אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רט

סימן רח

ויש להם אונאה כתב הש"ך אפילו אותו דבר אין שער שלו ידוע דלא כב"י נשאלתי אם איסור אונאת דוקא בדבר שיש שער קצוב שכל בעלי חנויות מוכרין בשוה אבל כשכל חנוני מוכר כפי מה שיכול להוציא מן הקונה אם מותר למכור ביוקר בדבר שיכול הקונה לקנות דבר זה אצל אחר בזול ואלו ידע לא הי' קונה אצלו ביוקר והשבתי הדבר מבואר בש"ך כאן ונ"ל ראי' לדבריו ממ"ש הה"מ פ"ח ממלוה ה"א דדעת הרמב"ם דאסור למכור בהקפה ביוקר בשביל המתנת מעות אפילו בדבר שאין לו שער קצוב דלא כרשב"א ובקרקע מותר לפי שאין לומר שיהא כיוצא בו נמכר בשוק ויתא הרבית ניכר ועוד שאין אונאה לקרקעות וכל שהוא דרך מו"מ כ"ז שאינו נראה כרבית מותר עכ"ל א"כ דון מינה דבמטלטלין גם באין לו שער קצוב שוה אצל כל המוכרים אונאת יש בו דאל"כ למה אסור למכור ביוקר בהקפה וגם לטעם הראשון דקרקע אין כיוצא נמכר בשוק ואין הרבית ניכר ועדיף ממטלטלין שאין להם שער קצוב ולמה הוצרך בגמרא פרק הזהב למעט קרקעות מאונאת מדכתיב מיד עמיתך דבר הניקח מיד ליד תיפוק לו דאין כיוצא נמכר בשוק ולית בו שער ידוע עכצ"ל דבאונאה אין לחלק דכל שיודע דאפשר ליקחנו אצל אחר בפחות מאנהו ואסור.

בבא"ג תירץ קושית ב"י וז"ל שהחלב וגיזה א"א לעמוד עליהם לא במדה ולא במשקל הוא מוכר אכסרה דאין בהם אונאה כדלקמן סימן רכ"ז סי"ו עיי"ש בהג"ה עכ"ל ותמוה דרמב"ם ומחבר שם ס"ל דגם באכסרה יש אונאה ואפשר דהתם שאני דאפשר לשער באומד ע"ה סמכו על האומדן דעת וטעו ולא מחלו אבל בעיזי חולבת דא"א לשער באומד לכך נחתי ליאנות או להונות ומחלו אהדדי וכמו ביודע שיש בו אונאה ובערמה ג"כ טועה באומד ועיין מח"א בדיני אונאה סכ"ד השיג על הב"י והביא מתשובת הרא"ש כי"ג ס"כ דדבר המשתנה לעי הזמן אין בו אונאה דלהכי נחית כפי מה שיגרם מזלו להבא וע"כ ל"ש אונאה בחכירות גאבעלי.

סעי' ב' ב' שהחליפו בש"ך סק"ג ובה"ג פסק מהרשד"ם סימן קכ"ג באחד שמכר ספינה שנטבע והמעיין שם יראה להיפך דשם נשמע דהסחורה רובה או כולה הוציאו מן הים והתנו בין שיבאו כולו א"ל ואח"כ נתברר שקודם המכירה נאבד כולו ופסק מהרשד"ם דהוי מקח טעות דאדעתא שהי' המקח במציאות עבדין ולא קנה רק אחריות דלהבא עיי"ש משמע אם בפירש התנו גם על האחריות שלעבר מהני ועיין נתיבות סימן רנ"ט דאבדה שאינה במקום המשתמר ל"מ בה מכירם דחשוב דבר שאינו ברשותו וברמב"ם פכ"ב ממכירה דין ט' ובש"ע סימן רי"א ס"ז שזה כמי שאבד שאינו ברשותו וא"כ אם מכר לו מה שנטבע אם תמצא לא מהני המכירה ממילא אף דסבר וקיבל גם אם לא תמצא ל"מ דלא קבל עליו לוקח רק מחמת דסבור שיועיל המכירה לכשתמצא רק בנידון רשד"ם מה שנטבע לא הי' אפשר שתמצא ע"כ אם הי' מקבל אחריות שעבר הי' מועיל.

סעי' ד' יכול להתחייב במשפט שלום הביא משו"ת תשב"ץ סימן רפ"א ראובן עשה חליפין עם שמעון ומשך ראובן הסחורה וראובן לא הי' לו עדיין הסחורה וא"ל המתן עד שתבא הספינה ונפטר ראובן ונמצא בפנקסו שהוא חייב לשמעון כו"כ סחורה והשיב אף דאא"מ דשלב"ל כאן חייבים היורשים לתתה דהאומר לחברו חייב אני לך מנה בשטר חייב עיי"ש ובשו"ת גוא"י חחו"מ סימן יו"ד למד מזה ללוה שהבטיח למלוה אחר ההלואה ליתן לו מחצית שכר ומת ונמצא כתוב בפנקסו שחייב למלוה כו"כ ואומר המלוה דלפי חשבון עם החצי ריוח שנתפשרו ליתן לו כו"כ בחדש עולה סך זה אף דא"צ ליתן הריוח כמ"ש הש"ך יו"ד סימן קע"ז ס"ק מ"א מ"מ כאן דכתב בפנקסו בלשון חיוב א"י לחזור את"ד וכבר כתבתי בסימן סמ"ך דתשב"ץ לא כ"כ רק לרמב"ם דבאומר חייב אני לך מנה בשטר חייב אבל לפי מה דקי"ל דצריך קנין או שטר ה"נ לא מתחייב כיון שלא מסר שטר ליד מקבל ואין להוציא מיורשים ועתה נראה דגם לרמב"ם ליכא חיוב לפמ"ש בנתיבות סימן מ"ם סק"א בשם הר"ן דאם כתב לו בשטר חייב אני לך מנה ומסרו לו בפני עדים לא אמרינן דנתחייב חיוב חדש רק אם גילה בפירוש דלאו הודאה הוא אבל בסתמא אמרינן דהודאת הוא וא"כ ה"נ תלינן דהודאת הוא וכיון דשמעון מודה דהוי דשלב"ל חזינן דהודאה בטעות הוא דטעה ראובן וסבר כיון דמשך שמעון חליפיו שוב אינו בחזרת וחייב ועש"ך סימן מ"ם סק"א ונתיבות סימן ר"ז סט"ו דכ"כ לענין דשלב"ל וכן בנידון הגוא"י תלינן בהודאה מחמת דטעה דסבר דמתחייב ליתן רווחים שירוויח מחמת שנתפשרו שישאר אצלו על עסקא והרי מלוה מודה דלא הי' ביניהם רק דברים בע"פ אך כבר כתבתי בסימן סמ"ך דבחליפי שוה בשוה כיון שמשך אחד נתחייב חברו אפילו דשלב"ל.

סעי' ה' בהג"ה אם טרח כ"כ תה"ד סימן ש"כ משום דהבטיחו ליתן לו וא"ל הי' נותנו הי' מחוסר אמנה ודאי טרח וקנה דליקו בהימנותי' ויליף לה מפ"ק דב"מ דט"ו ע"ב גבי חזר ולקחה מנגזל והנה באס"ז שם בד"ה תהא במאמינו כתב דתמוה דבמאי קנה לה לוקח מגזלן וכתב רשב"א דעשו שאינו זוכה כזוכה ושיטת הר"ן דהנאה שהחזיקו לנאמן וסומך עליו חשובה בעיניו ומקנה אותה לו בה כקיבל דמים וכ"כ ריטב"א וריצב"ש לחד תירוצא דהנאה זו שוה כסף ולחד תירוצא כתבו דנגזל לדעת כן מוכרה ומקנה ללוקח ואפילו למ"ד בב"ק דף ק"ב מי הודיעו לבעל חטים הכא מודה שכבר הוא יודע שזה מכרה והאמינו הלוקח וכמי שהודיעו גזלן שלצורך לוקח חוזר ולוקחה דמי וכ"כ הרא"ש שם דטרח לעמוד בנאמנותו וקנה השדה מהנגזל בשליחות הלוקח תוכה לו וכ"כ רמב"ן שם ונ"מ דלטעם דבשליחותי' נורח וקנה אף דלא עשה עם לוקח ראשון רק קנין כסף דאפילו הי' ברשותו סגי במש"פ עתה דקנה בשבילו ומשכו הוי כעשה לוקח א' המשיכה אבל לטעם רשב"א ור"ן גם עתה ליכא רק מש"פ ויכול המוחזק לומר קי"ל ואנן דלא קי"ל כבני מערבא דס"ל מי הודיעו כמ"ש רא"ש שם בב"ק וש"פ ה"נ גם לטעם דשליחותי' עביד לוקח א"צ שידע המוכר.

ובמשפט שלום הביא משו"ת תשואות חן דחולק על הג"ה זאת ועיינתי שם ותורף קושייתו מב"מ ט"ו ע"ב דא"ר שדה זו שאני לוקח כשאקחנה קנוי' לך קנה ואמר רבא דאליבא דר"מ אמרה רב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל והא רב גופא ס"ל דחזר גזלן ולקחה מבעלים ראשונים דקנה לוקח ומזה מוכח כמ"ש הראשונים דדוקא בלא הכיר בה הלוקח דגזולה בידו וא"כ למה סתם רמ"א ולא פירש דה"נ דוקא כשלא ידע לוקח דמכר לו דבר שאינו שלו עיי"ש ויותר ה"ל להקשות דלקמן בסימן דש"ע ס"ה כתב הרמ"א עצמו דבהכיר בה לא קנה ולע"ד שא"ה דמכר לו מה שכבר גזל וישנו ת"י ומשתמש בו וכח זה מכר לאחר ולא הבטיחו לקנותו מהנגזל ולכן בהכיר בה ל"ש דליקו בהימנותי' אבל כאן מכר לו דבר שלא בא לידו עדיין ע"כ הכונה שישתדל ליתנה לו רק דמ"מ י"ל בשלמא לא הכיר בה סמכה דעת לוקח משא"כ בהכיר דאימר לא יוכל לקנותה אלא דהתה"ד מסברא מדמה להו כיון דהבטיחו להשתדל לו וליתנה לידו יש בו משום מחוסר אמנה וסמך דעתו שישתדל ויטרח לקנותו בשבילו ודאי אדעתא דהכי טרח וקנה אלא לרב דס"ל בב"מ דף מ"ט דברים אין בהם משום מחוסר אמנה ליתא להאי סברא ושפיר אמר רבא דרב ע"כ לר"מ אמרה ואנן קי"ל לעיל סימן ד"ר דדברים יש בהן משום מחוסר אמנה ע"כ ה"נ אף דליכא קנין מחמת דאינו ברשותו יש בו משום מחוסר אמנה ופוסקים וש"ע לקמן סימן רי"א דפסקו בשדה זו לשאקחנה קנוי' לך לא קנה י"ל דנ"מ היכא דל"ש דליקו בהימנותי' וכמ"ש בסימן דש"ע ובאמת ציין רמ"א בסימן רי"א ס"א וע"ל סימן ר"ט ס"ה וכונתו למ"ש.

ומה שכתב עוד שו"ת הנ"ל דהר"פ וריטב"א ורמ"ך תירצו למה אמר דרב אליבא דר"מ ולא משום דטרח וקנה דליקו בהימנותי' משום דהשדה כבר ביד הגזלן סמכה דעת לוקח יותר דבקל ימכרנו לו הנגזל כיון שאינה בידו וא"כ לא ס"ל כתה"ד ולפמ"ש א"ש דלרב דלא ס"ל דיש בדברים משום מחוסר אמנה צריך סמיכת דעת לוקח מחמת שהוא בידו ומחמת זה ניחא לגזלן דליקו בהימנותי' יותר כיון דלוקח סמיך דעתו דקני עדיף מדברים.

צריך לקיים מקחו ראובן הפקיד ביד שמעון מטלטלין ומכרן ללוי וכשנודע לראובן לא נתרצה על המכירה אח"כ קנה שמעון המטלטלין מהמפקיד כתב בשו"ת רשב"ץ בחוט המשולש למהר"ש צרור בטור השני סכ"ב דא"א בשעת המכירה שלא הגביה שמעון הסחורה ושלח בו ידו ונעשה עלי' גזלן והוי כגזל מראובן ומכרה לשמעון ואח"כ נודע דגזולה בידו וחזר הגזלן ולקחה מנגזל נתקיים המכר ביד הלוקח מהגזלן שמפני זה טרח הגזלן לקנות דליקו בהימנותי' עכ"ל ד"ג כלל כ"ד סי"ג ותמוה דמבואר כאן דמוכר דבר שא"ב אם טרח וקנה צריך לקיים מקחו גם כשלא גזלו ואף למ"ד בב"מ דט"ז משום דלא ליקריי' גזלנא היינו דלוקח יקרא למוכר גזלן על שלקח מעותיו כדמוכח שם דאמר א"ב מתנה.

סעי' ו' חייב לקנות הנה אם חייב עצמו בקנין להעמיד לז"פ ולא העמיד והוזל או הוקר אח"כ נ"ל ללמוד מרא"ש ר"פ הנושא וא"ע סימן קי"ד דפוסק לזון בת אשתו חמש שנים הראשונים ולא זנה בהם והוזלו מזונות אם הוא עיכב צריך לפרוע כזמן היוקר ואם הבת עיכבה נותן רק כזמן הזול ואם הוקרו אפילו עיכב הוא נותן כזמן הזול ועיי"ש ב"ש ואב"מ וצ"ע משו"ת רא"ש כלל ק"ח ס"ל ז"ל ראובן נתן לשמעון מדות של חטה לתת לו בהן קמח ונתן לו החטה עם המעות כמו שהי' מנהג בעיר להחליף חטה בקמח והתנו ביניהן לתת לו הקמח חצי מדה בכל שבוע ונתן לו שתי מדות ולא רצה לתת יותר ועבר עליו חודש אחד שלא נתן והשער עומד בעיניו ואחר החדש נתייקר מפני שיבש הנהר ותובע ראובן הקמח תשובה יובש הנהר מכת מדינת ואינו חייב לתת לו עתה קמח רק חטה ומעות שקיבל ממנו אבל קמח שנתחייב לו בעוד שהשער עמד בעין חייב ליתן לו ואין כאן משום לוה סאה בסאה כי דרך מקח הי' ולא דרך הלואה ועוד מי שמוכר קמח מצוי אצלו עכ"ל וקשה מ"ש מחויב מזונות כיון דלא רצה ליתן לו הקמח בזמן שתתנו הוי כגוזל דמשלם רק כשעת הגזלה אף דהעיכוב מהמתחייב ועיין בשער דעה סימן קס"ב סס"א דכתב דהרא"ש מיירי בשער שנהגו להוסיף מעות לחטים בעד קמח אבל שער חטים לא יצא ונתייקרו החטים דחייב ליתן לו ולפי דבריו י"ל דכונת הרא"ש דחייב לתת דמי הקמח שהי' שוה בעת שלא רצה ליתן אבל לא משמע כלל כן רק משמע דצריך עתה לתת קמח או דמי כשער של עכשיו אף שלא נתייקר עד עכשיו וגם דברי השער דעה אינו מובן דאם מיירי בנתייקרו חטים מ"ל אם יתן חטים או קמח ועכצ"ל דרק קמח נתייקר מחמת יובש הנהר וא"א לטחון ברחיים של מים.

גם צ"ע מריב"ש סימן שצ"ו הובא בקצרה בב"י יו"ד ס"ס קס"ב על ראובן שלוה משמעון כור חטים והי' ללוה חטים בשעת הלואה בביתו וא"ל כשישובו לביתם ישלם לו ואח"כ לא רצה ליתן לו החטים מחמת שטען שיש לו יו"ד דינרין אצל העלות ואח"כ הוקרו החטים ופסק דצריך לשלם לו כשעת היוקר עיי"ש בארוכה ולפי הירושלמי והרא"ש בר"פ הנושא ה"נ הל"ל כיון דהזמן הי' בשובם לביתו ולא רצה ליתן ישלם כפי שהי' שוה אז כשעת הגזלה דה"נ הוי כגזלו כשלא רצה לשלם וכמו במזונות כשלא רצה לזון ול"ל דהכא עדיין החטים בעין דגם בגזלה בעינא צריך להחזירה כשנתייקרה דהא המלוה לא קנה החטים שהי' ללוה דרק חיוב על הלוה ליתן מאיזה מקום שירצה והם באחריותו וכמו במזונות דרק חיוב עליו ליתן מאכל ומשקה בחמש שנים ראשונים ואינו מחויב דמים רק מזונות כמ"ש בחמ"ח סימן קי"ד ול"ל דשאני מזונות דאם הי' נותן בשעתו הי' נאכל א"כ לא הפסידה רק כשעת הזול משא"כ בנידון דשו"ת רא"ש וריב"ש אם הי' נותן לו הקמח והחטים אפשר הי' נשאר בעין עד היוקר דהא להטעם שכתב הרא"ש דמשלם כשעת הגזלה לא יתכן זה דגם בגזלה יאמר הנגזל שהי' עומד אצלו בעין ולולא דברי הרא"ש בפסקיו הי' אפשר לחלק מגזלה לנידון דתשובת רא"ש וריב"ש דגזלה הי' בעין ועתה איננו ע"כ משלם כשעת הגזלה אבל כאן החיוב לא נשתנה ורמי על גופו וככחו אז כחו עתה אבל הרא"ש בפסקיו מדעה חיוב מזונות לגזלה אף דרק חיוב על גופו ונימא דמחויב לזון וכשנתייקר עתה יתן תן או דמיהן.

אמנם מצאתי בתו"ג פרק מי שאחזו דף ע"ד ע"ב דעוסק לזון בת אשתו עיקר החיוב הוא בדמים כפי השווי דהדין דנותן לו דמי מזונות בדוקא כפי השומא והוא יקנה לעצמו כמו שירצה כמ"ש בחו"מ סימן סמך עיי"ש ואף דהחמ"ח כתב דאינו מחויב בדמים רק מזונת היינו אם אין לה מזונות ממקום אחר אבל כשיש לה מזונת צריך ליתן לה דמים כמבואר שם ועוד דגם אם לית לה מזונות ה"ד די"ל אתן לך מזונות על שלחני אבל אם רוצה לשלם דמים רשאי וכבר חלק בנה"מ בסימן סמ"ך על הב"ש וחמ"ח שם וס"ל דגם בבת אשתו שאין לה מזונות ממק"א אם תרצה הבת מחויב ליתן לה דמים דלשון לזונה משמע דמים ותזון א"ע כרצונה ולפ"ז אם הבעל רוצה ליתן דמים ודאי רשאי ולא מצאתי מפורש באם הבת רוצה מזונות והוא דמים איך הדין ובאמת נראה מה דצריך ליתן דמים אינו מצד החיוב בדמים רק משום דכופין על מדת סדום עיין ב"מ סימן קי"ד ואם נחליט דבמזונות החיוב רק בדמים עדיין צריך תבלין לחלק ונראה דבגזלה כשישנו בעין אם נתייקר הא ברשות נגזל נתייקר אלא כשאינו בעין דהחיוב על הגזלן מחמת שנתחייב באחריות בעת שגזל ואז לא נתחייב אם יאבד רק בדמיו ולא נתחייב ליתן חפץ כזה ע"כ משלם רק כפי הדמים שהיה שוה כשעת הגזלה כיון דליתא הגזלה ליכא עליו רק חיוב דמים וכן במזונות עיקר החיוב דמים ע"כ כשנתייקר אחר החמש שנים אף שהעיכוב היה מהבעל א"צ רק לשלם דמי הזול דלא נתחייב רק דמים כמו בגזלה שנאבד דא"צ לשלם כפי מה ששוה חפץ כזה בעת השבה רק כשעה שגזל ונתחייב באחריותו כן במזונות א"ל לפרוע כשומת שעת פרעון רק כשעת החיוב דהיינו בחמש השנים שהיה חייב לזונה אבל לוה חטים או נתחייב להעמיד קמח דמחויב גוף הקמח ואינו מיוחד לומר קמח זה היה של הלוקח וזה גזלו ונאבד או נאכל רק החיוב על גופו ליתן סך קמח בזמן פלוני ואף דלא רצה ליתן אז ונתייקר מ"מ חיוב זה ישנו בעין שגזל דגם עתם החיוב רמי על גופו קמח דוקא א"כ נתייקר ברשות לוקח ואם מכר לו דבר מסוים בעין ולא רצה ליתנו לו ומחל י"ל הש"ל ועיין במשפט שלום סימן ריט סי"ז.

הפוסק עם חברו על שלשה שנים ליתן לו בכל שנה כו"כ מדות יי"ש ואח"כ נתחדש מס גדול לשלם מכל מדה יי"ש יש ללמוד מתשובת הרא"ש כלל ק"ח ס"ל הנ"ל דיכול המתחייב לחזור בו דזה הוה נמי מכת מדינה ואינו דומה ליוקרא וזולא דשכיח טובא ואדעתא דהכי נחתו ולא עלתה על דעתם יותר מזה.

חייב לקנות וליתן בפמ"א כתב דאם עשו התחייבות באופן המועיל ולא נתן לו מעות ונתייקר או הוזל עד כדי אונאה יכולין לחזור דבשלמא אם נתן לו המעות של הפירות חשבינן כאלו קנה מיד כל הסחורה כנגד המעות ונתייקר ברשות לוקח וכן אם החל אבל א"ל נתן המעות הוי רק כאלו קנה באותו שעה שבאו לרשותו ואז יש אונאה את"ד אמנם במח"א הלכות מכירה דיני אונאה סכ"ד כתב בהך שתעלה מצודתי מכור לך דקי"ל שאם היה עני ממכרו קיים ומשמע דאין בו אונאה הוא מטעם שכתב הרא"ש כלל י"ג ס"כ דל"ש אונאה אלא בחפץ שדמיו ידועים ונתאנה בשומת החפץ אבל בחכירות היינו גאבעלי ל"ש אונאה דמשתנה לפי הזמן פעמים שוחטים הרבה עיי"ש וממילא גם בפוסק על פירות שיתן לו אחר זמן ליכא אונאה כיון דנשתנה לפי הזמן רק אם נתאנה בשעה שפסק דאזי ידוע השער ול"ש לומר מזלו גרם וודאי אלו ידע הפמ"א מתשובת רא"ש זה לא כ"כ ועיין בהנהגות הוראות או"ה ביו"ד סימן רמ"ב סק"ח.

סעי' ז' פקדון ביד אחר במשפט שלו' נסתפק במי שקנה מחברו חפץ ונולד סכסוכים ביניהם ויצא הד"ת שאחר שישבע לוקח יהא החפץ שלו ומכר לוקח החפץ טרם נשבע אי מהני המכירה עיי"ש ולע"ד יש ללמוד ממ"ש הש"ך לעיל סימן ס"ו סט"ו ס"ק נ"ה דמהני מכירה כה"ג מדגובה לוקח אחר שישבע מוכר ולא יכול מוכר לחזור גם יורשים א"י לומר ללוקח לאו בע"ד דידן את אף דנמכר לו אחר שלא היה יכול לגבות בלא שבועה.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה