אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן ר

סימן קצט

סעי' א' ברשות הלוקח ער"ן בחידושיו לב"מ דף י"ב כיון דחצר משום שליחות אין שליחות מועיל אלא במקום שדעת אחרת מקנה שא"א לזכות לחברו מתורת שליחות אא"כ עושה שליחות של בעל הממון והיכא דליכא דעת אחרת מקנה אין כאן בעל ממון שיהא זה שלוחו עיי"ש וקשה דא"כ עדיין מה מועיל דעת אחרת מקנה דבשלמא אם מקנה ע"י שליח ממש י"ל דנעשה שלוחו של מקנה אבל חצרו של מקבל או לוקח על כרחו אינו שליח רק לבעליו וכמ"ש מח"א בקנין חצר ס"א להוכיח דחצר אף משום יד אתרבאי אפילו דגברא מהא דאם היו הפירות מופקדים אצל אחרים וא"ל המוכר תנם ללוקח זכה ללוקח דחצרו כידו דאם משום שליחות היכי זכה חצרו של נפקד ללוקח דא"א לחצר להיות שלוחו של לוקח אלא שלוחו של נפקד שהוא בעליו ומילי לא ממסרי לשליח עיי"ש ול"ל דא"צ שיהא ממש שלוחו דבעל הממון רק שיהא מדעתו דהא מבואר בתוס' פרק איזהו נשך דף ע"ב ע"ב בד"ה בשלמא דא"י לזכות במעותיו של נכרי לישראל משום דצריך שליחות של בעל הממון ואין שליחות לנכרי ועוד דשליחות חצר ילפינן מהמצא תמצא בידו הגנבה ושם אין צריך שליחות של בעל הממון דהא גונב שלא מרצון בעל הממון ואינו זוכה רק מתחייב באחריות ומנלן שיזכה לוקח או מקבל ע"י חצרו אם אינו משתמר לדעתו להר"ן דאזי אינו מטעם ידו ולרי"ף ורא"ש אפילו משתמר לדעתו משום שליחות הוא ותוס' בב"מ דף י"ב בד"ה חצר כתבו דכשאינו סמוך לחצרו לאו משום יד רק מתורת שליחות ובמידי דזכות כמו מתנה קנה אפילו אינו עומד בצד חצרו ואינה משתמרת עיי"ש והא תוס' ס"ל דצריך שליחות של בעל הממון ואיך יזכה המקבל ע"י חצרו ועכצ"ל דהחצר יכול ליעשות שליח לאחר לצורך בעל החצר אם רצון בעל החצר בזה או במידי דזכות דזוכה של"מ דחצרו של אדם כשלוחו לכל אשר ירצה וכמו שעושה שליח לקבל מתנה שיזכה בקבלת השליח עושהו שליח שיהא שליח של בעל הממון אף דעל כרחך צ"ל דגם שליח המקבל הוא שיהא ידו זוכה כיד מקבל ה"נ חצר לכן ברשות הלה המופקדים משקיבל עליו הנפקד שיזכה חצרו הפקדון ללוקח עושה את חצרו שלוחו של לוקח והנה בסימן רמ"ד יש שמכשירים אומר אמרו וס"ל דהא דמילי לא ממסרי דוקא בשליח שנעשה על הכתיבה לית במילי כח להיות חוזרים ונמסרים לאחרים שאחרים יכתבו אבל אם עשה הראשון רק שליח על האמירה לאחר לכתוב מהני וא"כ ה"נ נעשה בעל החצר רק שליח על האמירה לעשות חצרו שליח ורמב"ן ורא"ש וטור מרייהו דהאי דינא דסגי קבלת הנפקד ולא הצריכו שיהא עומד בצד רשותו לשיטתם דלקמן סימן רמ"ד דמכשירו במתנה אומר אמרו.

אך לדעת הפוסלין אומר אמרו בשטר מתנה לקמן סימן רמ"ד ה"נ אפשר בחצר הנפקד צריך עומד בצידו שיהא ידו והבית מאיר סימן ק"מ ס"ג כתב דבחצר ל"ש מילי לא ממסרי דמעצמו הוא שלוחו וא"צ לימסר מילי לאחר ולפמ"ש הש"ך לעיל סימן קכ"ה ס"ק ל"ב דצ"ל דוקא יזכה לי חצרי הרי צריך למסור מילי לחצר.

והנה המחנה אפרים שם כתב עוד שאם היו הפירות בידו של שליח הנפקד ואמר הנפקד שיזכה שלוחו מה שיש בידו ללוקח לא מהני וכן אם עשה לוקח שליח שיזכה לו מידו של מוכר והלך השליח ועשה שליח אחר שיזכה ללוקח הוי מילי ולא ממסרי לשליח ואפילו להטור א"ע דשליח קבלה מצי משוי שליח היינו דשליח שני נעשה שליח של האשה והוא צוותה לשווי' שליח עיי"ש ולע"ד כיון דלוקח עשה שליח לזכות וכל שעשה שליח לא חיישינן שחזר המשלח כמ"ש הסמ"ע בסימן קצ"ה ס"ק י"א א"כ זכין לאדם שלא בפניו ושליח שני נעשה מצד עצמו שליח ללוקח כאלו עשאו בעצמו בלא אמצעית שליח ראשון והא דלקמן סימן רמ"ד שאני מתנה דאין הנותן זוכה במידי וכמ"ש לעיל סימן פק"ח ס"ב שו"ר בקצו"ח רמ"ד סק"ג כתב דחצר שליח זוכה למקבל דזכי' אינה משום שליחות ודוקא גבי גט מספ"ל להטור א"ע בסימן ק"מ דגט חוב הוא ואפילו נתרצית האשה וכמ"ש הרשב"א ר"פ הזורק עיי"ש וזה מחלוקת ראשונים אי זכי' מטעם שליחות עיין בקה"י בתוד"ר אות זיין אבל לא הוצרך הקצו"ח לזה רק בחצר השליח דא"א להיות שליח לאחר רק ע"י בעל החצר ונה"מ כתב שם כיון דצריך להיות שליח של בעל הממון אין כאן שייכות מילי דהא בזיכה ע"י אחר והגיע לחצרו של הזוכה קנה המקבל כמבואר סימן רמ"ג ס"ד עיי"ש ואינו מובן דודאי צריך להיות גם שליח המקבל דאיך יזכה בקבלתו לאחר אם לא משום דשלוחו כמותו וידו כיד משלחו וגם בלא"ה מ"ש אם שלוחו של הנותן הוא מ"מ כל שלא מסר הנותן שום דבר ליד השליח הוי מילי ולא ממסרי לשליח והך דסימן רמ"ג ס"ד י"ל דוקא בשעומד הזוכה בצד רשותו ומשום יד או במשתמר לדעתו דמשום יד הוא להר"ן.

ונראה דהרמ"ה שבטור לעיל סימן קכ"ה ס"ט דמשמע מדבריו דאם אמר הנותן לנפקד זכה לפלוני צריך שיהא בידו אז או שיגביהנו אח"כ כדי לזכות לו אבל אם הפקדון בחצרו של שליח לא זכה למקבל מתנה וכמו שמפרש הב"ח וש"ך שם דבריו לשיטתו אזיל דס"ל דשליח קבלה א"י לעשות שליח קבלה אחר אפילו נתנה לו רשות לעשות שליח אחר דלא מסרה לו אלא מילי ומילי לא ממסרי לשליח כמבואר בטור א"ע סימן קמ"א לכן גם כאן אפילו א"ל לנפקד זכה ע"י החצר לא מהני וס"ל דחצר דגברא לעולם רק משום שליחות ולפ"ז אפילו יאמר הנפקד שיזכה החצר למקבל לא מהני להרמ"ה וכן משמע מלשון הרמ"ה דאין חילוק בזה וכמ"ש תומים שם.

אמנם הטור בסימן רמ"ג דכתב דאפילו הוא רק בחצרו של נפקד מהני כשא"ל הנותן זכה ולא פירש דוקא כשאמר לו הנותן שיזכה לו ע"י החצר או שיהא עומד הנפקד בצידו וכן ס"ל בא"ע ריש סימן ק"ם דאם נתן הבעל הגט לחצרו של שליח קבלה מהנו ולא חילק נראה דס"ל דבחצר לא שייך כלל הך כללא דמילי לא ממסרי לשליח כיון דלא נתברר לנו טעמו אין לך בו אלא חידושו אם הוא ממש כמו שאמרו מילי לא ממסרי לשליח דפרש"י התם דלא ממסרי לשליח שני ומבואר בתוי"ט ריש אבות דלשון מסירה הוא כשמוסרו כולו ולא נשאר אצלו קצת וה"נ בשלמא שליח שמוסר לשליח מוסר כולו לשני דהא קי"ל בגיטין כ"ט ע"ב דאם מת שליח ראשון לא בטל שליח שני דמכח בעל קאתי בכה"ג במילי לא ממסרי כיון דלא יעשה בכח שליח ראשון משא"כ חצר עושה רק בכח בעליו דאם נעשה שליח לזכות לפלוני אחר שלשים יום ואמר תוך שלשים יזכה חצרי לפלוני בזמנו ומת או מכר החצר פשיטא דל"ל בזה דיזכה לו החצר דעתם אינו חצרו של הזוכה ואינו שלוחו וכן בשליח קבלה וא"כ החצר לעולם רק מכח בעליו קאתי וכאלו בעליו עושה הדבר.

ועוד כל שבידו לאו כמחוסר מעשה כמבואר בקדושין דן ס"ג וה"נ ביד הזוכה ליטול החפץ בידו ולא הוי מילי ומבואר בתוס' זבחים דף נ"ט בד"ה עד דכל שבידו לעשות לא גרע ממחוסר זמן ומבואר בפרק כל הגט דף כ"ט ע"ב ובא"ע סימן ק"ם סל"ז דמינה שליח לגרש אחר שלשים יכול לעשות שליח אחר תוך שלשים כיון דהוי רק מחוסר זמן הוי כשליח שניתן לגירושין מיד הרי דלא חשוב מילי מחמת דאינו יכול לגרש עכשיו וא"כ ה"נ דבידו ליטלו לאו כמחוסר מעשה ומגו דאי בעי נוטלו בידו ולא יהא מילי ויכול אח"כ ליתנו בחצרו ולומר שיזכה החצר למקבל ולא דמי למינה שליח לכתוב דהוי מילי אף דבידו לכתוב דהתם ל"ל מגו דאי בעי כתב בעצמו יכול למנות אחר לכתוב דכל מגו הוא דאם יעשה יוכל אח"כ למלאות חפצו כמו במגבי' מציאה לחברו דאמרינן מגו אי בעי זכי לנפשו זכי לאחריני דיכול לזכות קודם לנפשו והדר יתנו לחברו לכן אמרינן כל שבידו כאלו כבר נעשה וע"כ כתבו תוס' בשם ר"ת בביצה דף ל"ט ע"ב בד"ה הכא דלכך כרגלי הממלא דמאיזה טעם אמרינן הממל"ח ק"ח דמגו דזכי לנפשו זכי נמי לחברו והואיל ואתי מכחו דין הוא שיהא כרגלי הממלא וא"כ בשליח לכתוב ל"ל מגו דבידו דאם יכתוב שוב לא יוכל לעשות שליח על הכתיבה והאיך תאמר הואיל ובידו לאו כמחוסר מעשה וכאלו כבר כעשה כדי שיוכל למנות שליח לכתוב דהא זה אין בידו לכתוב ולמנות שליח אבל כאן דבידו ליטול החפץ לידו ולא יזכהו עדיין לפלוני ותו לא יהא מילי כיון דהחפץ בידו וכמו מוסר הנותן חפץ לשליח יכול למנות שליח אחר כמו בשליח הולכה בגט ואז יוכל למנות שליח אחר לזכות לפלוני וכן יוכל לתתו בחצר לכן מעתה לאו כמחוסר מעשה ויוכל לעשותו וראי' לזה ממ"ש הרא"ש בפירושו לנדרים דף ל"ד ע"ב בשם הרא"מ הובא בקצו"ח סימן ר"ד ססק"ג.

סעי' ו' משוך הכלי לקנות עסמ"ע וביאור הגר"א הביא ירושלמי פ"א דקדושין ר"ח אמר משוך את הבהמה לקנותה קנה ושם בירושלמי מבואר משוך את הבהמה זו לקנותה קנה הרי דבעל הבהמה אומר כן לקונה ומ"מ קנה תו דלא כמבואר לעיל סימן קצ"ז דמשוך חפץ זה לקנותו לא קנה דלהבא משמע אך בפרק ואלו נדרים דף פ' ע"ב איתא לענות נפש מלתא דאתיא לי' לידי עינוי פרש"י משמע שעתיד לענות וכן פירוש הרא"ש שם משמע נדר שיבא לבסוף לידי ענוי נפש והיינו רחיצה דלא מינכר העינוי השתא עיי"ש ה"נ לקנות משמע אחר כך ולא בשעת משיכה וי"ל כיון דמדד מוכר גמר בלבו להקנות בלשון המועיל כמ"ש רא"ש פ"ק דקדושין ס"כ אבל בדיבור לבד לא אמרינן בכדי לא אמר וכמ"ש בפ"ת לעיל סימן מ"ב ס"ט סק"ז כה"ג ומתורץ סתירת הש"ע.

סעי' ז' בהג"ה פתח לו המוכר בנתיבות יליף מזה דאם אמר אחד לחברו הבא לי סחורה פלונית ידוע שדמי' קצובין ואקנה אותה ואח"כ לא רצה לקנות דמשלם לו יציאותיו וכהא דלעיל סימן י"ד ס"ה בא"ל לך ואני אבוא אחריך דחייב מדינא דגרמי ע"כ ולע"ד גם שכר טרחו חייב לפמ"ש ריטב"א ספ"ק דמו"ק ד"י ע"ב בשם תוס' לענין דבר האבד דהדין אם יש חשש הפסד קרן שרי בחוה"מ גם שכר טרחא נחשב להפסד קרן וה"נ ודאי לא טרח זה רק מחמת שהבטיחו זה שיקנה ממנו וכסבור שיהא לו שכר טרחא ובא בשכרו ואם הי' שוכר לו עגלה הי' בכלל יציאותיו והלך ברגליו ליקח השכר לעצמו וראי' לזה מתשובת הרא"ש כלל ק"ד ס"ו בראובן שאמר לאומן עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך ועשאו ואין ראובן רוצה לקחתו דחייב לשלם כל הפסדו משום דינא דגרמי מידי דהוה אהלכו חמרין ולא מצאו תבואה פועלים ומצאו שדה לחה נותן להם שכרם משלם שעל ידם הפסידו מלאכת היום וה"נ עפ"י דיבורו הפסידו עכ"ל הרי דשכר טרחם חייב מדד"ג דהא חמרים ופועלים שכר טרחם נוטלים וכן משמע בסמ"ע סימן של"ג סק"ל ועיי"ש בנתיבות דמיירי שלא אמר לו שיעשה בתורת שכירות רק שאחר שיעשהו יקנה ממנו בשוויו ועמ"ש לעיל סימן י"ד ס"ה עוד ראיות דשכר טרחא בכלל יציאותיו וכ"ד הדעת קדושים ריש הלכות טרפות בכלל הפס"מ אות א' דשכר טיפול בכלל הפסד קרן אף דבמקדש מעט שם כתב דבפר"ח סימן ל"ו ס"ק כ"ז לא משמע כן עיינתי שם שהשיג על רדב"ז ולע"ד מוכח מריטב"א ורא"ש וסמ"ע דשכר טרחא נחשב קרן וכן משמע בסמ"ע לקמן סימן רל"א ס"כ ס"ק ל"ז וכן מבואר בטור לקמן סימן ש"ג ס"ו וכן מוכח מרשד"ם חלק א"ע סימן קי"ד הובא בבאה"ט א"ע סימן קס"ו סק"ב.

סעי' ח' דלדידה בעלמא נתכוין לשון הטור הכניס הלוקח וכו' אם הוא במשא שאינו מונח בכליו של מוכר והראב"ד כתב אפילו מדד הלוקח על החמורים לא קנה שלא נתכוין למשיכה ולקנות במדידה זאת דלמדידה בעלמא נתכוין ולא מסתברא ותמה מל"מ פ"ד ממכירה דבטיו"ד סימן קל"ב איתא בזה"ל הי' הגוי מודד הגביהו תחלה לקנותו קנאו נמצא כשמערה אח"כ למדוד שלו היא וכתב ב"י פירש אעפ"י שבשעה שמודד הגביהו לא קנה מפני שאותה הגבהה לא היתה לקנות אלא למדידה תהו כסברת ראב"ד עיי"ש במל"מ גם לקמן סימן ער"ה סי"א הביא הטור דעת רא"ש באחרונה בליבני גר ובנה בעצמו קנה הראשון הלבנים אף דהגבהה הי' רק לבנין ולא נתכוין לקנותם ונלע"ד לפמ"ש מהרי"ט ח"א סימן ק"נ דהגבהה גם בלא כיון לקנות קונם לו ידו שלא מדעתו דלא גרע מחצרו אבל חזקה צריך כונה עיי"ש ונ"ל דדוקא מונח בידו אבל מונח בתוך כליו של מוכר דק"ל דאינו קונה ברשות לוקח משום חצרו רק בהגבהה או משיכה קונה גם בכליו של מוכר לא מחמת דמונח בחצרו רק משום מעשה קנין וכמו הוגבה מכחו או משכו רק קצתו לרשותו או לסימטא דקונה כיון דמשכו כולו מר"ה כמבואר לעיל סימן קצ"ח סי"ד ועיין נתיבות שם ס"ב כתב ג"כ דהוגבה מכחו כל שאין בידו אינו מתורת חצרו וא"כ צריך כונה לקנין כחזקה וא"כ א"ש דכאן דמיירי במשא שאינו מונח בתוך כליו של מוכר וכן בסימן ער"ה קונה שלא בכונת קנין אבל ביו"ד היין בתוך כליו של המוכר כמבואר שם.

סעי' יא ונאנס בידו חייב נ"ל אם לקח יין דקייצי דמיו לבקרו ונסכו גוי י"ל הש"ל כיון דיכול לחזור בו אפילו אם ייטב בעיניו רק מפני שדחוק למעות או לא הוצרך לו וכמ"ש הב"ח ה"נ ואפילו לרש"ל שהביא הש"ך בסימן שס"ג ס"א דשומר חייב בהיזק שא"נ י"ל מודה הכא דהא לאו מטעם שואל חייב לדעת תוס' ורא"ש ורמב"ן רק מטעם לוקח והיינו כ"ז שאינו מחזירו אבל כשמחזירו אינו לוקח ועוד דאדרבה לוקח אינו שומר כדלקמן סימן שמ"ו אלא דכאן צ"ל כיון דאם ירצה יקחנו ואין המוכר יכול לעכב עליו הוי ברשותו וכגזלן דחייב באחריות כיון דכל הנאה שלו לא גרע משואל כמו שפרש"י בסנהדרין דף ע"ב וה"נ מטעם דכל הנאה שלו וכמבואר בנדרים דף ל"א אבל ודאי לוקח אינו דשמא לא הי' נוטלו וא"כ כמו דגזלן י"ל הש"ל ה"נ וביין בלא"ה צ"ע אפילו נאנס לגמרי לפמ"ש הטו"ז לעיל סימן ע"ב ס"ז ושבו"י ח"ב סימן קע"ח והובא בפ"ת לעיל סימן ק"צ דיין הוי כזבינא דרמי על אפי' והוי הנאת מוכר.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה