אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קפה

סימן קפד

סעי' א' ש"ך סק"א אמרינן וכו' וק"ל א"כ איך מועיל זיכה לו ע"י אחר דהוא שלוחו של המקבל כדלקמן סימן רמ"ג סמ"ד וצריך להיות ג"כ שליח הנותן כמ"ש תוס' פא"נ ע"א ע"ב ובירושלמי פרק התקבל וכן קשה בס"ב דא"י לקנות לעצמו משום דיד שליח כיד בעלים עצמו ל"ח הוצאה מרשות לרשות וצ"ל דשאני כשנעשה בפעם אחת שליח של נותן ומקבל דחשוב הוצאה מרשות לרשות ועל דרך שכתבו נה"מ והמח"א הובא לעיל סימן קע"ו סס"ק ב' בנה"מ.

משלם מה שהפסיד בד"ג כט"ו סי"ב כתב מי שתפס בתורת משכון סחורה שבאה לידו בתורת שליחות מחמת שיש לו תביעה על המשלח וביני ביני הוזלה הסחורה עיין שו"מ ח"ג סכ"ו שפסק דשליח פטור דל"ה רק גרמא ולע"ד דחייב לפמ"ש ס"ה בשם הגאון יעב"ץ וחת"ס דשליח חייב בגרמא עכ"ל ולי נראה בהיזק שא"נ י"ל הש"ל כמ"ש הש"ך סימן שס"ג סק"ז והסכים הנתיבות עמו לדינא בשומר ואומן וכן סמג"א סימן תמ"ג ס"ל דבהיזק שא"נ פטור שומר והח"י שם כתב דגם להיש"ש דבשומר א"י לומר הש"ל מ"מ מודה בהיזק הבא ממילא אך בשליח בשכר צ"ע דיש לחייבו משום שקיבל עליו למכור הסחורה או לשלחו לאחר למכור והוי כאם אוביר ולא אעבוד וכמ"ש נתיבות סימן קע"ו סי"ד דקבלן גרע משומר וחייב משום אם אוביר במניעת ריוח אף שלא התנה וכ"כ בסימן קפ"ג ס"א דשליח בשכר כיון שא"י לחזור בו כשהוא קבלן חייב על מניעת ריוח וכ"כ בסימן ש"ו ס"ג בשם ראב"ד עיי"ש והא דבש"ש שקיבל עליו לשעור ונסתלקו הבעלים אינו חייב עד שימשוך כדלקמן סימן ש"ג ס"א ה"ט דכ"ז שלא משך יכול לחזור בו מלשמור אם לא קיבל השכירות עדיין אולם הרא"ש חולק גם בקבלן וכמ"ש בשו"ת אמרי א"ש חחו"מ סימן כ"ג ובמשפט שלום סימן קע"ו סי"ד כתב ג"כ דדברי הנתיבות במחלוקת שנוי' גם העיר כמ"ש בהיזק שא"נ ובסימן רי"ש הביא מן הת"ש סח"י דס"ל ג"כ דשליח ושומר חייב בגרמא אף דלא ברי הזיקא ולא נעשה מיד וכתב וא"ל ממ"ש הרמב"ן לתרוצי אמאי שוחט שהטריף בשהי' חייב אע"ג דהיזק שא"נ הוא וצידד דהיזק ניכר הוא אלמא דחיובא דשוחט לאו משום פשיעה רק משום מזיק י"ל דמיירי בשוחט בהמת חברו מעצמו דלאו שומר הוא אבל נתמנה או ציווהו בעלים דהר שומר חייב גם בהיזק שא"נ עיי"ש וזה רחוק שישחט מעצמו בהמת חברו ויותר י"ל אף שציווהו לשחוט מ"מ כשלא משך ולא הגבי' אינו חייב מדין שומר כדלקמן סימן רצ"א ס"ה וכתב ש"ך שם דכן עיקר והנה ת"ש סיים שם א"נ אפילו ת"ל דגם בשומר בעינן היזק הניכר עיי"ש הרי גם הוא לא החליט לחייב שליח ושומר בהשא"נ ולפ"ז גם הא שהביא בד"ג שם ס"ה משי"ע באחד שנתן לסרסור צעטליך להחליפם והעביר המועד ולא החליפם ונפסדו עי"ז דחייב משום דשומר חייב גם בגרמא ואפי' בשטרות חייב בפשיעה עיי"ש ולפמ"ש י"ל הש"ל.

סעי' ב' אין שליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותם דמים שהרשהו בעלים למכרו מבואר בטור בשם רשב"א הטעם דאין אדם מקנה לעצמו דאין המכר אלא הוצאות דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהוא במקום בעלים עומד עכ"ל ול"ל יבטל שליחותו דא"כ אין כאן מקנה אמנם נראה דיכול למנות שליח אחר במקומו ולמסור לו החפץ כשאין קפידא לבעלים כגון ברגיל להפקיד אצלו וכדומה ואזי יקח לעצמו משליח השני דהא מבואר בא"ע סימן קמ"א בסמ"א דשליח שעשה שליח אף שמת שליח ראשון לא נתבטל שליחות השאר מאחר דבעל קיים שליח שני מכחו הוא ובפ"ת שם הביא מרוב אחרונים שהעלו דשליח ראשון א"י לבטל את השני דכבר נסתלק ואף להטו"ז שם דיכול לבטל היינו כ"ז שלא ביטל שליח ראשון שליחות עצמו אבל אם אחר שמינה שליח שני חזר משליחות עצמו ודאי נסתלק לגמרי ושליחות שני קיים דאל"כ כשמת אין לך חזרה גדולה מזו וכמ"ש בנתיבות ריש סימן פק"ח והא דכתב כאן אין שליח יכול לקנות לעצמו היינו כשעודנו שליח אך כ"ז במטלטלין אבל בקרקע כיון דלא מסר המשלח בידו שום דבר הוי מילי ולא ממסרי משליח לשליח כמו שמבואר בא"ע סימן ל"ה ס"ו וסימן ל"ו ס"ה עיי"ש בב"ש סק"ד ובסימן קמ"א סמ"ג ולקמן סימן רמ"ד ובזה י"ל מ"ש רה"ג בספר המקח וממכר שער ששי דף ט"ו שליח שנשלח למכור קרקע לא יקנה לעצמו שאם שם אותו קרקע ונוטלו לעצמו הרי אותו מעשה בטל אם הוא קרקע עכ"ל והמח"א בהלכות שלוחון ס"כ הביאו ונתקשה בטעמו ולפמ"ש א"ש כיון דעכצ"ל דשם אותו ע"י אחרים והרי יכול למנות אחר לשליח והדר יקנה הוא ממנו וע"כ א"א לומר מלתא דפסיקא מאן שם לך רק בקרקע או אפשר ס"ל לרה"ג דזה תליא בספקא דש"ס שהביא הש"ך ריש סימן זה וכמ"ש באבני מלואים סימן ק"ט או מספ"ל גוף הדין דהא בתשובת הגאונים ס"ל דיכול להחזיק לעצמו כמ"ש הש"ך סק"ג לכן דוקא בקרקע אין מעשיו כלום דאוקמוה בחמ"ק אבל מטלטלין אין להוציא כיון שתופס בהן וכן נראה דבמטלטלין א"י להוציא מיד הסרסור שקנה לעצמו רק אם תפס ממנו המשלח אין מוציאין מידו זולת אם השליח עשה שליח אחר למכור וחזר וקנה מהשני אפילו תפסו הבעלים מוציאים מהם.

סעי' ה' וי"א דאין בשו"ת נאות דשא שאלה נ"ו ונ"ז כתב דראובן שנתן לשמעון טבעת למכרו בעד חמשה זהובים וכן שוה ומכרו ללוי בשלשה והגיד לו שהטבעת של ראובן וציותו למכור בחמשה אם טוען ראובן עתה שרוצה חמשה א"ל לוי להחזיר הטבעת לראובן די"ל קי"ל כראב"ד ואם ראובן אומר שאינו רוצה למוכרו גם בחמשה יכול לבטל המקח ושמעון פטור אם אינו טוען ר' לבטל המקח משום דלא הזיקו שהרי עדיין יכול לבטל המקח וראובן אפסיד אנפשו במה שאומר שרוצה בקיום המקח וסברא כזו כתב הש"ך בחו"מ סימן נ"ח סק"ט עיי"ש ולע"ד אינו דומה כעוכלא לדנא דשם אומר התופס אם תודה לדברי תפטור ומה לי שאתה מתחייב בהודאות פיך בשקר כמבואר שם משא"כ הכא דראובן אמר מתחלה למכור בחמשה ועתה טוען האמת שרוצה חמשה רק היה יכול לבטל המקח בשקר לומר שאינו רוצה עתה ולפי האמת בלבו רוצה למכרו בחמשה והוא של לוי וכמ"ש שם שאלה נ"ו בד"ה ולתרץ עיי"ש וזה מוכרח דהא גם עתה יאמר המשלח כיון שאין נותנין לו רק שלשה אינו רוצה במקח דהא לא אמר דרוצה לקיים המקח רק בחמשה וע"כ כיון דעכ"פ רוצה למוכרו בחמשה אינו יכול לבטל המקח דהלוקח יאמר דהשליח צריך להשלים לך השנים וקנוי לו מכבר וא"כ לא אפשר לו לבטל המקח רק בטענת שקר לומר שאינו רוצה למוכרו גם בחמשה כיון דבאמת לולא סבת ההפסד היה מוכרו בחמשה.

ובד"ג כע"ב סי"ג כתב ראובן נתן טבעת לשמעון למכרו בעד חמשה ומכרו שמעון ללוי בעד ג' ובשעת המכירה אמר ללוי שציווהו ראובן למכור בחמשה ועתה צועק ראובן אם מחויב לוי להחזיר לו הטבעת או מחויב שמעון להשלים לו השנים עיין בשו"ת נא"ד סנ"ו דאפשר דלוי י"ל קי"ל ושמעון ג"כ י"ל קי"ל עכ"ל ד"ג והמעיין בנא"ד שם סני"ז יראה מסקנתו דאם נחליט לדינא דראובן א"י לבטל המקח להחזיר לו הטבעת, ומשום דלוקח י"ל קי"ל אזי ודאי הסרסור צריך לשלם השנים לראובן רק אם נאמר דיכול לבטל המקח אלא מחמת דראובן רוצה שיהא המקח קיים נשאר קיים בזה יכול הסרסור לומר את דאפסדת אנפשך.

סעי' ז' כל סרסור בד"ג כצ"ו סל"ז כתב ראובן שלח לשמעון הדר בעיר אחרת שק מלא כסף למכרו שם וכתב לשמעון המת כסף יש בשק והשיב שמעון לראובן שקיבל שלם בלא חסרון ואחר כך פתחו שמעון וחסר קצת כסף עיין מהרי"ט חחו"מ ספ"ו שפסק דשמעון חייב מטעם ש"ש וא"נ בטענתו שמתחלה כשקיבל השק היה חסר כיון שסותר דבריו ואי"ל טעיתי שאין אדם עשוי לכתוב א"ל נמצאו שלמים ואם יאמר שלא פתח השק רק קבלו שלם ומלא אבל לא ידע מה שבתוכו פשיעה הוא דה"ל לפתחו ולכתוב לבעליו שחסר אולי יציל את שלו מהשליח דקי"ל רועה שהיה יכול להציל ברועים ומקלות ולא הציל חייב כ"ש זה שלא השגיח בתוך השק אם הוא שלם עכ"ל ד"ג הדברים ככתבן אינם נכונים לדינא דמ"ש דא"נ לומר טעיתי על כת"י הא הש"ך בחו"מ סימן קכ"ו ס"ק ס"א העלה להלכה דנאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי על כתב ידו ומ"ש דפשע מה בכך הא מעולם לא בא לידו כסף זה שנחסר וקי"ל בחו"מ סימן רצ"א ס"ה דאין השומר חייב עד שימשך אבל בלא משיכה אף שקיבל עליו לשמור או שאמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירה אפילו פשע פטור ע"ש בש"ך סקי"ג ואפילו לדעת המחייבים שם הייני דעכ"פ היה החפץ בעין כשקיבל עליו השמירה ואח"כ נאבד בפשיעתו אבל כאן כשבא השק לידו כבר נחסר הכסף ומנא ידעינן אם היה עוד באפשרי להציל מיד השליח ואף דשומר חייב כשא"י לישבע אם נאבד שלא בפשיעתו הייני אם ודאי נעשה שומר עליו אבל הכא אולי לא היה אפשר להציל מיד השליח וכמ"ש מהרי"ט אולי יציל וא"כ לא היה לו על מה להיות שומר אולם במהרי"ט שם מבואר דראובן היה בידו מעות של שמעון ובזה שפיר פסק כיון דל"ל מגו דפרעתי דראובן מוחזק וגם י"ל קי"ל כפוסקים דשומר מתחייב גם בלא משיכה ושמא אם היה שמעון כותב לו שנחסר היה מציל מיד השליח.

ובד"ג כצ"ה סמ"ח כתב בשם שו"ת במ"ח סכ"ב בסרסור ששלחו לו סחורה למכור ומיד שבא הסחורה על עגלות לעיר הסרסור עד שלא משך הסרסור פשע בשמירה והיה הפסד ורצו מקצת המורים לזכות הסרסור כיון שלא משך והבמ"ח דחה דבריהם דשליח א"צ לא קנין ולא משיכה רק בדיבור בעלמא כמבואר ר"ס קפ"ב ע"כ חייב בכל שינוי כמבואר שם עכ"ל ד"ג ולע"ד צדקו המורים דמה זה ענין לשליח דא"צ קנין דהיינו שיתקיים המעשה שמכר או קנה טרם שחזר המשלח ומנ"ל שיתחייב בשמירה קודם שמשך ומה שחייבו בפשיעה מחמת ששינה ל"ד כעוכלא לדנא דאם שינה עבר ע"ד משלחו ולא עשאו שליח אדעתא דהכי כגון א"ל לקנות חטים וקנה שעורים א"כ הוי גזלן דהוציא מעותיו שלא ברשותו וחייב באחריותן תדע דהא גם שותף שליח הוא כמבואר בסימן קפ"ב ס"א בהג"ה ושותף חייב אם שינה כמבואר בסימן קע"ו ס"י ובפשיעה פטור אם התחילו להתעסק ביחד משום דהוי שמירה בבעלים כמבואר בסימן קע"ו ס"ח וה"נ ודאי בשליח אם כשמשך היה ש"ב וחייב אם שינה מטעם מזיק או גזלן כמ"ש הש"ך סימן קע"ו ס"ק ט"ז ובנתיבות סימן ש"א סק"ב וכן מוכח בשער משפט סימן ס"ו סל"ב דגם שליח לא מיחייב בפשיעה עד שימשוך ועמ"ש בסימן ס"ו סעיף מ"ם.

ואפשר כיון דהסרסור קיבל עליו למכור הסחורה גרע דקבלן חייב גם על מניעת הריוח משום דסמך עליו והוי כערב וכמ"ש הנתיבות בסימן קע"ו סי"ד ור"ס קפ"ג וסימן ד"ש וסימן ש"ו בשם האס"ז וראב"ד ולפ"ז דאינו מדין שומר מ"ל משיכה דהא חיוב הריוח שהי' יכול להרויח ל"ש בו משיכה וקנין וכ"ש כשהי' הפסד בפשיעתו דחייב אולם כבר כתבתי לעיל ריש הסימן דגם זה במחלוקת שנוי' ולקמן ריש סימן ש"ג מבואר דגם ש"ש אינו חייב בשמירה עד שימשוך משמע דפטור אפילו פשע אף דקיבל עליו לשמור ובעלים סמכו עליו ונסתלקו משמירתו ואפשר במניעת הריוח דל"ש בו משיכה תקנו שיחויב משקיבל עליו משא"כ דבר ששייך בו משיכה או דתקנו משיכה בשומרים דוקא כששייך בו משיכה וכשלא שייך בו משיכה מתחייב בהנאה דמהימן לו וסמך עליו וכה"ג ועיין לקמן סימן של"ג ס"ו בהג"ה ובנתיבות שם סקי"ד ובהגר"א דיש פלוגתא אם קבלן חייב מדד"ג כשחוזר בו בדבר תאבד של ממון ועיין בהג"א פרק הזהב דמ"ז ע"ב דבדבר של"ש משיכה מעות קונה ועיין נתיבות סימן קע"ו ס"ג ועיין בשעמ"ש סימן ס"ו ס"ק ל"ב בשלח שליח לגבות מעות בשט"ח שי"ל על אחר עם הרשאה ונאבד השט"ח מיד השליח ועי"ז נפסד החוב דאף דאין דין שומרים בשטרות מ"מ בזה שקיבל עליו לגבות החוב נעשת שומר על גוף הממון במשיכת השטר ובמעות השכירות שנוטל על השליחות כיון דל"ש משיכה עיי"ש וזה רחוק שיחייב מדין שומר על דבר שלא בא לעולם רק להאס"ז וראב"ד יש לחייבו מתורת קבלן דעכ"פ לא גרע ממניעת הריוח וזה י"ל טעמו של הרי"ף בתשובה שהביא שם ולפ"ז אפילו יהא שמירה בבעלים ואפילו לא הקדים לו השכירות חייב אם תפסו הבעלים דאם השליח מוחזק י"ל קי"ל כהחולקים על אס"ז וראב"ד והי"א שבסימן של"ג ס"ו בהג"ה.

ודברי השעמ"ש תמוה אצלי איך יחויב משום שומר על החוב דהא בפרק הזהב דף נ"ו איתא במשנה דאין אונאה לשטרות ואין להם דין שומרים ונתמעטו מכלל ופרט משום שאין גופן ממון כשאין נמכר לבשם רק בשביל החוב וכן בחוב לבד כשמכרו אין בו דין אונאה כמ"ש מהרי"ט ח"ב חחו"מ סי"ט דכיון דצריך כעין הפרט שגופו ממון יצאו חובת ושטרות שאין גופן ממון ואין בהן אונאה ה"נ אין בחוב דין שומרים.

מפני שהוא נ"ש כתב בשו"ת מהר"ם מינץ סימן ק"ז בסרסור שטען שהוא ש"ח ובעל החפץ טען דהוי ש"ש דהקונים ממנו יתנו לו שכר דהדין עם הסרסור דשמא לא יהבו לו דבר והוי רק ספק וגם הוי כמו זה נהנה וזה לא חסר ע"כ ותמוה לי דמשום פרוטה דר"י הוי ש"ש אף דהוי רק ספק וזה נהנה וזה ל"ח ורבא דפליג משום דבהנאה פורתא כזאת דלא שכיחא ל"ח שיש וכמ"ש תוס' בפרק שה"ד דמ"ד בד"ה שומר.

סעי' ח' וישבע כמה הי' שוה במרדכי כתב דא"צ לישבע שהי' תקוע האבן יפה דאין נשבעין בטענת שמא בסעמ"ש הקשה דיהא הסרסור כא"י אם נתחייבתי דשמא ידע ראובן שלא הי' תקוע יפה וכמו שהקשה נ"י בפרק המפקיד בעובדא דבקרא ותירוצו ל"ש כאן עיי"ש ולע"ד כיון דקי"ל בב"ב דף קע"ב דלנפילה ל"ח ומשום דמזהר זהיר וכן הוא בפ"ק דב"מ י"ב ע"ב וביבמות דף קט"ז וא"כ כיון דלא שכיח הוי כרוב דעפ"י רוב אדם נזהר בשלו לשומרו יפה ומבואר בפ"ק דכתובות דף י"ב ע"ב היכא דאיכא מגו או חזקה מסייע לברי אזי בו"ש ברי עדיף וה"נ מסייעו דסברא גדולה אי הוה ידע דלא תקוע האבן יפה הי' מזהירו לסרסור לשמרו או הי' מתקנו משא"כ הא דספסרא אפשר בכיון לא גילה משום דלא היו קונין ממנו או היו מבטלין המקח וכן שכיח טובא עוד הקשה על מהרי"ק סימן קנ"ה שכתב בראובן ששלח ספר עם שמעון וא"ל שאין נותנין מכס מספרים ונלקח מחמת שלא פרע המכס דפטור שמעון שבטעות קיבל השמירה דאף דראובן ג"כ טעה מ"מ פטור דאלו ידע שפורעין מכס לא הי' מקבל עליו והרי מוכח בפרק המפקיד דף מ"ב דכל היכא דשניהם לא ידעו בהמום אף דאיכא חסרון בדבר השמירה חייב הש"ש אף דאיכא למימר דלא קיבל עליו נטירתא כי האי כיון דש"ש הוא ה"ל לעיונו עיי"ש ולע"ד י"ל לפמ"ש בטור לעיל סימן קנ"ד סל"ח דמחילה בטעות דלא מוכח מילתא דבטעות הוא הוי מחילה עיי"ש וא"כ הך דמהרי"ק שאני דודאי בטעות הי' כמ"ש שם דודאי שמעון לא הכניס עצמו אחיוב שמירה ואחריות גדולה כזו דבסחורה המחיובת מכס יש טורח מרובה וסכנות עלילות יותר ויותר מכשאינה מחויבת מכס ועוד י"ל דשם לא התנו בפירוש על השכירות רק דראובן א"ל מה שימכר יותר מל"ד דינרין יהא שלו ושתק וכיון ששתק הוי כהודה דמרוצה בשכירות וא"כ בשלמא במקום אחר אי"ל דבטעות קיבל השמירה דהוי דברים שבלב כ"ז דלא מוכח דאפשר לא קפיד בזה ועל כל אופן קיבל אבל הכא לא נעשה ש"ש בפירוש רק מדשתק מוכח דבלבו נתרצה וכיון די"ל דלא נתרצה להיות ש"ש רק אדבר שאין פורעין מכס ממילא ל"ל אנן סהדי דעל כל אופן נתרצה א"כ אפילו נתרצה על כל אופן הוי דברים שבלב ועכ"פ כשטוען על זה האופן לא נתרצה לא הוי דברים שבלב דעל זה ליכא הוכחה דכל חיובו אינו רק מכח דאנן סהדי על דברים שבלבו ל"ה דברים שבלב.

סעי' י' בהג"ה השדכן נסתפקתי בשני שדכנים אחד התחיל ושני גמר דכתב בנוב"ס סל"ו ובעט"צ דחולקין אי דוקא דהגומר נודע לו השידוך ע"י המתחיל דאזי כ"א לא פעל בלא חברו אבל אם אחד התחיל ועזב באמצע ענין ולא גמרו ובא אחר שלא ידע מהמצאת ראשון והמציאו מעצמו עד גמירא איך הדין ולע"ד הכל לשני דלא נסתייע מהראשון כשהראשון לא קירב דעתם ועשה פעולה לפי ראות וראי' לזה מא"ח סימן שט"ז שנים שנעלו בעד צבי דאם אחד א"י לנעול לבדו ונעלו שניהם חייבים ואם אחד יכול לנעול לבדו ואחד א"י ונעלו שניהם היכול חייב והאינו יכול פטור מפני שאינו אלא מסייע להיכול ומסייע אין בו ממש וכן מצינו בזה וזה גורם בפ"ב דערלה ובפרק כל הצלמים דל"פ רק אי בכל אחד כדי להחמיץ או שאין בכ"א כדי להחמיץ אבל אם באחד לבד כדי להחמיץ ובשני אין בו כדי להחמיץ כ"ע מודו דל"ח זוז"ג והכל הולך אחר זה שיש בו כדי להחמיץ דהשני רק מסייע וה"נ הראשון לא הי' יכול לגמור ושני הי' יכול להתחיל ולגמור ומצאתי שכ"כ בשב יעקב הובא בפ"ת כאן סכ"ג.

ונשאלתי בשידך לאחד וכשבא להגמר נזדמן לחתן שידוך אחר ונשא האחרת אח"כ גרשה ונשא הראשונה וטען השדכן דזה בא מכחו והשבתי שכבר אסח דעתי' ונתייאש השדכן מפעולתו ועתה פנים חדשות הוא ודומה קצת לההיא דתה"ד הובא בחו"מ סימן רס"ח בהג"ה ס"ז דהיכא דכבר נפסק הדין אסח דעתי' עיי"ש ועוד ראי' מהמבי"ט שהבאתי לעיל סימן קע"ו סט"ו ומטו"ז יו"ד סימן קצ"ב סוף סק"ו ולפ"ז אפילו רק נשתדך עם אחרת ואח"כ נתפרדו ונשתדך עם הראשונה כבר אסח השדכן דעתי'.

שדכן לבחור ובתולה הסמוכים על שלחן אביהם ולא יכול לגבות שכר שדכנות מאבי החתן מחמת אלמותו ותובע מהחתן אחר שנשא וקיבל הנדן נ"ל כיון דסתם שדכן דעתו להפרע מאב כנהוג וגם החתן אין לו כ"ז שלא קיבל הנדן והמנהג לפרוע השדכנות בשעת קישור התנאים א"כ אין דעת השדכן להפרע מהחתן והוי כמ"ש ר"נ בפרק אין בין המודר דף ל"ג ע"ב דמפרנס אשת חבירו סתם נהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא אדעתא דבעל נחית שיודע שאין לאשה זו נכסים ובריב"ש סימן תפ"א כתב אף לרשב"א דס"ל דדוקא באומר בפירוש אני מעלה לך מזונות מחמת מה שחייב לך בעלך הניח מעותיו על קרן הצבי ולא במפרנסה סתם היינו שמשתלם מן הבעל אבל לא מן האשה כשאין יכול להפרע מהבעל עיי"ש והובא בב"י א"ע ס"ע א"כ ה"נ לא יכול השדכן לומר לחתן הרי עשיתי לך פעולה שלם לי כיון דלאו אדעתא דחתן ישלם לו נחית.

במנהג עיין שו"ת רב"א שאלה חית שהמנהג דאזלינן בתרי' ועבדינן כותי' חד מתרי אנפי הוא הראשון כגון שבא מעשה זה לפני ב"ד כ"פ לא אחת ולא שתים ונהגו כך ונשאר מנהג נהוג והלכה קבוע לדורות באותו מקום בלבד והשני שהסכימו טובי העיר וחכמי' לנהוג כך משם והלאה והולכים אחריו באותו מקום וכל שאינו בא משני דרכים הללו אעפ"י שאירע זה פעם ושתים ועשו מעשה לא יקרא מנהג ללכת אחריו עוד הוכיח שם מתשובת מהר"ם דהבא להחזיק נגד הדין מכח המנהג עלי' הראי' שנהגו כך בעל כרחו של הבעל דין שידע הבע"ד שאין הדין כן רק סבר וקיבל בע"כ מחמת המנהג וכל שלא הביא ראי' כזו אמרינן שמא מרצונו ויתר או דהי' סבור דדינא הכי ומוקמינן אדינא אפילו להוציא עיי"ש בד"ה ויש אשר ובד"ה והא לך ומשפט שלו' סימן רל"א סקי"ג הביא משו"ת ח"ל סימן ס"א בענין מנהג ועיי"ש בח"צ בד"ת והרא"ם ואחריו בד"ה אלא ונראה דה"ד אם טוען דלא ידע מהמנהג אבל כשמודה דידע א"כ אדעתא דהכי קבלו לפועל וכה"ג דאל"כ ה"ל להתנות זה שאינו רוצה בהמנהג וכן הדין לענין סכום שכר שדכנות היכא דלא נתפשט תיקון ד"א דאין להוציא רק אם יש מנהג ע"ד שכתבתי.

ונתבטל השדכנות בע"ש תמה הא מחויב ליתן קנס ולע"ד משכחת באופן המבואר ביו"ד סימן רל"ב סט"ז ובהג"ה שם ולענין תקנות ארצות דיכול לסלק פחות שליש עיין חס"ל חחו"מ סמ"ב דהיינו לפוטרו לזה מקנס אבל שכנגדו גם כן יכול לחזור מהשידוך ובשו"ת ד"ח לא כ"כ ונראין דברי חס"ל דלו יהא ספק הוי ספק בתקנה וכ"כ מעין גנים הובא בפ"ת לא"ע ס"נ סק"ט ועכשיו דכותבין בתנאים ראשונים לשון חיוב צ"ע דאפשר דתקנה לא הי' רק לפי זמנם שלא היו כותבין לשון חיוב רק התוקף הי' הקנס בזה תקנו דבפחות שליש פטור מקנס ועל גוף הנדן לא תקנו כלל וגם נראה דתתקנה לא הי' רק בירד מנכסיו דהוה כאנוס וגם אומדנא קצת דאם הי' אז במעמד זה לא הי' פוסק כ"כ.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה