אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן רה

סימן דר

בין במטלטלין נ"ל אם לא משך רק נתן מעות ליכא מש"פ חדא כיון דהמקח נעשה באיסור לא תחמוד ליכא מש"פ כדלקמן סימן ר"ח בפסק עד שלא יצא השער ועוד דהוי רק כמתחייב דלא אמרינן גמר ומקנה כמבואר בנתיבות בשם מהרח"ש סוף סק"ח.

בין בקרקע נ"ל דקמ"ל דבש"ס ר"ב משמי' דר"נ אמר גבי גזלן מעות י"ל קרקע אין לו ולא ס"ל כר"ה דאגב אונסא וזוזי גמר ומקנה ונ"ל טעמו דבפרק המקבל דף ק"ח אמר זבן בר' ושוה ק' אר"נ אין אונאה לקרקעות ובפרק הזהב דף נ"ז ס"ל לר"נ ביטול מקח יש לקרקעות ונתקשו תוס' בזה ונראה דדוקא זבן שוה ק' בר' ס"ל לר"נ אין אונאה לקרקעות דשוה כל כסף כמבואר בפ"ק דב"ק דף י"ד ע"ב ועיין תוס' פא"נ ס"ו ע"ב בד"ה ואי אמר דאין אדם רגיל למכור קרקעותיו כלל וא"כ י"ל לדידי שוה יותר ויותר ול"ל בזה בטלה דעתו אצל כל אדם וא"כ הוי כתלוה ויהיב לכן ס"ל לר"ן דקרקע אין לו ובמטלטלין י"ל מודה ואנן קי"ל כר"ה גם בקרקע ואפשר טעם ר"ה דמ"מ ל"ל אנן סהדי דודאי לא גמר ומקנה דאפשר גם לדידי' לא שוה יותר והוי דברים שבלב,

אעפ"י שלא לקח הדמים בפני עדים לשון הרמב"ם פ"י ממכירה מי שאנסוהו עד שמכר ולקח דמי המקח ממכרו ממכר שמפני אונסו גמר ומקנה אעפ"י שלא לקח הדמים בפני העדים וכתב הראב"ד טעה בדברי הרב ז"ל שהוא לא אמר אלא אע"ג דבשעת התלי' והמכירה לא ארצי לי זוזי אלא לבסוף מכירה הוא ולעולם צריך שיתן בפני עדים דא"ל מצי אמר לא יהבית לי וכתב הה"מ נראה שהוא מפרש ארצי ולא ארצי בעדים והוא שמודה לו ולא אמרינן אגב אונס מודה כ"ז שלא מסר מודעה ואפשר שדעת הר"א ז"ל שצריך שיראו העדים מנין המעות דאם לא מצי אמר אגב אונס הודיתי עכ"ל ותמהו עליו דמבואר בפחז"ה דף מ"ז דל"מ הודאה דא"ל דאודי הוי ממטי לי' ולחמרי' לשחוור ולע"ד לא עלה ע"ד הרמב"ם זה כלל רק מיירי דמודה עכשיו בב"ד שקיבל הדמים אלא דסד"א כיון דרק מחמת סברא דגמר והקנה הוי מכירה תינח כשיש עדים שקיבל הדמים אינו נאמן לטעון ברי לי שלא נתרצתי בלבי אבל כשאין עדים על קבלת המעות דאם לא הודה שקיבל המעות ל"ה מכר לכן גם עכשיו שהודה ליהמן שלא נתרצה דפה שאסר התיר וגם י"ל דעל זה סמך מתחלה די"ל שלא קיבל המעות ונאמין לו ג"כ שלא גמר והקנה קמ"ל דמ"מ הוי דברים שבלב ול"ה דברים כיון דליכא אומדנא דמוכח דלא גמר והקנה אף דראינו הכפי' כיון דיש סברא דאגב אונסא וזוזי גמר והקנה והיינו שכתב הרמב"ם מתחלה ולקח דמי המקח דמשמע דידוע לנו דלקח דמי המקח והנה אם נאמר שהוציא כן מפשט הסוגיא דלא ארצי זוזי בעדים וע"ד שכתב הה"מ י"ל שפיר דהיינו דמסיק והלכתא בכלהו הוי זביני גם בשדה זו ולא ארצי זוזי בעדים דל"מ לו המגו דכפי הנראה משטחיית לשון הרמב"ם פ"ד מאישות שכתב דאם אנסוהו לקדש הוי קדושין דלמד כן מדברי אמימר דאין מדרכו של הרמב"ם לכתוב דבר שלא מפורש בש"ס וס"ל דאנסוהו לקדש היינו אנסוהו לקדש אשה זאת וכמו שפירש כן הסמ"ג דברי הש"ס עיין ב"י א"ע סימן מ"ב רק דלרמב"ם ס"ל דמר בר ר"א בא לומר באשה ודאי אינן קדושין היינו כשאנס אשה שתתקדש אבל אמימר מיירי גם באנסוהו למקדש לקדש וכן משמע הלשון תלוה וקדש דלא אמר להתקדש ומייתי ראי' הש"ס מאמימר כמו אנסוהו לקנות אשה זו הוי קדושין כן אנסוהו למכור עיין ב"י וחמ"ח וב"ש שם וא"כ הבעל בידו לגרשה בע"כ ומ"מ לא מהימן לומר לא נתרצתי בלבי לגמור ולקדש ולא חלקו אם נאסר בקרובתי' עי"כ וכגון אנסוהו לקדש גרושתו או גיורת וא"כ מוכח דגם בלא ארצי זוזי לפני עדים לא מהימן במגו לומר לא נתרצתי וא"כ בטלה מחלוקת ולכ"ע דוקא כשודאי קיבל המעות הוי מכירה.

אם מסר מודעה נשאלתי רו"ש שכנים ומקום פנוי בין בתיהם ובגג ראובן חלון כנגד בית שמעון ורצה ראובן להוציא כותל ביתו למקום הפנוי להרחיב ביתו וגגו כי יש לו פס"ד מב"ד שהמקום שלו וסתר גגו ועיכב עליו שמעון בערכאות וכראותו שגשמים שוטפים לביתו ויש לו היזק רב לסחורה ותבואה נתפשר עם שמעון שלא יוציא כותלו וגגו רק קצת ונתן כתב בלשונינו לשמעון ונכתב בו ביטול מודעות ופיסול עדי מודעה ע"ד הנהוג בג"נ והלך שמעון והעתיקו ללשון אשכנז ולא נתרצה שמעון באופן הפשר הנכתב בכתב עברי וכתב בכתב השני שירחיק כותלו וגגו יותר רק הרשהו לעשות חלון נמוך יותר מכפי שהי' עד עתה וטרם נתינת שני הכתבים לשמעון מסר ראובן מודעה ונכתב בו שכל הכתבים שיעשה עם שמעון והוא יחתום עליהם הם באונס גדול ואחר שבנה ראובן הכותל והחלון כנכתב בפשר שני טען ראובן שיקיים שמעון הפס"ד שמכבר והוציא המסירת מודעה ושמעון הוציא כתב עברי שנכתב בו אופן פשר הראשון עם ביטול מודעות ופיסול עדי מודעה רק בכתב אשכנז לא נכתב ורצה רב אחד לומר כיון שבכתב מסירת מודעה מעידים העדים על כל כתבים שיעשה ראובן לשמעון ובכתב יהודי של הפשר ראשון פסל שמעון העדים שיעידו על מסירת מודעה ממילא נפסלו גם נגד כתב השני ועוד כיון שעשה החלון הרי נתרצה על פשר השני דאל"כ הוי גזלן על היזק ראי' והב"ד פסקו דעל פשר ראשון לא נתרצה שמעון ובפשר שני ליכא פיסול עדי מודעה והחלון בלא"ה עשה ראובן בשלו כדין.

והשבתי לפי הנראה לא נכתב בכתב הפשר שיהא מקום הפנוי של שמעון גם לא הודה כן רק חייב עצמו שלא לבנות שם ולא יוציא הגג יותר מחצי אמה ואי הכי הוא לא יכולתי לצייר תוקף הכתב לשלא יוכל ראובן לחזור בו אפילו בלאו מודעה ואונס דלא מהני קנין שלא לעשות כמ"ש בשו"ת מהר"ח א"ז סימן רנ"א דקנין שלא למכור אינו כלום דק"ד הוא כמו קנין לחלוק דאמר בפ"ק דב"ב דאף ג' כי רצו לחלוק מה הוי ליהדרו בהו שקנו מידן וכי קנו מה הוי ק"ד הוא וכך הוא שלא למכור כלחלוק עכ"ל ומוכח מב"ב שם דגם כשהתחייבו לחלוק וקנו מידם לא מהני דאל"כ לישני הכי שחייבו עצמם לחלוק וכ"כ בשו"ת ד"ח ח"ר בחו"מ סל"א דלא מצינו חיוב על דבר שלא לעשות וקנין נמי ל"מ דהוי ק"ד על דבר שאין בו ממש ואפילו נכתב בערכאות לא אמרינן דדמ"ד בעניני הקנאות לכ"ע כמ"ש תומים סימן ס"ח סק"ו ואם נכתב בלשון קאמפרמוס שנעשה ע"י פשרנים ג"כ לא מועיל כמ"ש בתומים סימן י"ב סק"ז ופשרה שבין בע"ד דא"צ קנין דוקא מטעם מחילה דנתבע מוחזק כמבואר במהרמ"ל הובא בנתיבות סימן י"ב ואפילו יועיל מנתבע לתובע בתורת חיוב הא הכא לא מועיל חיוב ולפי מה שכתבו דראובן לא נטל משל שמעון בעד זה כלום ל"ל דנתחייב בחליפין ועיין קצו"ח ס"ס ס"ו ס"ק מ"ז בשם מהרא"ש סימן ע"ג.

אלא גם אם נעשה באופן המועיל בטל כיון דנאנס על אופן הפשר הוי מתנה וא"צ מודעה א"כ נהי שפסל עדי מודעה לא נפסלו על עדותם שהכירו באונסו אפילו לא היו עדים אחרים כ"ש אם אחרים יודעים מהאונס כמבואר במבי"ט סמ"א הובא בקצרה בפ"ת לא"ע סימן קל"ד.

ועוד כיון שידוע ומפורסם האונס לכל באי שער עירם סתמא ב"ד מעצמם יודעים האונס וא"צ שיעידו לפניהם על האונס וראובן לא פסל רק עדים שיעידו אבל הב"ד אין עליהם שם עדים כמ"ש סמ"ע סימן זיין ס"ק י"ב וכן מוכח בטוח"מ סימן ע"א ס"ח ורשב"א שבב"י שם וכיון דפשר זה הוי כמתנה א"צ מודעה ואף אם הב"ד לא ראו ממש האונס סתמא כיון שעשו פס"ד ושמעון סירב והלך בפלילים ועיכב את ראובן מלבנות הגג וגשמים שוטפים לביתו ודאי נתגלה זה בשעת מעשה גם לב"ד ויש להם עכ"פ אומדות מוכיחות היטב וסגי כמ"ש רמ"א ס"ס צ"ט ובסימן ט"ו כתבו סמ"ע וש"ך בשם מהרי"ק דגם בזה"ז מוטל על הדיין לדון עפ"י האמת שנתאמת לו ולא עפ"י הטענות המכחישות האמת וה"נ נתאמת לב"ד שראובן אנוס הי'.

ואפילו יהא כמכר ואפילו הי' נכתב הפיסול עדי מודעה בכתב אשכנז אינו מועיל כיון דבמסירת מודעה כתב כל מה שיהא מוכרח ראובן לחתום על כתבים שיעשה עם שמעון הכל הוא אנוס גדול לזה הרי נכלל במסירת מודעה גם על פיסול העדים שחתם עליהם ודעת הרבה פוסקים אם מסר מודעה גם על הפיסול עדים מועיל גם במכר כמ"ש ב"י בא"ע סימן קל"ד בשם ר"ן ונמ"י ומהרי"ט חחו"מ סמ"ג כתב דגם הרשב"א מודה שאם כלל במודעה גם על פיסול העדים שלא יפסלו כי מתוך האונס הוא פוסלם לא מפסלי ואף דפוסקים הללו מיירי שפירש במודעה שמוסר גם על פיסול העדים היינו כשפוסלם בע"פ והמכירה בפ"ע והמודעה שאינו רק על המכירה אינו מבטל מה שפסל העדים בע"פ אבל כשפיסול העדים ומכירה בכתב אחד שחתם המוכר ומסר מודעה שכל מה שיהא מוכרח לחתום על כתבים שיעשה הוא באונס ממילא גם פיסול עדים נכלל במודעה ובטל חתימתו על הכתב ואין כאן לא מכירה ולא פיסול עדים.

ועוד נראה כדבריהם דפיסול עדי מודעה שנכתב בכתב עברי אינו מזיק לכתב אשכנז דמה שאמר שהוא פוסל כל עדים שיעידו על מס"מ אינו מוכרח דהם כגזלנים רק אינו מקבלם לעדים עליו כמו בר"פ ז"ב זה פוסל דיינו של זה ואם אינו מקבלם לעדים נגד פשר זה דרוצה בקיומו מהיכי היתי לא יקובלו על פשר שני שנאנס ואאת"ל דהכונה דמודה שהעדים שיעידו על מס"מ שקר יעידו מ"מ אינו פוסלם אצלו לחלוטין רק טועים וכמ"ש התומים סימן כ"ף סק"ב כה"ג האומר אין לי ראי' בעדים שנפסלו בהודאתו לא נפסלו אצלו בדבר אחר רק החזיקן לטועים בעדות זה והנתיבות אף שחלק עליו שם חזר והודה לו בסימן למ"ד ססק"ג וא"כ אף דלפי הודאות ראובן טועים העדים במה שמעידים שמסר מודעה על כל אופני פשר שנעשה בכתב עברי מ"מ כשרים העדים על פשר שני דעל זה לא הודה ראובן דהעדים טועים וראי' לזה מהש"ך חו"מ סימן עי"ן ס"ק ט"ז שכתב נהי דעדים אין נאמנים על הפרעון מ"מ נאמנים על הקבלה דפליגינן דיבורייהו וכו' דנהי דנפסלו להעיד על הפרעון מ"מ כשרים על הקבלה דהוי מלתא אחריתי עכ"ל ומה שאמר הרב כיון דעשה ראובן החלון בכותלו נגד בית שמעון בודאי נתרצה בפשר דלא מחזיקינן אינשי בגזלנותא לגזול בהיזק ראי' לפי דבריו במוכר מחמת אונס ועס"מ ונשתמש בדמי המכירת נתקיים המכר דאם לא נתרצה לא ה"ל להשתמש במעות דכ"ז שאין המקח מקח אסור להשתמש במעות כמ"ש תוס' בהמפקיד דמ"ג ולא משמע כן באיזהו נשך דף ע"ב במעשה דפרדיסא דאנסו המלוה ללות שימכרנו לו ואזל ואקנייה לבנו הקטן והדר זבנה ניהליה דאמר שם זבינא ודאי לאו זבינא שתי כמלוה בשטר או כמע"ת דהיינו שהוציא המעות בכה"ג אמר נמי דזבינא לאו זבינא ויותר מוכח בריטב"א שם דאף דישתמש במעות בטלה המכירה ול"ל משום דאקני' תחלה לבנו הקטן כבר נקנה להקטן דהא גם הקטן לא קנאה רק נעשה מודעה וכמ"ש ריטב"א ורבו באס"ז שם וגם בפרישה לחו"מ ס"ס עי"ן משמע אף דהוציא המעות אם מחזיר לו מעותיו מוציא הקרקע דכתב שם דמיירי ההוא עובדא שאין ביד המוכר להחזיר לאנס מעותיו ובע"ח נטלו הקרקע מהאנס וע"ז סיים הפרישה אבל ודאי המוכר עצמו א"י ליקחנו מיד האנס עד שיחזיר להאנס מעותיו עיי"ש והל"ל דמוכר עצמו א"י ליקחנו ממנו כיון שהוציא המעות נתקיים המכר ואין לדחוק שנאבדו המעות כיון דאסור להשתמש בהן ולא לקחן מרצונו אפילו ש"ח אינו אלא משמע דשימוש המעות אינו מקיים המכר וה"נ עשיית החלון.

סעי' ה' אם כבר נכתב וכו' בשעמ"ש הקשה על הב"י שכ"כ משום דמודעה ע"פ כשרה דשא"ה דאין העדים לפנינו אלא מה שכתבו המודעה שלא כדין י"ל דבטלה משום שלא נתנה לכתב ושטר שנעשה שלא כתק"ח פסיל כמו שע"ח המוקדמין דפסולין משום גזרה שמא יגבה מזמן ראשון דפסול אף למגבי מבנ"ח לשיטת הרמ"א בסימן מ"ג ס"ז ולהש"ך וטו"ז שם נאמן לטעון להד"ם עכ"ל וזה לק"מ חדא דהא מבואר בטור לעיל סימן מ"ה ובב"י לעיל סימן מ"ג דרבינו יונה ס"ל דאינו נאמן לטעון להד"ם וגם הש"ך וטו"ז הביאו רק כתבו דש"פ לא ס"ל הכא והכא לדעת שאר פוסקים מותר לכתוב ורבינו יונה יחיד בדבר זה כמ"ש ב"י וא"כ שפיר כתב ב"י דלרבינו יונה נמי בדיעבד כשר ואנן בלא"ה אין לנו לחוש לדעתו רק לכתחלה כיון דשאר פוסקים לא ס"ל כלל ועוד בסימן מ"ג רק קנסא הוא כמבואר הלשון בש"ע שם וא"כ בשלמא התם דמלוה עביד שלא כדין שהקדים הזמן ולקח שטר מוקדם קנסינן לו משא"כ הכא דהחשש שמא אין לו עדים כלל דאנוס וב"ד יטעו לומר אנוס הי' ובעליות דר"י כתב משום דאין להחזיק על המכירה אונסא בלא שום אמתלא ואם יכתבו מודעה תתזל ארעי' בחנם שיאמרו בני אדם שמא נמצא לו עדים על האונס והביאו בשעמ"ש וא"כ העדים לבד שלא כהוגן עשו אבל המוכר תרי יודע האמת שאנוס הוא ומברר אונסו עתה לפנינו וא"כ אין לקנסו למוכר להפסידו דאין בזה שום קנס על העדים במה שנפסיד למוכר.

עוד כתב בשעו"ש וכ"ש לפי מה שהקשו תוס' בפחז"ה למה מהני מודעה בכתב הא נעשה שלא מדעת המתחייב וה"ל מפ"כ ותרצו דהקילו משום להציל האנוס וכיון דבכה"ג לא הקנו חכז"ל לכתוב מודעה כשלא ידעו באונסו הדר ה"ל מפ"כ עכ"ל נלע"ד דבאס"ז בפחז"ה ד"מ מבואר מעלי ר"י דמעשה הנעשה בפני עדים כדי שיתקיים הדבר בפניהן רשאין להעיד בשטר דגמרינן לה מספר המקנה עיי"ש כ מודעה שנעשה בפני עדים כדי שתתקיים הדבר בפניהן לית בה משום מפ"כ והרי לרבינו יונה קיימינן הכא דשאר פוסקים בלא"ה ס"ל דמותר לכתוב כן אך י"ל גם התוס' נתקשו רק משום דכותבין במודעה הכרנו באונסו והרי המאנס אינו עושה המעשה בפניהן כדי שיתקיים הדבר בפניהן רק ממילא רואין העדים לכן הוצרכו לתרץ דהקילו משום דאנוס וא"כ בזה דלא כתבו שהכירו האונס רק שהמוכר מסר מודעה לפניהן וזה נעשה בפניהן בכונה להתקיים על ידן ולא הוי מפ"כ ועוי"ל דעל מה שהקשו תוס' דמודעה ומחאה הוי מפ"כ כתב נ"י לתרץ בשם אחרונים דכותבין בשליחות המוחה ומוסר מודעה אע"ג דבעלמא כל שטר צריך צוואת המקנה דומיא דספר המקנה היינו בדבר שבינו לחברו אבל מחאה ומודעה אין הדבר תלוי אלא בו די שיכתבו בלשון שליחות פלוני העדנו על עצמו וכונתו ע"ד שכתב הרז"ה ביבמות דשטר ל"ח מפ"כ כיון שנכתב בשליחות המתחייב הוי מפי כתבו וה"נ תלוי רק בו והוי מפי כתבו וכן מצאתי ביאור הדברים בקצ"ח כאן וכתב דרמ"א דכתב במחאה דצריך לכתוב בלשון שליחות ולא במודעה דס"ל מחאה תלוי רק בו והוי ככותב אני מוחה אבל מודעה תינח המסירת מודעה דהוי ככותב שאינו רוצה בקיום המקח אבל מ"ש הכרנו באונסו ל"מ לשון שליחות דהוא עצמו אינו נאמן ועכצ"ל במודעה הקילו להציל הנאנס ותו לא צריך לשון שליחות עכ"ל וא"כ בזה דלא כתבו הכרנו באונסו בלא"ה כשר דהוי מפי כתבו עוי"ל לפמ"ש נתיבות בסי' כ"ח דלא אכפת לנו שיעידו מפיהם ולא מפ"כ רק אם מעידין על גמר הדבר זה לוה מזה וכה"ג אבל אם רק מעידין זה ראוי ליתן או צוה לחתום וכשנשאל פיהם אם מגורשת או שדה זה של מי לא ידעו שלא העידו על מסירת השטר רק אנן סהדי כיון שהאשה מוציאה הגט או לוקח השטר ודאי נגמר הדבר בזה כשר מפ"כ עיי"ש וא"כ תינח כשכותבין במודעה הכרנו באונסו מעידין על גמר הדבר שלא נמכר השדה והוא נשאר למוכר לכן צ"ל דמשום להציל הנאנס הקילו אבל כשכותבין רק שזה מסר מודעה לפניהם עדיין אין מעידין אם המכירה בטלה דאין יודעין אם באמת נאנס בזה כשר מפ"כ.

והביא אח"כ ראי' כתב קצו"ח דהיינו לשיטת תוס' בהא דמהני שלשה כתי עדות לחזקה ול"ה חצי דבר כיון שראו כל מה שהיו יכולין לראות אבל להרי"ף טעמא דחזקה דמהני לשלומי פירי עפ"י כת ראשון א"כ הכא הוי חצי דבר כיון דמודעה בלא אונס וכן אונס בלא מודעה לאו כלום וכן הקשה שעמ"ש ובס"ס למ"ד הוסיף להקשות דטוש"ע א"ע סימן קמ"ב סי"ב בשם הרמ"ה ס"ל כשיטות הרי"ף ואפילו הוי ספק פלוגתא דרבוותא אין להוציא מהמחזיק בה עכשיו וכמ"ש מל"מ פ"ז מהלכות שכירות ולע"ד ה"נ מועילין עדי מודעה לבד נגד לוקח גופא כשלא יכחיש שאנסו למכור דנהי דאנסו למכור משום דתלוה וזבין זביני' זבינא דהא לא ידע מהמודעה עדיין אפשר לכשיחדע לו מהמודעה יחזיר מעצמו כיון דאז חזינן דלא גמר והקנה והמכירה בטלה ולא הוחזק לחמוס היכא דהמכירה בטלה דאזי פסול לעדות ושבועה ואפילו יכחיש יחויב היסת וכיון דכת אחד מועיל לאיזה דבר סגי כמבואר במרובה דף עי"ן ע"ב והך דא"ע בסימן קמ"ב מבואר בריב"ש סימן שי"א בשם הרמ"ה דאם לא יערער בעל לומר מזויף א"צ לא לעדי שליחות ולא לע"מ אלא מחשש שיערער הצריכו חכז"ל עדי שליחות וע"מ וע"כ הוי חצי דבר אם העדי שליחות לא יהיו ע"מ וא"כ ל"ל דיועיל כת אחד אם הבעל יודה על השליחות או על המסירה דאם יודה שאינו מזויף א"צ עדות כלל ואם יטעון מזויף לא יועיל כת אחד כלל לכן הוי חצי דבר.

וראי' דכה"ג ל"ה חצי דבר דבריש סוטה ס"ל לר"י עד שיקנא לה עפ"י שנים ומשקה לה עפ"י שנים והא הוי חצי דבר כל כת בפ"ע לרי"ף אינו מועיל כלום אך לפמ"ש רמב"ם פ"א מסוטה ה"ח קינא לה בפני שנים וראה אותה שנסתרה עם זה שקינא לה הרי זו אסורה עליו וכתב הכ"מ דזהו אליבא דר"י וא"כ מועילין עדי קינוי אם בעל עצמו יראה שנסתרה הרי אם מועיל נגד בעל דין עצמו בכת אחד ל"ה חצי דבר ועוד בהא דר"פ התקבל דצריך שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים יאמרו בפנינו קיבל וקרע והא כל כת הוי חצי דבר וע"כ משום דסגי כשנראה הגט ביד השליח בעדי אמירה לבד וכמבואר בב"ש סימן קמ"ב שם הרי אף דעדי אמירה לא מועילין בלתי צירוף ראוית הגט ביד השליח ואזי אנן סהדי דבעל יהיב לו הגט מ"מ כיון דא"צ עוד לשני עדים דוקא ל"ה חצי דבר ה"נ כשיודה הלוקח או לא ירצה לישבע אנן סהדי דאנסו למוכר.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה