אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קסג

סימן קסב

סעי' א' בהכנ"ס כתב בה"ט סק"א אם הוציאו סך רב לבנות גג בהכנ"ס שנשרף פסק בתשובת ש"א סימן קמ"ה דלדידן שקונים מקומות בית הכנסת בדמים צריכין בעלי המקומות ליתן לזה כמעט עיקר התוצאה עכ"ל ועיין בח"ס חא"ח תשובה כ"ט בבית הכנסת שחרבה ובנו חדשה והרחיבה שמתחלה הי' ששה מקומות מכל צד אה"ק ועתה יש תשעה ופסק דהששה מימין ושמאל על מקומם ישבו אך שע"י שהקהל מוסיפים שלש מקומות בכל צד עי"ז מתעלה מקומות שלהם מחויבים הם לתת לקופה כפי השומא שמתעלה מקומם וזה כונת מג"א סימן ק"נ סק"ה אם הפתח בצ"א וחרבה בית הכנסת ורוצים לעשות הפתח כדינה אין האחרים יכולים למחות ואעפ"י שמשנים סדר הישיבה יקוב הדין ביניהם דהיינו המקומות שהיו סמוך להפתח ועכשיו יתעלו הם צריכים לשלם עילוי להקהל אעפ"י שהשנוי לא נעשה לכונת טובתם דומיא דמקיף חבירו מד' רוחות שצריך לשלם לו מה שהנהו בטוח"מ סימן קנ"ח ס"ו את"ד וצל"ע לפמ"ש הנתיבות בסימן קנ"ח ס"ט וקס"ד ס"ה דאם לא נתכוין להשביח לחבירו א"צ לשלם השבח אעפ"י שגילה דעתו דניחא לו כמ"ש הש"ך בסימן שצ"א סק"ב עיי"ש והרי בש"ך שם מבואר דא"צ לשלם השבח אף שגם ההוצאה אינו משלם ואף דהוי כשדה עשו ליטע דכל בהמה נותנין לה מזונות ועוד דגם בנידון המג"א וח"ס לא משום הוצאה אתי עלה דאפילו לא יתעלו המקומות מחויבים ליתן כל בני העיר כמבואר כאן ועוד דאפשר דהשומא של העילוי יהא יותר מההוצאה המגיע עליהם ומה שהביא ראי' מסימן קנ"ש יש לדחות דשם משלם מה שהנההו אינו מחמת שבח רק כיון שנהנה צריך ליתן חלק בהוצאה דהוי כשותף דשניהם צריכים להגדר והיא טובת שניהם וכמ"ש בנתיבות סימן קנ"ח ס"ט ועיין נתיבות ס"ס קכ"ח וצ"ל דכונת הח"ס ג"כ דצריכים ליתן על ההוצאה יותר מאחרים מחמת שנתעלו מקומות שלהם יותר וע"ד שכתב הש"א הנ"ל ואם נמכרו מקומות הנוספין ועלו דמיהן כשיעור ההוצאה א"א להוציא מבעלי מקומות הישנים העילוי כיון שהש"ך כתב שם בסימן שצ"א דהוי ספ"ד וגם מהמג"א אינו מוכרח דס"ל דמוציאין דלא כתב רק יקוב הדין ונ"ט כשהקהל מוחזקים אבל א"ל דהקהל חשובים לעולם מוחזקים דרק לענין מס נאמר כדלעיל סימן ד'.

סעי' ב' חבר בעיר אחרת בפ"ת משו"ת שיבת ציון סימן ק"ז שכתב ביחידים מקהלה קטנה שקנו מקומות בבית הכנ"ס של קהלה גדולה סמוכה להם ואז היו נושאים בעול בצרכי בהכנ"ס ועתה איזה שנים פסקו מליתן לשום דבר ורוצים אנשי קהלה הגדולה לחזור מהמכירה אם יש הכחשה ביניהם באיזה אופן הי' המכירה אם ע"ת שיסייעו עמהם בצרכי בהכנ"ס וא"א להתברר אז אנשי קהלה הגדולה הם מוחזקין כיון שבהכ"נ הוא של קהלתם ועל היחידים מהקהלה קטנה להביא ראיה עכ"ד.

ולי צ"ע מתשובת רשב"א שבב"י סימן כ"ט מחודש י"ג וריטב"א שבב"י לעיל סימן מ"ב מחודש ל"ז היכא דהמכר ודאי ויש הכחשה בתנאי חשוב לוקח מוחזק ועל המוכר להביא ראי' וא"ל מקומות ביהכ"נ שאני דהגוף של ציבור והקונים מקומות אין להם רק שעבוד ישיבה על המקום כמ"ש נתיבות בסימן קצ"ב לכן הוי כהך דפרק השואל דף ק"ב ע"ב דקרקע בחזקת המשכיר וכן בהמקבל דף ק"י במלוה אומר חמש ולוה אומר שלש דשאני התם דלאו מטעם דהגוף של משכיר ולוה חשוב מוחזק רק משום דסופו לחזור לו וכמ"ש תוס' בהמוכר את הבית דף ס"א ע"ב בד"ה ארעתא וא"כ הכא דממכר עולם הוא רק ספק בתנאי על המוכר להביא ראי' וי"ל לפמ"ש סוף סימן כ"ה דאם התנאי על הלוקח לעשות איזה מעשה או ליתן ממון י"ל דמודה רשב"א בספק אי הי' תנאי כזה מוקמינן בחמ"ק של המוכר כיון דאם הי' תנאי זה לא חל המכירה מעולם טרם קיום התנאי אך מהראי' שהביא הריטב"א מפ"ב דכתובות דף י"ט ע"ב דתנאי מלתא אחריתי מוכח דל"ש בין תנאי דקום עשה לשוא"ת כמו דלא מחלק הש"ס התם.

סעי' ו' בהג"ה כל הקהילות אשר יש לחוש וכו' רשד"ם סימן ש"ל כתב שמדברי שו"ת רשב"א שבב"י כאן מחודש ט' ומחודש יו"ד מוכח דלא כמהרי"ק דק"ו דמה התם דראובן שמעון ויהודה ולוי גרמי העלילה מ"מ פטורים עאכ"ו בנידון מהרי"ק עיי"ש ובענ"ד י"ל רשב"א פטר את רו"ש ולוי ויהודה מלשלם להקהל כל מה שהוציאו דס"ד כיון שבסבתם הי' חייבים הכל אבל מלסייע לא פטרם כלל וממחודש יו"ד ג"כ אין סתירה דמה שפטר את האנשים מלסייע היינו שהיו יכולים לחלוק מהעלילה ולהציל עצמם כדמוכח התם מהראי' שהביא הרשב"א שם משיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד עלי' גייס דאם אמר אציל לעצמי הציל לעצמו אפילו בשותפין דכגון זו שותף חולק שלא לדעת חבירו וכ"ש כאן שלא בא להציל וליטול אלא מציל שלא יטלו ממנו כלום הרי כשהיו יכולים לחלוק ולהציל עצמם דאל"כ אינו ראי' כלל דשא"ה דהציל לעצמו וחלק מהשותפות וכן מוכח מטענתם שלא היו מסכימים ואם לא היו יכולים להציל עצמם איך לא יסכימו.

סעי' ו' בהג"ה או להפרידן עש"ך סקח"י בשם מהריב"ל המלך או שר שמטיל איזה דבר על עשיר אחד ויש ליהודי אחד כח להשתדל לפטרו וברור דיטול על אחרים אסור וצריך ליישבו שלא יחלוק על תוס' והג"א שהבאתי לעיל קס"ב ס"א ונתיבות שבסימן נ"ח ודעת ריטב"א שם דמותר לתפוס בעד חובו אף שודאי יבא היזק מזה לאחר דהכא שאני דאחר בא להשתדל לא הניזוק עצמו ומה חזית דדמא דהאי סומק טפי וזה שאמר הטעם כיון דמשא שנים יש בדבר אך לקמן סימן שפ"ח סס"ב בסמ"ע סק"י הביא מהנ"י פ"ק דב"ב דאם כבר בא עליו הנזק אסור לסלקו ממנו כשגורם בזה היזק לחברו והוא מהירושלמי פ"ג דב"ק והאחרונים כאן רמזו להך דסימן שע"ח והרי התם הניזק עצמו אסור לסלקו ממנו וכדי שלא לעשות מחלוקת בזה צ"ל דהך דתוס' והג"א דפרק חז"ה והך דריטב"א וש"ס דבכורות שהביא הנתיבות כיון דיש לו חוב על הנתפס וגובה חובו הוי רק כמציל עצמו שלא יבא עליו הנזק טרם שבא עליו ההיזק דהרי נכסי החייב משועבדים אצלו ועדיין לא ניזוק משא"כ הך דהירושלמי שהביא הנ"י שכבר הוטל המס עליו ונתחייב או שטף מים שכבר באו לתוך שדהו הרי כבר ניזוק ורוצה לסלקו מעליו הוי כבא להרויח וכיון שבודאי יבא הנזק לאחר על ידי כן מה שעדיין לא הוזק האחר אסור.

וכל דברי הקהל א"צ קנין זה מתשובת רא"ש כלל ששה סכ"א ויש להקשות דבכלל י"ג ס"כ כתב לענין חכירות דהוי דשלב"ל ול"מ בו קנין רק מחמת דכן נהגו מהני מצד סתימטא דבחתימת ההורדה ובמסירתה לחוכר מתקיימת החכורות וכיון שנהגו כן הוי קנין עיי"ש ולמה לו טעמא דסתימטא וכתיבה ומסירה הלא דברי הקהל א"צ קנין וצ"ל דדבר דמהני בו קנין קהל א"צ קנין וכמ"ש בכלל ששה דדבריהם ככומ"ס אבל בדשלב"ל דכומ"ס ל"מ גם קהל ל"מ לכן צ"ל מצד מנהג וכיון דהמנהג בכומ"ס ל"ה סתימטא רק בכומ"ס וראי' לסברא זאת מפרק מי שמת דף קמ"ח ולקמן סימן רנ"ג סכ"א שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום דמידי דאיתא בבריא ע"י קנין דברי שכ"מ מועיל בלא קנין אבל א"ל מהני קנין בבריא גם דברי שכ"מ ל"מ וכמ"ש נ"י שם ובב"י סימן רנ"ג בשם הר"ן שאין הקנאה חלה על דבר שאין בו ממש ולא תקנו בשכ"מ אלא דליהוי דיבור שלו כקנין דבריא ובע"ת שער ס"ד ח"ב תשובת רמב"ן כתב לענין שטרי פסיקתא דהן דברים הנקנין באמירה בהנאה דמתחהני גמרי ומקני דדוקא בדבר דמהני בו קנין הוי כאן דברים כקנין אבל א"ל מועיל בו קנין כמו דשלב"ל או דבר שאינו קצוב לרמב"ם גם אמירה זאת ל"מ והוכיח ג"כ ממלתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ ולרמב"ם דאינו מתחייב בדבר שאינו קצוב אפילו בקנין ובפסיקתא מתחייב באמירה ומודה בדשלב"ל דל"מ אף בפסיקתא כמ"ס בפ"ו מהלכות מתנה נתקשה הריב"ש סימן שמ"ה למה בחסרון דאינו קצוב מהני הנאה דמתחתני ולענין דשלב"ל ל"מ ולע"ד ה"ט דחסרון דאינו קצוב משום דאינו גומר ומקנה מחמת דא"י עד היכן יגיעו הדברים ולכן גם קנין ל"מ ע"כ בקידושין דבהנאה דמתחתני גמרי ומקני מסלק ריעותא דאינו קצוב אבל דשלב"ל אין החסרון משום דלא גמר ומקני רק דאין לו כח להקנות מה שאינו ברשותו ובדשלב"ל אין מקום לקנין על מה לחול ע"כ גם אי גמר ומקנה בהנאת חיתון ל"מ ומתורץ גם קושית רמב"ן שם על הרמב"ם דל"ד למלתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ דשם החסרון בעצם הדבר שאין בו ממש ואין קנין יכול לחול עליו לכן גם בשכ"מ ליתא אבל באינו קצוב החסרון רק מצד דאינו גומר ומקנה בלב שלם מהני בקידושין דגומר בכל לב יצא לנו מזה דאם השכירו קהל הגאבעלי במעמד כולם וטובם ורה"ק ולא מסרו לו כתב חתום על זה ישנו בחזרה אף דדברי קהל א"צ קנין מ"מ זה ל"מ בו קנין רק מכח סתימתא דכך נהגו ואין לנו רק מה שנהגו להוריד בכומ"ס לא בדברים לבד ועמ"ש לעיל ריש סימן ס"ו.

י"ל שלא פטרוהו רק לשנה כ"כ הרא"ש בתשובה כלל ששה סי"ט וכתב לתרץ הא דפרק מי שאחזו דאומר הר"ז גיטך ע"ה שתניקו את בני דס"ל לרבא דבסתם נמי שתי שנים דלא כרב אשי דסתם די ביום אחד וקי"ל כרבא דשאני גנט דלצעורה מיכוין דנין לשונו להחמיר עיי"ש דס"ל לרא"ש גם במתנה ע"ת לשמש אביו די ביום אחד אף דנותן התנה לא אמרינן סתמא להרווחתו נתכוין כל ימי חייו ופליג על רמב"ן ורשב"א בגיטין שם דס"ל דבה"ג חייב לשמש כל ימי חייו ושאני גט דלצעורה בעלמא מיכוין י"ל ביום אחד די וכ"כ המל"מ פ"ח מגירושין הי"ט דפליגי רא"ש ורמב"ן ורשב"א בזה ונראה דנותן חשוב המוציא כמ"ש מהראנ"ח הובא במל"מ פט"ו מטוען הי"א באשה שנתנה נכסים לאיש אחד ע"מ שיאמר קדיש למנוחת נפשה ויש לספק אם כונתה יום אחד או י"א חדש כיון דהספק בתנאי והמתנה מפורשת שזכה בה ומחמת ספק תנאי אתה בא לבטלה על האומר שלא נתקיים התנאי להביא ראי' ועיי"ש במל"מ ונלע"ד דוקא אם נתן המתנה בית וכיוצא מעכשיו ע"מ שישמש אביו וכדומה דמקבל כבר זכה במתנה רק מכח התנאי יתבטל א"א לבטלו מספק וכמ"ש הרשב"א בתשובה הבאתיו לעיל ריש סימן זה ובסימן כ"ה בראובן שמכר כרם לשמעון ובאו שנים ואמרו תנאי הי' במכר ושנים אומרים ל"ה תנאי כיון דהלוקח החזיק בחזקה או בכסף הרי יש כאן מכירה ודאי וירד בתורת מקח ודאי אלא שיש כאן שתי כתי עדים כת אחד אומרת דיש להסתלק מחמת התנאי וכת אחת אומרת שאין להסתלק מוקמינן ארעא ביד הלוקח ומינה למד המל"מ שם גם בספקא דדינא בתנאי וכה"ג אבל האומר אם יזון בני יתנו לו הבית דהמתנה אינו רק לאחר קיום התנאי בזה י"ל להיפך כיון דהוי ספק אם כונתו שיזון לעולם נשאר הבית בחזקת הנותן ומזה נ"ל במעשה שאחד נתחייב לחבירו סך ממון ונתן לו טראט בחיוב גמור מעכשיו בלא תנאי וחבירו השליש הטראט על אופן שאם לא ימכור המתחייב יי"ש זולת מה שיקח ממנו יתן השליש הטראט להמתחייב ונפל ספק אם התנאי רק על שנה או על כל זמן שישכור זה הראנדי וזה תליא בפלוגתת רא"ש ורמב"ן ורשב"א הנ"ל וכיון דהחיוב ברור מעכשיו והמחילה באם יקיים התנאי יוחזר לו הטראט דהוי כלאחר שיקיים התנאי יתן לו ובספק נוקים הטראט בחזקתו ול"ל המתחייב מוחזק בממונו דהא מבואר בחו"מ סימן נ"ט ובסימן פ"ב ס"ב בשט"ח דהמלוה ולוה טוענים שמא נפרע מוקמינן השטר בחזקתו ועיי"ש בש"ך ריש סימן נ"ט ואף דיש לדחות זה דה"ט דחזקה דשטרך בידי מה בעי מ"מ הא מבואר בנתיבות בכללי תפיסה אות י"א דשובר מחילה דיש ספק בלשון יד בעל השובר עה"ת עיי"ש ועיין מל"מ פט"ו מטוען ה"ט דאם הושלש על תנאי ונפל ספק חשוב המשליש מוחזק ואמרינן אוקמיה בחמ"ק והבית מאיר א"ע סימן ע"ב ס"ג חולק אמנם בעצמו הביא מחידושי רשב"א דף ס"ג ע"ב דגבי מתנה ביד שליח חשוב המשלח מוחזק וה"נ חשוב המשליש מוחזק בטראט ועיין טו"ז א"ע סימן נ"ג סק"ה ובב"ש שם ס"ק י"ג דבממרני שלא הוזכר שם המלוה חשוב לוה מגליא וכן י"ל בטראט שלא הוזכר שם המלוה ועיין א"ע סימן קמ"ו ס"ב.

קהל בסמ"ע ס"ק מ"א וכתב עוד בסב"ח על גובי המס שבאו להחרים לראובן שלא נתן מס שלו ובא שמעון ונתן משכון בעדו ואח"כ רצה שמעון שיחזירו לו משכונו ויחרימו לראובן אין הציבור צריכים לעשות כן ע"כל ד"מ ובתשובת הרא"ש כ"ו סכ"ט ז"ל דראובן אמר אל תחרימו לפלוני שלא בא הנה לכם מעילי בעבורו ולקחו המעיל ולא החרימוהו אח"כ כשראה ראובן אותו פלוני אמר לקהל החזירו לי מעילי והחרימו לפלוני והקהל אינם רוצים מאחר שקבלו כבר פרעון מס שלו מזה שנתן מעיל בשבילו וכתבת שנוגע בההיא דזבין אמתא וכו' דקאמר פריטי אין כאן נסכא אין כאן ולא דמי כלל להך מלתא דהתם מיירי בדבר הנקנה בכסף נתן אדם משכון במקום כסף הקני' לא קנה כיון שהמשכון עתיד לחזור לקונה אבל בנידון זה שחייב לפרוע מס כל מה שנתן הוא בתורת פרעון או אחר בשבילו אפילו סובין הוי פרעון עכ"ל לכאורה משמע להיפך דאם למשכון נתן ל"מ כיון שעתיד לחזור ומיירי שנתן בתורת פרעון והד"מ שינה וצ"ל דהבין כונת הרא"ש דהתם בפריטי א"כ דליכא חיוב עדיין ל"ל דחל שעבוד על הנסכא ולהיותו במקום כסף שקונה דע"ש כסף או שוה כסף נמי ל"ל כיון שהמשכון עתיד לחזור לקונה ואין לו קנין בגופו אבל בנידון זה שחייב לפרוע משתעבד המעיל עבור החוב דענין שעבוד הוא תורת פרעון דנשתעבד אם לא יסלק בזוזי יפרע מהמשכון ה"ב קונהו במשיכה באם לא יפרע ממקום אחר יהא זה פרעון ועיין רא"ש פ"ק דקדושין סימן יו"ד ומ"ש לעיל סימן ע"ב ס"ג ועיין שו"ת רא"ש ריש כלל מ"ב דבשאלה כתוב דנתן לו סכין בתורת פרעון ובתשובה השיב דין משכון וקיהיב לו דין פרעון עיי"ש ומשום דאם נתנו לזכרון לבד אין דינו כן נקט דנתנו בתורת פרעון דהיינו לגוביינא כשלא יפרענו במעות ולהכי כתב בכלל וא"ו ובכלל ע"ב דנתנו בתורת פרעון ולא כתב דנתנו בפרעון ומשום דאינו פרעון מוחלט.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה