא מהני רק כאלו קנו ממנו ואע"ג דגוסס בר הקנאת לדעת כ"פ היינו כשיכול לדבר עתו"ס פרק עשרה יוחסין ד"ה ל"צ ונתיבות סימן רמ"ח סק"י בשם המח"א ובזה נמי נסתר טענת הריב"ש דבריא שצוה לא שייך חשש שמא תטרף דעתו דיכול לצוות סמוך למותו בחליו דשמא לא יוכל דבר ויהא שפוי בדעתו וכשידע שצוואתו אין בו מועיל הטרף דעתו עליו וצ"ל דריב"ש ס"ל כמהרי"ט הובא בקצו"ח סימן ר"ר ס"ו דכשא"י לדבר סתמא אינו שפוי בדעתו וא"כ ממ"נ כשיוכל לדבר יצוה אז ואם לאו כבר נטרף דעתו ומ"מ לרש"י וסייעתו דגוסס אף שיכול לדבר לאו בר הקנאה אינו מוכרח.

דבר שאינו בידו בשו"ת מהר"ח א"ז סימן צ"ה ז"ל על שפסקו שכל מי שימסור מעולמו קודם חברו שיהא הכל לנשאר בחיים רבותינו ז"ל אמרו הן הדברים הנקנין באמירה שיחשבו כקנין בעלמא ואפשר אף דברים שאין נקנין בקנין אלא במע"ש או במתנת שכ"מ נקנין גם כאן כגון הלואה וכיוצא בזה הואיל ונקנה בשום מקום אבל התנה שאשתו תורישנו דהיינו אחד בין האחים דלא קנו אפילו בשכ"מ לכ"ע לא מהני הכא ויהא אינו לשון מתנה שיועיל בשכ"מ דדוקא יזכה יטול יחזיק יקנה אר"ש פמ"ש דף קמ"ח ב' דלשון מתנה הן וכ"ש כאן דהי' לו אב ומה יוכל להתנות הבן בנכסי אביו ועדיין לא נתנה לו עכ"ל ביאור דבריו דאיש ואשתו קודם שנישאו פסקו ביניהם שכל מי שיפטר קודם שיהא הכל לנשאר בחיים ומחמת מצוה מחמת מיתה ל"מ כיון דבריאים היו רק מהני מכח חיבת נשואין דהן הדברים הנקנין באמירה כדאיתא בא"ע סימן נ"א אך כיון שאמרו יהא לא הוי לשון מתנה ובשכ"מ ג"כ אינו מועיל לשון ירושה למי שאינו יורש לכן גם כאן ל"מ לענין אם מת הבעל שתורשנו אשתו אבל הבעל אם נשאר חי בלא"ה יורש אותה ולמדנו חידוש מזה אף דלא אמרו מהיום ולא"מ ובריא א"י ליתן לאחר מותו וכמ"ש מהר"ם פאדוה סנ"ב בשם רשב"ם ומבואר בהג"ה כאן מ"מ כיון דבשכ"מ מסני מתק"ח מועיל נמי לפני החופה הואיל ונקנה בשום מקום ועיין א"ע סימן נ"א.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה