ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קנו
סעי' ב' עקול הנכנסים בירושלמי פרק לא יחפור פ"ג איתא משום די"ל אינון אזלין ואתיין בעיין לך ולא משכחן יתך והן מרבין עלינו את הדרך ובח"ס סימן צ"ב נדחק בו ולע"ד משום דחצר השותפין קנוי לכל אחד לדריסת רגל דאחריני הנכנסים לצורך השותף בין שהנכנס צריך לשותף בין שהשותף צריך לו ואין חברו יכול להדירו מליכנס אבל ליכנס בו שלא לצורך השותף אסור כמבואר בי"ד סימן רכ"ו ס"א לכן ה"נ א"י לעכב רק משום דאזלין ואתיין ובעיין לך ולא משכחן יתך דאזי אין הנאה לנכנס מהשותף ולא השותף נהנה מהנכנס ומרבין הדרך בחנם.
סעי' ה' בהג"ה רוצה להוזיל בהלואת הרבית לעו"כ אין חברו יכול למחות בו בשו"ת ד"ח ח"א סי"ט הביא משו"ת רמ"א ס"י דלמכור בזול הרבה כ"ע מודים דאסור ודבריו נפלאו אך גם ברי"ו שבב"י סימן קנ"ו כתב בהדיא דמותר להלוות ברבית בזול מעט ואין חברו יכול לעכב משמע בזול הרבה אסור ורמ"א השמיט תיבת מעט וע"כ ט"ס וצ"ל בזול מעט עכ"ל וברי"ו נל"א ח"ו ובב"י ז"ל שני ב"א הדרים בעיר אחת והאחד רוצה להלוות במעט רבית יותר מחברו לא מצי מעכב כי יאמר כמו החנונים אני אחלוק לתינוקת אגוזים חלוק אתה להם שאר פירות כדי להרגילם אצלך עכ"ל ולפ"ז לא קאי המעט על הזול דלא הוזכר זול כלל רק קאמר דמלוה במעט רבית וחבריו נוטלין רבית הרבה ויפה עשה רמ"א בהג"ה דל"כ בזול מעט וי"ל לפי הטעם שכתב רי"ו אם חברו פורע שכירות בעד העסק וזה מוזיל כל כך עד שאם חברו יתן בזול כל כך לא ירויח כלל אסור דל"ל תן גם אתה בזול כל כך ואף דיש ריוח קצת ואינו מספיק לשכר טרחא דינא הכי לפמ"ש הריטב"א דמועד קטן פ"ק בשם תוספת דשכר עמלו נחשב לקרן וזה טעם שו"ת רמ"א וא"ש בזה דלא תקשה דא"כ נתת דבריך לשיעורין וצל"ע למה כתב רי"ו טעם זה דמשמע בפרק לא יחפור דאצ"ל ט"ז רק לר"ה דלא קי"ל כותי' דלדידן מותר לעשות בתוך שלו בלאו ה"ט עיי"ש דף כ"א ע"ב אך בב"מ סתמא דגמרא קאמר לרבנן ה"ט וצ"ל לפמ"ש האביאסף הובא בב"י וד"מ הסכים לדבריו דבמבוי סתום מצד אחד וראובן יש לו חנות אצל צד הסתום ובא שמעון לעשות לו חנות בצד הפתוח יכול לעכב עליו כרב הונא ובד"מ כתב דגם ר"ה בר"י מודה דזה מיקרי ירד לחיותו ועיי"ש ונראה ראיה מסתם ש"ס שבפרק הזהב דאמר טעמייהו דרבנן דאנא מפלגינא וכו' והלא זה הטעם הוצרך רק לר"ה בפרק לא יחפור אע"כ ס"ל לש"ס לפי האמת דכ"ע מודו לר"ה כה"ג כיון דמחלק אגוזים ודאי לא ילכו לאחר כלל ופסק חיותיה לגמרי עכצ"ל פליג את נוי פירות או י"ל דרי"ו הוצרך לזה לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י כאן מחודש א' בחייט אחד רגיל אצל גוי לעשות מלאכתו ובא חייט אחר לעשות מלאכתו בזול יותר מוחין בידו דדמי קצת למצודת הדג וההולך ומפתה לעכו"ם כפוסק חיותו של זה והובא כאן בהג"ה וע"כ ס"ל לרי"ו דאפילו אינו הולך לפתחו של עכו"ם כיון דמוזיל ודאי יבאו אצלו גם הרגילים אצל השני והוי כמשכים לפתח הגוים ומפתה אותם לולא די"ל גם אתה יכול להוזיל אמנם נראה דנגד הרגילים אצל שני ל"מ ה"ט דגם השני יכול להוזיל למאן דדאין דין מערופיא דמ"מ הרי רגיל היה ליקח מן השני ביוקר תה מפסידו.
ובשו"ת פמ"א ק"א סימן ע"ח נשאל בשני כפרים שמחזיקים כ"א אוראנדי משר אחד ובני כפר אחד מוזילים השער יי"ש ומחמת זה הולכים הקונים של כפר השני לקנות יי"ש אצלם ופסק דאין להם רשות להוזיל משער הקצוב במדינה והובא בפ"ת כאן ובשו"ת גוא"י חחו"מ סכ"ב חולק על הפמ"א דס"ל דגם במקום אחד אסור להוזיל ודחה דבריו רק מסכים לדבריו לאסור למכור לנכרי מכפר השני מדין מערופיע ובשו"ת ד"ח ח"ר חחו"מ סח"י פסק דהיושב בכפר אחד ששכר אוראנדי מהשר בזול מותר להוזיל ולפחות השער נגד שכניו היושבים בכפרים אחרים ומשלמים הרבה בעד האוראנדיא שלהם ועוסק חיותם לגמרי ואפילו אין שם רק גוים קונים והפמ"א אינו אוסר אם השער אינו מחוק המלך כמו במדינתינו עתם ובפרט שהרשד"ם ז"ל כתב אפילו לענין בני מתא אחריתי דבזה"ז שיש גוים מוכרים כרצונם גם לישראל מותר והביא הביאו ז"ל א"כ ה"נ כיון שבא מכח גוי והגוי יכול למזוג לעצמו כפי שירצה ולכן המנהג שאין מוחין בהבא לפחות השער וכ"כ הב"א ז"ל להדיא וכן הלכה עכ"ל ובסימן י"ט כתב הד"ח דאם שכרו עשר אחד אסור משום גזלה דהא ודאי דהמנהג בין חוכרי הראנדיס דשר המשכיר א"י למכור בזול מכפי אשר ימכור הראנדאר שלו דעל תנאי זה שכרו ממנו וכמה פעמים הים טו"ת בין הפעכטרס ובין הראנדאריס בהיותם שניהם ישראלים ודין פשוט שצריך הפעכטר להשלים היזיקו כי זה שכר ממנו שלא ימכור בפחות ולפ"ז שוכרי האוראנדי בכפרים קנו מהאדון גם זכות זה שלא ימכור בעיר בפחות ממה שהמה ימכרו בכפרים וא"כ המוכר בעיר בפחות הוי גזלן עיי"ש ועיין בסוף ספר משפט שלו' בקו"א לקת"ע סימן רל"ז אות י"ז ולפ"ז תלוי בקדימת השכירות דזה ששכר מהשר תחלה רשאי להוזיל והמאוחר אינו רשאי והנה בספקא דדינא כל כה"ג לחומרא דהיו ספק איסור להזיק לחברו וכמ"ש הה"מ פ"ט משכנים הי"ג וכן פסק בש"ע לעיל סימן קנ"ה ס"ג.
ובח"ס חו"מ סימן קע"ה איתא בישראל ששכר אוראנדיא מהשר וגזר השר על כל היושבים תחתיו שלא לקנות משקים כי אם מהשוכר שלו דע"ד כן שכר האורענדי וישראל אחר שכר משר אחר ג"כ אורענדי וכפריים באים אצלו לקנות אי מוזיל להו להמשיך הכפריים הקונים אצלו אין ספק דאיסורא עביד אמנם אי ליכא זה גם מטעם מערופיא ליכא כיון שלא השכים לפתחם כמ"ש סמ"ע ס"ס שפ"ו סק"י רק משום דדינא דמלכותא דינא והשר גזר על הדרים תחת ממשלתו ובכלל מס שלו הוא והמוכר לא"נ עובר משום לפנ"ע עיי"ש ונראה דלא פליג אגוא"י דאוסר משום מערופיא דנידון דגוא"י במיזיל השמר והוי כמשכים לפתחם דע"י זה חברא חברא אית לו ובאים אצלו ומבואר בסמ"ע שם דאם בא הגוי אצלו ע"י ערמה שעושה אסור והד"ח נמי לא פליג על הח"ס דאפשר לא השכיר השר שם רק שלא יחזיק אחר מזיגת היי"ש אבל לא גזר שלא יביאו להם השותים לצורכם ממקום אחר.
ואם מוזיל כדי להזיק לחברו ע"ד גם לי גם לך לא יהי' ואפילו עושה כן כדי שחברו יתן לו דמים ודאי כופין על מדת סדום אף דעשה בתוך שלו ובא בטענת דעים או כדי שישתתף עמו וכמ"ש מהרי"ק בש"ט דאפילו יש קצת קפידא מ"מ כופין עמ"ס וטייתי ראיה מפ"ק דב"ב דף י"ב ע"ב גבי תרי ארעתא אחד נגרא עיי"ש ובנמ"י שם ז"ל כתב הר"י ז"ל דבההיא דזבין אמיצרא וכו' אם יש גם לשני ארעא אמיצרא אין מעלים דמים כלל דהא מדת סדום הוא עיי"ש הרי אף דעושה כדי שיתן לו חברו דמים מ"מ כיון דמפסיד גם לו כופין עמ"ס לכ"ע וזה שדקדק בש"ע סימן רכ"ח סח"י דיכול למכור בזול יותר מהשער כדי שיקנו ממנו דדוקא בכה"ג שרי דרוצה להרויח בשלו ואפשר דה"ט דמוזיל הרבה אסור דאז ניכר דכונתו להזיק או שיעלה לו חברו דמים דלולא זה לא היה מפסיד לעצמו ועיין בשעו"ש סימן קנ"ג ובש"ע לעיל סימן קנ"ד ס"ג בהג"ה ראשונה ובנתיבות שם ועיין שו"ת דרכי נעם חחו"מ סל"ה הבאתיו בסימן רכ"ח ס"ח.
עיין תשובת רמ"א ס"י מ"ש ביסוד ראשון דאסור לשום ישראל לקנות ספרי רמב"ם שהדפיס העכו"ם אחר שהדפיס הגאון רמ"פ כיון דברי היזיקא לכ"ע אסור מדר"ה דפרק לא יחפור דף כ"א ע"ב וב"נ מצווה על הדינין הייני אם בידינו לכופו מכריחין אותו על דין תורה לכן אף דאין לנו כח על העכו"ם יש לגזור על ישראלים שלא יקנו ממנו ועמ"ש בסימן רל"ז ס"א דברמב"ם פ"י ממלכים הי"ב מבואר דאין כופין לבן נח על דין תורה רק על דיניהם וא"ל אלו בא לפני ד"י היינו אומרים לו כך דינינו השתא נמי נגזור על הרוצים לקנות ממנו זה אינו כיון דהם ישראלים אין לדונם רק בד"י וכמ"ש לקמן סימן רל"ו.
סעי' ז' אלא אומרים בפ"ת הביא מהצ"צ דאם אחד קנה סחורה בעיר אחרת שיש שם מכס על סחורת של מי שאינו מתושבי העיר זה דאם קניינו רק בכסף עדיין הסחורה של תושב העיר ול"ה רק כמתחייב ע"י קנם וציין לפ"ת א"ע סכ"ח סק"א דנסתפק יד המלך באם קידש הלוקח אשה בחפץ שקנה בכסף לחוד והמוכר אינו חוזר מהקנין ובמהר"ם אלשיך ס"י מבואר דלוקח בכסף אין לו בגוף הסחורה כלום רק עונשו מש"פ על חזרתו לכן א"י להקנותו לאחר בשום קנין כיון שאין ממש בדבר הנקנה.
ובעיר שיש מכס על סחורה שמביאים אנשי עיר אחרת וכתב אחד מעיר זה לאחד מעיר אחרת לקנות לו שם סחורה ולשלחו לו אם כתב שישלם לו שכרי' טרחתו אזי זה שמעיר אחרת רק שליח של זה אבל אם כתב לו ריוח כו"כ אזי אינו שליח רק הסחורה שלו עד שקבלו זה אזי נקנה לו א"כ הוי כקונה בעיר זה מאנשי עיר אחרת וזה מתבאר מדברי רה"ג שבב"י סימן קע"ו מחודש נ"ז וכפי שביארו נה"מ סכ"ו שם ואפילו התנו שמיד שיקנה בעיר אחרת יהא באחריות הכותב לו מ"מ אפשר כיון דהזכיר שיתן לו ריוח אינו שליח אבל כשאמר שיתן לו שכר טרחתו הר שליח אף דקבל עליו אחריות דמתנה שומר להתחייב באחריות וכמבואר ביו"ד סמן קס"ט סח"י וקע"ג סט"ז בהג"ה ואפילו קנה השליח במעותיו כיון דאמר לו זבין לי כמבואר בסימן קפ"ג בש"ך סק"ב