אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קצח

סימן קצו

סעי' א' מטלטלין אחד מכר ש"ס ישן יען רצה ליקח חדש אך שהחדש לא יצא עדיין מהדפוס והמוכר צריך ללמוד התנה שבהגיע כרך מהחדש יתן לו המוכר כרך מהישן ואזי ישלם הלוקח ועתה לקח רק ערבון ונשרף הישן בבית מוכר פסק שו"מ תליתאה ח"ב סימן צ"ו דמוכר פטור דלא שייך כאן לומר נשרפו חינוך כמ"ש תוס' בב"מ דף מ"ז דכל כמה דלא קיבל כל המעות לא ירצה לאוקמוה בדינא וגם בספרי קודש ודאי טרח ומציל ול"ש הטעם דלא יטרח וגם כאן דשייר לו זכות ללמוד בהם בודאי יטרח להציל ע"כ ודאי קנה לוקח ומחויב לשלם למוכר את"ד ולא נ"ל כלל מה שכתב מהתוס' דכל כמה דלא קיבל כל המעות ודאי טרח ליתא בתוס' רק סמ"ע כאן סק"ז כ"כ לענין ק"ס וכן הוא בתוס' ב"מ דף מ"ו בד"ה ש"מ ולא כתוב שם אלא כיון. שלא קיבל המעות ותיבת כל ליתא אדרבה מבואר כאן סט"ו וסימן ר"ד ס"א דנתן קצת דמי המטלטין ל"ק רק למש"פ והוא ש"ס מפורש בהזהב דף מ"ח ע"ב בהא דר"ח ב"י נתן מקצת דמים אמלתא ורצה לחזור וא"ל ר"י דחייב מש"פ עיי"ש פרש"י.

ומ"ש דבספרי קודש טרח ומציל מסתימת הפוסקים ל"נ לחלק ועוד דתוס' בהזהב דמ"ז ע"ב בד"ה אי אמרת כתבו דודאי לא תקנו אלא משום שאינם מהוגנים שיניחו פינות חבריהם לישרף וכיון שאין מהוגנים גם אספרים לא יחושו ועוד דל"פ כמו דל"פ בין נתן כל המעות למקצת או מונחים המטלטלין במקום דליכא חשש דליקה וכמ"ש ש"ך סק"ט ועוד גם בספרים כשיש למוכר עוד ספרים יטרח יותר על שלו.

ומ"ש כיון דשייר לו זכות ללמוד בהם טרח ומציל טעה בד"מ באו"ב דפ"ג בד"ם בשנה משחיטין את הטבח בע"כ אפילו שור שוה אלף זוז ואין לו ללוקח אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת מת ללוקח ובשאר ימות השנה אינו כן לפיכך אם מת מת למוכר ופריך והא לא משך ומשני דהעמידו על ד"ת והרי כיון שאין ללוקח אלא דינר יש שיור למוכר ויטרח ויציל ואפילו נתן כל דמי הבשר נשאר העור למוכר וגם בכל השנה יקנה במעות וע"כ ל"פ.

ושם בהשאלה נזכר דטען המוכר שהקנה בק"ס ולוקח טען של"ה ק"ס רק שנכתב כן בדרך הנהוג והשויו פלפלו לחייב לוקח מטעמי אחריני והשליכו זה אחרי גיוס ולע"ד קנה לוקח מכח אודיתא כיון שהודה בהכתב שהיה ק"ס אם היה חת"י או בעדים הרי מעידים שכן היה וזה העיקר בהקנין ואיך יעידו ויחתמו א"ל כן היה ואדרבה אם נהוג לכתוב כן אפילו צוה סתם הוי כצוהו בפירוש לכתוב עיין לעיל סימן ס"א ס"ה אם לא שנהגו לכתוב רק לשופרא דשטרי ולא ע"ד שיועיל ובלא המלכת הבעלים כמ"ש ש"ך לעיל סימן ע"א סי"ד בס"ק ל"ג ועיי"ש סמ"ע סט"ו ס"ק כ"ט ועיין ב"י לעיל סימן קצ"א ריש מחודש א'.

ובחת"י לא שייך זה כיון דהודה בעצמו ויש כאן אודיתא אף דסופר כתב בלא המלכת בעלים וכדלעיל סימן מ"ה ס"ג עיי"ש בסמ"ע.

ועיין עוד בשו"מ תליתאה סימן שי"ב בסרסור שמכר תבואה של אחר שהיה בעיר אחרת וקיבל מעות מהקונה ואמר להקונה שיקח התבואה בעת שירצה ואח"כ נשרף וטוען הסרסור שאינו זוכר אם עשה קנין המועיל ופסק דא"צ להחזיר המעות דכל כמה דלא הדר הוי קנין וכפועל דאמרו בפ"ק דב"מ ד"י אף דיכול לחזור כ"כ דלא חזר ידו כיד ב"ה ע"כ עד שעת חזרה הי' ברשות לוקח וכל שמסופק אם הי' עוד קנין הוי א"י אם נתחייבתי דעד שעת חזרה לא נתחייב בחזרת מעות את"ד ולא נראה לע"ד.

כיון דקי"ל דאם נשרפו המטלטלין חייב להחזיר המעות אף שלא חזר לפני השרפה הרי מעיקרא לא נקנה ללוקח וזה עיקר תק"ח שלא יקנה מעיקרא כדי שלא יאמר נשרפו וגם תוס' פרק המפקיד דמ"ג כתבו דאף לר"י דמעות מן התורה קונות אינו רק כשואל על המעות ולא אמרו דמעות שלו כ"ז שלא חזר אחד מהם וגם בתשובת מהר"ם אלשיך ס"י בפסקא המתחיל ועוד דבשלמא מבואר דגם לפני החזרה אינו קנוי כלל ומתוך אותו תשובה סתירה ג"כ למ"ש בשו"מ שם כיון דהתבואה ביד הסרסור והוא נפקד ממוכר ולוקח קנה לוקח בתורת חצר.

ומ"ש בשו"מ כיון שהמוכר לא הי' אצל התבואה דלא הי' יכול לטרוח ולהציל ל"ש הגזרה דיאמר נשרפו חיטך ומעות קונות אין זה כלום עיין טור סי"ד ועוד דודאי אפשר שיבא אצל תבואתו ועוד דהסרסור במקומו וראי' ממ"ש הטור והובא בסמ"ע לקמן סימן קצ"ט ביתומים קטנים שמכרו וקבלו מעות דאין מעות קונות ואמאי הא קטנים לאו בני אצולי ולא חילק בין קטנים לקטנים והמוכר אפטרופס וה"נ הסרסור אפטרפוס של בעל התבואה אך הוי א"י אם נתחייבתי כיון דקיבל המעות בעד המכר ואם הי' קנין המועיל יצא זה בזה ולא נתחייב מעולם וכמ"ש תומים סימן ע"ה ס"ק כ"ב.

עוד כתב בשו"מ תליתאה ח"א ס"ח אף דלוקח בירר לו הסחורה שקנה בכסף והניחם מהצד כדי שיבירם מתוך יתר הסחורות שהי' שם להמוכר לא קנה ושוב כתב דנראה דבר חדש דכל שהי' לו עוד סחורות מונחים שם לא שייך הגזרה דהא טרח ומציל בשביל שאר סחורה שלו וכעין מ"ש הרמב"ם דבחצר של לוקח טרח ומציל ה"ה בזה עכ"ל משמע דקאי אעובדא שנשאל דלמוכר יש עוד סחורה וא"א לומר כן דהא מוכח בהא דפרק אותו ואת בנו דאף דלא קנה מהטבח רק בשר בדינר מבהמה שוה אלף מ"מ מעות אינו קונה ועוד הא בלא"ה הבית של המוכר ומצוי אצל ביתו ולא יטרח רק להציל שלו ואם כונתו דללוקח יש עוד סחורות שם ג"כ אינו נכון דהא כתב בסמ"ע כאן דבפירות בלא בית אף שקנאן לא מצוי אצלי ועוד סחורות שלו אפשר שיקחם משם והדר תפול דליקה על אלו שקנה בכסף.

סעי' ה' מושכר למוכר ברמב"ם כתב שהרי המקח ברשות לוקח ומשנתן הדמים נקנה המקח והקשה ש"ך דא"כ ל"ל לטעמא דאי נפלה דליקה וזה תירץ לח"ם דרמב"ם גרס א"נ וס"ל כל"ק עוד הקשה ש"ך א"כ ל"ל נתן מעות ועוד דחצרו של שוכר זוכה לשוכר והנה דעת רמב"ם פ"ו משכירות דזוכה למשכיר ונתחזק הקושיא למה לי דנתן המעות ונ"ל דשכירות ליומו ממכר אך שכרו להשתמש להניח חפציו וע"כ כשמונח חפציו של שוכר המקום שלו אבל מקום הפנוי של משכיר דהגוף שלו ואזי אינו משתמש בו השוכר וכעין שכתב הק"ן ר"פ השותפין בנדרים דחצר השותפין כל אחד בשעה שנשתמש שלו הוא לכן הזבל דנפל מעלמא על מקום פנוי בחצר המושכר זוכה משכיר ואם נפל בכליו של שוכר זוכה השוכר כדלקמן סימן שי"ב לכן בלא מעות א"א שיקנה משכיר משוכר כיון דחפיציו של שוכר מונחים שם אותו מקום שלו אבל כשקנה במעות דנעשו חפציו של משכיר ממילא המקום של משכיר ומונחים ברשותו לכן בזה העמידוהו על ד"ת כיון שאם נחליט דמעות קונות הרי יהיו ברשות לוקח וכמונחים בביתו ובלא מעות ל"ל דיקנה בדיבור החפץ ויקנה מקומו ובאין כאחד דבדיבור לא אמרינן באין כאחד כמו שהוכיח קצו"ח סימן קפ"ט ולפ"ז א"ש לרמב"ם הא דמקומו מושכר לו קנה השוכר ממוכר אף דבעלמא קונה החצר למשכיר דע"י הכסף קונה המקום וקונה החפץ דע"י שזוכה בחפץ המקום שלו ובאין כאחד ע"י מעשה.

שם בהג"ה אם התנו וש"ך חולק דל"מ תנאי לעשות מדבר שאינו קנין קנין וב"ח כתב כיון דתקנו לטובת לוקח י"ל א"א בתק"ח וכ"כ שעמ"ש ולע"ד הדין עם הש"ך דנהי די"ל א"א בתק"ח הוא רק דיבור ויכול לחזור ושאני באיני ניזונות דהוי מחילה וכן בר"פ הכותב באומר לה בעודה ארוסה דו"ד אין לי בנכסיך כיון דלא זכה בהן מהני מתורת סילוק ועיין ר"ן שם בד"ה וכדרבא וז"ל דלא תימא דלמא ר"כ סבר דירושת הבעל דאורייתא אבל פירות שהן דרבנן כי מסתלק ל"מ דחכמים עשו חיזוק לדבריהם קמ"ל כדרבא די"ל א"א בתק"ח דחכמים לא הקפידו עיי"ש הרי דבדאורייתא ודאי מהני ומשום דנסתלק תו לא מצי לחזור ומשם ראי' דהא פריך שם נשואה נמי ליהני לומר א"א בתק"ח שתקנו לי הפירות ומשני דידו כידה וצריך קנין משום דהוי כשותף בקרקע ול"מ מחילה כמ"ש ב"ש סימן צ"ב סק"ד הרי היכא דל"ש מחילה ל"מ למימר א"א בתק"ח ה"נ בכסף דאינו קנין ול"ש מחילה דהחפץ בעין וביד מוכר ומ"ש קצו"ח מרפ"ב דבכורות בהך דלקח גרוטאות מגוי דס"ד לומר אי התנו לדון בד"י משיכה קונה כבר עמד בזה בריט"א שם ותרצו ולע"ד י"ל כיון דהתנו שיקנה משיכה על כרחך טעו דמהני התנאי א"כ נתייאש הגוי מגופי' דהחפץ אף דמדמי לא מייאש הוי יאוש בגופי' כמבואר בפחז"ה דף מ"ד נהי דמגופי' מייאש מדמי מי מתייאש ומבואר בהג"א פרק איזהו נשך דקנין בטעות חוזר רק כשלא בא עדיין ליד חברו אבל מוסר דבר לחברו אף שהוא בטעות זכה חברו מידי דהוי אהפקירא בעלמא דחשוב הפקר כיון דטעה דמהני הקנין ונתייאש קנאו שכנגדו ביאוש בעלים ועיין ב"י בסימן קצ"ד וכ"מ פ"א מזכי' דאף ע"ג דלא נתכוין לזכות מההפקר מ"מ כיון שהחזיק לשם קנין מהעכו"ם והעכו"ם נסתלק עלתה לו חזקה וה"נ דמשך מהגוי ונתכוין לשם קנין כיון דכסבור הגוי דהמשיכה מועיל מדהתנה שיקנה בו הרי נסתלק וזכה ישראל במשיכה דאף למאן דס"ל משיכה מגוי אינו קונה מציאה והפקר ודאי קונה כיון דליכא קנין אחר וגם ליכא בזה המיעוט דמיד עמיתך במשיכה ומיד עכו"ם בכסף דאינו מיד אחר רק מהפקר וכמו לר' יוחנן דמן התורה בישראל רק מעות קונה מ"מ מציאה והפקר קונה במשיכה וכמ"ש תוס' בע"א דף ע"א בד"ה פרדשני.

וצ"ע אם התנה שלא יקנה במשיכה רק בכסף דאפשר כיון דזה ודאי דיכול להתנות שקנין זה לא יקנה וכמ"ש בריט"א שם וראייתו מסימן זה ס"ז וסי"ב וא"כ יהא כאין בו ממ למשוך דקונה כסף כמ"ש הג"א בהזהב והש"ך לא כתב רק דלא מהני תנאי לקנות בכסף אם לא התנה דמשיכה לא יקנה ולפ"ז הי' מקום לתרץ קושית הקצו"ח מבכורות דשם התנה לדון בד"י למאי דס"ל התם היינו שמעות לא יקנה וממילא משיכה קונה דגם בגוי מתנה ומציאה משיכה קונה כמ"ש תוס' בע"א דף ע"א בד"ה פרדשני כיון דליכא כספא ה"נ כיון דביטל קנין כסף.

ולפי מה שצידד המל"מ פ"ו מהלכות אישות סוף ה"י דבתנאי נאמר מגו דחייל אהא חייל אהא כמו בכולל שבועה עיי"ש א"כ בבכורות שם שקיבל עליו לדון בד"י דכולל התנאי שלא יקנה כסף ומשיכה יקנה ומגו דחייל התנאי על הכסף דלא יקנה חייל נמי אמשיכה שיקנה אף דהוי מתנה עמש"ב.

עוי"ל דחזינן בפ"ק דב"מ דף ט' ע"ב מגו דאי בעי מפקר נכסי וחזי לו השתא נמי חזי לו ומגו דזכי לנפשו זכי נמי לחברי' ורבנן סברי חד מגו אמרינן וא"כ ה"נ מגו דאי בעי מפקיר נכסי' ויזכה אידך במשיכה יכול להתנות שיקנה גם עתה במשיכה משא"כ על קנין כסף לא מצי להתנות כיון דאפילו יפקיר נכסיו לא יועיל קנין כסף ולפמ"ש מיושב קושית מח"א בקנין מעות סימן ט' וריט"א בבכורות שם דלמה הצריכו בבכור להקנות הבהמה לגוי בכסף ומשיכה לרשותו הא בשיתנה עם הגוי שיקנה בכסף או במשיכה סגי כדמוכח בפ"ב דבכורות גבי הלוקח גרוטאות מן הגוי ולפמ"ש א"ש דתנאי בכסף ל"מ רק במשיכה ומשום מגו דאי בעי מפקיר אותו דבר ויועיל משיכה ובמחצית השקל סימן תמ"ח נתקשה דנודע ביהודה ובגוים דמכירה רק להפקיע איסור אף דישראל מוכר בלב שלם להנצל מהאיסור מ"מ אין דעת הגוי לקנות וכתבתי שם משום דדעת אחרת מקנה ל"צ כונת הקונה ומצאתי באמרי א"ש חחו"מ סימן כ"ה כ"כ וא"כ ל"ל מגו דאי בעי מפקירו דא"כ לא יהא דעת אחרת מקנה ואיך יקנה הגוי בלא כונה עיין נתיבות סימן רע"ג ס"ו ולפמ"ש מחצית השקל שם דבקנין שהוא מן התורה מוכח מהנמ"י פ"ק דב"מ דקונה אף דלא מיכוין לקנות עיי"ש א"ש נמי דהתינח אם המשיכה או כסף הוי קנין מן התורה מצד עצמו אבל אם אינו קונה מן התורה רק משום התנאי יועיל כיון דאנן סהדי דאין כונת הגוי לקנות מה יועיל דברי פיו ופטומי מילי בעלמא ננהו וכמו לס"ד דמחצית השקל דלא ניחא לו לומר דדברים שבלב הגוי ל"ה דברים אף דבפיו אומר דקונה ומשום דאנן סהדי אדברים שבלבו ה"נ לא יועיל התנאי גם לתירוצו כיון דאין הקנין רק מחמת התנאי ואנן סהדי דפטומי מילי בעלמא ננהו אך בח"ס יו"ד סימן ש"י ושי"ג דחה דברי המחצית השקל דלא אמר הנמ"י דבקנין תורה קונה אף א"ל מיכוין לקנות כלל רק כשמכוין לקנות בקנין אחר לכן מחוורתא דמשום דעת אחרת מקנה אותו מועיל ואפילו בגוי מהני דעת אחרת מקנה כמ"ש ח"ס בחידושי ע"ז דף ע"א.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה