ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קעג
סעי' ב' דאין הגורל קונה בפרק בית כור דף ק"ו ע"ב תניא ר' יוסי אומר האחין שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולם אמר ר"א בהנאה דקצייתי להדדי גמרי ומקני והרמב"ם בפ"ב משכנים כתב האי דינא ודברי ר"א וכתב עליו בהשגות לא נתחוורו דבריו והת"מ תמה הלא גמרא ערוכה כהרמב"ם לע"ד נהי דגורל קנין הוא מ"מ הוי קנין על ספק דלא ידעו איזה חלק יפול לזה ולזה והוי אסמכתא כמבואר בפרק שואל בשבת דף קמ"ט ע"ב דמפיס מנה גדולה נגד מנה קטנה אף בחול אסור משום גזל וכן פסק הראב"ד שם הובא בריטב"א ואף דדוקא במנה גדולה נגד קטנה אסור שם משום דל"ה גזל בשוין אבל כיון דחזינן דהוי אסמכתא דאל"ה ל"ה גזל ממילא אינו קונה גם בשוין ולקמן ס"ס ר"ג ג"כ בשנים שהמרו אפילו קנין י"ח דל"מ וכן במשחק בקוביא לקמן סימן ר"ז ולקמן סימן ש"ע יש פלוגתא אי הוה גזל ומשום דהוי אסמכת ממילא גם לענין חלוקה אינו קונה דסתמא מה דחוזר עתה משום דחלק השני יפה בעיניהם א"כ מעיקרא לא גמר והקנה אך ר' יוסי לשיטתו דס"ל דאסמכתא קניא כדאיתא בנדרים דף כ"ז ולפ"ז אפילו קנו בקנין שווי שיפול הגורל ליטול חלק פלוני יטול תליא במחלוקת אי אסמכתא הוי.
מעשה באחד שהי' לו חפץ וקיבץ עליו מעות להטיל גורל ומי שיפול הגורל עליו יטלנו ואחד רק קיבל עליו לשלם והמנהג ליתן לכל אחד נומר ומי שיעלה נומר שלו יזכה והפילו גורל ושמו כל הנומרין בקלפי ועלה נומר של זה שלא שילם עדיין והנה מעיקר הדין הל"ל אפילו עלה הגורל למי שכבר שילם אינו קונה ל"מ לדעת הסוברים דאין הגורל קונה אלא אפילו למ"ד דגורל קונה היינו בחלוקה דומיא דחלוקת א"י אבל שיזכה רק אחד לא דאינו דומה לחלוקת א"י ועיין שבו"י הובא בפ"ת וגם הוי קוביא וכמבואר בא"ח סימן שכ"ב ס"ו ומה שהביא אשל אברהם שם משו"ת פרי הארץ לא הבנתי טעמו כלל והברכ"י שם כתב דיש להשיב עליו וגם מורו השיג עליו אך י"ל אפילו למ"ד דקוביא הוי אסמכתא כיון דנהגו כ"ע בזה הוי סטימתא חד וכמ"ש תוס' בפרק א"נ דף ס"ו בד"ה ומניומי רק אם לא שילם בעד נומר שלו לחייבו לשלם כשלא עלה נומר שלו א"א דאינו ענין לסטימתא דלא מצינו מנהג ברור בזה לכוף לשלם ומדינא לא מתחייב בדיבור ינם סטימתא לא מהני בזה דבשלמא אותם שנתנו הדמים עשו מעשה ומחלו אם לא יעלם הגורל עליהם אבל בדיבור הוי מנהג גרוע כמ"ש הרא"ש בתשובה כלל י"ב ס"ג והגורל אינו ענין לחייב לזה לשלם רק לברר מי יזכה בחפץ ועיין לקמן סימן ר"ז סי"ג ובסמ"ע ס"ק ל"ג דאפילו אינו אסמכתא אינו חוב גמור להוציא בדין ואף דכאן לא דמי לשוחק באמנה דשם לא מתחייב רק אם ינצח חברו משא"כ בנ"ד קיבל עליו ליתן סך הקצוב על הנומר בין יעלה גודלו בין לא מ"מ אם יעלה אינו נותן בחנם וא"ל יעלה יתן בחנם וא"א להפקיע ממנו בחנם ע"י דיבור לבד ממילא גם בעל החמץ יכול לחזור שלא תלקה מדת הדין כמ"ש הרשב"א סימן תתקי"ג לענין גא"א דא"א שתהא יד אחד עדיפא מהשני שלא תלקה מדה"ד הובא בב"י לעיל סימן קע"א סל"ג וכ"כ תוס' בפא"נ שם סד"ה ומניומי כיון דזה יכול לחזור שלא יכפול ערבונו גם השני יכול לחזור אף דבמחילה ליכא אסמכתא וכ"כ הרא"ש בב"מ דף ע"ז דהיכא דאחד יכול לחזור גם חברו יכול לחזור דאין המקח מתקיים לחצאין הביאו נתיבות סימן קצ"ה וכן הוא בסמ"ע לקמן סימן ק"צ ס"י ס"ק י"א והוי כאלו נשאר אותו נומר ריק דהמנהג שאם יצא הנומר שאין לו בעלים זכה בעל החפץ ה"נ כיון דלא זכה בנומר זה שום אדם הוא של בעל החפץ.
סעי' ג' ואם נפל אזלא בנה"מ תמה דרשב"א סותר א"ע ממ"ש הסמ"ע סימן קנ"ד ס"ק כ"ה בשמו ומה שהביא ראי' מרשב"ם דפרק המוכר את הבית אינו ראי' כלל דשם מפורש כשנפל הבור וא"א לתקנו עוד אין לו דרך אבל כשחזר ותקנו ונכנס לצורך בור מה"ת יפסיד הדרך כיון שהדבר שנשתעבד ישנו בעולם ואפשר דמיירי שפירש בתנאי בשעת קנין הדרך שלא יהא לו דרך רק לאותו בור את"ד וזה ודאי ליתא דבב"י מבואר לשון הרשב"א דמסתמא לא שייר דרך בחלקו אלא לאותו בור ולא לבור אחר ואם כנתיבות לאו מכח סתמא אתי עלה ועוד הלא תשובה זאת היא בש"ת הרשב"א תולדת אדם סימן ש"פ ושם איתא נוסח שטר החלוקה ואינו מפורש כמ"ש הנתיבות ועו"ק מ"ש לענין גוף הבור כתב הרשב"א כיון שכתוב בשטר שעל כן נתקיימה החלוקה גם כשנפל לא הפסיד ומ"ש הדרך הפסיד הא ז"ל נוסח השטר שם הבור של מים לראובן לשאוב מים מן הבאר הנזכר מובא ומוצא בחצר פלוני רשות שלם לשאוב מים מן הבאר הנ"ל לפי שבזה נתקיימה החלוקה עיי"ש וא"כ יותר קאי על רשות הירך שבזה נתו נתקיימה החלוקה ועוד מרשב"ם הנ"ל אדרבה סתירה לרשב"א מדכתב כשא"א לתקנו אבד הדרך ש"מ כשאפשר לתקנו לא אבד ונלע"ד דז"ל הש"ס בב"ב דף ע"א אר"ה אע"ג דאמור רבנן הקונה שתי אילנות בתוך של חברו ל"ק קרקע מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו י"ל קרקע ואפילו לרע"ק דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל אילנות דמכחשי בארעא א"א דלא שייר לימא לי' עקור אילנך וזיל פירשב"ם י"ל קרקע ליטע אחרים במקומן אם יבשו והדר פריך הש"ס וקאמר ר"ה אליבא דרבנן קאמר ופריך כרבנן פשיטא ומשני נ"מ דאם נפל הדר שתיל להו פירשב"ם דאי לאו דר"ה ה"א שייר אילנות יש לו קרקע כל ימי קיום האילנות אבל הזקינו אין לו קרקע דומיא דבור ודות דאי נפול וא"א לתקנו אין לו עוד דרך ומעיקרא נמי הוה ידעינן דאתא ר"ה לאשמעינן דאי נפלו הדר שתיל להו אבל גמרא ל"ה מסיק אדעתי' שיש שום חידוש בדברי ר"ה אלא האי ואפילו לרע"ק עכ"ל וא"כ מעיקרא ס"ל לפשיטות דאינו דומה לבור ודות דנפול וא"א לתקן אלא לבור ודות דנפול ואפשר לתקנו דה"נ אפשר ליטע אחריני כמו התם לחפור באר אחרת במקום הזה אלא דאח"כ הוכרח לומר דה"א דדומה לא"א לתקנו ונ"ל דה"ט דבשלמא בור ודות בין יהא לו דרך א"ל מ"מ המקום בור שלו ורשאי לחפור שנית וממילא יהא לו דרך אבל באילנות אין לו קרקע רק כשיונקין האילנות וכשיבשו אין לו קרקע ואינו רשאי ליטע עוד בקרקע שאינו שלו הוה כא"א לתקנו אבל לפי מה דס"ל דזה פשיטא ע"כ ס"ל כמו בבור י"ל דרך כשאפשר לתקנו ה"נ באילנות חשוב אפשר לתקנו ויש לו יניקת הקרקע ומותר ליטע אחריני וא"כ קשה מה הועיל הגמרא דאמר דר"ה קמ"ל אליבא דרע"ק דמ"מ פשיטא כיון דלא בא לאשמעינן גם נר"ע רק דאי נפול שתיל להו כמ"ש רשב"ם והרי כ"ז שלא נפול יש לו קרקע הוי כמו בבור כשאמר חוץ מבור או שפירש דשייר לו דרך דלכ"ע י"ל דרך בבור ראשון וגם כשנפל וחזר ותיקן דה"נ פשוט הי' לש"ס דחשוב כבור דאפשר לתקנו אע"כ כיון דלרע"ק מוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לו דרך לבורו רק כשפירש או אמר חוץ מבור דלטפויי אתי ע"כ אמרינן דלא שייר רק כ"ז דבור ראשון קיים אם לא פירש להדיא דמשייר גם לכשיפול ויחזור ויתקנו דכיון דאין לנו הכרח יותר אמרינן מסתמא לא שייר יותר כיון דבעין יפה מוכר וע"כ קמ"ל באילנות כיון דמכחשי בארעא וא"ל ישייר גם לכשיפלו יוכרח להסתלק לגמרי משם כי לא יתפייס במעט דמים להניחו ליטע עוד אחרים ואנן סהדי דאינו רוצה להסתלק לעולם מעיקר הדבר ששייר לעצמו דהיינו הבור או האילנות וכמ"ש באס"ז שם והשתא הוי שפיר דומיא דבור ודות ואמר חוץ מבור כמו בבור י"ל דרך כשעומד בור הראשון ה"נ יש לו יניקת הקרקע כל ימי האילן ראשון אלא דלאחר שיפול הבור אין לו עוד דרך לרע"ק ואילנות יכול לחזור וליטע ובפלפלא חריפתא הקשה כיון דמיירי באמר חוץ מהאילנות מאי ואפילו לרע"ק הא התם בבור נמי כשאמר חוץ מבור י"ל דרך ותירץ דבאילנות כשאמר חוץ הוי כמו שלא אמר חוץ מבור כיון דצ"ל חוץ באילנות דאל"ה הוי בכלל מכירת קרקע ודבריו נכונים לפירש תוס' דמיירי לענין שיור קרקע קודם שנפלו אבל לרשב"ם דמיירי לענין ליטע אחרים אבל מעיקרא יש לו יניקתן בקרקע א"כ הוי כמו בבור כשאמר חוץ דיש לו דרך תחלה ואם איתא דבבור כשנפל אף דיחזור ויתקנו י"ל דרך מאי אפילו לרע"ק הא גם בבור מה שהי' לו תחלה נשאר לו לעולם וע"כ רק באילן חוזר ונוטע ובבור אין לו עוד דרך אלא דה"ד לרע"ק דבעין יפה מוכר אבל לפי מה דס"ל לגמרא דר"ה אליבא דרבנן קאי דס"ל מוכר בעין רע מוכר ואתי' כשלא אמר חוץ מבור י"ל דרך ה"כ כשנפל וחזר ותקנו וה"נ פשיטא באילנות לחזור וליטע וע"כ פירשב"ם דה"א דאילנות דומה לבור שנפל וא"א לתקנו דגם לרבנן אין לו עוד דרך וכמ"ש וא"כ מבואר ומוכרח מפירשב"ם דאם שייר לו דרך לבורו דאין לו רק כ"ז דבור זה קיים לרע"ק דבעין יפה מוכר וה"ה באחין ושותפין שחלקו דהוה כמוכר החצר לחברו דאין לו דרך כמבואר כאן בש"ע.
וכ"ז לענין הדרך דתליא שיורו בעין יפה שמכר גוף הקרקע רק שישייר לו זכות בו לילך לבורו והוא רק טפל לבורו ולולא שפירש השיור ל"ה לו דרך כלל וגם עתה שנפל וא"א לתקנו אין לו דרך לכ"ע דלא שייר לו רק לצורך הבור משא"כ מקום הבור דלא נכלל במכירת החצר אף למ"ד בעין יפה מוכר כמבואר בסימן רי"ד וגם כשנפל נשאר לו מקומו אף דא"א לתקנו עוד ולא תליא בעין יפה ורעה לכן כיון שע"מ כן נעשה החלוקה נשאר לו מקומו לעולם דל"ל בעין יפה מכר דזה לא נכלל כלל במכירת החצר משא"כ דרך אינו רק שיעבוד על חצרו של לוקח וגוף הקרקע נמכר ללוקח וכל שיש למעט בשיורו י"ל בעין יפה מכר ולא שייר לו כ"כ כנלע"ד לחלק בין הדרך למקום הבאר ויהי' איך שיהי' מ"מ קושית נתיבות נתיישב דל"ק מסימן קנ"ד דשם לא מכר בעל החלון החצר לחברו אדרבה בעל החצר מכר או נתן זכות אויר חצרו לחברו ובעין יפה נותן שישתעבד כ"ז שחצרו קיים ועיין סימן קנ"ד סכ"ח וז"ש הרשב"א דמסתמא לא שיי"ר דרך בחלקו של שמעון אלא לאותו הבאר.
וצל"ע היכי דפירש דרך לבורו וייחד המקום דבזה לע"ד קנוי לו גוף מקום הדרך ולא מכרו כלל בכלל החצר והוי כמקום הבאר דגם כשחזר ותקנו יש לו דרך דבשלמא כשלא ייחד מקום הדרך אין הגוף קנוי לו וכמ"ש מהרי"ט הובא בנתיבות לפתיחת סימן ר' כיון שיש רשות לבעל החצר לשנותו ממקום למקום הוי חצרו וכיון שחצרו הוא י"ל בעין יפה מכר ולא שייר לו שעבוד רק מה דפירש והיינו כ"ז דבאר ראשון קיים אלא דלפ"ז תקשי למה צ"ל בשייר שני אילנות דיכול ליטע אחרים כשיבשו משום דמכחשי בארעא תיפוק לי' כיון דיניקת אילן מקום מיוחד לא נמכר כלל גוף המקום ואפשר כשייחד מקום הדרך ג"כ חשוב מכחש בארעא כיון דא"י לשנות המקום ולעשות בו תשמיש אחר וגבי אילן נמי א"ל דמכחש בארעא הרי קנוי המקום ללוקח כיון דלא נגרע מתשמישו בו כלום
ועיין בתשובת הרמ"ז סכ"ו תירץ באו"א סתירת הרשב"א ועיי"ש במכר לחברו חדר שבו גזוזטרא והתנה המוכר שיהא רשאי להשתמש בגזוזטרא ונפל דדעת רמ"ז דלא אמרינן אזדא אלא נגד לוקח או שואל ולא נגד המוכרו ומשאילו מפני שהם מוחזקים ושאני הא דרשב"א בהדרך לבור דיש אומדנא שלא שייר לו דרך רק לאותו בור כיון דצריך לעשות באר אחר ולהוציא הוצאות טוב לו לעשותו במקום אחר שלא יצטרך לילך דרך בית חברו דלפעמים לא יהא בביתו ויהא צריך להמתין או בחצי הלילה ואין דרך ארץ להקימו וגדול אחד שם חולק עליו דלא אמרינן דלעצמו בעין יפה שייר רק שתהא מועיל השיור אבל כאן דעכ"פ מועיל כ"ז שלא נפל י"ל לא שייר יותר ונראה דס"ל גם בייחד דרך דומיא דגזוזטרא דהתם וצריך לחלק מהא דלקמן סימן ר"ט ס"ז בהג"ה דהתם הדיוטא נשאר לו לבדו ולא נכנס כלל בכלל המכירה משא"כ דרך בחצר חברו אינו רק כשצריך לילך לבאר והלוקח משתמש בו תמיד ודאי הוי בכלל המכירה ולא נשאר למוכר רק שיעבוד עליו וכתנאי בעלמא הוא.