אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קנה

סימן קנד

סעי' י' בהג"ה אסור לחפור סמוך לכותל חברו זהו משרת רשב"א ח"ג סימן קנ"ז וקשה כיון שאין מים בבור וההיזק במה שתחלה נשען יסודו בקרקעו של זה ועכשיו בהסירו קרוב ליפול ואיך ישעבד בעל הכותל קרקעו של זה בעל כרחו וכמבואר בשו"ת רשב"א שם ח"א סימן אלף קל"ב ובסמ"ע לעיל סימן קנ"ד סט"ז ס"ק ל"ח וכן הוא דעת י"א שבסימן זה סי"ד בהג"ה וצ"ל דהכונה דצריך לתקן מה שגרם היזק ע"י החפירה לכותל חברו וכדלקמן סי"ט ובש"ס ר"פ לא יחפור כל מרא ומרא דקמחיית קא מרפית לה לארעאי ופרש"י שהיא מרעדת ונדה מחמת המכה וכיון שמזיק בידים ליסוד חברו צריך לשלם כיון דזה בנה הכותל בהיתר דל"ל דא"י לשעבד קרקע חברו רק כשנהנה מקרקע חברו מותר לחברו למנוע הנאתו אבל אסור להזיקו וכמו שקדם האוצר אסור לעשות רפת תחתיו וכמבואר האי חילוק בשו"ת רשב"א הנ"ל בח"א או י"ל דרשב"א ס"ל כדעת ר"י וריב"ש דלעיל סימן קנ"ד סט"ז בריש הג"ה ובסמ"ע שם ס"ק ל"ז אף דאינו מזיקו עדיין יש לו חזקה וכן משמע מסוף דברי רשב"א ח"א סימן אלף קל"ב וה"נ כיון שזה סמך יסודו למיצר חברו ונשען על קרקעו כמה שנים החזיק אף דלא הי' מזיק לחבירו וא"כ לרמב"ן דלעיל סימן קנ"ד ס"ס ט"ז אין חיוב על בעל הבור רק לתקן את קלקל הכותל מחמת שנרעדת מהכאת החפירה ולא צריך ליתן משען ליסודו רק אם בנה סמוך למיצר ההפקר ובא חברו לחפור בקרקע ההפקר ולגלות היסוד יכול לעכב עליו כי זכה מהפקר וכמו בדושא שבסייד ומעשה בא לידי ופסקתי כך והראני אחד במהרשד"ם חו"מ סי' קמ"א בראובן שהי' לו תל בחצרו אבל כותל שמעון והסיר את התל וחייבו לשלם ההיזק שעשה להכותל וראייתו מב"מ ק"א הנוטע בשדה חברו אי"ל עצי ואבני אני נוטל משום כיחשא דארעא עיי"ש ולדבריו הקשה מלקמן סימן קס"ח דעקר הנהר זיתיו ושתלן בשדה אחר דבח"ל י"ל זוהי אני נוטל ועכצ"ל כמ"ש תוס' בב"מ ק"א בד"ה בשדה דכחשא דארעא לא עשה בידים אלא ממילא ע"י שטיפת נהר נעשה ועיין סמ"ע סימן שע"ה דלבוש פירוש כחשא דארעא שמכחיש הארץ בעקירה האילנות וסמ"ע השיגו דרש"י ותוס' פירשו שכבר הכחישו הנטיעות בקרקע ביניקתן וכיון שהפסידו א"י לעקרן וא"כ לסמ"ע אין ענין זה לנ"ד כלל דלא מיירי כלל בהפסד שעושה בשעה שנוטל זיתיו וללבוש ג"כ אין ראי' דעכצ"ל משום דנטע בידים ולא ה"ל ליטע ולהכחיש הארץ ע"י עקירתו כדמוכח משטף הנהר זיתיו וללבוש מוכח אף דמכחיש עתה בעקירתן מ"מ י"ל שלי אני נוטל וע"כ דרשד"ם נמי לא קאמר רק אם זולת התל הי' היסוד חזק וע"י שעשה זה התל ומסירו עתה מזיק לכותל היזק זה לבד חייב לשלם וגם בזה אין ראייתו מוכרחת דהתם נטע ברשות אחר משא"כ התל עשה ברשותו ויותר ה"ל להוכיח מדין רפת ואוצר ומכל הנהו דסימן זה דאסור לעשות בשלו ולגרום היזק לחברו כשחברו אינו משתמש בשלו בע"כ והא דשטף הנהר יכול ליטול זיתיו אף דעושה עתה היזק לחברו צ"ל משום דאל"כ יפסיד זיתיו ומה חזית משא"כ ברפת ואוצר ליכא למזיק רק מניעת ריוח כשלא עשה רפת ולבעל אוצר יש הפסד אם עשה רפת ועיין ר"פ אחד ד"מ ולקמן סימן ער"ב סי"ד כשפגעו ביחד מי שהזיקו יותר גדול דוחה חברו ומה דמשמע מתחלת דברי רשד"ם דאם היסוד נעשה כשכבר הי' התל ונשען על התל אין בעל התל רשאי להסיר התל אף זולת היזק שעושה בשעת חפירה היינו כשהי' התל הפקר או של מלך כשסמך זה הכותל אצלו וכן משמע מדכתב רשד"ם שם שבעל התל שטוען שהיסוד הי' תחלה מגולה והוא עשה התל הוי כטוען אין שקלי ודידי שקלי ואם זה סמך הכותל לתלו של זה אף שקדם התל יאמר ג"כ בעל התל דידי שקלי דהא כשמברר שהתל עשה אחר שהי' הכותל רשאי ליטול תלו כ"ש כשלא עשה מעשה והתל קדם לכותל.

סעי' כ"ב וליסע תחת הדוכוס עיין בשו"ת בש"ר סימן ק"ס תשובת רבינו נתנאל חולק על זה ועיי"ש כס"ד

סעי' כ"ד שטוענין ללוקח לומר ראשון עשאו ברשות בפרק לא יחפור דף ח"י תוס' ד"ה הכא נמי בלוקח ז"ל אבל לפר"ח שפירש בלוקח שלקח מאדם אחד את אילן וטוענין ללוקח קשה לר"י מאי איריא אילן קדם אפילו קדם בור נמי ועוד כיון דהחזיק באילן ג"ש איירי דבחזקה ג"ש טוענים ללוקח לוקמה נמי בלא לוקח ובחזקה שיש עמה טענה עכ"ל ונלע"ד דס"ל דבהרחקת ניזקין סגי בראה ושתק וכדלקמן סל"ה ולא משום מכירה ומתנה ומבואר לקמן סמ"ג דאם ניזק טוען לא ראיתיך מתקרב בנזקך או מחיתי בך ודחית אותו מיום ליום ומזיק טוען ראית ושתקת נשבע מזיק היסת ונפטר ולפ"ז גם ללוקח יש לטעון דניזק ראה ושתק אך אם קדם הבור לא שכיח שיראה זה נוטע אילן סמוך לבורו וישתוק כיון דמזיקו איך יסבול בחנם וחכמים קפדו בהכי לכוף להרחיק וכמ"ש מהרש"א בפרק לא יחפור דח"י ע"ב על התוס' ד"ה ואי לא סמיך דודאי אין אחד עושה שניהם בשדהו בלא הרחקה כיון שמזיקין זה את זה עכ"ל וכ"ש שלא יסבול לחברו ומלתא דלא שכיח לא טוענין ליורש ולוקח וכבר הוכחתי לעיל סימן ע"ט ס"ד דלא תלינן במתנה אך י"ל שהמוכר לזה פרע להניזק שיניחו לקרב האילן וכדומה אלא כיון דמשום מכירה באנו לטעון צריך ג"ש דנותן דמים לוקח שטר ומזדהר בשטרא עד תלת שנין ואחר ג"ש אבדו ואחר ג"ש טוענין ללוקח שלקח המזיק מהניזק בדמי אבל מזיק עצמו יכול לטעון ברי אף טענה דלא שכיח אך אם קדם האילן לבור שכיח שיסבול דלא עלה ע"ד אז לחפור בור סמוך וטוענין ללוקח וע"כ נקנו דוקא דקדם אילן וגם לא נקט במזיק עצמו שטוען שהחזיק ברשות בעל הבור דא"כ אפילו קדם בור נמי נאמן בטוען ברי ואם לא טעין ברי דראה הניזק ושתק לכ"ע ל"ה חזקה דבזה ודאי בו"ש ברי עדיף דלא ראה וידע מהנזק כדמוכח מרמב"ם ופוסקים דנקטו דמזיק טוען ברי ראית ושתקת נשבע היסת וא"ש נמי מה דלא מוקי בלוקח והחזיק ג"ש דא"כ אפילו קדם בור נמי דהא בהחזיק ג"ש טוענין שלקחו המזיק בדמי ותוס' דס"ל דבהרחקות הללו ג"כ צריך שטר או חזקת ג"ש הקשו שפיר דלאחר שלשה טוענין ללוקח דמזיק לקח בדמי ואבד השטר תה שדקדקו תוס' כיון שהחזיק באילן שלשה שנים דבחזקה ג"ש טוענים ללוקח דלכאורה הוא מיותר דמה ענין הקושיא לשלשה שנים דודאי באופן דטוענין לבא מכח המזיק כ"ש דמזיק עצמו יכול לטעון בברי א"כ ה"ל להקשות סתם כיון דללוקח טוענין נוקמוה במזיק עצמו שטוען ברי שברשות החזיק ולפמ"ש א"ש ואף דמזיק עצמו נאמן גם תוך ג"ש לקחתי ממך במגו דראית ושתקת וא"צ שטר מ"מ ללוקח דל"ט דראה ושתק תו ליכא מגו ול"ט נמי דלקחו מזיק כיון דליכא חזקת ג"ש ושטר וכמוכח בפחז"ה דף ל' ע"ב וכהפוסקים דלעיל סימן קמ"ו בש"ך ס"ק י"ג דר"ת מיהו בסה"ד דא"ל תחזיק שני חזקה ואין למערער עדים שהי' שלו ול"ט המחזיק בפני לקחת ממך אף שיש עדים שדר בו המוכר יום אחד והי' המוכר נאמן במגו דאינו שלך ל"ט ללוקח כיון דללוקח ליכא מגו לדעת כ"פ שם וכ"ד מהרי"ט הובא בנתיבות לעיל סימן קמ"ו סי"ד ס"ק כ"א דל"ט ליורש ולוקח טענה שלא הי' נאמן המוכר ומוריש רק במגו וכ"כ הש"ך בסימן ק"ח סק"ח ומה דטוענין החזרתי במגו דנאנסו משום דנאנסו נמי שכיח ולהסמ"ע שם ס"ק י"ז משום דנאנסו אינו מעיז י"ל הנפקד החזרתי במגו דנאנסו אף דמגו דל"ש ל"א י"ל דס"ל לר"ח דמזיק נמי א"נ לטעון לקוח במגו דמחל.

ובפרק לא יחפור דף כ"ג שם דפריך והא אחזיק להו כתב באס"ז דמוכח מזה דמשום סבלונת באין עלה וא"צ טענת מכירה וג"ש דאל"כ מה פריך מסתמא לא טענו שמכר להם ובסמוך שם אמר בש"ס ז"א טוענין ללוקח ומבואר בחידושי רמב"ן ובאס"ז דמזה מוכח דצריך חזקה שיש עמה טענה דאל"כ מה טוענין ללוקח הא א"ל לטענה כלל וכן הוכיח הרמב"ן מדאמרינן התם אימר פיוסוה פייסי' ואחולי אחיל גבי' דמחל לו בפירש דומיא דפייסיה נמצא הדברים סותרין ולפמ"ש א"ש דאם כבר יש דבר הניזק לא שכיח לסבול בחנם ואין טוענין ללוקה מלתא דלא שכיח רק צריך טענה דהמוכר לו קנה והניזק בדמי וצריך לזה נ"ש כיון דמשום מכירה באין עלה אבל במזיק עצמו דן עם הניזק דמהני ברי שלו דניזק ראה וסבל מכ"ש אם ללוקח יש עדים דראה ושתק לכן פריך והא אחזיק להו.

ורש"י פירש שם דף כ"ג דטענינן ללוקח שהמוכר לו נתפייס עם סביביו במעות עד שכאותו משמע דוקא במעות אבל למחול בחנם לא טענינן והוכרח לזה דאל"כ לא שייך לשון טוענין כיון דא"צ טענה אם סגי לומר שמא הניזק ראה ושתק כמ"ש הרמב"ן דטענה משמע דוקא שמכר או נתן לו בפירוש ובמזיק עצמו סגי לומר דניזק ראה ושתק וזה אינה טענה דהא בשאר חזקה חשוב זה חזקה שאין עמה טענה וע"כ משום דללוקח ל"ט רק מלתא דשכיח שקנה ההיזק במעות נקט טוענין והא דבגמרא שם צריכא דאי אשמעינן גבי יחיד אימר פיוסוה פייס א"נ אחולי אחיל גבי' אבל רבים מאן פייס ומאן שביק צריכא היינו דבא להגדיל הצריכותא דה"א גבי יחיד דפייס בממון אבל רבים מאן פייס מי הי' רשאי לקבל מעות ואף את"ל דזט"ה רשאין למכור של רבים לצורך מצוה דודאי ניחא להו תכין להם שלא בפניהם עיין מג"א סימן קנ"ג סי"ד ס"ק ל"ז בשם מהרי"ל מ"מ ה"א דביחיד הטעם דתולין במחילה נמי ובשל רבים מאן שביק כ"ז רק לצריכותא אבל לאמת גם ביחיד אין טוענין רק דהמוכר לו קנה ההיזק במעות וצריך ג"ש.

ומצאתי באס"ז בב"ב דף י"ח שכתב בדעת ר"ח דוקא אילן קדם דליכא היזקא עביד אינש דמחיל וטוענים ללוקח אבל אם בור קדם ל"ט ללוקח שאין אדם עשוי למחול נזקו ולא למוכרו עכ"ל וכה"ג כתבו תוס' בפרק כל הנשבעין דף מ"ו בד"ה עביד דאין דרך למכור אילן העושה פירות לקציצה וכ"כ תוס' בפחז"ה דף ל"ג ע"ב בד"ה איזיל דקל אין דרך בני אדם למכור לקוץ אך התם גרע דהא אפילו טענת ברי ל"מ לפטור וה"ט דודאי לוקח אינו נותן רק דמי עצים כיון דקוצצו וכיון דעושה פירות שוה יותר למוכר וגם בזה דעת לח"ם בפ"ט מטוען ה"ו דעשוי למכור אילן לקוץ ומהני טענת ברי עכ"פ עיי"ש ודעת הרי"ף בתשובה שהביא השעמ"ש בסעיף מ"ג נראה ג"כ דס"ל דאין טוענין ללוקח דניזק ראה ומחל או מכר נזקו והשעמ"ש שם כתב דטעם הרי"ף דכשטוען שמא הוי חזקה שאין עמה טענה ולא יצא י"ח בזה דהא הרי"ף מיירי התם בלוקח וכיון דעמד ההיזק יותר מג"ש נטעון לו דראה ניזק ומחל או מכר הנזק דשמא אלו הי' דן עם המזיק טרם שמכר הי' טוען ברי נגדו וכמו בכל חזקת נ"ש אלא ודאי דס"ל דהיכא דסמך הנזק אחר שעמד שם דבר הניזק אינו עשוי למחול ולמכור נזקו.

אך יש להוכיח דטוענין ללוקח אף דידוע דסמך המוכר ההיזק כשהי' שם דבר הניזוק דהא אהך דינא דמרחיקין שובך מהעיר חמשים אמה ואם לקחו אפילו הוא בתוך בית רובע הרי הוא בחזקתו אתמר בש"ס שם דף כ"ג ז"א טוענין ללוקח ולדעת פוסקים שבהג"ה דלעיל סי"ט שהם ר"ת ותוס' ורא"ש דמותר לעשות בשלו כשאין שם דבר הניזק חוץ מחפירת בור וכיון שסמך בהיתר תו א"צ לסלק כשקירב הניזק עצמו כדלעיל ס"ב ועיין ב"י סי"ד וא"כ א"צ לטעון ללוקח דמוכר פייסי' לניזק רק אם סמך אחר שהי' שם דבר הניזק ומ"מ טוענין ללוקח ול"ל דטוענין שקדם המזיק דזה א"צ טענה דבלא"ה המערער צריך קודם להביא ראי' כדאיתא במשנה. פרק לא יחפור כ"ה ע"ב ספק אילן קדם לא יקוץ ולעיל סימן קנ"ד סח"י בהג"ה וא"כ ע"ש הא דאמר ז"א טוענין ללוקח היינו כשמביא הניזק ראי' שהמזיק סמך אחר שהי' שם דבר הניזוק שלו ומ"מ טוענין דפייסו במעות וכדפרש"י שם רק הרי"ף לשיטתו דאפילו לסמוך קודם שיבא דבר הניזק אסור א"כ י"ל שפיר דהא דאמר ז"א טוענין מיירי שלא נתברר שסמך אחר שדבר הניזוק הוה שם ומ"מ הי' צריך לסלקו לולא דטוענין ללוקח ובזה שפיר עשוי למחול או להתפייס בדמי ורבינו חננאל שהוא מכת הסוברים דמותר לסמוך קודם שהי' דבר הניזוק ע"כ דטוענין ללוקח אף דההיזק נסמך אח"כ ומה דס"ל התם דף י"ח דדוקא אילן קדם ע"כ כמו שכתבתי דלפני חזקה דג"ש אף דמזיק נאמן דניזק ראה ושתק ללוקח ל"ט אבל אחר ג"ש די"ל המזיק פייס לניזק בדמים ולקח שטר טוענין גם ללוקח וכפרש"י דף כ"ג וכיון דבלא"ה דעת כ"פ דחזקתן דוקא בג"ש ודעת רי"ף ור"ח דללוקח ל"ט ולא מצינו מפורש פלוגתא עליהם לכן אין לטעון ללוקח כשנתברר דהמוכר או המוריש סמך ההיזק אחר שהי' דבר הניזק רק אחר חזקת ג"ש וכן אם היורש ולוקח באין בטענת ברי שהמוריש והמוכר סמך ההיזק בחנם רק שמא מחל הניזק לא טענינן להו אף אחר ג"ש ועיין ב"י בסעיף ס"ב מתשובת הרשב"א.

סעי' ל"ז לכתחלה עסמ"ע דליכא מחאה ליכא חזקה ותמה נה"מ דכאן ל"ש זה דאם א"י למחות ל"צ חזקה ולעד"נ לפמ"ש ב"י דבאדם שא"י לסבול אפילו עשן דכירה א"ל חזקה וא"כ אם הכניס לביתו אדם כזה אח"כ א"ל הי' יכול למחות תחלה אף דסמך בהיתר קודם שבא הניזק כופהו עתה להרחיק כדלעיל סל"ז בהג"ה אבל כיון דהי' יכול למחות ושתק הרי מחל וכאלו הרשהו שוב א"צ להרחיק כשבא לשם הניזק כדמוכח מלשון הרא"ש שבטור סנ"ד ובסמ"ע ס"ק ע"ט ועיין נתיבות סל"ו ואפשר אפילו בעצמו נעשה כאב עינים וא"י לסבול א"י לכופו להרחיק עשנו כיון שהרשהו תחלה או שתק דעל הניזק להרחיק עצמו ועיין נתיבות בשם רמב"ן משמע דוקא אם הניזק סומך עצמו מרצונו אך י"ל כיון דיכול לצאת הוי כסומך עצמו.

סעי' מ"ג מחלת זה דעת הרמב"ם וק"ל לפמ"ש הש"ך לעיל סימן ע"ה ס"ז ס"ק כ"ב דא"נ לומר מחלת או נתת רק במגו א"כ מה מגו יש כאן ולכן נראה מוכח מזה בהשעמ"ש שם דנתת נאמן בלא מגו כיון שטוען שמתחלה בא לידו להיות שלו וא"כ ה"נ אם יש עדים שהרשהו תחלה רק לזמן וטוען המזיק שמחל לו אח"ז לחלוטין אינו נאמן.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה