ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קצו
סעי' ה' קראו ובא אצלו כתב הסמ"ע דה"ה נמי דמהני כשרבו הראשון אמר לו לך אצל הלוקח והקשה קצו"ח דמשיכה אינו אלא היכא דאזיל מחמתיה ה"ל כמנהיג אבל מה דאזיל מחמת המוכר לא עביד לוקח מידי וכן הקשה נתיבות ונראה דודאי מיירי סמ"ע דלוקח אמר למוכר שישלח אצלו העבד דאל"כ ודאי לאו כל כמיניה להקנות לו עד שיאמר לו וא"כ שלוחו הוא וכאלו לוקח הנהיגו וזה מבואר להדיא במבי"ט סימן קמ"ה וז"ל ואפילו היו בעלי הספינות מושכים הספינה בעצמם ומסיעים אותה להקנותה לבעלי הסחורות היה נ"ל שקונים במשיכה זו שהרי נעשו שלוחים לזה הגע עצמך שקנה אדם בית מחברו ורצה להחזיק בה בתיקון מנעול וכיוצא בה ואמר למוכר שהיה אומן שיתקן אותה בשכירות שיתן לו כדי שיחזיק בבית ועשה כן נראה פשוט שהחזיק בבית אפילו ע"י המוכר כיון שנעשה שלוחו לדעתו ובשכירותו ואפילו אם נתרצה להיות שלוחו בלי שכירות נמי וכן אם אמר לו שידוש את המצר שבין שדהו ובין השדה שקנה ממנו להחזיק בו קנה וכן אם אמר לו משוך פרה זו שאתה מוכר לי לרשותי או לסמטא מר"ה כדי שאחזוק בה נראה דבכל אלו קנה דנעשה שלוחו להוציא החפץ מרשותו לרשות הקונה דכיון דקונה על יד שליח מה לי הוא מה לי שליח דעלמא ובשעמ"ש סימן ר' סי"ב הביאו והביא דלקמן סימן ש"ם ס"ז דא"ל השואל הכישה במקל והיא תבא ועשה המשאיל כך אין השואל חייב אף שנכנסה לסימטא מחמת הכשת המקל וכ"כ רמב"ם וריטב"א ואלו שואל גופא עשה כן הוי משיכה מעליא כמבואר בסימן קל"ז ס"ג עיי"ש ולע"ד שאני התם דא"א לומר דמשאיל עושה שליחותי' דשואל בשעת המשיכה דא"כ הוי שמורה בבעלים כמו השקני מים ומה שהביא השעמ"ש מאס"ז שכתב הראב"ד הנח לפני ש"ח דאיכא דמקשי הא לא משך ותירץ כיון דמייתי ליה קמיה בשליחותא דידיה לסומטא כמשכה בעצמו דמי א"נ ד"א דידי' בסומטא כחצרו לכל דבר עיי"ש נראה דס"ל לראב"ד בתירוץ ראשון דל"ל בזה דהוי שמירה בבעלים דל"ח עמו במלאכתו כיון דשומר חנם להנאת בעלים כל הנאה לבעלים והשומר ושלוחו מלאכתו של בעלים עושים ובעלים שמשכו כדי שיהא ברשות השומר עושין מלאכת עצמן אף דנעשה שליח לשומר וגם בש"ש י"ל כיון דעושה המשיכה בשליחות השומר כדי שישמור לא חשוב עמו במלכתו דעושה לטובת עצמו וכהך דפרק השואל דף צ"ז דלמיסר טעונה והג"א שם משא"כ בשואל דאין הכונה כדי שישמור רק לטובת השואל אם תאמר דנעשה שלוחו הוי שמירה בבעלים דעושה מלאכת השואל בשעת משיכה ולפ"ז אין שום סתירה להך דמבי"ט וכ"כ בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ה' דאם משך המוכר חפץ הנמכר לסימטא כדי שיקנה הלוקח קנה ובסמ"ע סימן רצ"ג סק"ג דבאמר המפקיד לנפקד הביא לי פקדוני לא גרע הנפקד משליח ששלח המפקיד שלוחו לקבל פקדונו דאחריות על המפקיד וקצו"ח הקשה שם מאמר לו שלח לי ביד עבד כנעני שלך כיון דיד עבד כיד רבו חייב השואל עי"ש א"כ מוכח דלא קני ע"י מוכר דאל"כ ההם נמי יהא כמושכו המפקיד ע"י שלוחו ול"ל התם ה"ט משום דמפקיד לא אמר להע"כ שיהא שלוחו וכמו שכתב הראב"ד באס"ז ב"מ דף צ"ט דאמר לו שלח ע"י בנך אין הבן שלוחו של מי שלא אמר לו בעצמו דהא בע"כ דידו כיד רבו כיון שאמר לרבו סני דמה שמשך הע"כ המשכו רבו דמה"ט חשוב שאלם בבעלים ע"י ע"כ כדאיתא סימן שמ"ו ס"ו.
ונ"ל די"ל לכ"ע בפירש לוקח למוכר שיהא שלוחו למשוך או שיעשה קנין בשבילו מהני ול"ד למה דאמר שואל למשאיל שלח לי ביד ע"כ שלך או משאיל אמר כן לשואל כיון דלא פירש שיקנה מיד כשישלח אפשר כונתו שלא יקנה עד שיבא לידו ממש וכמ"ש כה"ג רה"ג שבב"י לעיל סימן קע"ו מחודש כ"ז רק באמר לו לשלוח ע"י עבד עברי או אחר כיון דהוציא מרשותו על פיו חייב זה משום ערב כמ"ש בחידושי ר"ן ואס"ז בב"מ דף צ"ט ומה דקי"ל בא"ל הכישה במקל פטור משום דל"ש בזה דין ערב כמ"ש בחידושי ר"ן שם וגם באמר משאיל לשואל שלח ע"י ע"כ או הביא בעצמך כיון שי"ל דלא נתכוין המשאיל שיהא השואל שלוחו אין לשנות מכמות שהיה עד עתה דאין הדברים מתחלפין עד שיפרוש וכמו באמר לשומר קרע שיראים שלי כ"ז שלא פירש והפטר חייב כדאיתא בהחובל דף צ"ג.