ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ריב
אלא דבר שי"ב ממש מעשה בא לפני בראובן ששכר ראנדיא מקיריה בהרבה מקומות אח"כ נשתתף עם שמעון ועשו כתב שותפות על משך זמן ששכר ונכתב בהכתב ששמעון יש לו חלק ומחויב ליתן שכירות ובתוך הזמן חלקו המקומות ונתפשרו שיחזיק שמעון מקום אחד לבד באיזה סך שכירות וכתבו וחתמו ע"ז והחזיק שמעון חלקו שנה ואח"כ חזר בו אלהבא נלע"ד דהדין עם שמעון דראנדיא רק רשות ששום אדם לא ימזוג זולתו והוא דבר שאין בו ממש ולאו בר קנין הוא אלא דבשו"ת רש"ל סל"ו כתב דמדד"מ מועיל וכתב נוב"ת חא"ח סכינו דד"מ רק שיועיל הקנין להשוכרים ממלך או השר אבל לא מצינו שיוכלו להשכיר לאחרים ועיין נה"מ סימן ר"א כתב ג"כ דבשכירות אוראנדיא ל"מ שטר רק מדד"מ ועיין עוד נתיבות סימן ס"ו סקי"א דשטר שכירות אורנדיא שהוא חוב על השר לקיים מהני כומ"ס וא"כ כאן דל"ה כומ"ס יכולין לחזור וליכא קנין בתחלת השותפות ובחלוקה ועוד כיון דנכתב בשטר השכירות הנעשה בין השוכרים ובין הקיר"ה דאין רשות להשוכרים להשכיר לאחרים א"כ עברו ע"ד המשכיר ובטל השכירות ואין הראנדיא שלהם וכמבואר כה"ג ברשב"ם פי"נ ריש דף קל"ד.
וחד מהמורים חלק עלי כיון שנכתב בשטר ששמעון מחויב ליתן שכר ראנדיא כו"כ חל עליו החיוב שנית דשותפות גם בדשלב"ל מועיל ועוד כיון שערבו פירותיהן חל השותפות כמבואר בסימן קע"ו וגם כיון שהחזיק ראובן בחלקו וזכה דשכירתו מקיר"ה מועיל מדד"מ ממילא גם שמעון זכה בחלקו כשותפין שחלקו קרקע כיון שהחזיק אחד גם השני א"י לחזור וכל דבריו אין בו ממש מה שטען מכח החיוב י"ל דודאי מחמת דסברי דהשכירות קיים כתבו דמחויב ליתן שכירות אבל כיון דלדינא שכירות אין כאן חיוב אין כאן וכה"ג כתב מהרשד"ם סימן רפ"ח הובא במשפט שלום סימן ר"ט ס"ד ועיין לעיל סימן ר"ג ס"ג בהג"ה הואיל ולא קנה זה המעות ל"ק זה המטלטלין אעפ"י שמשכן.
ועוד הגע עצמך מי שקנה פירות דקל שלב"ל ונתן לוקח שט"ח שחייב למוכר דמים כו"כ בעד הפירות שקנה לדברי החולק כיון שנתחייב אינו בחזרה וכי עדיף מנתן מעות מזומן ליד המוכר דשניהן יכולין לחזור וצריך המוכר להחזיר לו מעותיו ואנה השכל יגזור כן ול"ד לחייב א"ע בחנם דלעיל סימן מ"ם דכאן בעד השכירות הראנדיא חייב א"ע וכיון דחוזר מגוף השכירות ממילא אינו חייב ועוד איך יתכן דמשכיר יוכל לחזור ולא שוכר ועיין טו"ז יו"ד סימן רל"א סק"ג בשם רש"ל דכיון שחיוב הבעל לא חל גם חיובה בטל דלא נתחייבה רק אם גם הבעל לא יוכל לחזור וכן בביטל מקח ביותר משתות קי"ל כיון דמתאנה יכול לחזור גם מאנה יכול לחזור כדלקמן סימן רכ"ז ס"ד בהג"ה ואף דכתב שם דבנתרצה המתאנה פ"א שוב א"י לחזור גם המאנה שא"ה כיון דנודע לו מאונאה ונתרצה נתקיים המקח לחלוטין ואינו בחזרה משום צד ואמרינן איגלאי למפרע דנתקיים מקח זה וכאלו לא נתאנה אבל כאן אף דראובן אינו חוזר עכשיו עדיין יכול לחזור כל שמה ולא נתחדש שום ידיעה וחיזוק מאשר היה מעיקרא ואף להמחבר שם דמאנה אינו יכול לחזור אם זה אינו תובע אונאתו ה"ט די"ל לו א"ל דאוניתני ל"ה יכלת לחזור ואין חוטא נשכר וכן מבואר לעיל סימן ק"ץ ס"י בעייל ונפיק אזוזי דכיון דהמוכר יכול לחזור גם לוקח יכול לחזור דאין מקח לחצאין וכ"כ תוס' פרק איזהו נשך דף ס"ו בתוס' ד"ה ומניומי בסה"ד וז"ל דהכא קני משום דתפיס מלוה ולעיל בפרק הזהב דלא קני מוכר הערבון אע"ג דתפיס משום דלא קני לוקח כפלים עכ"ל ואף דלעיל סימן ר"ז הובא שתי דעות ולרמב"ם לוקח א"י לחזור כבר כתבתי שם טעם לחלק ועוד דמ"מ י"ל קי"ל כר"ת וש"פ דכל היכא דאחד יכול לחזור גם השני חוזר וכ"כ שעמ"ש סימן רט"ז כיון דמוכר יכול לחזור מליתן דקלים משום דהוי דשלב"ל גם לוקח יכול לחזור דאינו בדין דאחד יוכל לחזור ושני לא עיי"ש ול"ד למחייב עצמו בדשלב"ל דמהני לעיל סימן סמ"ך דהתם כיון דחייב גופו דאיתא בעולם הוי כמוכר דבר שב"ל אבל כאן ראובן מכר דשלב"ל ואין בו ממש ושמעון חייב עצמו שכירות בעד זה וכיון דהקנין לא חל ממילא גם החיוב בטל ועיין נתיבות סימן ר"ד בקנה מטלטלין ולא משך ונתן שט"ח על המעות דיכול לחזור ועש"ך סימן ל"ט ותומים שם ס"ק כ"ז ועיין נט"ש סל"ד ומ"ש לעיל סימן ס"ו סל"ב בהג"ה וי"ל דהך דנט"ש שאני דהודה שכבר קיבל הסחורה וגם תנאי שאני.
וראיתי ברשב"א פרק כל הגט דף למ"ד אהא דמלוה מעות לכהן דבפירות דקל אף דנתן מעות שניהן יכולין לחזור וצריך מוכר להחזיר המעות ודוקא במוכר פירות דבעי למשקל מרשותי' דמוכר דאיכא למימר דלוקח מצי הדר משום דאכתי רשותי' דבעל הדקל איתא על הפירות אבל במלות מעות לכהן דלית לו למשקל מידי מרשותי' דכהן בלא דעתו דכהן מזכה לו ע"י מאן דבעי והדר שקיל מיני' לא חשבינן כאלו רשותי דכהן עלייהו להכי דנימא בהו דשלב"ל דהא מכי יהיב לו ישראל הנהו דמי לית לו מידי גבי כהן דלימא לו הדרנא בי דאכתי לא זכית לי האי זבינא עכ"ל ולפ"ז יש לצדד בדבר שאין בו ממש ובנ"ד דל"צ למשוך שום דבר מרשות מוכר כיון שנתן מעות לא יוכל לחזור אך ה"נ דראובן זכה באוראנדיא מדד"מ והוא על שמו ושמעון צריך לבא בכח והורמנא דראובן כיון שאין קנין נתפס בו לא זכה מיד ראובן משא"כ התם לא בא ולא יבא ליד כהן ועוד דרשב"א לא כ"כ רק לרש"י אבל לפירושו אינו מוכרח לחלק בזה עיי"ש.
ויש לעיין בירושלמי בגיטין פרק מי שאחזו היו חד ב"נ אקדים פריטי לאלפא ונגב נהרא אתי עובדא קומי רנב"י הא אלפא אייתי נהרא ולפ"ז בקונה דשלב"ל ונתן מעות וחוזר יאמר המוכר הא הסחורה והלא אנוס הוא מחמת חזרת לוקח וי"ל שא"ה דלולא דנגב נהרא שניהן א"י לחזור חכה במעות ואונס רחמנא פטרו
וטעם שני שאמר דשותפות שאני אדרבה ראי' לדברי מסימן קע"ו ס"ג דדעת המחבר דחייטין שעשו שותפות ל"מ קנין וא"כ י"ל קי"ל ועוד דטעם החולקין ברמ"א שם דאגב דצייתי אהדדי ובעי לקנות גומר ומקנה וה"ד התם דשניהם שוים לקנוס דשלב"ל עתה אבל כאן ראובן כבר זכה ובא להקנות לשמעון לבד ול"ל איידי דבעי שלא יהא שמעון יכול לחזור גם הוא גמר ומקנה דא"כ בכל מוכר דשלב"ל כולא או פלגא נימא כן וגם ערבו פירותיהן ל"ש הכא דבשלמא בשאר שותפים דכחם שוה מכיון שמערבין פירותיהן או עשו קנין חל הקנין על הפירות והם בשותפות ומה שירויחו בפירות הללו משותף ביניהן אבל אין מבוא מצד עירוב המעות או פירות שיוכלו להקנות זל"ז דבר שאין קנין חל עליו כמו הכא דראובן זכה באוראנדיא מדד"מ וכי עדיף ערבו מעותיהן או המשקאות מאם נתן שמעון לראובן מעות לידו וקבלו בקאג"ס ואפילו ת"ל דהשותפות קיים מ"מ אין שום קיום להחלוקה דאיך יזכה שמעון בראנדיא אחת כיון דאין קנין נתפס בו ול"ד להחזיק אחד בחלקו דגם שם א"י לחזור כמבואר סימן קנ"ז ס"ב דכיון דהחזיק אחד ממילא זכה שני מכח חליפין גם ל"ש חזרה כיון דאחד זכה בחלקו אבל כאן דאין קנין נתפס לשמעון משום דאין באוראנדיא ממש לא שייך קנין חליפין דל"ה קרקע בקרקע וגם במה יתחייב שמעון לשלם שכר אוראנדיא מחמת דזכה ראובן בחלקו שבירר לו ואף לדעת הפוסקים שם דסגי בהלך בחלקו אף דהילוך ל"ה קנין בעלמא דקל הקילו בחלוקה לברר החלקים ואגב דבעי לקנות וצייתי אהדדי די בקנין כל דהו אבל צריך עכ"פ קנין רק דהם אמרו דהילוך הוי בזה קנין אבל כאן אין קנין נתפס בו כלל ול"א שום קנין וליכא שום חזקה דהוי דבר שאין בו ממש ומ"מ אם הרויח שמעון קודם שחזר בו צריך להחזיר הריוח.
הג"ה יש לפרש השטר בב"י סימן קצ"ה הביא לשון ר"ה בדבר שאין ממש ל"מ קנין מדגרסינן בפמ"ש ש"מ שאמר ידור פלוני ל"א כלום וסיים הב"י דאין כן דעת הרשב"א שכתבתי בסימן רנ"ג ובתשובה לרמב"ן שאכתוב בסוף הסימן שהם כתבו שהקנין ענין חזק ומגופו של קרקע קנו מידו כההוא דר"פ הכותב וחז"ה דף מ"ג ורמ"א סתם ולא הביא דעת ר"ה ונ"ל די"ל ר"ה מודה בקנין בשטר כיון דשטר מועיל בדבר שיש בו ממש לחיוב ולמתנה הקנין לטפוי ומגופו של קרקע קנו מידו דהא ראייתו רק משכ"מ דדבריו ככומ"ס ולית בו מלתא טופיינא ה"נ בקנין בע"פ דבלאו קנין גם דבר שיש בו ממש לא מועיל ואף דב"י כתב דר"ה חולק עם רמב"ן ורשב"א היינו דלטעמייהו דקנין ענין חזק גם בע"פ יועיל ואפשר לפיכך ל"ק על ר"ה מר"פ הכותב וחז"ה דשם קאי אכתב בעודו ארוסה דו"ד אין לי עליך דבנשואה ל"מ ועלה מסיק דקנו מידו מהני וכן בפחז"ה קאי אכותב עיי"ש אך בסימן רמ"ה ס"ב הובא שתי דעות די"א והוא הרשב"א שאם קנו מידו מהני לשון אתן והובא בב"י סימן קצ"ה משום דקנין מלתא אלימתא ומתקן הענין וכאלו מחייב עצמו באותו דבר שאמר ליתן וכדאסיקנא בר"פ הכותב דמגופה של קרקע קנו מידו ובחז"ה דף מ"ג וידוע דתשובת המיוחסות לרמב"ן לרשב"א הם כמ"ש ב"י בהקדמתו לטוא"ח וחד טעמא וראי' לדבר שאב"מ ולאתן דקנין מתקן הענין באופן המועיל בדבר שאב"מ מגופה של קרקע קנו מידו ובאתן מגופו של הנותן קנו שמחייב גופו אבל לפוסקים החולקים בסימן רמ"ה דאפילו שטר וקנין ל"מ באתן ה"נ וצ"ל דבסימן רמ"ה מחמת דכתב בשטר לשון הנותן שאמר אתננו לו לכן גם קנין ל"מ משא"כ הכא לשון העדים שראובן נתן לדור בביתו ולא נכתב באיזה לשון אמר לכן כיון דקנו מידו י"ל שקנו ממנו בענין המועיל והקנה לו הגוף לדור בו היינו דאמרינן דבפירוש הקנה הגוף ולכן שינה רמ"א מלשון הרמב"ן שבב"י שאמר הרינו נותן וקנינא ממנו ורמ"א כתב שנתן לדור והעיר בזה המשפט שלו' ולפמ"ש א"ש ואפשר הכא דהזכיר גוף הבית עדיף מאתן דלא הזכיר חיוב גופו וכה"ג איתא בר"נ נדרים ט"ז ע"ב בשם תוס'
סעי' ד' הקונה לז"ק הוא בונה והורס ופשוט דא"צ להעמידו כבראשונה כשכלה הזמן כיון דעשה ברשות וכן מוכח במל"מ פי"א משמטה ויובל ורשד"ם סימן רצ"ב בד"ה לחקירה הב' וראב"ד בהשגות פכ"ג דמכירה.