ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קפז
כל שליח שטען נשאלתי ראובן הי' לו סחורה להעביר ממדינת מלך למלך אחר ויש מכס על המצר ושמעון דרכו להעביר סחורות הסוחרים וגם מן הצד עומדים שומרים ושמעון חשוב אצלם ומעביר לפעמים בידיעתם בלא פריעת מכס ועתה קיבל שמעון הסחורה של ראובן להעמידם מעבר השני וכאשר התחיל להעבירם בא שומר אחד ועשה רעש וברח שמעון עם הסחורה לאחוריו אח"כ בא אצלו השומר ואמר מדוע ברחת ההסכן הסכנתי לעשות לך כח והרעש עשיתי מחמת שהעלמת ממנו ועתה תעבר הסחורה רק שתהנה גם אותי והעביר שמעון הסחורה ולקח השומר הסחורה ממנו בקנס וטען ראובן על שמעון מאחר שקיבל עליו להעמיד מעבר השני האחריות עליו לשלם ושמעון טען לא קבלתי רק להעביר ולא אחריות ופסק הדיין שישבע שמעון שלא קיבל עליו אחריות ובא לוי והפציר בראובן שיקח כ"ה ז"כ ולא ישבע שמעון וקיבל המעות מלוי ותבע לוי המעות משמעון ויהי כמצחק בעיניו אח"כ נתחרט הדיין ודעתו דשמעון חייב לשלם כל ההיזק דהוה כהוליכו לגדודי חיות ולסטים המבואר בחו"מ סימן ש"ב ס"ו ועוד מסתמא קיבל עליו אחריות דאדעתא דהכי נתן לו ראובן דאל"ה תי' יכול ראובן לשכור כתפים בזול יותר אלא דסמך על שמעון שחשוב אצל השומרים וקיבל עליו להעמידם מעבר השני והשבתי לפי הנראה לא טען ראובן ששמעון קיבל עליו בפירוש אחריות וא"כ גם. משבועה פטור כיון דיש לפרש דבריו שקיבל להעמידם מעבר השני למקום פלוני אם לא יארע אונס ולא שישלם אם יתנס דאינו רק ש"ש ואף שיש לפרש ג"כ כונתו לקבל אחריות כיון דהן דרך אנשים הללו הרבה פעמים מקבלים עליהם אחריות מ"מ אין לחייב מספק וכן מוכח משו"ת רב האי גאון ז"ל הובא בב"י חו"מ ס"ס קע"ו ראובן שאמר לשמעון כתוב לשותפך דיזבן לי דבר פלוני ולישדר לי וכתב לו שמעון וזבן ושדרי' ונטבע הספינה אם ראובן לא קע"א בפירוש פטור דאמרינן דביקש מראובן דלישדר לי' שותפא דכד מטי זבין יתי' מיני' ולא מפקינן בכי האי מימרא עכ"ל מדכתב דלא מפקינן בכי האי מימרא משמע דיש מקום לומר דהכונה דיהא באחריות ראובן על הדרך ובשליחותי' יקנהו דיהא של ראובן מיד אך כיון דיש לפרש ג"כ שלא קע"א לא מפקינן מיני' ולא חייבו רה"ג שבועה על כונתו ול"ל שא"ה דלא בא ממונו לידו לכן אין לחייבו שבועה על טענת ספק משא"כ כאן דממונו בא לידו יש לחייבו שבועה על הספק וכמ"ש בתה"ד הובא בש"ך חו"מ סימן קכ"א ס"ק מ"ו דהא הש"ך פירש שם דדוקא משום דמצרפים טענת המלוה שטוען ברי ועוד דמ"מ ה"ל לרה"ג לחייבו בחדרם סתם אם לא קע"א אע"כ כיון דלא פירוש האחריות פטור דהמוציא צריך לפרש דמש"ה פועל צריך להתנות כיון דבא להוציא ידו עה"ת כדלקמן סימן של"ד
ומ"ש הדיין דהוי כהוליכו למקום גדודי חיות ולסטים אין ראי' מסימן ש"ג דהתם לאו ברשות בעלים הוליכו אבל כאן דידע ראובן דשמעון דרכו לילך דרך זה אדעתא דהכי יהבי' לי' ראובן אפילו לא פרשו בפירוש כמבואר בתומים סימן קכ"א סק"ב ומ"ש מסתמא קע"א דאל"כ הי' יכול להשיג כתפים אחרים בזול יותר אלא דסמך על שמעון דידע דחשוב הוא אדרבה היא הנותנת כיון דידע דחשוב הוא סמכה דעתו דיעביר הסחורה אפילו כשיודע לשומרים ישחד אותם כדרכו ולכן לא שכר כתפים בזול ולא הוצרך לקבלת אחריות.
ולו יהיבנא לו סברתו דחשוב כפושע שהאמין להשומר אחר שעשה הרעש אשר פיהם דיבר שוא מ"מ זה תלוי בסברא לשקול הדבר אם חשוב פושע ומבואר בש"ך לעיל סימן כ"ה ס"ק מ"ז בדיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב ומחמת זה נתעשר עם בע"ד בקנין דהוי קנין בטעות וחוזר דוקא אם יש לברר הטעות מדבר משנה אבל מחמת טעות בשיקול הדעת דסוגיא דעלמא כאידך אין לבטל הפשר ולהוציא ובב"ח ס"ס כ"ה מבואר אף דנודע שטעה עפ"י סברא מ"מ אין לבטל הפשר כ"ז שאין מברר בראי' ממשנה וגמרא עיי"ש ואף דהכא הדיין בעצמו חזר בו מ"מ כיון דמכח סברא חזר בו לא מהדרינן וכמ"ש בשו"ת בית יעקב סימן ל"ז וה"נ נהי דדין פושע מבואר בחו"מ דחייב הא מעיקרא נמי ידע זה הדיין רק הי' סובר דלא חשוב פושע ואח"כ נתן דעתו דלפי הסברא חשוב פושע אין לבטל הפסק והפשר כיון דשמעון מוחזק.
ואם יאמר תינח אם נתרצה שמעון בפשר אבל בנ"ד אין שמעון רוצה להחזיר ללוי הכ"ה ז"כ הרי אינו מרוצה בפשר ויחזיר לוי על ראובן להחזיר לו המעות וראובן יחזיר על שמעון לאו מלתא הוא דשמעון דינא משתעי השתא דלוי הוי פורע חובו דשוב אין המלוה יכול לתבוע מן הלוה וגם הלוה א"צ לשלם להפורע ואפילו פרע חובו בפניו מבואר ברשד"ם חא"ע סל"ו דנראה שפטור והובא בבאה"ט ס"ס קכ"ח בקיצור וא"כ כיון דקיבל ראובן מלוי והלך לו נפטר שמעון ול"ל כיון דל"ה קבלת קנין על הפשר רק היתה להפצרת לוי יכול לחזור כמ"ש הטו"ז סימן י"ב שא"ה דלא עבד מעשה רק אמר שמוחל מצי אמר משטה הייתי לפי שהפצירו בו ולא יכול להשמט אמר דברי הבאי לדחות ממנו הפשרן כמ"ש טו"ז שם בשם המרדכי אבל הכא הרי קיבל הכ"ה ז"כ מן לוי ואם לא נתרצה באמת למחול גזלן הוא ליקח מעות מן לוי בחנם ולילך לדרכו דהא לא ה"ל אצל לוי כלום ולא נתן לו רק כדי שימחול וע"כ אפילו לא פירש דמוחל הפירש דתי ולא מהימן לומר משטה תייתי היכא דעושה עצמו רשע כמבואר בחו"מ סימן קפ"ג ס"ד ובטו"ז יו"ד סימן קע"ז סקי"א ובמהרי"ט ח"ב חחו"מ ס"ס ס"ט כת"ג.
סעי' ב' שאמר לשלוחו קנה לי ת' גרבי יין בקצו"ח כתב כשחושדו שלא קנה ממעות הפקדון ושמא עדיין הפקדון ברשותו הוי שבועת שומרים ונתיבות כתב דא"כ בחנוני דמבואר בסימן צ"א דאם בעה"ב הקדים לו מעות שיתן לפועליו אין על החנווני רק היסת שנתן הא ג"כ חושדו שעדיין המעות ברשותו וע"כ דטענה זו שטען שנתן למי שציוה ליתן הוי כטענת החזרתי ולכאורה יש לדחות דשאני בחנוני דלא נתן לו הבעה"ב ע"מ להחזיר לו והוי כמו דאמרינן לשמור ולא לחלק דכתב הפרישה בסימן ש"א וסמ"ע שם משום דלא נתן לו ע"מ שיחזירנו לו משא"כ הכא אף דציוהו לקנות יין מ"מ צריך הוא להחזיר היין ומ"ל הן ומ"ל דמיהן אך לא דמי ללשמור ולא לחלק לעניים דשם אין אחריות המעות על המפקיד וכיון דנתן לו לחלק תו אינו בעלים של המעות משא"כ בעה"ב שנתן לחנוני לשלם לפועליו זהו חזרה לבעה"ב דאם אינו משלם לפועליו הרי המעות של בעה"ב דמחויב לשלם מכיסו לפועלים ועיין ב"מ דף נ"ח דלר"ש בקדשים שחייבין באחריותן הוי שלוחין שומרין של בני העיר אף דשלחו שקליהן ליתן לגזברין ולרבנן רק הטעם דמ"מ כבר הקדש הוא אפילו יחזרו לבני העיר משא"כ הכא כשהחנוני נותן לפועלי בעה"ב מעותיו של בעה"ב נותן על פיו וכמחזירו לידו דאם לא יתן בכל מקום שהוא הוא של בעה"ב וראי' עוד לדברי הנתיבות משו"ת רשב"א ח"ג סימן קל"א שהביא ב"י לעיל סימן קפ"ה מחודש ד'.