ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן דר
לקבל מש"פ מוכר שחזר בו ולא קבל מש"פ ומת אם היורשים חייבים למסור המקח וכן אם מת לוקח והמוכר חוזר אם חייב לקבל נגד היורשים די"ל כיון דאין ללוקח על המוכר רק מש"פ איסורא לבניו לא מוריש עיין שו"ת הר הכרמל חחו"מ סל"ו בסופו שכתב דלפי מה שמשמע ברי"ף פרק הזהב בעובדא דשומשמי דלא נפקע קנין הכסף רק אחר קבלת מש"פ א"כ הוי תביעת ממון ממש ותופס בו ירושה עכ"ל ד"ג ס"ג ס"ט ול"נ דאין משם ראי' דכל טעמא דהרי"ף משום דמעות הלואה גבי' והרמ"ה ס"ל דגם אחר מש"פ הוי הלואה ועוד כתבו תוס' בהמפקיד דמ"ג בד"ה מאי דלא הפקיעו חכז"ל זכות שיש למוכר במעות כיון דד"ת מעות קונות ויכול להשתמש בהן והוי עלייהו שואל אבל קנין בחפץ ליכא כלל ולפיכך אם נאנס החפץ אף טרם שחזר אתנס למוכר ומ"מ ל"ש בזה דאינו מוריש לבניו דהא מבואר בשבועות דף מ"ח ע"ב דהבו דלא לוסיף עלה ושם הטעם משום דאין היורשים יכולים לישבע שבועה שהי' אביהם חייב לישבע אבל כאן המוכר קאי ואינו עומד בדיבורו ויכול לקבל מש"פ אמנם נ"ל בין מת מוכר בין לוקח אפילו לא חזרו בחייהם נתבטל המקח דפסק רשותם מהמקח ומהמעות דהא מבואר בשו"ת מהר"ם אלשיך שאלה יו"ד דגם לפני חזרה ליכא קנין כלל וכ"כ בח"ס חחו"מ ס"ס ק"ג דקנין מעות לגמרי הפקיעו וא"כ כיון שמת אין לך ביטול גדול מזה וכמ"ש רשד"ם סימן תל"ח כיון דמרשה יכול לבטל ההרשאה בחייו מכיון שמת אין לך ביטול גדול מזה וכ"כ נה"מ בסימן קפ"ח דכיון דיכול לחזור בו מת לא גרע מחזרה כמבואר בכמה דוכתי ומשום דכבר פסק כחו ורשותו מהחפץ ואי דבחיים אם חוזר חייב במש"פ זה קיל משבועה שנשבע לקיים המקח דאם מת יורשים פטורים כדלקמן סימן ר"ט ס"ד בהג"ה וחיוב מש"פ נמי אינו רק לפי שאינו עומד בדיבורו ואח"כ מצאתי בשו"ת שו"מ ביוסף דעת סימן ע"ו הביא מרדב"ז ח"א סימן של"ז דמוכר וקבל מעות ומת בטל המקח דיתמי לאו בני מש"פ ננהו עיי"ש ונראה דאין כונתו ביתומים קטנים רק משום דהם אין עוברים על דיבורם וכמ"ש ג"כ השו"מ שם ולפ"ז נראה דגם שכנגדו החי יכול לחזור וא"צ לקבל מש"פ כיון דהוי כחזר בו המת ונתבטל כבר המקח דאינו בדין שאחד יכול לחזור והשני לא דאין המקח מתקיים לחצאין כמ"ש הרא"ש גבי עייל ונפיק אזוזי והובא בנה"מ סימן קצ"ה ס"ג וכה"ג כתבו תוס' בפא"נ דף ס"ו בסד"ה ומניומו וכה"ג כתב בשו"ת הרשב"א שבב"י לעיל סימן קע"א סל"ג כיון שהיורש יכול לומר גוד או אגוד גם הלוקח י"ל לו כן שלא חלקה מדה"ד שתהא יד האחד עדיפא מיד השני עוד בד"ג שם ס"ה ראובן מכר חפץ לשמעון בכסף ואח"כ מכרו ראובן לאחר במשיכה נסתפק בכס"א אם ראובן צריך לקבל מש"פ כיון דאין המקח בידו וא"י לתקן ואישתמוטתי' דברי ש"ך בסימן רכ"ב סק"ב בפירש דברי רש"י דמבואר בדבריו דשייך מש"פ גם כשאין מקחו בידו ועיי"ש עוד שכתב דהיכא דלא קנה הלוקח רק למש"פ הרשות ביד המוכר למכור למי שירצה שו"ר בזכל"א בחחו"מ ח"ג ערך מקח בשם הב"ד דאין על המוכר מש"פ עכ"ל ולא קרב זה אל זה דש"ך קאי בלקח זוזי מחד מדעתי' ומחד בע"כ כדאיתא בקדושין דף ע"ד ובפרש"י שם דף ע"ג סוף ע"ב ולקחו שניהם המקח מעצמם כמ"ש המע"מ הובא שם בש"ך ובאו לדון של מי המקח וכשיאמר המוכר האמת מי נתן המעות בע"כ ולא מכר לו רק עתה רוצה למכור לו קאי במש"פ אף דאין מקחו בידו כיון שעדיין לא נקנה לזה שנתן המעות בע"כ ובידו לתקן וס"ל להש"ך דמ"מ בכה"ג לא מהימן לרש"י רק כשעוד המקח בידו וצריך ליתנו לאחד מהם רמיא עליו יותר ומהימן כשנים והכס"א נסתפק היכא דקנאו כבר השני ולדינא נ"ל אם המקח שוה יותר מכפי מה שעסק עם לוקח ראשון הרי בידו לתקן ליתן הריוח ולייטינן לי' דאם לא ירצה למיקם במש"פ יחשב כמכר חפץ של לוקח ואינו בחזרה דמשלם כשעת הגזלה וכשלא שוה יותר בזה הספק של כס"א והזכל"א דפשיטא לו דאינו במש"פ משום דמיירי שהי' החפץ ביד סרסור כשמכרו הבעלים לראשון ולא סמכה דעת הלוקח דשמא עד שיוודע לסרסור ימכרנו לאחר ע"כ ליתא במש"פ וכדאמרינן בפא"נ דס"ג ע"ב אי אתחזי לו סמכ"ד ואיכא מש"פ ופרש"י אי סמכה דעתו דכל חד וחד וידע דעלי' קסמיך וסחורה מקוימת הוא וזה עדיף מהא דאמרינן בב"ב דף קמ"ב דרפויי מרפאיין בידייהו דהתם עשה קנין חזקה דאלים מקנין מעות דאינו מועיל רק למש"פ וע"ש עוד ועי"ש עוד וכו' לא ידעתי שום חידוש בזה דודאי רשות בידו למכור למי שירצה רק יחויב מש"פ דכמו דיכול לחזור בו ולעכבו לעצמו ה"נ יכול למכרו לאחר והש"ך ל"כ לחידוש אדרבי כתב פשיטא ואולי קמ"ל דליכא בו משום דדב"מ כשנותנים בשוה ועש"ך סימן קע"ה ס"ק נ"ה.
סעי' ב' ונאנס כתב תרומת הכרי מי שקנה חמץ מחבירו בכסף ולא משך וחזר הלוקח וטרם קבלת מש"פ נאנס החפץ מסברא יראה דא"צ לקבל מש"פ כיון דהשתא נפסד המקח לגמרי ומה בכך שחזר בעוד המקח קיים ס"ס השתא ליכא ויכול לוקח לומר השתא הדרנא בי אבל יש להוכיח בהיפך מפרק הזהב דף מ"ט דאיתא התם האי גברא דיהיב זוזי אשומשוי לסוף אייקר הדרי בהו ואמרי שקול זוזך לא שקיל זוזי איגנוב אתי לקמי' דרבא אמר כיון דאמר שקול זוזך ל"מ ש"ש דל"ה אלא אפילו ש"ח ל"ה א"ל רבנן והא בעי לקבולי מש"פ א"ל אה"נ וכו' ואין להשיב דשא"ה דעיקר זכותו תליא במה שחזר בעוד שהי' המעות קיים ויפטר מתורת שמירה דהוה ש"ש קודם שחזר דהא כתבו תוס' שם על הא דפסק רבא כיון דא"ל שקול זוזך אפילו ש"ח אינו מההיא דהאומנין הבא מעות וטול שלך ש"ח ותרצו משום דהתם מעיקרא הוי ש"ש וכו' ומסיק לתרץ סתירת התוס' דכתבו בפרק המפקיד דהוי ש"ש דהכא לרבא דס"ל כר"ל דמשיכה קונה מה"ת עיי"ש ובאמת תוס' גופא כתבו בפרק הזהב דף מ"ח ובגיטין דף מ"ח בד"ה אי לאו דרבא ס"ל כר"י ועוד אדרבה מוכח דרבא ס"ל דש"ש הוה דהא קאמר כיון דאמר שקול זוזך ל"מ ש"ש דל"ה הרי דמעיקרא הי' ש"ש וכמ"ש באס"ז בשם ריטב"א וכבר עמד בזה הפנ"י ופירש כונת התוס' דהכא אחר שחזר מהמקח תו ל"ה ש"ש רק ש"ח וכשאמר שקול זוזך גם מזה סילק עצמו ואפילו ש"ח אינו עיי"ש וא"כ נסתלק ראיות תרומת הכרי דלפיכך צריך לקבל מש"פ דאם תסלק חזרתו כאלו לא חזר עד השתא אחר שנגנב א"כ הוי ש"ש וחייב משא"כ בנידון תרהכר"י פטור בלא חזרה דמעיקרא ועוד אפילו לדבריו דרבא ס"ל דמעיקרא ל"ה רק ש"ח אין ראי' דהא אמר רבא דאפילו ש"ח ל"ה כיון דאמר שקול זוזך ופרש"י וע"כ אפילו פשע בשמירה המעות ונגנב ג"כ פטור א"כ אם תסלק חזרתו דמעיקרא יחויב משום ש"ח ע"כ צריך לקבל מש"פ וכיון דאזדא הראי' הדרן לסברא דא"צ לקבל מש"פ.
וי"א דה"ה לחוזר בו מפני שהוא ירא להפסיד כל המקח נשאלתי היכא דיש פלוגתא אי חייב מש"פ ולוקח נתן כל המעות ורוצה לחזור כגון בדשלב"ל ודעת השואל דמוכר י"ל קי"ל ולא יחזור המעות עד שיקבל לוקח מש"פ והשבתי בתומים ונתיבות סימן ס"ו ס"א העלו דעיקר כפוסקים דהיכא דלא קנה מה"ת א"צ מי שפרע רק הם מיירי במוכר חוזר אך נ"ל דגם לוקח מוציא מעותיו בלא מש"פ וכן משמע בב"ח כאן דלענין מש"פ בפלוגתא דרבוותא אמרינן קולא לנתבע וא"צ לקבל מש"פ משמע אף דשכנגדו מוחזק במעות דקאי שם אהא דלוקח חוזר ותובע מעותיו מפני שירא להפסיד כל המקח ואלת"ה מה פסקא דזה הוי קולא לנתבע דא"צ לקבל מש"פ הא משכחת אפכא דמוכר א"צ להחזיר המעות עד שיקבל הלוקח מש"פ וכן מוכח מהש"ך כאן סק"ג דהבין כונת הב"ח כמ"ש דבש"ע כאן כתב . ברישא מחזיר הדמים ואין כאן מקום למש"פ וי"א דה"ה למי שחוזר בו מפני שהוא ירא להפסיד כל המקח ומדכתב וי"א דה"ה ע"כ ר"ל דג"כ צריך להחזיר לו מעותיו ועל זה כתב הש"ך וכ"פ הב"ח והרי בב"ח מבואר דפסק כי"א הללו מכח דקולא לנתבע ועכצ"ל דלעולם חשוב החוזר בו נתבע לענין מש"פ אף דבא להוציא המעות כיון דלכ"ע אין כאן קבין ויכול לחזור ומחויב להחזיר המעות רק פליגו לענין מש"פ ובטלו חכז"ל הקנין לגמרי ואם אתנס ברשות מוכר אתנס גם בלא מש"פ ולענין מעילה פסק הרמב"ם פ"ו ממעילה ה"י דנתן פרוטה של הקדש על חפץ ולא משך דלא מעל הרי דגם לפני קבלת מש"פ ליכא קנין ול"ח כמוציא ממון מרשותו אלא דזה יש לדחות דהא בצרור החיים הביא מבני יעקב שהקשו דדברי רמב"ם סתרו דהכא במעילה ולגבי אתנן בפ"ד מאיסורי מזבח די"ג ס"ל דרבנן עקרו לגמרי קנין המעות אף במקום דאיכא איסורא ובפ"ט מהלכות תרומות ד"י כתב דאם מכר הכהן פרתו לישראל ולקח הדמים אעפ"י שעדיין לא משך הלוקח הר"ז אסור להאכילה תרומה שד"ת מעות קונות עכ"ל ולע"ד י"ל דמבואר לקמן סימן ר"ח דמקח שנעשה באיסור אם נתקיים בקנין המקח קיים אבל אם לא נתקיים בקנין רק לענין מש"פ א"צ לקבל מש"פ כמבואר בסימן ר"ט ס"ו בהג"ה וע"כ בנתן פרוטה של הקדש דאיכא איסור וליכא מש"פ לכן לא מעל דנעקר הקנין לגמרי משא"כ במכר כהן פרתו דליכא איסור ובהכי מיושב דלא תקשי מתניתין דנתנה לבלן דמייתי רבא סייעתא לר"ל בב"מ דף מ"ח עיי"ש בתוס'.
ומ"מ מוכח מהב"ח וש"ך כמ"ש וכן מצאתי בשו"ת אבקת רוכל סימן קכ"ט דבפלוגתא אי חייב מש"פ צריך המוכר להחזיר המעות ולוקח פטור מלקבל מש"פ ועיין ברכ"י חו"מ סימן כ"ה אות י"ד דגבי שבועה מצי נתבע לומר קי"ל ולא מחייבינן שבועה מספק אף דבא להוציא הר"ם ב"ח והוא ברא"ש ס"פ הכותב.
וכ"ש בדשלב"ל או אין בו ממש דמן התורה לא קנה רק הפלוגתא אם צריך לקבל מש"פ דזה הוי רק ספק בתקנה שתקנו מי שפרע להחוזר וי"ל אוקמוה אד"ת וכמ"ש הה"מ פ"ד מגזלת ה"ז דגם לרמב"ם דס"ל בספק בעיא אי תפס אין מוציאין מידו מ"מ בספק תקנה מוציאין ומבואר במל"מ פכ"א ממלוה ה"א דכן הוא בפ"ד דמוציאין מיד המוחזק אם הפלוגתא בתקנה ובמלתא דרבנן אין ספק מוציא מידי ודאי ד"ת וכ"כ התומים בקת"כ סימן ע"ז ע"ח ומה"ט סטימתא דפליגי פוסקים אי מועיל בדשלב"ל עיין נתיבות סימן ר"א י"ל דמוציאין הממון ממוכר ללוקח כיון דהוי ספק בתקנה דהא נתיבות שם כתב דסטימתא ל"ה רק קנין דרבנן אף במקום שקונה לכ"ע ואפילו להח"ס חי"ד סימן שי"ד ונט"ש סימן למ"ד דקנין סטימתא מהני באיסור תורה מ"מ סברת הה"מ כראה כיון שהספק בדבר שנתחדש מוקמינן אד"ת וכאלו לא נתחדש אח"כ ובשו"ת תשואות חן סימן למ"ד העלה להלכה בדשלב"ל א"צ לקבל מש"פ.
מפני שירא עיין נו"ב חיו"ד סימן ס"ט בד"ה וראי' לדבר שכתב די"א הללו ס"ל דכסף אינו קונה לחלוטין ומש"פ הוא רק לכופו שיגמור וימשך וכיון שעדיין לא משך מהני אומדנא אף במה דתליא בתרוייתו ודעה קמייתא ס"ל כיון דמעות מן התורה קונה אלא שחכמים תקנו מי שפרע א"כ כ"ז שאינו מקבל מש"פ נשאר על ד"ת והוי כמי שכבר נגמר הקנין ול"מ אומדנא עיי"ש ולפ"ז קשה איך פסקו ב"ח והש"ך קולא לנתבע וא"צ לקבל מש"פ אפילו להוציא הממון וכמ"ש לעיל הלא לדעה קמייתא כ"ז שאינו מקבל לוקח מש"פ ממונו של מוכר הוא לגמרי דקנהו מדינא א"כ יאמר קי"ל והוא הנתבע ואפשר מ"מ ל"ח מוציא כיון דאם עבר וקיבל מש"ע בטל הקנין ומחזיר ע"כ מעותיו וכדאמרינן כה"ג בפרק כירה דף מ"ד טבל מוכן הוא אצל שבת הואיל ואם עבר ותקנו מתוקן אלא דלפ"ז הק"ל מ"ט דדעה ראשונה אך אינו מוכרח דדעה ראשונה ס"ל דכ"ז שלא קיבל מש"ע הוי קנין גמור כיון דהאונס אינו ודאי ליכא אומדנא גדולה ובכה"ג לא אזלינן בתר אומדנא אפילו כשלא נגמר הקנין לגמרי כמבואר בשו"ת רמ"א ס"ס י"ט במשכיר בית לחבירו וקנהו קנין גמור אפילו נפל ביתו של משכיר תו"ז א"י להוציאו אך אם כלתה זמנו ולא הודיעו לפני הזמן דאזי א"י להוציאו ואם נפל ביתו של משכיר יכול להוציאו דוקא נפל אבל שאר אונס ל"מ כיון דל"ה אומדנא גדולה ועוד דהא החכ"צ שהביא נו"ש שם ס"ל דאף שלא נעשה עדיין רק נדר לעשות כיון שתלוי בדעת שניהם ל"מ אונס שנולד לעשות ממנו אומדנא ואף דנו"ב חולק מ"מ י"ל דשתי הדעות כאן בזה פליגי דדעה ראשונה ס"ל אף דליכא קנין כלל רק מש"פ מ"מ לא מהני אומדנא כיון שתלוי בדעת מוכר נמי ועיין משפט שלום ולע"ד תוס' בריש פ"ב דבכורות י"ג ע"ב בד"ה ה"ק אעפ"י שנתן מעות אי משך אין א"ל משך לא שכתבו וא"ת הא איכא מש"פ י"ל כשקיבל עליו לדון בדיני ישראל ומי שפרע אין זה דין והובא בשעמ"ש כאן כונתם דגם טרם מש"פ אינו קנין כלל לכן אין זה דין דאינו דיני אדם והמש"פ אינו רק דיני שמים אקרקפתא דגברא.
סעי' י"א בהג"ה אבל בתרי תרעי מי שמכר חפצים של כסף מחמת שרוצה ליקח בדמיו יורה לבשל יי"ש וכן אמר בשעת מכירה וקיבל המעות וטרם משך הלוקח החפצים נפל לו יורה בירושה וחוזר בו מהמקח עיין בשו"ת חת"ס סימן ק"ב שפסק דאף מש"פ א"צ לקבל דהוי כתרי תרעא שברמ"א ס"ס ר"ד עכ"ל הביאו ד"ג כלל ט"ז ס"ח והוא תמוה דרמ"א לא אמר רק לענין מחוסר אמנה דאינו בב' תרעי אבל לענין מש"פ מבואר להדיא בפרק הזהב דף מ"ח ע"ב דר"ח בי"י יהבו לי' זוזי אמלחא לסוף אייקר מלחא דר"י א"ל זיל הב להו ואי לא קביל עליך מש"פ וליכא מאן דפליג בזה אך מטעם אומדנא דזבין ולא איצטרכא לו זוזי גם מש"פ אין עליו כמ"ש בחת"ס.