ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן רו
סעי' א' מכורה לך מעכשיו ולאח"ז מכרה לאחר כתב מהרי"ק שורש כ' חנות שנותנין בקוטמו נקרא מכירה גמורה ואם נשעבד לחברו שלא למכור החנות כ"א לו גם א"י לתתו אקוטמו וכתב עוד שם דשכירות הרי הוא כמכירה והביאו ב"י ועיינתי במהרי"ק דדעת חכם השואל דמכירת קוטמו איקרי מכירה סתמא לא איקרי ודחה מהרי"ק דבריו דמ"מ לא גרע משכירות גמור שהוא במשמעות מכירה סתם כדמשמע בפרק הזהב דף נ"ו דשכירות יש לו אונאה דמי כתב ממכר עולם ממכר סתם כתיב וזהו שהשוו חכז"ל דין שכירות לדין מכירה לענין אונאה ולענין שנקנה בכסף ושטר וחזקה ועוד לכשתמצא לומר טעם האומר מכירת קוטמו איקרי מכירה סתמא לא איקרי אפ"ה הוא בכלל מכירה סתם כדמוכח בחולין דף פ"ח דב"ש ס"ל אין מכסין באפר ובה"א מצינו אפר שנקרא עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וב"ש עפר שריפה איקרי עפר סתמא לא איקרו הרי לב"ה דקי"ל כמותם אנו למידין אפר דאיקרי עפר מהאי קרא ולית להו לחלק משום דעפר שרפה איקרי ה"נ ל"ש אף דמכר סתם לא איקרי הוי בכלל מכר את"ד ולא ירדתי לס"ד דמה שהביא מהזהב הא כתבו תוס' שם בד"ה והאי ביומי' מכירה הוא תימא דבפ"ק דע"ז מוכח דשכירות לא קני וי"ל דגבי אונאה כתיב ממכר מיותר לרבות שכירות וכן השיג הש"ך לקמן סימן שי"ג אב"י שם שכתב דשכירות ליומי' ממכר הוא דאישתמיטתי' תוס' הנ"ל וכ"כ בסימן של"ד סק"ב בשם מהרש"ל ומ"ש מהרי"ק מהך דחולין תמוה לי הא מבואר בחולין דף ס"ב ע"ב הני כופשני צוצייני כשרים למזבח מיתבי איזוב ולא איזוב יון ולא כל איזוב שיש לו שם לווי ומשני רבא הני כופשני באתרייהו סתמא קרו להו הרי דאל"ה כל שיש לו שם לווי אינו בכלל שם סתם וכן מבואר בנדרים דף נ"ג הנודר מן הירק אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה וכתב הר"ן משום דירק שדה יש לו שם לווי ובשביעית אסור בירק שדה דא"א לומר שנתכוין לירק גינה דאין זורעין בשביעית א"ו לירק שדה שעולה מאליו נתכוין הרי דזולת הוכחה כל שאמר סתם לא נכלל בו דבר שיש לו אותו שם עם שם לווי והך דעפר שרפה שם יש רבוי וכסהו דמרבה כל מיני עפר כמבואר שם לכן הוי כמו ממכר מיותר באונאה דמרבה ובסוכה דף י"ג הובא במג"א סימן תע"ג ס"ק ט"ו מרירתא דאגמא אין יוצאין בו מפני שיש לו שם לווי אינו נכלל במרור סתם ובפרק לולב הגזול דף ל"ג אסא מצראה כשר פשיטא מ"ד הואיל ואית לה שם לווי לא מתכשר קמ"ל ואימא ה"נ עץ עבות אמר רחמנא מ"מ וכן איתא שם דף ל"ד בחליפא גילא.
ועוד דהא דוקא בפסקו דמים דאל"כ לא סמ"ד כמבואר כאן וא"כ מה יועיל פיסוק דמי מכירה על השכירות דודאי אין דמיהן שוה ואפילו ירצה זה ליתן בעד השכירות כפיסוק שעשו במכירה מ"מ מעיקרא לא עלתה על דעתם ולא סמכה דעתם ואף דמ"מ נשתעבד לחברו שלא למכור מ"מ הא בתנאי שלא למכור ל"מ קנין דהוי קנין דברים כמ"ש לעיל סימן ר"ג ממהר"ח א"ז וע"כ דהכא משום שהתנו שאם ירצה חברו ליקח במנה לא ימכור אלא לו דהכונה שע"כ ימכור לו וחל על זה הקנין דל"ל דהכונה שלא ימכור אלא לו היינו דמותר דזה אצ"ל דודאי אם ירצה חברו מה"ת לא יהא רשאי לכן מפרשינן הכונה דמוכרח למכור לו וחל על זה הקנין סודר דסתמו מעכשיו או משום דהתנו שני השותפין יחד ששום אחד לא ימכור רק לחברו אם ירצה במנה ל"צ קנין כיון דצייתי להדדי כמ"ש מהרי"ק שם מ"מ דוקא משום דחל החיוב על המכירה אבל על שלא יהא רשאי למכור לא מצינו חיוב וכמ"ש לעיל סימן ר"ה דעל שוא"ת לא שייך חיוב וקנין דעכצ"ל מ"ש מהרי"ק דל"צ מעכשיו רק היכא דצריך קנין וכאן אגב דצייתי אהדדי ל"צ קנין משום דס"ל דהקנין חל על גוף דבר הנמכר או על גוף המתחייב רק דק"ס צריך מעכשיו דהדרא סודרא למרי' וכאן א"צ קנין דהא מוכח לה מפרק בית כור דף ק"ו ע"ב דאי חלקו בגורל בהבאת דצייתי להדדי גמרי ומקני להדדי והא שם צייתי להדדי לחלוק והרי בפ"ק דב"ב דן ג' פריך כי רצו לחלוק מה הוי נהדרו בהו אר"י שקנו מידן וה קנין דברים הוא בשקנו מידן ברוחות הרי דגם בשותפין שהתנו לחלוק ושייך טעמא דצייתי מ"מ לא מהני אפילו קנין ומשמע אפילו חיוב מדלא משני הכי וע"כ מהרי"ק נמי לא אמר אלא משום דאמרו שלא ימכור שום אחד רק לחברו חל התנאי על המכירה לחברו וא"כ בזה צריך פיסוק דמים ועל השכירות או מכירת הקוטמו לא הי' פיסוק ונראה דמה"ט השמיטו המחבר ורמ"א דברי מהרי"ק הללו אף דב"י וד"מ הביאו וגם רמ"א סעי' זה הביא מ"ש באותן שורש לענין לא תמכור.
הג"ה אבל אמר לא תמכור אלא לי וכו' זה כתב מהרי"ק ומבואר שם דלא אמר רק לא תמכור אלא לי אבל אם אמר כשתמכור לא תמכור אלא לי דינו כאומר כשאמכור אמכר לך והשעמ"ש כאן וביו"ד סימן קע"ב סק"ז כתב דמהרי"ק לא ראה מ"ש הנ"י בפא"נ אהא דמשכן לו בית וא"ל לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור דאם רוצה למוכרם לאחרים בדמים יתרים מדמים אלו רשאי ואפילו הקנה לזה בקנין עיי"ש ואינו דמהרי"ק מודה בזה שאמר כשתמכור לא תמכור רק לי דכיון שאמר כשתמכור או כשאמכור דוקא כשמוכר מרצונו באותן דמים שפסק עם זה ולא ביותר וכ"כ נתיבות וביאור הגר"א.
ויש לעיין דבירושלמי פרק מי שאחזו ה"ו סדר סמפון אנא מקדש לך ע"מ מכניסך ליום פלן דאם אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהא לי עלך כלום אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד ר"ל אמר אונסא כמאן דעבד ע"ד דר"ל איך צריך למעבד אם אתא יום פלן ולא כנסת לי אין לך עלי כלום ר"י כד דמיך פקיד לבנתי' דיעבדין כר"ל ופירש הק"ע ולא כנסת לי שלא תתרצה בנשואין הקידושין בטלים עיי"ש ואינו נכון כלל חדא דלשון לא כנסת משמע דהמניעה מצד הבעל דאל"כ הל"ל ולא אכנס ועוד מה זו עצה לשנות התנאי לאופן אחר דמקדשה שתהא אגידה גבי' רק שלא תתעגן מתנה אם לא יכניסה ליום פלוני יתבטלו הקידושין אבל עתה התנאי שביד האשה לבטל הקידושין א"כ לא עשה כלום ולכן ברור דהכונה דאף דר"ל ס"ל דאונס כמאן דעבד היינו אם הבעל מתנה א"ל יכניסה ליום פלוני כיון דיש לפרש א"ל יכניסה באונס או לא יכניסה בלא אונס ודאי לישנא דמהני בו קאמר היינו מה דמהני לו כמבואר בר"פ השולח גבי בטול משמע דליבטל ומשמע דבטל כבר עיי"ש פירש"י ותוס' ומודה ר"ל דאונסא רק רחמנא פטרי' ולא רחמנא חייבי' לאידך דזה סברא פשיטא רק ס"ל דהכל תלוי במי שעושה התנאי דאם המתחייב לעשות מתנה בודאי אין רצונו להתחייב באונס וכונתו רק כשלא יבא בלא אונס והאשה לא התנתה כלום רק דאמרינן ע"ד תנאו נתקדשה א"כ אין לך בו רק כפי כונתו ע"כ לר"ל צריך לכתוב א"ל כנסת לי והיא כונתה אף שיארע לו אונס ומצאתי בפני משה שם כמ"ש ומה דמסיק שם בירושלמי דר"ל ס"ל כרשב"ג דבע"מ שתשמשי את אבא ומת תו"ז דכל עכבה שאינה ממנה הר"ז גט והרי התם התנה הבעל י"ל דשם ל"ש לומר דלישנא דאהני לו קאמר וכונתו אפילו תיאנס דמה אכפת לו דכל תנאו רק אם יחי' האב ויהא צורך לשימושה ועוד בלא"ה יש גרסות שונות בזה עיין במהרלב"ח סימן ק"כ גם האי עובדא דמייתי התם דיהיב פרוטה לאלפא תמוה ומצאתי בברכ"י חו"מ סימן כ"א פירש הירושלמי כמו שכתבתי וכן הבית מאיר א"ע סימן ל"ח פירש כן אך מ"ש הב"מ בסימן קמ"ג דטעמא דר"ל כיון שהבעל התנה טובתה הוי פטומי מילי אינו מובן דא"כ גם בלא אונס ל"ה תנאי כדלקמן ריש סימן ר"ז וע"כ כשהתנה בתחלה והוי תנאי גמור וכיון דכ"ע מודו בזה לר"ל א"כ ה"נ כשהתנה לוקח כשתמכר לא תמכר אלא לי או תמכר לי לישנא דמהני לו קאמר ואפילו ימכר מחמת שיתנו לו יותר דחשוב כאונס מה אכפת ללוקח בזה והא בע"ז דף ע"ב הלשון אי מזבנינא להא ארעא מזבנינא לך במאה זוזי אזל זבנה לאינש אחרינא בק"כ אר"כ קנה קמא מתקיף לה ר"י האי זוזי אנסוה וא"כ י"ל דגם ר"י לא חידש זה ופליג אר"כ רק כשהתנה מוכר ולא כשהתנה לוקח ומהל"י דפא"נ הנ"ל אין ראי' דשם קאי אהא דאמר לכשתרצה למכור לא תמכור אלא לי כיון דפירש לכשתרצה וכשנותנין לו יותר אינו בכלל רצון דזוזי אנסוה ועיין נתיבות סימן קנ"ג ססק"ג ונראה לחלק בזה דאם בעל השדה מטובו מתחייב בזה בלא הכרח אזי י"ל אף דלוקח עושה התנאי מ"מ לאו בדידי' תליא ובזה צריך דוקא לומר לא תמכור אלא לי כמ"ש מהרי"ק ורמ"א כאן משא"כ אם בעל השדה בא לקבל איזה טובה מחבירו ומתנה חבירו על דעת כן אני עושה לך טובה זה שאם תמכור שדך תמכור לי אזי הוי דומיא ממש להך דירושלמי וכונת בעל התנאי אפילו יתנס שכנגדו דבדידי' תליא ובעל השדה מוכרח להתרצות לתנאו על אופן כונת הלוקח ול"ל כיון דהלשון סובל שני הכונות נימא יד בעהש"ט ש"ו עה"ת היינו המוציא ובקידושין חשוב בעל המוציא דיש לה חזקת פנוי' דא"כ לא יתכן באיסור א"א להקל מספקא והחזקה אתרע דכבר נתעסקו לבטלה והספק רק בתנאי ועכ"פ כיון דשאל בירושלמי לר"ל איך יכתבו בסמפון אם לשון זה ספקא אית בו רק דמוקמינן אחזקה לא ה"ל להכניס לכתחלה בזה אלא ה"ל לפרש אפילו לא יבא מחמת אונס אע"כ דודאי הוא ועיין משמרת הבית בית הראשון בסד"ה אמר הכותב הוצרכתי לכתוב שהביא מפרש"י דפרק עשרה יוחסין אהא דשרצים וצפרדעים ששורפין עלי' את התרומה משום דודאי נגעו אין חזקתה של עיסה כלום שהרי הורעה ולמד מזה ושה"ב לענין רוב המצויין אצל שחיטה דלפיכך לא סמכינן מיעוט לחזקה משום דנתעסקו לבטל החזקה ליכא חזקה וה"נ הרי נתעסקו לבטל חזקת פנוי' באותן קדושין ועיין ב"י ס"ס כ"ט וס"ס מ"ו שהביא מתשובת הרשב"א כל שנעשה המכר רק נפל ספק בתנאי ל"ל אוקמוה אחמ"ק וא"כ ע"כ ל"ל בהך דירושלמי דהטעם משום ספק מעמידין אותה אחזקת פנוי' ואף דכתב הרשב"א שם משום שהלוקח ירד כבר למקחו ומוחזק היינו משום דאל"ה הוי עכ"פ מוחזק המוכר כיון שיושב בה או עכ"פ הוי ספק בדבר שאין שום אחד מוחזק והוי דינא כד"ג או יחלוקו אבל ודאי אי ה"א בספק בתנאי מועיל חזקה דמעיקרא הוי עדיף חמ"ק דמוכר כיון דל"ש תפיסה ממש בקרקע וכ"כ בקוה"ס כלל זיין אות טי"ת ואות י"ד ועיין מבי"ט ח"א סימן קצ"ה בענין אם אמר לי או אתה אם דוקא הוא ולא היורשים חילק ג"כ ע"ד שכתבתי וכ"כ שם בס"ס רי"ח וכה"ג איתא בב"מ פרק המקבל דף ק"ד ע"א אמר לו חוכר למחכיר קפידא אמר לו מחכיר לחוכר לאו קפידא