אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות חלוקת שותפות סימן קעא

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות חלוקת שותפות סימן קעא

סימן קסה

סעי' א' או שנים שקנו ודעת ר"י הלוי וראב"ד ונ"י בשם ר"י ורא"ה דאין דינא דגוד איגוד בשותפין שקנו עכ"ל ש"ך מדהוגה דעות ארבע גדולים הללו משמע דבא לומר אף דבש"ע לא חילק י"ל קי"ל והטעם בטור שהרי לדעת שיהיו שותפין בו לקחוהו ולא למכרו איש אל אחיו ע"כ ולפ"ז נלע"ד גם בירשו בית ונשרף ובנו מכיסם על אותו קרקע בנין חדש דהוי כקנו דאדעתא שיהיו שותפים בו בנו מכיסם ולפמ"ש בסמוך בשם הרשב"א דגוד או אגוד תקנה הוא א"כ כיון דיש פלוגתא בשותפים שקנו הוי ספק בתקנה ואוקמוה על ד"ת.

נשאלתי ישראל קנה עם גוי רחיים ומכר הנכרי חלקו לישראל אחר אם הראשון י"ל גוד או אגוד אף דבשותפין שקנו למ"ל לדעת הפוסקים שהביא הש"ך כיון שמכר חלקו לאחר יכול הראשון לומר ללוקח שני אין דעתי נוחה הימנך להשתתף עמך והשבתי שבזכל"א חחו"מ אות נ' כתב ז"ל אע"ג דיש מחלוקת אי שייך בלקוחות דינא דגוד או אגוד היינו היכא שקנו תחלה מאחד לא כשקנה זה היום וזה לאחר שנה עדות ביעקב עכ"ל כונתו דבזה לכ"ע י"ל גא"א דל"ל איפכא כשלא נשתתפו בבת אחת כ"ע מודים דל"ל גא"א דא"כ תשובת רשב"א שבב"י לקמן סל"ג סותרו וגם בפ"ק דב"ב דף י"ג עריך למ"ד די"ל גא"א מחציו עבד דלימא גא"א והא התם כשנשתחרר חצי העבד נעשה שותף עם רבו ורבו כבר הי' לו חלק בו ואם איתא דיותר י"ל גא"א כשקנו בב"א מה פריך וכן מוכח מנתיבות סימן קע"ו סט"ז ס"ק ל"ו.

גם מה שנסתפק דשמא בגוי דיניהם שלא לומר גא"א לכן הבא מכחו קנה כל זכותו נלמוד ג"כ מהעדות ביעקב הנ"ל דכתב דאם קנו מאחד בזא"ז לכ"ע י"ל גא"א והרי כשקנה תחלה נכנס בשותפות עם המוכר לא הי' י"ל שום אחד גא"א לפוסקים בקנו בשותפות אי"ל גא"א כיון שקנו אדעתא להשתתף דה"נ כל אחד מרצונו נכנס לשותפות ומ"מ כשמכר המוכר חלקו לאחר י"ל גא"א וע"כ משום דחבירו י"ל מעולם לא נתרצתי להשתתף עמך לכן גם השני אף שנכנס עתה בשותפות ג"כ י"ל גא"א שלא חלקה מדה"ד כמ"ש הרשב"א הנ"ל ול"ל הכא אי שתקת שתקת וא"ל מהדרינא שטרא למרי' כיון דהשני טוען דראשון נוח לי להיות שותף עמו ואתה קשה המינו וא"כ י"ל לכי תיהדר ואותה אבקש.

הה"מ בפ"א משכנים הקשה על הסוברים דשותפין שקנו אי"ל גא"א כיון דברצונו נשתתף למה לא יוכל לומר סמוך הייתי על דינא דגא"א ונשתתפתי עמך עכ"ל ולע"ד דינא דגא"א דבר זר הוא לכוף חבירו לקנות או למכור רק משום דאין בו דין חלוקה ולא מתדרי יחד וא"א בלא"ה מוכרח דין דגא"א בדיעבד שירשו או ניתן להם במתנה ותקנה היא אבל זה שהכניס עצמו עד"ז לומר גא"א איהו דאפסיד אנפשי' ולא תקנו לו לכוף חבירו לקנות או למכור דמי הכריחו ליכנס בתגר זה ואח"כ מצאתי בשו"ת רשב"א ח"א סימן תתקנ"ו דדינא גוד או אגוד תקנתא וכן דינא דחלוקת זמנים ידועים ומיושב בזה דברי רשב"א רע"ק דושבת בהא דאמרו וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ז"ל וא"ת הדתנן בפרק השולח מי שחציו עבד כופין את רבו ועושה אותו ב"ח כדי שיקיים מצות פו"ר דשאני התם כיון דחציו ב"ח לית בהו משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו עכ"ל והקשה קצו"ח כיון דעובד את רבו יום אחד מתקיים בהם תעבודו ולפמ"ש דחלוקת זמנים רק תקנה הם אמרו והם אמרו משום מצות פו"ר ישאר על ד"ת ואי דיעבוד ויחלוק בפירות בזה אדעתי' דנעשי' עביד כדאיתא בספ"ק דע"ז אריסא אריסותי' עביד עיי"ש בתוס' סד"ה אריסא דהוי כמו שותפין כיון שנוטל חלק ועושה ברצונו לעצמו ולהכריחו לעבוד לחלק הפירות א"א דאזי שם עבד עליו כדלקמן סימן קע"ו סכ"ג וזה חציו ב"ח לכן מן התורה א"א לקיים בהם תעבודו

סעי' ו' אחד מהשותפים רו"ש שותפין ובתוך הזמן הוצרך להם מעות לפרוע לבע"ח ולוו ברבית עד זמן ותוך הזמן הסכימו לחלוק וטוען ראובן נפרע לבע"ח או אפרע לך חלקי ותסלק אותו מהמלוה או פרע לי ואסלק אתך מהמלוה פסק מהרשד"ם סימן קנ"ח דהדין עם ראובן וראייתו מהרמב"ם וטוש"ע לקמן סימן קע"ו סכ"א דאם הי' עליהם חוב לאחר ואחראין זב"ז כדא מעכב מלחלוק ואם אמר אחד לחבירו נוול אתה הדמים י"ל שמא אפסיד והשנים מרויחים יותר וא"כ כאן דמסכימים לחלוק בטלה טענה זו דהשנים מרויחים יותר שהרי אין לתם שותפות עוד בריוח והפסד א"כ למה יהא ראובן משועבד בעד שמעון וכ"ש שנותן לו הברירה ואף דשמעון אינו יכול לסלק המלוה מעל ראובן דאינו בטוח בעיניו הא גם בעני ועשיר יכול העשיר לומר גא"א ואפילו לפוסקים בלקחו בשותפות א"י לומר גא"א דהכא לא לקחו רק אדעתא שיהיו שותפין אבל השתא דשניהם רצו לחלוק ודאי אדעתא דהכי לא נתחייבו להיות ערבים זב"ז את"ד ובענ"ד אין דבריו מוכרחין דראייתו אינו ראי' כלל דנהי דטעם דהרווחה ל"ש כאן מ"מ שמא אפסיד שייך וי"ל אינו רוצה להיות שומר לבדי על כל המעות ומשעובד אתה לשמור החצי ומזלא דבי תרי עדיף להנצל מהפסד כ"ש שהוא על רבית ודאי י"ל איני רוצה לשלם רבית מחלקך.

ומ"ש דאפילו הפוסקים בלקחו בשותפות א"י לומר גא"א מודו הכא דודאי אדעתא דהכי לא נתחייבו להיות ערבים זה בעד זה לא נ"ל כלל דאם ניזל בהר אומדנא למה בשכר ספינה ופרקה בחצי הדרך מחויב לשלם שכר כל הדרך כדלקמן סימן שי"א ס"ו יאמר ודאי לא נתחייבתי לשלם בעד כל הדרך רק מחמת שהייתי סבור ליהנות ממנה כל הדרך וכן מי ששכר בית והי' אוהבו ונעשה שונאו א"י להוציאו מן הבית ואם אמר מתחלה שאינו משכיר רק משום שהוא אוהבו יכול לחזור וכתב בטו"ז שם דוקא אם פשע השוכר ולפ"ז הכא אפילו גילה ראובן דעתו שבשביל שהם שותפין מקבל אחריות בעד שותפו מ"מ הרי עתה אינו מוכרח לחלוק וברצונו חולק ואם אינו מחמת פשיעת שותפו אין טענתו טענה ובפרט שאין כאן אומדנא ברורה כלל דכך הדרך להתערב בעד חבירו כדי שחבירו יערב בעדו אפילו אינם שותפין וכן מוכח משו"ת הרא"ש כלל ס"ד סימן ג' ומ"ד שותפין שלקחו י"ל גח"א מודו כאן דדוקא בדבר שא"א לחלוק אמרינן גא"א כיון דבחלוקה א"א ולהיותם שותפין יחד אינם נוחים זה מזה משא"כ כאן הרי אפשר בחלוקה ואף דהאחריות נשאר מכל החוב על כ"א מ"מ לא מצינו שמפני זה תקנו גא"א וכבר הבאתי לעיל דברי הרשב"א בסימן תתקנ"ו דהוא תקנתא וכל שאינו מוכרח להיות בכלל התקנה הוי ספק בתקנה וכן משמע לקמן ס"ט דאם שכרו מקום אחד בשותפות כ"א יכול לכוף חבירו ולומר לו או שכור ממני חלקי או השכר לי חלקך ואם יש דין חלוקה חולקין ולמה לא יאמר כיון ששכרנו בשותפות הרי כ"א ערב בעד חבירו כדלעיל סימן ע"ז ועתה אינו רוצה להיות ערב ודוחק לומר דמיירי שהמשכיר מסלק הערבות מהם ועוד הא כתבו רמב"ם ומחבר אחד השוכר מחבירו מקצת חצר או שכנים ששכרו מקום אחד בשותפות וכו' ואם יש בה דין חלוקה חולקין ואם איתא הרי אינם אחד דבשנים ששכרו משכחת אפילו יש בהם דין חלוקה שיכוף אחד את חבירו לומר לו או שכור ממנו חלקי וסלק אותי מהמשכיר או השכר לי חלקך ואסלק אותך מהמשכיר.

סעי' ח' כ"א רוצה שיקנה בשעמ"ש חידש באיש ואשה שותפים בבית נדחית האשה ודומה להא דפ"ב דכתובות דף כ"ח גבי גרושה וגם כשכ"א אינו רוצה לקנות דהדין דשוכנים שנה שנה האשה נידחת קודם משום דצולטוולא דגברא קשה מדאיתתא ובחידושי להלכות גיטין סימן קי"ט דחיתי דבריו עפמ"ש לבוש שם משום דזנות גנאי לאשה יותר נידחית גרושתו מפניו ושם יישבתי דברי הלבוש והכרחתי דבריו מהש"ס וא"כ באשה דעלמא דליכא חשש זכות אינה נדחית מפני איש גם מ"ש דגרושה עם בעלה וחלק של כ"א ניכר י"ל גא"א דלא מבטלינן זכותה משום דטלטולא דגברא קשה יש לדחות דא"כ גם כשאינה אומרת גא"א ישכנו שנה שנה ולא נבטל זכותה.

סעי' ח' בהג"ה והשתמש בו אחד כתב בד"ג כצ"ט ס"ד שני אחים ירשו שני בתים גדול וקטן ודר אחד מהאחים בבית הגדול שנים רבות ונפטר והחי טוען אדור בגדול זמן שדר אחי והאלמנה מעכבת פסק רשב"ש סימן קל"ט כיון דאלו הי' האח קיים הי' חייב לצאת מהבית להניח לאחיו לדור כמות השנים שדר הוא כמ"ש הרמב"ם בפ"א משכנים והרא"ש בתשובה לא עדיפה האלמנה מגברת דאתיא מחמתו עכ"ל ואתה תחזה שהוא דלא כתשובת רשב"א שהביא ב"י והג"ה כאן דאם השתמש אחד מן השותפין כמה שנים לא יוכל האחר אח"כ לומר אשתמש ג"כ זמן שנשתמשת דכ"ז שלא חלקו כ"א בשלו משתמש וברמב"ם שם לא כתב רק לכתחלה חולקים לזמנים וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל צ"ח ס"ד אבל כשכבר נשתמש בו אחד ולא מיחה בו חברו לא פליגו על הרשב"א ועל כן הרמ"א כאן אחר דברי הרמב"ם ורא"ש דחולקין בימים כתב לא חלקו והשתמש בו אחד מן השותפין כמה שנים לא יוכל אח"כ לומר אשתמש ג"כ זמן שנשתמשת.

סעי' י' וי"ח בש"ך סק"ט מוכח להדיא דה"ה בברייתא עכ"ל בירושלמי סוף ב"ב מבואר להדיא דהלכה כרשב"ג בלבד במשנתינו ומצאתי בעין זוכר מערכת כף המה ג"כ הכי ובמלא הרועים בשונה הלכות הביא משבת דף נו"ן דפסק רב כת"ק דפליג ארשב"ג בברייתא ונסתפק היכי ס"ל לרב במשנה אם הלכה כרשב"ג ובירושלמי שם בב"ב מבואר דרב ס"ל ג"כ הך כללא דהלכה כרשב"ג במשנתינו וא"כ מוכח נמי דבברייתא אין הלכה כרשב"ג כיון דבשבת פסק דלא כותי'.

סעי' ט"ז וי"א דל"ש ביתומים גא"א שאין אפטרופס רשאי למכור חלקם צ"ע אם היתומים קצת אחר יג"ש ופחות מעשרים אם הבני עשרים י"ל גא"א כיון דבנכסי אביו א"י למכור פחות מעשרים כדלקמן סימן רל"ה ס"ט ול"ל כיון דגא"א דינא הוא הוי כנפרעין ממנו חוב כדלקמן סימן רל"ה ס"ח וסט"ו דא"כ בקטן נמי ואדרבה י"ל בגדול מבן יג"ש כ"ע מודו דא"י לומר גא"א דבשלמא בקטן דמעמידין לו אפטרופס ס"ל לדעה ראשונה דעושה ברשות ב"ד כדלקמן סימן ר"צ סי"ג אבל לבן יג"ש לא מוקמונן אפוטרופס וגם הב"ד אין להם כח כי מי שוינהו ב"ד לכך כמ"ש הנתיבות שם סימן רל"ה ס"ח סקי"ד ונ"ל ראי' מדברי הרא"ש פרק מי שמת קל"ג שכתב ז"ל וה"ה נמי אם קנה קרקע א"י למוכרה וקצת משמע כן מדקאמר דאין עדותו עדות בקרקע כיון דאין מכירתו מכירה ואם הי' בשום קרקע מכירתו מכירה הי' נמי יכול להעיד עכ"ל ואם איתא דבגא"א מכירתו מכירה הכי נמי יעיד וכן יש להוכיח מרבוותא שהביא הרי"ף בפרק וי שמת דף קנ"ה דהוכיחו מדשלח גידל בר מנשה לרבא תינוקת בת י"ד שנה ויודעת בטיב מו"מ מהו דש"מ דא"צ בן עשרים והרי"ף דחה דיש הפרש בין נכסיו לנכסי אביו ומיירי בנכסיו עיי"ש ואם איתא דבגא"א מכירתו מכירה אפילו בנכסי אביו מה הוכיחו הנהו רבוותא לוקמי לשאלה דגידל ב"מ בגא"א ואפשר לדחות דלמאן דלא מחלק בין נכסיו לנכסי אביו אף דבנכסיו ל"ש החשש דמקרבא דעתי' לזוזי דהא חזינן דקנה בזוזי וע"כ משום דלא פלוג ה"נ בגא"א אבל עדיין קשה דלכ"ע לא פלוג כשמכר ביוקר דלא שייך הטעם דמקרבא דעתי' לזוזי ומוזיל ומ"מ ל"מ מכירתו ה"נ נימא ל"פ בנא"א ואדרבה נכסיו ונכסי אביו בתרי גברא הוי לא שייך ל"פ כל כך משא"כ בנכסי אביו י"ל יותר ל"פ בין גא"א לשאר מכירה כמו דלא פלוג בין זול ויוקר וכ"ש דבנא"א שייך נמי החשש דמוזיל משום קירוב דעתי' לזוזי ועוד ראי' מפרק מי שמת שם דמותיב למ"ד דאינו מוכר בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים מדתנן מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת וערערו בני משפחה דקטן הי' ושאלו את רע"ק מהו לבדקו וכי בדקוהו מה הוה עיי"ש ולמה לא משני דמכר בגא"א אף דתוס' התם הקשו דלישני שהי' יודע בטיב מו"מ ותרצו דבלא"ה שפיר משני מ"מ במלחמות מכח קושית התוס' זו הוכיח דאף שיודע בטיב מו"מ וחריף א"י למכור בנכסי אביו ולא נתפייס בדחיית התוס' א"כ עדיין לדידי' תקשי נמי דלישני דמיירי שמכר בגא"א וע"כ דלא שנא ומצאתי במהרשד"ש סימן רל"ו פסק כמ"ש וש"ך סימן רל"ה ס"ט רמז לעיי"ש.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה