ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קסב
סעי' א' שוקים ורחובות שלהם מעשה בראובן שנשרף הבתים בחצרו ולא הניחוהו שרי העיר לבנות כדי שישאר מעבר לרבים מרחוב לרחוב וערך ראובן דינו לפני שרי קיריה ובא המשפט שישלמו לו קרקעו עפ"י שומא וניסום עפ"י גוים והטילו שרי העיר הממון על היהודים הדרים ברחוב הסמוך להחצר זה וראובן הולך וסוער על שרי העיר שישלמו לו והם דוחקים את הדרים ברחוב ורוצים למשכנם וצועקים הדרים ברחוב על ראובן חדא שידוע לכל שאין לנו שום תועלת במעבר זה רק לרחוב שבעבר השני של החצר ושם דרים גוים ובעלילת באין עלינו שרי העיר ויודע אתה שע"י תביעתך להשרים אנו נלכדין אתה גורם לנו היזק ומה לנו להפסדך שנית אתה תובע יותר מהפסדך כי אם הי' נישום באמת על פי מי שאינו מקבל שוחד לא הי' נישום כל כך וכיון שכן אנו רוצים לשומו על פי ישראלים.
ונלע"ד דל"ש בזה דינא דמלכותא מה שמטילין שרי העיר התשלומין על הדרים ברחוב היהודים כיון שאין להם תועלת יותר משאר בני העיר ועיקר התועלת לרחוב הגוים שמעבר השני של החצר שיוכלו לעבור דרך קצרה לאמצע העיר ולדרך המלך אשר שם כל החניות והשוק וכיון שמטילין על יחידים ולא הוי גזרה כללית הוי דינא דגזלנותא כמ"ש רמב"ם פ"ה מגזלה ולקמן סימן שס"ט ס"ח.
ודין היהודים עם ראובן נראה פשוט אפילו כבר הוציאו מהם שרי העיר ונתנו לראובן חייב להחזיר דממון זה גזל ביד השרים אף דראובן מחיר חצרו נוטל וכמו נטלו מוכסין כסותו ונתנו לו אחרת אם יודע שזה גזול ביד המוכסין ולא נתייאשו הבעלים מחויב להחזיר לבעלים והוא מפסיד שלו כמבואר בחו"מ סימן שס"ט ול"ש בין חפץ לממון ועיין בחו"מ שם ובשער משפט סימן ק"ץ ובקידושין דף נ"ב ועיין ב"ש סימן ל"ה ס"ק כ"א כשמקדש השליח במעות המשלח לעצמו דאינה מקודשת היינו אם יש קפידא אם יחליף דאז הוי גזל בידו אבל דבר שאין קפידא ויש לשליח להחליף לא הוי גזל וכאן ודאי לא יחליף דהא השרים נוטלין בע"כ ונותנין לראובן א"כ הוי גזל מעות זה גם ביד ראובן.
אך אם ראובן א"י וליבא עדים דאותן המעות שלקחו השרי עיר מהיהודים נתנו לו ואפשר הוציאו המעות לד"א ולו נתנו ממון אחר דבזה אפשר יאמר ראובן ממונכם לא בא לידי ומה לי בזה שמחמת תביעתי תפסדי גזלו אתכם ויש לדון בזה על שלשה פנים חדא אלכתחלה אם נעכב על ראובן מלכנוש השרים שישלמו לו אחר שידוע דמחמתו ינגשו השרים היהודים שברחוב שלא כדין שנית אם כבר הוציאו השרים ופרעו לראובן ואינו ידוע אם זה תממק ממש פרעו שלישית אם עכ"פ מחויב ראובן להחזיר מה שכישום יותר ע"י שחדים ונלע"ד לפשוט הכהו ספקות מהרא"ש פח"ה דף נ"ד גבי נכסי עכו"ם הן כמדבר זיל שם כתב רשב"ם ואם יוכל הלוקח הראשון לדון עם הנכרי להוציא מעותיו יעשה ואם לאו יפסיד ודבריו אינם מובנים דהאיך יכול להוציא מעות מהנכרי כיון דבדיניהם קנה ואף בדינינו נגמר הקנין ע"י נתינת הכסף שוב אינו חייב להעמיד מקחו בידו אם בדיני ישראל זכה המחזיק ולעסוק בתחבולות עם הנכרי שיבא באלמות וכח על המחזיק לכופו להחזיר הקרקע לאשר קנהו מאתו יראה שעיברה הוא בידו ודין מסור אית לו מאחר שזכה בו בדין תורה עכ"ל אבל בהג"א שם כתב ז"ל ואעפ"י שמתוך כך יחזיר הנכרי ויגזול הקרקע מיד הזוכה ל"ה בזה מסור דכי קתבע ישראל מנכרי בדין קתבע דאנן סהדי שלא נתן לנכרי מעות אלא ע"מ שתשאר הקרקע בידו וכיון דקרקע לית לו שנסתלק הנכרי בקבלת הממון והמחזיק בה זכה מן ההפקר חייב הנכרי להחזיר המעות לישראל ואם ישראל הזוכה יכול להשמט מן הנכרי ישמט ואעפ"י שהלוקח מפסיד ואם ישראל הזוכה בה נותן מעות ללוקח כדי שלא יתבע את הנכרי והוא אינו רוצה לקבלו אלא תובע את הנכרי ויש בידו להפקיע את הקרקע מיד הזוכה ע"י הנכרי ה"ל מסור ממש עכ"ל וכ"כ התוס' והרואה יראה דע"כ ל"פ הרא"ש עם תוס' והג"א אלא אם מן הדין יכול הישראל לתבוע מן הנכרי דהרא"ש ס"ל מדינא אין לו עליו ממילא אסור לבוא בתחבולות כדי לגרום היזק לישראל שני שזכה מן הדין ותוס' והג"א ס"ל דמן הדין חייב הנכרי להחזיר לו המעות ע"כ יכול לתבוע שלו מהנכרי ומה לו בזה שעי"כ יגזול הגוי מישראל השני אבל כשמחזיר לו ישראל השני מעותיו דתו אין לו הפסד אסור לגרום לו הפסד והוי מסור וממילא מחויב להחזיר לישראל השני כדין שאר מסור וק"ו אם בא לידו קרקע זה שכבר זכה בה השני בדין דצריך להחזיר להשני דחוץ שהוא מסור הקרקע גזולה בידו אלא דלא מיירי מזה אלא מיירי לכתחלה אי ציית דינא לא ימסור וא"ל ציית דינא וידו תקיפה ע"י העכו"ם גם אח"כ לא יציית אבל כשנשבר זרועו ודאי צריך להחזיר משום גזל ומשום מסור ומעתה בנ"ד דראובן תובע ג"כ בדין לשרי העיר בעד חצרו מה לו בזה שמחמת כן יגזלו השרים לשאר ישראלים אם ממון זה לא תבא לידו דאל"כ הגזל בידו ומחויב להחזיר אבל זולת זה אין עליו דין מסור דכונתו להציל שלו ואין לו להשגיח בפסידא דאחריני וכן יש לזה ראי' מבכורות דף מ"ח ע"א הובא בנתיבות סימן נ"ח סוף סק"ד ועיין מה שכתבתי לקמן סימן קס"ג ס"ו.
אך אם לפי שומת ישראלים אינו שוה כל כך אף שכתב המג"א בסימן ש"ו ס"ק ט"ז דסמכינן אשומת גוים היינו אם אין בירור ע"י ישראלים שנישום בפחות ויתר אבל בבירור ודאי ישראל מהימן יותר דתרי כשרים נאמנים יותר ממאה פסולים אפילו היכא דגם פסולים נאמנים כשהם לעצמם ועוד דבמחצית השקל שם הוכיח דגוים לבד לא מהימני לשומא וכ"ש היכא דידעינן דמקבלי שוחדא גם ערכאות לא מהימני כדאיתא לעיל סימן ס"ח א"כ מה שתובע ראובן יותר שלא כדין הוא והוי מסור על היותר כיון שמחמתו יחזרו על הישראלים וגם דיעבד חייב להחזיר אף דאין ממון זה ממש בא לידו ואין לומר אין אונאה לקרקעות ולדידי שוה כך דגם בקרקעות אסור להונות ביותר משומא כמ"ש רמב"ן פ' בהר ועיין בר"ן ס"פ שה"ד במשנה דמלוה על המשכון דאם אין המשכון שוה כל החוב אפילו ישנו ביד המלוה אין הלוה נפטר אלא בכעדו ושויו ועיין לעיל סימן קי"ד ס"ג דאפילו גבאה המלוה במאתיים ואינו שוה רק מנה אלא שהמלוה קיבלה במאתיים מפני שחביבה עליו אין הלוקח חתר על המוכר שמכרה לו באחריות אלא במנה כמו שהי' שוה הרי דא"י לומר גם לדידי שוה מאתיים וה"נ כיון דהחצר כבר נלקח ממנו בדינא דמלכותא ויצא הדין לשלם לו עפ"י שומא והיינו שומת צדק ולא ע"י שוחד ואין לו רק טענת דמים אי"ל לדידי שוה לי יותר משוי' ובפרק מי שהי' נשוי דף צ"א ע"ב מבואר דבמקום פסידא דאחריני א"י לומר לדידי שוה יותר משומת ב"ד לכן אפילו ת"ל דזה שנלקח החצר ממנו ל"ה דינא דמלכותא כיון דאין הגזרה רק על היחיד ואינו בכלל מלך פורץ לו לעשות לו דרך דסנהדרין דף כף ע"ב מ"מ כיון דגורם פסידא לאחריני א"י להעלות בדמים ועוד כיון דרחובות של המלך כמבואר כאן הרי מלך פורץ לו לעשות לו דרך לרחוב שלו ועיין לקמן סימן קע"ה סמ"א בסמ"ע ס"ק ע"ג דא"י ליטול מהגוי יותר משוי' הקרקע כיון שיש חשש שיגרום היזק לישראל.
סעי' ז' חמש חצרות בש"ך רמז לעיין ברשד"ם סימן תי"ב ושם כתוב על מבוי סתום משלש רוחות וראשו אחד פתוח לדרך ר"ה ורוצים בני המבוי להעמיד לו דלתות אם בני ר"ה יכולים לעכב עליהם ואת"ל דא"י לעכב אם השכנים הסמוכים בתיהם בראש המבוי מצד חוץ או השכנים שהם כנגד ראש המבוי מצד חוץ יכולים לעכב וכתב כיון דיש פוסקים דס"ל דדוקא מפולש משני צדדים אין רשאים להעמיד דלתות ויש פוסקים ס"ל דדוקא בפתוח לר"ה ממש הרחב ט"ז אמה ורבים בוקעים בו אבל פתוח לסעמטא או לכרמלית רשאים להעמיד דלתות לכן בני המבוי י"ל קו"ל דמוחזקים במבוי שלהם דמעכב עליו הראי' וכיון דאין בני ר"פ יכולין לעכב פשוט דהשכנים הנז"ל א"י לעכב מדין הנזכר בסעי' זה דהחיצונה א"י לעכב על הפנימית כ"ש אלו שהן חוץ למבוי את"ד והנה המחבר ורמ"א סתמו דאפילו במבוי שאינו מפולש ואפילו פתוח רק לסמטא אין רשאים להעמיד דלתות כמבואר בסמ"ע סק"ד וסק"ז וא"כ לפמ"ש בתומים בכלל התפיסה ס"ק קנ"ד דקבלה בידו דדין שנזכר בש"ע ומחבר ורמ"א השמיטו דעת החולק א"י לטעון קי"ל וכ"ד החו"י וכ"כ בנתיבות שם א"כ ה"נ והש"ך דרמז לעיין במהרשד"ם דנ"מ לענין השכנים היכא דבני ר"ה א"י לעכב כגון במבואות קטנות הפתוחים לאותן הפתוחים לר"ה או ניכר בראשו כמין פתח כמבואר בהג"א ס"א לכן לא ציין הש"ך בס"א לדברי מהרשד"ם עד הכא.