אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קצט

סימן קצח

סעי' א' יש מעות קונות בפרק הזהב דף מ"ז אמר רבה אר"ה מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה קנה אע"ג דלא משך דכיון דלא קפיד קנה דכי חליפין דמי ויש לו עליו אונאה דמכור לי באלו קאמר לו רב אבא אר"ה קנה ואין לו עליו אונאה וכו' אמר מר מכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה לימא סבר ר"ה מטבע נעשה חליפין לא ר"ה ס"ל ד"ת מעות קונות ומלתא דל"ש ל"ג בו רבנן ובפירוש המשנה לרמב"ם פ"ק דקידושין על משנה דכל הנעשה כתב דאם חפן מעות ואמר אלו חליפי דבר פלוני קונה בתורת חליפין כיון שאינו מקפיד במשקלו ומנינו לאו דעתי' אצורתא וכ"כ הברטנורה ובראותי עמדתי דהא הש"ס פריך לימא סבר מנ"ח ומשני דסבר מעות קונות מבואר דגם בזה דעתו אצורה ואינו מתורת חליפין ומצאתי בתוי"ט תמה כן והוסיף דמנ"ל מדאינו מקפיד על מנינו דאין דעתו אצורתא ועיי"ש ונ"ל דלמד ד"ז ממה שהתחיל אמר מר קנה ומחזיר אונאה לימא סבר מנ"ח דלמה הביא הא דמחזיר אונאה דאינו ענין להקושיא ולאו כ"ע ס"ל והקושיא לכ"ע לכן סבר הרמב"ם מדחזינן טעם דאמנ"ח דדעתו אצורה ע"כ משום דשוה יותר ע"י הצורה בשלמא בשמקפיד על מנין ומשקל אנן סהדי דדעתו אצורה וקפיד בכך אבל בשחפן דחזינן דלא קפיד שמא גם אצורה לא קפיד ולו יהא דקפיד הוי דברים שבלב דל"ה דברים לבטל הקנין רק עדיין י"ל ודאי דעתו אצורה ומה דלא קפיד על מנינו ומשקלו משום דיוכרח להחזיר לו אונאהועל פחות משתות דרכן של ב"א שלא להקפיד דמה"ט א"צ להחזיר אונאה פחות שתות אלא דמבואר בש"ס שם הא דיש לו אונאה משום מכור לי באלו אמר פרש"י לשון ממכר ולא חליפין והריטב"א כתב דגם בחליפין יש דין אונאה רק הכא דאמר באלו י"ל דמחל מדלא מנה רק משום דאמר מכור לי לשון מכר משמע דמקפיד שלא יתאנה עכ"ל וא"כ אם אמר אלו חליפי דבר זה אין לו אונאה לכן כתב הרמב"ם באמר אלו חליפי דבר זה מדלא קפיד אאונאה גם אצורה לאו דעתו ולכן לא נקט לשון הש"ס מכור לי באלו והש"ס פריך אמ"ד מכור לי באלו ויש לו אונאה כיון דמקפיד אאונאה דעתו ג"כ אצורה ש"מ מנ"ח ומוכח דלמ"ד אין לו עליו אונאה שפיר נעשה חליפין ואין להקשות לרמב"ם מה פריך שם לעיל מכיס מלא מעות דמשמע דא"י משקלו ומנינו חדא דעכ"פ מעריך כיס נגד כיס ועוד אפשר ידוע לו לכל אחד כיסו כמה מחזיק תדע מדנקט כיס מלא מעות בכיס מלא מעות ועוד שאני אם החליף מעות במעות ממין מתכות אחד רק אינם בצורה אחת או משתי מלכיות דהא כתב הרמב"ם שם כיון שלקח באומד ואינו חושש שיגיע למשקלו ומנינו הרי נתבאר מדעתו שהוא אינו מעיין אותו מטעם שהוא מצוייר ומפותח אלא שמעיין שיעור גופו והרי הוא כאלו הי' לשון של זהב או חתיכת כסף שמתקיים בו הקנין עכ"ל ור"ל דצריך לעשות מהן איזה כלי לכן מעיין רק שיעור גופו וא"כ כשמחליף באותו מין ע"כ לאו מש"ה מחליף דהא שוין בשיעור גופן ומתכותן וע"כ משום הצורה המתחלף ובזה מתורץ קושית תו"ח לס"ד דש"ס אמאי נקט שתי כיסין עיי"ש אלא דאם מחליף כיס אחד מעות בחפץ קונה דזה לאו דעתי' אצורה אבל בשני כיסין מלא מעות כסף בכסף וכדומה דאם שתיהן מלאין ודאי לאו בשופטני להחליף זהב בכסף אלא שוין במתכות ומתחלפין בצורתן וע"כ דמטבע נ"ח.

סעי' ד' הלוקח הר ש"ש נדחק בסמ"ע דל"ח דיאמר נשרפו חיטך דלא חששו בדבר דלא שכיח אלא משום חששות השכיחות כגנבה ואבדה ולדבריו הל"ל שמא יאמר נאבדו או נגנבו חיטך ולמה נקט בש"ס חשש דלא חשו לו בעצמו ונ"ל דודאי לא תקנו משום חשש אונס היכא דש"ש פטור דלמה פסידו את המוכר אם באמת אונס הי' אלא דחששו שיוכל להציל ע"י אחרים בשכר או יניח מלו שהפסדן אינן כל כך ויציל זה ואלו הי' שלו ודאי הי' עושה כן ועכשיו שיהא קנוי לאחר לא יחוש ובכה"ג ש"ש חייב כמבואר לקמן סימן ש"ג לכן כיון דהוי ש"ש תו אין חשש.

אם נתן אחד דמים להקדש כתב הש"ך ואם נתן גבאי דמים לאחר לצורך הקדש אין הגבאי יכול לחזור דהא בהדיוט קאי במש"פ דלא כהרמב"ם וראב"ד עכ"ל וז"ל רמב"ם פ"ט ממכירה ה"ב נתן דמים של הקדש אעפ"י שלא משך הפירות אם הוקרו קנה כד"ת ואם הוזלו הפירות חזר בו שהרי לא משך ולא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש והסכים עמו הראב"ד ותמהו הראשונים והה"מ הא אם הקדש קיבל דמים מהדיוט ונתייקר אין הקדש יכול לחזור כמ"ש בפ"ז מעירוכין והוא בקדושין דף כ"ח ע"ב דאטו הדיוט לא קאי במש"פ וה"ט נימא נמי אם הקדש נתן דמים להדיוט נלע"ד דיל"ד למה צ"ל הטעם אטו הדיוט ל"צ לקבל מש"פ בלא"ה אין מקום לתק"ח נגד ד"ת מפורש ונתן הכסף וקם לו דהדיוט קונה מהקדש בכסף כדאיתא בקידושין שם וטוי"ז יו"ד סימן קי"ז כתב דכה"ג אין כח לחכז"ל לתקן וכ"כ לעיל סימן ב' וכה"ג כתבו תוס' בב"מ דף ס"ד ע"ב בד"ה ולא ישכור ממנו וכה"ג כתב נ"י בב"מ שם דף ס"ח אמנם זו לא שייך בממון דהפקר ב"ד הפקר וכמו דמחלק הש"ס ביבמות דף פ"ט לענין קום ועשה דבממון יש כח בידם לעקור ולא באיסור ולפ"ז י"ל דמש"פ לא מעכב הקנין דהרי לפני מש"פ אינו מחויב רק בגנבת המעות בין בחזרת מוכר בין בחזרת לוקח לראב"ד והחטים באחריות מוכר ואפילו מאן דמחייב למוכר באונסי המעות הוא רק משום שקבלן להוציאו הוי כלוה וא"כ גם הקדש יהא בחזרה רק כונת הש"ס דלא שייך כאן הפקר ב"ד לפמ"ש תוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב דהיכא דלא הפקיעו לגמרי ל"ל הפקר ב"ד וה"נ לא אפקינהו לגמרי קנין מעות מחמת הפקר ב"ד דלענין מש"פ הניחו על ד"ת דהא היכא דליכא קנין תורה ליכא מש"פ גם בדברים ומעות כמפורש בירושלמי מסכת שביעית הובא בחידושי ר"ן פרק הזהב דף מ"ח וכן דעת הרי"ף בב"מ שם וזה שאמר אטו בהדיוט לא בעי לקבל מש"פ הרי לא הפקיעו הקנין לגמרי ולא שייך לומר הפקר ב"ד ממילא כיון דמפורש א"א לעקור אף בממון לחצאין והנה הכ"מ בפ"ט הנ"ל ר"ל לרמב"ם דהקדש אינו קונה בכסף מהדיוט מן התורה דנתן הכסף כתיב רק במוכר הקדש והמל"מ סתר דבריו וצ"ל דילפינן מכירת הדיוט להקדש ממכירת הקדש להדיוט ועכ"פ אינו מפורש להדיא וגם זולת הפקר ב"ד חל תק"ח דמעות אינה קונה לתקנת הקדש משא"כ קונה מהקדש דמפורש ולפ"ז מתורץ קושית תוס' בגיטין שם ד"ה יהבו יתמי זוזי אפרי זל לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש ויתומין יכולין לחזור דהקשו הא בהקדש כה"ג א"י לחזור כיון דאיכא מש"ע בהדיוט ותרצו דבהקדש מדאורייתא בכסף משא"כ ביתומים דרק משום תקנה עשאו כהקדש ותירוצם לא יתכן לר' יוחנן דקי"ל כותי' דמעות קונות מן התורה גם בהדיוט ולפמ"ש א"ש דגם בהקדש קונה יכול לחזור משום דלא מפורש כ"ש ביתומים דאינו מפורש כלל ואין להקשות כיון דל"ש בזה הפקר ב"ד איך עקרו ד"ת בקום ועשה חדא דתוס' ביבמות שם כתבו היכא דיש טעם וסברא יש להם כח גם בקום ועשה ועוד קודם שמוציאין הכסף מהמוכר ליכא הפקר ב"ד שיבטל הקנין לגמרי וצריך לקבל מש"פ אבל אחר מש"פ כשמוציאין י"ל הפקר ב"ד ולפ"ז יש ראי' לרמב"ם מכח קושית התוס' וגם בזה"ז דהקדשות שלנו אינם הקדש הבית ואף דילפינן מהקדש כמ"ש נתיבות מ"מ זה אינו מפורש להדיא וא"כ אפילו מכר ההקדש להדיוט יכול לחזור כמו ביתומים וכדעת קצו"ח ואף דהשיגו הנתיבות דביו"ד ס"ס רנ"ח מסיק רמ"א דעיקר דגם בצדקה כיון שגמר בלבו חייב דילפינן כל נדיב לב מקדשים אינו השגה דלחומרא פסק רמ"א שם וכן מבואר לקמן סימן רי"ב ס"ח דיש להחמיר וא"כ הכא החומרא להיפך ואין להוציא מהקדש עניים מספק ויש חזקת מ"ק וגם ספק איסור.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה