ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קץ
סעי' א' מכר לו בית נ"ל בית הבנוי על קורות או אבנים שאינם נעוצים בקרקע אין נקנה בקנין קרקע רק כספינה דלקמן סימן קצ"ח ס"ז וראי' מן פי"ב דנגעים משנה א' בית הבנוי על ארבע קונות אינו מיטמא בנגעים ועיי"ש בתוי"ט דכתב כיון שהקורות אינן נעוצין בקרקע לא קרינן בי' בבית ארץ א"כ כ"ש הכא דאינו בכלל שדות בכסף יקנו אא"כ מחובר לקרקע דהוי כקרקע.
סעי' ז' לא קנה ובס"ט במשכון סיים וכל הרוצה לחזור וכאן לא כ"כ ונראה לפי דבב"י לקמן סר"ד הביא מחלוקת רמב"ן ור"ן באתרא דכתבי שטרא וקנה רק בכסף אי צריך לקבל מש"פ ומ"מ אין ראי' דס"ל דיש מש"פ אלא משום הפלוגתא לא פסיקא לי' ולענ"ד דליכא מש"פ דהא מבואר בב"מ פא"נ דס"ג ע"ב דהיכא דלא סמכה דעתו גם במטלטלין ל"צ לקבל מי שפרע וא"כ בקרקע באתרא דכתבי שטרא דהא דלא קנה פרש"י בפ"ק דקידושין דף כ"ו דכיון דרגילין בהכי לא סמכה דעתו דלוקח עד דנקיט שטרא ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא עכ"ל וא"כ מה"ט גם מש"פ ליתא משא"כ מטלטלין דסמכה דעתו אלא דחכז"ל עקרו הקנין משום שמא יאמר לו נשרפו חטיך לכן לענין מש"פ הניחו הקנין דכיון דאינו רק במש"פ תו למ"ל נשרפו חיטך ובאס"ז פ"ק דב"מ דף י"ד כתב דבקרקעות אין בו מש"פ כדאיתא בירושלמי בהדיא עכ"ל וודאי עדותו נאמנת.
עד שיכתוב את השטר בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סח"י העלה דאם החליף קרקע במטלטלין מכיון שמשך זה המטלטלין קנה זה הקרקע בלא שטר אף במקום שדרכן לכתוב שטר ואפילו להפוסקים דק"ס או חזקה אינו קונה באתרא דכתבי שטר ובחליפי קרקע בקרקע מבואר בשו"ת רשב"א סימן אלף רכ"ו דאינו חליפין גמורין אלא כעין דמים דקנה זה שדה חברו בדמי שדהו שנתן לו וקרקע נקנה בשוה כסף ושמא אף זה במקום שאין כותבין שטר ואי נמי כאן ה"ל כמוכר שדהו מפני רעתה לפי שכל אחד מהם רוצה בתוספות החילוף עכ"ל וכתב שם הרב בצ"ח דהא קמן דאפילו בחליפי קרקע בקרקע דהוה כעין דמים אסיק הרשב"א ז"ל דאין אחד יכול לחזור כ"ש קרקע במטלטלין דפשיטא ודאי דכיון דמשך זה המטלטלין ובע"כ קנה המטלטלין ואע"ג דנהגו לכתוב שטר דמטלטלי לאו בני שטרא ננהו הלכך נקנה גם הקרקע דהא בהא תליא וכחד קנין דמי עכ"ל ולא הבנתי מ"ש דמסיק הרשב"א דאין אחד יכול לחזור דלפי הנראה מספ"ל ומ"מ י"ל דהוה כספק בתקנה דאוקמה אד"ת וכעין מ"ש הטו"ז כאן סי"ג אך לעיל סימן י"ב סי"ב העלתי דחליפין לא הוי כמוכר שדהו מפני רעתה.
ואתה תחזה דפשיטא לו לרשב"א דמוכר שדהו מפני רעתה אין שום אחד יכול לחזור כשקנה בכסף לבד אף במקום שכותבין שטר דלא מספ"ל רק אי חליפין הוי כמוכר מפני רעתה אבל כשודאי מוכרה מפני רעתה א"צ שטר ואף דמה דצריך שטר משום דלא סמכה דעתו דלוקח בלא שטר מ"מ היינו דירא שמא יחזור המוכר כיון דאין אדם מוכר קרקעותיו אלא מחמת אונס דדחיקא לו שעתא ודלמא לא איצטרכא לו הנהו זוזי וכמ"ש בתשובת רבצ"א שם בשם הריטב"א אבל כשיודע לוקח דהמוכר מוכרה מפני רעתה סמכה דעתו וזה הי' בהעלם עין מהריב"ל שהביא בשו"ת מהרי"ט חחו"מ סימן ס"ה דמספ"ל אי במוכר שדה מפני רעתה קונה בכסף בלא שטר אף במקום דכותבין שטר ומהרי"ט פשטה מסברא כיון דהטעם דלא סמכה דעה לוקח ה"נ ל"מ מה דמוכר גמר ומקני מפני רעתה והביאו הנתיבות סימן קצ"ח להלכה וודאי אלו ראו שו"ת הרשב"א לא כ"כ.
את השטר ראובן מכר לשמעון וקיבל כסף ומחמת שהתנה עם שמעון איזה תנאי כתב שטר מכר על שם לוי ומסרו ללוי כדי כשיקיים שמעון התנאי יכתוב לוי לשמעון שטר נראה אפילו מסר לשמעון שטר שנכתב בו שם לוי לקונה ל"מ דאינו קונה ע"י שטר כזה כמ"ש מקו"ח סימן תמ"ח אלא גם לראי' אינו דכשיוציאו יכול המוכר לומר לו לאו בע"ד דידי את כ"ז שלאו יהא לו כומ"ס מן לוי כמבואר בסימן ס"ו סי"א וגם אפשר י"ל ממני נפל או הפקדתי בידך כיון דאין שמעון נאמן שהשטר שלו מחמת ריעותא דאין לו כתיבה מלוי הוי כנמצא דלעיל ריש סימן ס"ה ומה"ט נמי אינו קונה בו דכל שטר שאינו מועיל לראי' חספא הוא כמ"ש תומים בסימן ס"ח אלא דאפשר כיון דמוכר אין בידו לחזור דביד השליש ליתן שטר על שמו ללוי והימני' לשליש וחזקה שליח עושה שליחותו סמ"ד.
סעי' ט"ו בדידעינן דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי ואפילו אם קבע זמן לפרעון עיין ברא"ש דר"ח כתב הא דעו"נ אזוזי ל"ק היינו דגלי דעתי' מוכר דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי דעת ר"ח דמצריך שיגלה דעתו בשעה שמוכר דלא מזבין אלא משום דצריך לדמי דאל"ה אף דעו"ג אזוזי ל"ל אנן סהדי דאדעתא דהכי לא מכר כיון דעו"נ אזוזי מפני דחקו מכר דאימר נתחדש עתה או דנמלך על המכר ומערים ליעול וליפוק אזוזי כדי לבטל המכר אלא רשב"ג ס"ל הוכיח סופו על תחלתו בחולין דף ל"ו משא"כ לדידן דקי"ל כרבנן לדעת הרבה פוסקים והרא"ש בב"ב דף קל"ח וטו"ז יו"ד סימן ד' סק"ב ולקמן סימן רמ"ה סי"א פסק דספק הוא וזה טעם מ"ש המחבר כאן היינו בדידעינן דלא מזבין דחוץ מה דעו"נ אזוזי צריך ידיעה בתחלה כשמכר ואף דהמחבר פסק לקמן סימן רמ"ה סי"א דהוכיח סע"ת הוי ספק מ"מ הכא דנקנה המכר רק מכח אומדנא באנו לקלקל המכירה אין לקלקלו מספק אף דמעיקרא היתה הקרקע של מוכר אמנם אם מטלטלין מכר והמוכר תפיס בהן גם להמחבר סני בעו"נ אזוזי דספק הוא אם אמרינן הוכיח סט"ת ועיין טו"ז סי"ג ומלשון רש"י נראה דל"צ שנדע בשעה שמוכר וז"ל בב"מ דף ע"ז ע"ב בעייל מוכר ומחזר אחר לוקח ליתן לו מעותיו גלי דעתי' דזוזי אנסוה למכור וכיון דלא יהיב לי' זוזי בשעת דחקו אדעתא דהכי לא זבין לי' וכן לשון הרא"ש בדעייל ונפיק אזוזי שתבע המוכר מעותיו מן הלוקח פ"א ודחהו פעם שנית ודחהו בלך ושוב הלכך אנן סהדי דאדעתא דהכי לא מכר לו דכיון דעו"נ אזוזי מחמת דחקו מכר והא דכתב הרא"ש שהוא לפי ראות הדיין שמחמת דוחקו מכר ועייל ונפיק דמשמע דצריך תרתי היינו בקבע הפרעון ליום אחר ומהנמ"י נראה דגם ר"ח עודה לזה דא"צ שנדע חוץ מה דעייל ונפיק אזוזי אלא באם גילה דעתו בשעת מכירה דאינו נחוץ המעות כגון שאמר לאשתלומי דמי למחר ויומא אוחרי בלא נחיצתא עיי"ש אך מלשון הה"מ נראה דלר"ח צריך דוקא דגלי דעתי' דמשום דוחקו למעות מזבין לכן נראה דוקא במטלטלין ומוכר מוחזק אפילו לא גלי דעתי' תחלה ויקב"ח שלא נמלך.
סעי' ט"ז אין השטר קונה לחצאין בקצו"ח הקשה מפרק הכותב דף פ"ח בפוחתת כתובתה דנפרעת שלא בשבועה ופריך במאי גביא בהאי שטרא חספא בעלמא ומסיק באומרת אמנה היתה בינינו ומשמע שם דהוי שטר מעליא דמגו להוציא לא אמרינן עד דאיכא שטרא וכיון דהחוב אינו אלא ת"ק היכא הוי שטר לחצאין ואפשר דהתם מיירי משטר ראי' ומהני לחצאין אבל א"ל נתחייב לה אלא ע"י שטר זה ומקצתו אמנה אין שטר לחצאין עיי"ש ואין טעם בחילוק זה ולע"ד ל"ק דבר"ן בפ"ק דקדושין כתב כיון דהשטר נכתב על כל הקרקע ובטל מקצתו בטל כולו ויש להבין מ"ש מק"ס או חזקה או כסף דנעשה הקנין על כולו ולא אמרינן דיבטל כולו ונראה דהנה בנדרים דף כ"ה "ב מבואר דנדרי שגגות מותרין כיצד ראה מרחוק אנשים אוכלים פירותיו אמר כולכם אסורים וכשקרב עליהם מצא שהי' בהם אביו כיון שבטל הנדר אצל אביו בטל גם אצל אחרים ועיין בש"ס ובר"ן משום דיש טעות בעיקר הנדר אצל אביו ויש טעות בלשון הנדר אצל האחריני שיש קפידא מלומר כולכם דמשמעות הלשון שאוסר גם על אביו ואלו ידע הי' אמר פלוני ופלוני אסורים עיי"ש ה"נ ודאי יש קפידא בלשון השטר שנכתב על כל הקרקע ואינה מכירה כולה והשטר נשאר קיים ויש חשש שיאמר כולה מכור וגם ללוקח יש קפידא כיון דאין המקח נגמר בכל הכתוב בשטר הרי שטרו פגום ואין מבואר ראייתו כמה לקח וא"כ הוי ממש כהך דנדרים דעל המעות שלא נתן יש טעות בעיקר המכר דלא הי' מוכר אלו ידע שלא יתן לו מעות תיכף ועל כנגד מעותיו איכא קפידא בלשון והוי טעות וחוזר וכיון דנתבטל פעם אחת דמעיקרא בטעות נכתב אף אם ירצו לתקנו עתה לכתוב על גבו דרק מקצתו מכור לא מהני כיון דמעיקרא חספא הי' ומפרט דלדעת הרמב"ן לעיל סימן מ"ד ס"ו שטר שיש בו גרר מאחריו או ביני שיטי כשר א"כ יש לחוש שיגרר לכן שפיר כתב הר"ן כיון דבטל מקצתו בטל כולו משא"כ בקנין כסף או ק"ס אין קפידא בלשון על כנגד מעותיו ולא שייך לומר דהוי בטעות וא"כ הך דכתובות דאמנה היתה ביניהם הרי לא הוי בטעות כלל ל"ל כיון שבטל קצתו בטל כולו.
בשו"ת בש"ר סימן רס"ד בראובן שרצה להעתיק דירתו למק"א ומכר ביתו וחנותו לשמעון ועייל ונפיק אזוזי וחוזר בו לוקח וראובן טוען אתה יודע שהי' לי קונה אחר אם לא היית קונהו אתה ועכשיו אזל לו ופסק כיון שמכר מחמת דוחק ועייל ונפיק אזוזי אין הקנין כלום עד גמר הנתינה ותרווייהו הדרי אך מחמת דהי' לו קונה אחר וזמנו של זה בהול בודאי לא ימצא קונים אם לא דליזול בנכסי' טובא דמיא ההוא מלתא להא דלקמן סימן שי"ב ס"ז דאם לא הודיע שוכר למשכיר זמן מה קודם צריך ליתן כל השכר דה"נ סמך עליו המוכר כיון דהי' קנין גמור ושתיקתו גרם לו הפסד לכן א"י לחזור את"ד ועיין לעיל סי"ב דלא כבש"ר ועיין בפמ"א ח"א סימן פ"ב הובא בפ"ת סימן רצ"ב וצ"ל דאין זה כמבטל כיסו של חבירו דכאן דסמך עליו חמיר יותר.
סעי' ח"י בהג"ה שטר מוקדם ברשב"ץ שבב"י מבואר דדמי לשטר אמנה ואפילו נתרצה אח"כ לקיים מכירה זה בשטר זה אינו כלום משום דחספא הוא ודמי לשטר שלוה בו ופרעו ואף מטעם מוקדם פסול ונ"מ דאם מטעם מוקדם אם נתרצה ביומו לקיים שטר מכירה זה מועיל משא"כ לאינך טעמי כדלעיל סימן מ"ח וכן נ"מ אם קודם שנראה פסולו בב"ד כתב עליו שהוא מוקדם בכו"כ ימים דמהני לשטר מוקדם כמ"ש הש"ך בסימן מ"ג ס"ז ואלו לאינך טעמי לא מהני כאן אלא דרשב"ץ קאי כשהחזיר מוכר המעות א"כ א"א לעשות קנין ע"י שטר זה אפילו אינו מוקדם כיון דלא נחתם מעיקרא רק להברחה אבל הרמ"א כתב וקבל המעות ולא כתב שהחזיר א"כ הקנין יכול להיות עתה ע"י המעות שעדיין אצל המוכר רק באתרא דכתבי שטרא לא סמכה דעתו בלא שטר ולזה מועיל שטר זה אם אינו מוקדם דאפילו עדים לא ידעו דלהברחה נעשה כיון דנתן מעות לפניהם הוי שפיר שטר ראי' ואפילו בשטר שנמחל שעבודו דעת כ"פ דמהני לראי' לב"ח וכאן עדיף דהשעבוד אחריות בלא שטר מועיל דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משעבדים כמבואר לקמן סימן רכ"ה משא"כ כשהוא מוקדם ופסול לגמרי כדלעיל סימן מ"ג ס"ז בהג"ה וגם הב"ד צריכין לקרעו כמ"ש בבאה"ג.