אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קנד

הלכות נזקי שכנים סימן קנג

סעי' ב' המשכיר מעכב כתב נה"מ בחידושים דבדיעבד אם כבר השכירו השוכר לאחר אם יכול המשכיר לתבוע שכרו מהאחר נראה דא"י דכיון דהמשכיר בעצמו ג"כ לא הי' יכול להשכיר לאחר דשוכר ראשון מעכב עליו דמי לחצר דלא קיימא לאגרא ובד"ג כלל כ"ד סכ"ו כתב דסותר א"ע למ"ש בסימן שס"ג סק"ח דאם השוכר הכניס עוד אחר לביתו בחנם דחייב הנכנס לשלם למשכיר משום דודאי איכא קילקול במה שדרין בבית והפטור במה דלא קיימא לאגרא משום דביתא מיתבא יתיב ושאי' יוכת שער ליכא כאן דדר בו שוכר ראשון וכיון דזה נהנה וזה חסר מעט חייב לשלם כל מה שנהנה ומשמע אף א"ל נתן עדיין השכר ס"ל לנתיבות כאן דפטור אף דנכנס בשכר את"ד ד"ג ולע"ד ע"כ גם הנתיבות לא אמר בסימן שס"ג רק בהכניסו בחנם דאם בשבר איך גזר לשלם הכל למשכיר הא ודאי עיקר הנאתו מהשוכר ראשון ששלו היא דירת הבית ומיצר לעצמו כשמכניס להשני בעד שכר שהבטיחו והי' יכול לעכב עליו לכ"ע משא"כ מה דמשכיר יכול לעכב מחלוקת הפוסקים וע"כ צריך לשלם לשוכר ראשון שנהנה ממנו ע"ד לשלם לו ואיך ישלם גם למשכיר דהא גם במשכיר שאינו שלו ופרע לו השוכר אינו חייב עוד לשלם לבעל הבית בלא קיימא לאגרא כדלקמן סימן שס"ג ס"י והרי כאן לא קיימא לאגרא רק שחסרו דבר מועט מגלגלין עליו כל מה שנהנה וה"ד א"ל צריך לשלם לשוכר אבל אם צריך לשלם לשוכר ראשון הרי לא נהנה ואין מגלגלין עליו כדלקמן סימן שס"ג ס"ז בהג"ה רק אי קיימא לאגרא חייב גם כשלא נהנה כיון שחסרו ממון כדלקמן שם ס"ו ולא הוי מהני לו מה שצריך לשלם לשוכר וע"כ הוצרך הנתיבות לומר כאן מחמת דכבר השכירו לזה תו לא קיימא לאגרא.

אמנם כשאני לעצמי לא נ"ל דברי נתיבות הן מ"ש כאן הן מ"ש בסימן שס"ג דמ"ש שם דמגלגלין עליו כל מה שנהנה אינו דעיקר הנאתו מהשוכר דמשלם בעד דירת הבית נהי דנתנה לזה בחנם מ"מ למה ישלם לב"ה גם מ"ש כאן ליתא דנהי דלא קיימא לאגרא למה לא ישלם מה שמוסיף קלקול הבית כיון דליכא נגד זה תיקון דביתא מיתבא יתיב ושאי' יוכת שער כיון דבלא"ה דר בו השוכר ראשון לכן נלע"ד מה ששוה קלקול הבית ישלם לבעה"ב והשאר ישלם לשוכר ראשון אם נכנס ע"ד שכר ואם נכנס בחנם ישלם רק לבעה"ב מה ששוה קלקול הבית אך בד"מ סימן שט"ז הביא דעת מוהר"ם דיכול להשכירו השוכר אף למי שבני ביתו יותר מרובים רק כיון דלרמב"ם א"י להשכירו למי שב"ב יותר מרובים נקטינן כרמב"ם משום דכל ספ"ד קרקע בחזקת בעלים עומדת עיי"ש וא"כ כ"ז לכתחלה אבל אם כבר דר שוכר שני לא מבעיא לפמ"ש הש"ך בספר תק"כ סימן צ"ז דבפלוגתא דרבוותא מהני תפיסה לאחר שנולד הספק אפילו בקרקע ה"נ אלא אף לפמ"ש הש"ך בסימן שי"ב סט"ו ס"ק נ"ו דגם בפלוגתא דרבוותא בקרקע ה"ל השוכר הממע"ה ואפילו בא בסוף חדש כולו למשכיר מ"מ שא"ה דידוע הפירות של החדש ונגררין אחר הקרקע כיון שבאין מגוף הקרקע כמ"ש הש"ך שם ס"ק י"ד משא"כ הכא כיון דלא קיימא לאגרא ודירת הבית של שוכר ראשון רק הפלוגתא דלרמב"ם בתוספת דיורין יש קילקול הבית ולמוהר"ם ליכא קלקול מדמתיר להשכירו למי שב"ב יותר מרובין א"כ אינו ידוע אם יש פירות עוד למשכיר ואם אכלן שוכר שני ובעה"ב הוא המע"ה ופטור שוכר שני מבעה"ב אם כבר פרע כל השכירות לשוכר ראשון וכן אם נכנס בחנם ואם לא פרע עדיין אפשר ג"כ כיון דשוכר ראשון ודאי הי' יכול לעכב ומגיע לו שכירות ובעה"ב ספק הוי כספק ויבם בנכסי סבא וכולו לשוכר ראשון עיין הגמ"ר ריש ב"מ ועכ"פ הוי אותו דבר מועט שי"ל שמקלקל הבית מוטל בספק ואין מוחזק לא בעה"ב ולא שוכר ראשון ויחלוקו כדלעיל סימן קל"ט ס"ד בהג"ה.

לא השותף ולא המשכיר וי"א דשותף יכול למלאות ביתו אכסנאים לקמן סימן קנ"ו מבואר דשותף בחצר יש לו ללמד תינוקת ישראל הורה בתוך ביתו וה"ה לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות וא"כ יש להסתפק אם שוכר רשאי להכניס מלמד תינוקת ישראל בביתו כיון דמדמה כאן שוכר לשותף בחצר וי"ל דגרע דהא לי"א שותף יכול למלאות ביתו אכסנאים ולא שוכר כמ"ש הסמ"ע ומבואר בהה"מ פ"ה משכנים ה"ט ונראה ודאי משכיר יכול לעכב וראי' ממ"ש הה"מ לענין שותף בחצר דמודה הרמב"ם שיכול להכניס אכסנאים הסמוכין על שלחנו ונטפלין עמו דכל כי האי יהי ביתו פתוח לרווחה והע"ב וסילק בזה השגת הראב"ד שכתב איך נמנע ממנו שלא יכניס לביתו כל מה שירצה ואם ירצה לקבל אכסנאין לת"ת נמנע ממנו והדר כתב הה"מ בד"ה וכן השוכר זה נראה שגם הר"א ז"ל יודה בו לפי שגוף הבית למשכיר ומ"מ נראה דברוצה לסמוך על שלחנו אדם אחר שהרשות בידו ואין משכיר יכול לעכב עליו דסתם שוכר ביה לו ולנטפלין עמו הוא שוכר עכ"ל הרי דלא כתב בשוכר טעם שכתב בשותף בחצר דיהא ביתו פתוח לרווחה ותע"ב ומשום שגוף הבית למשכיר לא יצטדק בשל אחר בע"כ ע"כ הוצרך לומר דסתם שוכר בית לו ולנטפלין עמו הוא שוכר וזה ל"ש לענין מלמד תינוקת שאינם של השוכר ובשותף בחצר דל"ש טעם זה הוצרך לומר דיהא ביתו פתוח לרווחה והוי מצוה שוב מצאתי בד"ג כלל ק"ד הביא מן הזכל"א שכתב מכת"י מהרי"ק אם השוכר יכול להביא תינוקת ללמוד תורה יש פנים שיכול עמ"ש בסימן קנ"ו ס"ג וקנ"ד ס"ב ועדיין צ"ע משום טענת היזק קרקע מחמת התינוקת עכ"ל ומ"ש ברור ולרמב"ם דא"י השוכר להשכירו למי שב"ב מרובין ע"כ ס"ל דיש קילקול קרקע וכמ"ש נתיבות סימן שס"ג ס"י וסמ"ע כאן סק"ח.

הג"ה וי"א דשותף יכול למלאות ביתו אכסנאים ודיורים בד"ח ח"ב חחו"מ סימן ט"ז כתב דהכי קי"ל כאן דרוב פוסקים כן ס"ל ואין שום אחד מוחזק אדרבה זה שרוצה למלאות ביתו אכסנאים עושה בשלו ומוחזק ועוד דכן המנהג אשר שותף לוקח דיורין ולא מעכב שום אדם ובשותפין כה"ג יש לילך אחר המנהג ומ"ש שם שאלה אם שותף בבית יכול למחות בחברו לקבל בביתו דיורין ט"ס דבזה לא פליגי הי"א וכמ"ש סמ"ע סק"ח וצ"ל אם שותף בחצר וכן מוכח שם.

ממלאים הבית הכסא משמע דהוצאות פינוי בהכ"ס אינו לפי נפשות דאל"כ בלא"ה אינה טענה וצ"ע מפרק האשה פסחים פ"ט ע"ב ולקמן סימן קע"ו ס"י בהג"ה באם אחד מבני החבורה אוכל הרבה יכולין אחרים לסלקו ועמ"ש לעיל סימן קמ"ט סכ"ט.

סעי' ג' חלון שאלה רו"ש יש להם גינה אחורי בתיהם העשוים כמין גם ראובן לדרום הגינה ושמעון למזרחה וראובן יש לו פתח מחצרו להגינה ושמעון יש לי פתח מביתו להגינה וחלקו הגינה ראובן נטל חלקו בגינה סמוך לפתח חצרו ושמעון נטל השאר ונתחייבו בכת"י לחלוק במחילה והי' פתא לר"ה בגינה בחלק ראובן ונתחייב לסתום הפתח ויש חלונות פתוחים מבתי שמעון על חלק ראובן בגינה ונשארה הגינה כמה שנים בלי מחיצה ובלי סתימת הפתח והיו נכנסים רו"ש מפתחם להגינה ומתו רו"ש ומכרו יורשיהם חלק ראובן ליהודה וחלק שמעון ללוי ובנה יהודה חנות בחלקו על המצר הסמוך לר"ה במקום פתח הגינה שלר"ה וביקש לפתוח חלון לעומת הפתח פתוח לגינה נגד חלונות לוי ולוי מעכב מפני היזק ראי' תשובה הדין עם לוי דמה שטען יהודה דבלא"ה הי' ניזק מפתח של ר"ה שהי' נגד חלונות לוי והי' ניזק מבני ר"ה וכבר עבר זמן רב מזמן החיוב לסתום הפתח ולמה לא סתמת הפתח אולי מחלת או נתת אינו טענה כמבואר בחו"מ סימן קנ"ד ס"ח וסימן קנ"ז ס"א בהג"ה ועוד פתח שלר"ה רחוק מחלונות לוי והחלון שבחנות קרוב ונתרבה ההיזק ראי' ואינו רשאי לשנות מקום החלונות אפילו מגדולה לקטנה כמבואר סימן קנ"ד ס"ד וסי"ג ומרדכי ריש ב"ב כתב בשם מורו דאם כונס בתוך שלו ומרחיק ד"א רשאי לפתוח חלון והב"י כתב עליו דדברי הימה הם ולא הביאו בש"ע ובאמת תמוה כיון דיש היזק ראי' מה יועיל הרחקה ד"א וכ"כ בשאלה לרב צמח גאון ז"ל שהביא המרדכי רק המרדכי כ"כ מחמת שמצא כן בתוספתא וז"ל תוספתא ר"מ אומר לא יפתח אדם פתח ע"ג פתח של חבירו וחלון ע"ג חלון של חבירו וחלון ע"ג פתחו של חבירו וחכמים מתירין ובלבד שירחיק ד"א ופירש המרדכי שירחיק ד"א שיכנוס בתוך שלו ויבנה רחוק ד"א ודחיקא לו למרדכי להעמיד משנתינו כיחידאה ולע"ד חכמים קיימי אסוף דברי ר"מ בחלון נגד פתח וסתם פתח לפניו ד"א כמבואר בחו"מ ר"ש סימן קע"ב כדי שיהא לו מקום לפרק משאו בחצירו לפני הפתח וא"כ כשירחיק גם השני ד"א לתוך שלו הרי יכול ראשון להעמיד מחיצה באמצע שלא יזיקו זא"ז בראי' מחלון לפתח ולא יאפיל עם המחיצה דשיעורו רק ד"א ועתה היא מלתא בטעמא וגם נתיבות ריש סימן קנ"ג והובא בפ"ה סימן קנ"ד פסק דאף בכונס לתוך שלו יכול אידך למחות בו עכ"פ חזינן דיותר היזק ראי' יש בקרוב מברחוק רק כיון דמ"מ מזיקו קצת גם מרחוק יכול למחות בו אבל אם החזיק בהיזק ראי' מרחוק ודאי אסור לשנות למקום קרוב כיון דמרבה ההיזק.

ומה שטען יהודה שיכול לפתוח חלון בחנות כיון דמקומו הי' חצר והי' משתמש שם כנהוג בחצר ובגינה והי' לוי ניזוק ממנו בהיזק ראי' לאו טענה הוא כמבואר בסמ"ע סימן קנ"ד ס"ק ט"ז ובשו"ת ריטב"א הובא בב"י שם מבואר בעל חצר לא מזיק לחלון ובעל חלון מזיק לחצר וחלון נגד חלון תרוייהו מזקי אהדדי וכן מוכח מש"ע שם סכ"א כמ"ש השואל ומה שדחה כגון שהיו החלונות למעלה מד"א מקרקע החצר ולא הי' ניזק מבעל החצר ע"כ כשבא בעל החצר לבנות הכותל מזיקו מחדש בהיזק ראי' לכן הצריכו להגביה או להשפיל הכותל ד"א לא משמע מסתימה הש"ע כן ומ"ש דטו"ז פירס דמיירי בקדם חלון לחצר אינו דחי' דמ"מ הרי רשאי לעשות חצר ועשהחצר ואם רוצה לבנות כותל מוכרח לעשותו בענין שלא יציץ ויראה אף דבלא"ה יכול להניח החצר פנוי ולהשתמש בו.

ועוד דהיזק חלון בחנות גרע דמרבה היזק ראי' מהבאים תדיר לחנות לקנות יסתכלו דרך החלון משא"כ כשהי' המקום פנוי בחצרו לא היו רגילים רק בני ביתו ובאס"ז בהשמטות בסוף חז"ה דף סמך כתב ז"ל אבל פותח הוא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון בר"ה ודוקא פתח של חצר או של בית אבל פתח חנות לא שבעל חנות יושב שם תדיר וא"י להשתמר ולהצטנע ממנו ומן הבאים בחנותו.

ועוד כשעמד פנוי לא הי' יכול להשתמש ביום השלג וגשם ועכשיו כשהוא מקורה יעמוד שם תדיר כמ"ש בשאלה בתשובת רמב"ן שהביא ב"י סימן קנ"ד מחודש יו"ד ואף דפותח חלון נגד חלון בר"ה משום דבלא"ה בעי להשתמר מבני ר"ה ולא אמרינן דר"ה אינו מקורה שאני ר"ה דעבידי רבים דעברי ולא יעצרם גשם ושלג משא"כ יחידים בחצר.

ומה שטען לוי בהיות הנזק בא ממקום פרוץ רואה אותו ומצטנע משא"כ כשיראהו דרך חלון לא ידע בהי עדנא קאתי אין לדחות טענתו מדשרי לפתוח פתח נגד פתח בר"ה דשאני ר"ה דתדיר עוברים וא"י להצטנע לעולם רק יש לעיין דבפחז"ה נ"ט ע"ב דלא יפתח חלון לחצר השותפין וא"י לומר סוף סוף הא בעית לאצטנועי מינאי בחצר דא"ל עד האידנא רק בחצר השתא אפילו כשאתה בבית בעינא לאצטנועי ממך עיי"ש ותיפק לי' דחצר פרוץ ורואה אותו ומצטנע ויש לדחות דאם הניזק משתמש בבית כשיראה חבירו בא לחצר יטה מהחלון ויצטנע מיד משא"כ כשהמזיק רואהו דרך חלון לא ידע להזהר אבל כשהניזק ג"כ בחצר במקום פרוץ א"י לומר במקום פרוץ אני רואה אותך ומצטנע דא"א להצטנע במקום פרוץ ולא יוכל להתחיל להשתמש בחצר כלל דשמא פתאום יכנס חבירו בחצר ואין מנוס להצטנע ובשו"ת פרח מ"א ח"א ספ"א עמד בזה ותירץ באופן אחר ובח"ב שם ס"ג בפסקא המתחלת איברא הביא שו"ת ריב"ש סימן ת"ט שכתב דהיזק מחלון שבבית גרע מהיזק חצר דאינו קבוע כ"כ והפמ"א מודה לו בזה רק מחלק דאם הי' ניזק מקודם מאכסדרה שלפני ביתו המשמש כניסה ויציאה דהוה נמי היזק תדיר רשאי לסתמו במחיצה ולעשות בו חלון ובנ"ד כיון דחייב יהודה לסתום הפתח שלצד ר"ה כשלא יהי' חנות שם ממילא לא יהא שם כניסה ויציאה תדיר מהבית לר"ה דרך שם.

הג"ה יעשו פשרה ביניהם בנתיבות הקשה אמאי לא יטילו גורל כמו בחלוקת חצר ותירץ דגורל לא נתקן רק במקום שחולקין גוף הקרקע דזה נלמד מחלוקת הארץ ולכן העלה כשזוכה בד"א לפני הפתח כיון שיש ביניהם חלוקת קרקע יטילו גורל יעיי"ש ואין בו טעם ואם נבא לדמות דוקא לחלוקת ארץ ע"כ לא ידמה דשם הי' עפ"י הדיבור ואו"ת אבל הטעם דגורל א"א לב"ד לפסוק בע"כ של בע"ד לחסר אחד מהם כיון דאפשר שיעלו בכספים זל"ז מה דביני ביני וכן בחלוקת הארץ מבואר בפי"נ דף קכ"ב ר"א אומר בכספים העלות ר"י אומר בקרקע העלוה ולא נתחלקה אלא בגורל הרי אף דעפ"י הגורל נפל לאחד קרוב לירושלים מ"מ שילם להרחוק מה דשוה יותר כי לחסר אחד דמי שויו לא עשו גורל וע"כ גם בפרק אד"מ ל"ב ע"ב שתי ספינות עוברת וכו' הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו ולמה לא תקנו גורל אלא שאין בדין לדחות אחד ע"י גורל אבל אם אחר שמטילין פשרה ביניהן כל אחד רוצה לשלם הדמים או ליקח ואינם מעלין זה על זה אזי יטילו גורל ע"כ כיון דנוטל שויו אך דלא שכיח שלא יעלת אחד על חבירו בדמים וא"צ בגורל לכן אמר רק יעשו פשרה ובמקדש שהיו מפיסין דכהני רק שלוחי ננהו ואם שלוחי דרחמנא הגורל הוא את אשר יבחר ואם שלוחי דידן אין חסרון למשלח ע"י הגורל יהא זה שליח או זה וכן בקדישים שמטילין גורל כי האומר קדיש רק שליח ציבור ועיין חת"ס חא"ח סימן קנ"ח בפסקא המתחיל ובעזה"י ובסימן קנ"ט בד"ה עוד אני מדבר ויותר נ"ל משום דבשלמא בחלוקת שוה כסף אפשר להעלות בשוה כסף מדבר שחולקין משא"כ בקרבנות וקדיש מה יעשו אותם שאין להם כספים ובשבת וי"ט ע"כ עשו תקנה כוללת להטיל גורל ע"כ גם כשזוכה בד"א שלפני הפתח וזה רוצה לעשות פתח וזה רוצה יעשו פשרה ביניהם ואם אחר כ"ז כל אחד רוצה ליקח דמים או ליתן ואין מעלין זע"ז יטולו גורל וכן בשתי ספינות.

סעי' ט' הרי שפתח חלון שאלה ראובן החזיק ברחיים מאדון גר הוא ואבותיו והתחיל להתקלקל עד שגוהה ליפול ואין ידו משגת לתקנו ועמד שמעון בכפר הסמוך לו והעמיד רחיים במעותיו ברשות האדון ומשלם שכירות מעט להאדון וביטל האדון רחיים הישנה שהחזיק ראובן ומחמת שצווח ראובן על השגת חזקתו אשר לפי תקנת אותו מדינה לא הי' רשות לשמעון לזה התפשר עמו שמעון ליתן לראובן חלק מריוח שיהא ברחיים של שמעון ועתה נשרפה רחיים של שמעון וטוען ראובן יען שנשרף נתבטל זכות שמעון ורוצה לחזור לחזקתו להעמיד רחיים בכפר שלו ואפילו ירשה האדון לשניהם שיעמידו רחיים כ"א מוחה ראובן בשמעון שלא להשיג גבולו יען שמעולם לא הי' רחיים רק בכפר הראשון שהוחזק מאבותיו והכפרים הסמוכים כולם טחנו ברחיים שלו ושמעון טוען שלא אבד זכותו בשרפת הרחיים תשובה הדין עם שמעון וזה יש ללמוד מחו"מ סימן קנ"ג ס"ו בהג"ה וסימן קנ"ד ס"ט וקנ"ה סכ"ד דאם נתרצה לו חבירו והניחו לפתוח חלון בכותל לאויר חצירו ונפל הכותל לא הפסיד זכותו כיון שהשיעבוד הי' על חצר חבירו להנות מאוירו והוא קיים ה"נ ראובן מחל לו ליהנות מחזקתו והרי חזקתו קיים אמנם גם כשלא נשרף יש לעיין אם ראובן א"י לחזור ויש בזה היזק שעושה שמעון לראובן אם יכול ראובן לחזור ולמחות בשמעון שלא יזיק לו ואת"ל שלא יוכל למחות אחר שמחל יש לעיין אם רשא' ראובן להעמיד רחיים בכפר שלו או שמעון יכול למחות בו והנה ההיזק שעושה שמעון לראובן סני במחילה דהוי סלוק שעבוד בעלמא וכפשרה שעשו הבע"ד ומחל התובע דא"צ קנין כמבואר בש"ך סימן י"ב ס"ק י"ב ובנתיבות שם אך שלא יוכל ראובן להעמיד רחיים ושמעון יעכב עליו מחמת הפשרה שמחל לו חזקתו בזה צריך קנין ובדברים לא יוסר חזקתו וזה נלמד ממ"ש הנתיבות בסימן קנ"ג סט"ז ס"ק י"ג בזיז ומזחילה שבא להחזיק בשל חבירו צריך קנין ה"נ לענין לעכב על שמעון ברחיים שעושה בשלו ומזיק לראובן סגי במחילה אבל לענין שיעכב שמעון את ראובן מלבנות בשלו הרי בא להחזיק בשל חבירו וצריך קנין אמנם גם קנין אפשר ל"מ דהוה דבר שאין בו ממש אלא דבזכל"א חחו"מ אות חית כתב דעשו הסכמות בשאלנוקי שיהא דין החזקות כקרקע ובמסגרת השלחן ס"ס ק"ם בדיני החזקות דכנה"ג אות ב' כתב דבכל המדינות נתפשטו תקנות שאלינוקי ובשו"ת רמ"ע סימן ס"ז הובא במשפט שלו' סימן רל"ז אות ט' כתב דדין החזקות כקרקע לקנין ועיי"ש אות נ"ד ועיין ב"ש סימן צדי"ק ס"ק נ"א הובא בשו"מ ח"א סלה ובפ"ת לא"ע שם ס"ק י"ג ונראה דלא ראה פוסקים הנ"ל ועיין בה"ט ריש סימן קצ"ב ופ"ת סימן רי"ב סק"א וסק"ב.

ומה שטען שמעון שיסייעו ראובן בהוצאות הבנין רחיים החדשה ודאי א"צ ראובן להקדים מעות מכיסו על הבנין רק שמעון יבנה מכיסו כי ראובן אין לו חלק בגוף הרחיים רק בריוח אך אם בהשוואה ראשונה התנו שהוצאות תיקון הרחיים ינוכה מהריוח גם עתה כן יעשו ובתשובת רשב"א שבב"י לסימן קע"ג מחודש ב' והוא בהג"ה שם בש"ע ס"ג שנים שחלקו חצר ונשאר באר מים חיים בחלק אחד מהם ונשאר רשות לשני לשמש בו ונתקלקל הבאר על שניהן לתקנו ואם נפל אזלא חזקת השני לענין הזה דאין לו עוד דרך לשאוב משם אבל מקום הבאר לשניהם עכ"ל אין ללמוד משם לנ"ד דעל שניהם לתקן הרחיים דשא"ה שהיו שותפים במקום ובנין הבאר מעיקרא ועתה משא"כ הכא דאין לראובן מעולם בגוף הרחיים רק נתן לו חלק בריוח בעד פיסוק חיותו וחזקתו.

ואין שמעון י"ל כיון דנפל רחיים ראשונה אזלא זכות ראובן וא"צ ליתן לו עוד ריוח כמ"ש רמ"א שם בסיפא דשא"ה דהי' רק מתנה אבל כאן נתפשרו ליתן חלק ריוח בעד חזקתו וכשלא יתן לו ריוח יחזיר לחזקתו כי חזקתו לעולם הוא חלף ריוח שנוטל משמעון והוי כשוכר בית ונפל באמצע זמן דמנכה לו משכירות דלהבא כדלקמן סימן שי"ב סי"ז ובנתיבות סימן קע"ג תמה למה אזדא חזקתו מן הדרך בשנפל הבאר הרי הדרך קיים ומ"ש מהך דחלון ומרזב דסימן קנ"ד ס"ט ולע"ד שא"ה דאחין שחלקו כלקוחות והוי כמוכר חצרו שבתוכו הבאר לאחיו ושייר חצי באר לעצמו ולולא שהתנו בפירוש על שיור הדרך לבאר הי' צריך לקנות לו דרך דמוכר בעין יפה מוכר כמבואר שם ס"ג ובסימן זה סכ"ח רק מחמת שהתנה בפירש נשאר לו דרך יד בעל התנאי עה"ת ומסתמא לא שייר לו דרך רק כ"ז שבאר זה קיים דכל מה שאפשר לומר דלא יצא מכלל עיין יפה יש לנו לומר משא"כ בהך דחלון ומרזב לא מכר בעל החלון ומרזב לחברו אדרבה בעל החצר נתן זכות אויר חצרו לחברו ובעין יפה נתן שישתעבד לחברו כ"ז שחצרו קיים וז"ש הרשב"א דמסתמא לא שייר דרך בחלקו אלא לאותו באר ולא לבאר אחר.

ומורה אחד השיג על תשובתי וזאת אשר השבתי מ"ש דל"ד נ"ד להך דסימן קנ"ד ס"ס כיון דנ"ד קיבל הראשון שכר בעד חזקתו כמו שהראשון נשתעבד להשני להניחו ליהנות מחזקתו כך נשתעבד השני לההנותו משכר הרחיים דהא בהא תליא ונמצא ממילא בעת שנשרף הרחיים נתבטל שעבודו של הראשון שהי' לו על הרחיים וממילא גם שעבוד השני נתבטל מה שהי' לו על חזקת הראשון וע"כ אפילו ירצה שני לחזור ולבנות מחדש יכול הראשון למחות בו את"ד תמהני למה לא עיין בסימן קנ"ג ס"ו בהג"ה שרמזתי דשם בעל החצר נהנה מבעל הגג מהמים ואין בעל הגג רשאי לסלק המרזב כ"ז דכותל והגג קיימין ובעל הגג נהנה מבעל החצר דמימי גגו זוחלין לחצירו ואפ"ה כשנפל הגג חוזר ובונהו עם המרזב כ"ז שירצה עייש"ה ובתשובת רשב"א שציין רמ"א שם דמיירי להדיא בנפל הכותל עם הגג ולדבריו יאמר בעל החצר כיון דנפל הגג ופסק הנאת שיעבודי מעל גגו כן נתבטל שעבוד בעל הגג מחצרי.

ומ"ש דדומה לזה מפורש בסמ"ע סימן קנ"ד ס"ק כ"ג דאם המחזיק ניזק ג"כ יכול השני לומר לא חששתי למחות ל"ד כעוכלא לדנא חדא מה זו שתיקה לדמותו לפשר בפירוש דבשתיקה י"ל לא חששתי למחות ושתקתי ול"ה מחילה אבל בנ"ד מחל בפירש ועוד שא"ה דהמחזיק לא עשה ג"כ שום מעשה ושל הניזק הייתי ממתין אולי תפתח אתת לתבוע משא"כ בנ"ד ראה מעשה שעשה המחזיק ואיך יקוה שיפתח ויתבע אותו וחילוק זה מוכרח מהך דסימן קנ"ג ס"י הנ"ל דבעל הגג ג"כ יש לו הפסד מים הנזחלין לחצר חבירו.

מה שהרחיב עלי פיהו בהך דנה"מ סימן קנ"ג סט"ז סקי"ג שהבאתי ואמר דנ"ד שאני דהעמיד רחיים בתוך גבול חזקת ראשון השיג גבולו ממש וכתב דדברי סתראי ננהו דבעצמי קראתי לשני משיג גבול תמהני איך לא הי' למראה עיניו מ"ש נה"מ שמזיק לחבירו במחילה סגי דהוי כאומר קרע כסותי והפטר הנה קורע כסות חבירו הכי טוב ממשיג גבול ולא הבין כונת הנתיבות דחילוקו הוא לענין מה שלא יוכל לתבוע חבירו המזיקו סגי במחילה אבל לענין מה שחבירו יתבע אותו ויעכב עליו מלבנות בשלו לזה צריך קנין וגם לפ"מ שכתבתי שם דלא כנתיבות מ"מ החילוק אמת מטעם שכתבתי שם ועוד כאן הוי רק סילוק שעבוד וגם דין חזקה רק תקנה וסגי במחילה פעם אחר וכאומר א"א בתק"ח וכדאיתא בא"ע סימן ס"ט ס"ד בהג"ה ע"ש להשיג עלי במ"ש באחין שחלקו כלקוחות ומוכר בעין יפה מוכר ולולי שהתנו על שיור הדרך צריך לקנות לו דרך וכתב דבסמ"ע סימן קע"ג סק"ו מבואר להיפך וגם השכל מחייב להיפך כיון שהן לקוחות אמרינן אותו חצי הבאר ששייר לעצמו הוי כמו שמכרו לו חבירו ומסתמא בעין יפה מכר תמהני איך העלים עינו מסמ"ע שם סק"ז דאין לשמעון דרך בחלק שנפל לראובן לילך לחלק שנפל לו ולמה לא נאמר דהוי כמכר לו ראובן דבעין יפה מכר ויש לו דרך אמנם ביאור הדברים ודאי כל אחד הוי כמוכר החלק שנפל לחברו ומכר לו בעין יפה שלא שייר לעצמו שום זכות בחלק שנפל לחברו לכן אין לו דרך בחלק חברו דאת"ל שייר לו דרך הרי לא מכר לחברו לגמרי ומגרעות ניתן בחלק שנתן לחברו וזה הנועם מ"ש הסמ"ע בסק"ז אבל מ"ש בסק"ו דזה שנפל החצר בחלקו יכול לבנות נגד חלונות בעה"ב משום דהוי כמכר לו אחיו החצר ולגמרי מכר לו שיוכל לעשות בחצרו מה שירצה באופן דכל אחד מה שנפל לחלקו כולו שלו בלא שיור משום דחברו מכרו לו אבל לענין שיהא לו דרך בחלק חברו א"א לומר דהוי כחברו מכר לו בעין יפה כיון דגם זה מכר לחברו בעין יפה וע"כ יעמוד כל אחד במה שלקח בלא שיור.

מה שפקח עיניו בסימן רי"א בסמ"ע ס"ק י"א וי"ב דמוכח דאדרבה בשייר לנפשו בעין יפה שייר וה"נ בשייר לו חצי הבאר שייר לו הדרך לעולם הנה בסקי"א בפירש כתב הסמ"ע דוקא בפירות דא"א לשייר הפירות א"ל שייר מקום מוצא הפירות משא"כ דרך יכול לקנות מהלוקח ואפשר להתקיים שיורו דבור ודות ומ"ש הסמ"ע בסקי"ב לאו משום עין יפה רק משום דאמר שפת יתר דלא הי' צ"ל חוץ מבור דבלא"ה אינו בכלל המכירה ע"כ כונתו על הדרך.

סעי' י"ב בהג"ה ל"ה מחילה אלא אם פרץ פצימי החלון שניכר שאינו רוצה לפותחו עוד עמ"ש לקמן ס"כ.

סעי' י"ד הפקר הוא כתב נתיבות דמ"מ לא זכה בהאויר שעל פני ר"ה שיהא שלו לעולם דהא אפילו בקונה אויר חורבה צריך שיקנה חורבה לאויר ואויר לבד א"א להקנות דהוי דבר שאין בו ממש כמבואר בסימן רי"ב רק הטעם כאן כיון שפתח בהיתר שוב אסור לחבירו לפתוח כנגדו ולהזיקו ולפ"ז אם נשרף הבית שיש בו חלון וקדם השני ובנה ופתח חלונו לר"ה שוב אסור לראשון לפתוח חלון כנגדו ולהזיקו עיי"ש וראייתו נכונה אבל קשה לי לפ"ז למה לרמב"ם וסייעתי' בפתיחת חלון ובהוצאות זיזין באויר חצר של חבירו סגי בראה ושתק וזכה לעולם נהי דשתק מחל וסבל מ"מ זכה רק האויר ומהיכי תיתי שהקנה לו חצרו לאוירו וא"כ במה קנה האויר כיון שהוא דבר שאין בו ממש דל"מ בו שום קנין ואפילו אם הכותל שהחלון או הזיז בו קיים יהא בעל החצר יכול לחזור דהאויר שלו ולא נקנה לבעל החלון והזיז וכ"ש כשנפל שימחה בו שלא יחזירנו.

סעי' י"ח אעפ"י שלוקח בא מחמת עכו"ם אסור לו לסתום והא דלא י"ל אי שתקת שתקת וא"ל מהדרינא שטרא למרי' כדלעיל סימן קמ"ט ה"ט דדוקא כשיש ריוח למחזיר להסמ"ע לעיל סימן קמ"ח סק"ב והכא לא ירויח דהרי נתן דמי הבית לעכו"ם כמו שהיתה ואין ישראל ראשון מגרע מקחו כלל ולפי נוה שהביא בקצו"ח שם מפרש"י ותוס' דצריך שיהא ריוח לשכנגדו שאם לא יחזיר דאל"כ מ"ל לכי תיהדר ה"נ אם יגבי' הלוקח מה ירויח ישראל ראשון ומצאתי בישע"ק הקשה כן ותירץ באו"א ולשיטת סמ"ע י"ל דלא תקשי מסימן מ"ה סי"ז וסימן ס"ז סי"ז דשם יש ללוקח מהעכו"ם ריוח בהחזרתו ודאי יחזיר שלא יפסיד מעותיו וגם בתומים סימן קי"ח סק"ב דעתו כהסמ"ע וכן ונוכח מלקמן ס"ב דלולא שסתמה מחוץ רק הי' סותמה מבפנים והניחה פתוח מחוץ הי' מעכב על ישראל השני מלסתום החלון ולמה לא יאמר מהדרינא שטרא למרי' וע"כ תסתם מפני היזק ראי' כמו תחלה וכאן ל"ל תירץ הישע"ק דהעכו"ם אינו רוצה לבנות ועכצ"ל כיון דלא ירויח לא זה ולא זה בהחזרה או כשלא יחזיר א"י לומר מהדרנא.

סעי' ח"י בהג"ה הואיל והעכו"ם הי' יכול לסתמו מעשה בא לפני באחד שהי' ביתו וחנותו אצל מקום פנוי הסמוך לדרך הרבים ובא אחר וקנה המקום הזה משר העיר ורצה לבנות ולהאפיל על חלונות הראשון ובד"ג כל"ה ס"ו כתב ראובן שיש לו שער החצר למקום פנוי שאצל ר"ה ועובר דרך שם לר"ה ועתה קנה ישראל אחר המקום פנוי משר העיר ורוצה לבנות שם לסתום השער עיין בשו"ת חס"ל סכ"ז שפסק דאין לו רשות לבנות כלל אף לא להצר לו הדרך וכו' בנ"ד שקנה הקרקע מהשר וגם כתבה בטאבלאציא על שמו והערכאות נתנו לו רשות לבנות א"כ לא גרע מישראל הבא מכח עכו"ם שיכול לסתום חלון של חברו אף שהחזיק בה כמה שנים כמבואר ברמ"א סימן קנ"ד סח"י עכ"ל הד"ג ולפע"ד יפה דן החס"ל כיון דמקום פנוי לא הי' של איש מיוחד אלא פנוי ועומד אצל ר"ה הוי כהפקר וכמ"ש בסמ"ע סימן רס"ח סק"ד וא"כ הראשון פתח חלונות על מקום ההפקר והחזיק וכמבואר בסימן זה סי"ד דר"ה הפקר הוא והראשון שפתח כזוכה מן ההפקר ועיין לקמן סל"א בסמ"ע דאם פתח חלון לר"ה קודם שהי' חברו מוחזק בחצר שכנגדו יכול למנעו מלהגבי' כותלו ולהאפיל עליו וכן מבואר בהג"ה כאן דאם ספק אם החלונות היו קודמין והחזיק בשל הפקר על הלוקח הבא לסתום להביא ראי' הרי דבזה לא אמרינן דהבא מכח עכו"ם יכול לסתום ולקמן סימן קנ"ה סי"ד מבואר דקונה מן המלך קרקע שוה לקונה מהפקר דזוכה הראשון ד"א הסמוך לבניינו לענין דושא שאין חברו שקנה מן המלך אח"כ רשאי לבנות בתוך ד"א עיי"ש הרי דלא אמרינן כיון דשני בא מכח המלך שמכר לו קרקע זה הסמוך לכותל הראשון דרשאי לסמוך אף דהמלך ודאי מי ימחה בידו אם רצה לסמוך מ"מ כיון דזכה ישראל ראשון בד"א שהיו סמוכין לכותלו שהיו פנויים עד עתה ועברו בו רבים דהי' מועיל לכותלו לדושא שוב אין רשאי השני הבא מכח עכו"ם להזיקו ועיין בחס"ל שם סוף התשובה דמשום דינא דמלכותא א"א לגזול זכותו של יחיד וכמו שהאריך בזה בשו"ת ב"א חחו"מ סנ"ג ועיין שבו"י ח"ב סימן קע"ו וע"כ פסקתי דצריך להרחיק ד"א שלא להאפיל וגם משום דושא דאף די"ל דהך דסימן קנ"ה סי"ד דוקא כשקנה ראשון ג"כ מהמלך מ"מ ה"נ אין רשות לשום אדם לבנות אצל ר"ה בלא רשות שר העיר וכיון שהרשהו לבנות הרי שיעבד לו הד"א לדושא ועוד דראשון לקח הבית מאחר והחזיקו כך כמה שנים א"כ טוענין ללוקח וכמ"ש הריצב"א והוא באס"ז פרק לא יחפור דף כ"ב ובהגמי"י הובא בקצו"ח סימן זה ובסימן קנ"ה.

והחזיק בשל הפקר לפמ"ש נתיבות לעיל סי"ד ה"נ אם נפל או נשרף הבית שבו החלון רשאי השני להקדים ולבנות כנגדו ואפילו לא בנה וראשון רוצה לבנות עם החלונות יכול בעל החצר לעכב עליו כיון דלא זכה הראשון באויר חצרו והשני זכה בהאויר ע"י חצרו.

סעי' י"ט עו"כ ואם פתח על חצרו של מומר כתב בשו"ת ד"ח ח"ב סימן י"ד כיון דא"י למחות דרשאי לפתוח דאינו רק גרמי וע"כ אין לו חזקה נגד בניו או הלוקח עיי"ש ונראה דוקא לענין דהבא מכח המומר יכול לבנות נגד החלון וא"צ להרחיק ד"א אבל א"א לכוף לבעל החלון לסתום דהא י"א בהג"ה ס"ס ט"ז דהיזק ראי' מיקרי היזק דממילא ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמו.

א"צ שמעון לסתמן צ"ע בישראל שלא הי' צריך לסתום רק חייב עצמו לסתום כשירצה שכנו ואח"כ מת המתחייב אם צריך היורש לסתום דהא מתחייב בדבר המצוי ובדבר שבידו ומת חייב היורש עיין כתיבות סימן ס' ס"ו סק"י ולבעל משובב נתיבות גם במתחייב בדשלב"ל והכא בידו לסתום מיד וביד שכנו לומר לו מיד שיסתום והך כשירצה הוי רק כקובע זמן פרעון או דלמא דבשלמא בחיוב ממון שייך טריפת לקוחות בשטר וביורש גם במע"פ אבל בסתימת חלון ל"ש טריפת לקוחות וכמ"ש הנתיבות וכדמוכח מהרשב"א כאן א"כ גם יורש פטור וגם זה צ"ע למה ל"ש טריפת לקוחות כיון דשיעבד נכסיו ויש בזה זכות שיווי ממון לשכנו וחיוב ממון הוצאה ופחת דמי בית למתחייב.

סעי' כ' שמא העכו"ם סתמה הקשו ב"ח וסמ"ע וט"ז מלעיל סי"ב כתב בהג"ה דאם בעל החלון יאמר אני סתמותי וכו' דעל בעל החצר להביא ראי' ורציתי לומר דשא"ה דהחזיק ודאי קודם סתימה ולא הי' בעל החצר רשאי לסתום משא"כ כאן דנגד העכו"ם לא החזיק ויכול הי' לסתום וכשלקחה ישראל כבר יש ספק שמא העכו"ם סתמה ול"ל אוקים בחזקת מ"ק ומצאתי שכ"כ קצות ונתיבות אך ק"ל דאם לא החזיק נגד העכרס למה לא יוכל לסתום ישראל שני וגם אדרבה יעכב על ישראל ראשון מלפתוח שנית כיון דאין לו חזקה ואין לו זכות רק מכח דפתח בהיתר אין לשני לסתום והיינו כל זמן שעומד פתוח אבל בנסתם אף שישראל סתמה לפי שעה ולא מחל מ"מ כיון שאינו פתוח ואין לו חזקה יעכב עליו השני מלפתוח ואפי' את"ל כיון שסתם ישראל ראשון בעצמו ולא נתייאש מלפתחה הוי כפתוח עדיין מ"מ מה צ"ל שמא העכו"ם סתמה ונעשה חזקה הא אפילו סתמה העכו"ם בע"כ דישראל מ"מ לישראל ראשון ליכא חזקה ולא זכה באויר למה לא יוכל ישראל שני מלעכב עליו לפתוח וכ"ש לפמ"ש סמ"ע לעיל סי"ט ס"ק מ"ה היכא דפתוח על חצר עכו"ם יוכל ישראל הלוקח לכופו לסתום וש"ך נמי לעיל ס"ק כ"ח כתב דבסי"ח מיירי מפתח והחזיק כדין וכ"ה בהגר"א א"ו כמ"ש הסמ"ע דספק אי קדמה חלון של ישראל לחצר העכו"ם אבל במקום דעכו"ם רשאי לבנות נגד החלון וודאי קדם החצר אפילו ידוע דאח"כ סתמה ישראל מבפנים מ"מ כיון שלא החזיק אינו רשאי עכשיו לפתוח אף דלא פרץ הפצימין או שסתמה העכו"ם בע"כ דלא כנתיבות שהשמיט מ"ש הסמ"ע דמיירי בספק קדם החלון לחצר ומשמע מדבריו אף דעשה החלון אחר שהי' החצר ובמקום דרשאי העכו"ם לבנות נגדו מ"מ אי סתמה ישראל מבפנים לבד רשאי לפותחה על חצר ישראל הלוקח דנמשך אחר תחלה דברי הסמ"ע שבס"ק מ"ז ולע"ד עיקר רק כמ"ש הסמ"ע אח"כ או דמיירי במקום דגם עכו"ם אינו רשאי לסתום אחר שהחזיק הישראל בחלון והיינו לדעת הי"ח שבהג"ה דלעיל ס"ס ט"ז דהיזק ראי' מיקרי היזק דממלא ומאחר שעשה בהיתר על הניזק להרחיק עצמו לכן כאן אם לא סתם החלון אף דלא החזיק נגד עכו"ם מ"מ עשה בהיתר שוב גם נגד ישראל הלוקח א"צ לסתום וכמ"ש נתיבות בכוונת רמ"א שבתחלת סי"ט וכשסתם הישראל החלון אף דלא פרץ פצימיו ולא מחל מ"מ עתה סתום הוא ואינו רשאי לפותחה נגד הלוקח דזה הוי מעשה ולא ממילא אבל לדעת המחבר בס"ט ולדעה ראשונה שבהג"ה סט"ז ה"נ אף שלא נסתם כלל מ"מ במקום דרשאי עכו"ם לגנות כנגד החלון ולא החזיק בעל החלון אזי יכול הקונה מהעכו"ם לכוף את הישראל לסתום

ועוד אפילו ה"ל כל שבדעתו הי' לפותחה כיון שבידו לפותחה לאו המחוסר מעשה וכמבואר בזבחים דף ל"ד ע"ב ובתוס' בד"ה כל שבידו מ"מ הא הנ"י ס"פ חז"ה ס"ל כיון שסתמה אפילו לא פרץ פצימיו נמחל שיעבודו רק ריטב"א ומרדכי ס"ל כשלא פרץ פצימיו י"ל לא סתמהו רק לשעה להנאת ודעתי הי' לחזור ולפתוח רק כשפרץ פצימיו יש הוכחה שסילק שיעבודו שלא הי' בדעתו לפותחה עוד כמבואר בב"י סט"ו וא"כ כשלא פרץ פצימיו עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק אלא דיש לבעל החלון חמ"ק אך כאן דלית לו חמ"ק כ"ז שלא מכר העכו"ם דרשאי לבנות נגד החלון וכשמכר לישראל כבר נסתם ואולי נמחל השיעבוד מעיקרא וכמ"ש לעיל א"כ י"ל שמא כשסתם לא הי' אדעה לפתוח עוד וחשוב סתימה מעליא דכל שאין בדעתו לחזור ולפתוח אף דבידו הוי מחוסר מעשה כמ"ש תוס' בזבחים שם וא"כ כשחוזר עתה לפתוח ל"ל כיון שפתח בהיתר וההיזק בא ממילא על הניזק להרחיק א"ו מה דהוצרך כאן לומר דגילה דעתו או דלא הי' פתוח מעולם או דעכו"ם סתמה ולא אמר בל"ז שמא כשסתמה בעצמו ל"ה בדעתו לפותחה עוד משום דמיירי בספק קדם החלון לחצר או באתרא דעכו"ם נמי אינו רשאי לסתום וכיון שהחזיק זה בחלון לא נסתלק שיעבודו רק ע"י מחילה וכל שאין הוכחה שמחל אפילו הי' בלבו למחול הוי מחילה בלב ול"ה מחילה כמ"ש מהרי"ט הובא בקצו"ח לעיל סימן י"ב.

ולפ"ז מוכח מהגאון בחלון מוחזקת וסתמה בעל החלון בעצמו ולא פרץ פצימיו ואח"כ רוצה לפותחה ומודה דמעיקרא סתמה שישאר כן לעולם ל"ה מחילה דאלת"ה כמו שאינו נאמן כאן דלאו העכו"ם סתמה או שלא הי' סתום מתחלה כן יאמר הגאון דשמא סתמה אדעת שישאר כן.

העולה ממ"ש ללשון ראשון אם פתח חלון על חצר עכו"ם ואח"כ סתמה אף שלא פרץ פצימיו ואמר בפני עדים שדעתו לחזור ולפותחה אח"ז מ"מ אם קדם ישראל וקנה החצר מעכו"ם זה אינו רשאי עוד לפותחה אפילו לדיעה אחרונה שברמ"א סט"ז וללשון שני שכתבתי אם גילה דעתו לפני עדים בשעת סתימה שאינו סותם רק לפי שעה ודעתו לחזור ולפותחה עוד אזי ל"ח דיחוי כיון שבדעתו ובידו לפותחה ואינו כמחוסר מעשה וכיון שמעיקרא פתח בהיתר שוב הוי ההיזק דממילא ועל הניזק להרחיק עצמו אבל כשלא גילה בדעתו לפני עדים לא מהימן שבדעתו הי' לפותחה עוד ואף דתוס' שם כתבו דאם אין מצוה לבטל הדחוי ל"ח בידו היינו בדבר שאין לו הנאה זולת המצוה ודאי לא יעשנו ובחלון מוחזקת אפילו מודה שסתמה אדעת שישאר כן לעולם רק חוזר בו עתה רשאי לפותחה ובב"י סט"ו כתב דמרדכי כתב בפ"ק דב"ב אם סתם ראובן פתחו וחלונו ובא שמעון לבנות לפני פתחו וחלונו יכול לעכב עליו שיכול לומר לו הי' בדעתי לחזור ולפתוח לאו דצ"ל כן רק משום די"ל כן א"כ אין הוכחה דמחל והוי מחילה בלב ובמרדכי לא כתב הי' בדעתי רק שיכול לומר דדעתו לחזור ולפותחה וא"ש טפי דצ"ל שבדעתו מעתה לחזור ולפותחה דאל"כ למה יעכב מלבנות כנגדו ובשו"ת רשב"א ח"ג סימן קס"א כתב כל שלא פרץ פצימיו הרי הן כפתוחות שהפצימין מעידין על שיור זכות הפתיחה לאו למימרא דאם מודה שלא נתכוין לשייר לו הזכות כבר מחל דא"כ מה עדות יש מדלא סתר הפצימין הא לא עשה מעשה בזה ואפילו דעתו שלא לפתוח עוד למה לו הטרחא והוצאות לסתור הפצימין אם הסתימה עולה יפה גם עם הפצימין ואם עדות ברור הוא איך ס"ל לנ"י להיפך אלא כונת רשב"א כיון שלא סתר פצימיו ליכא הוכחה שמחל והוי מחילה בלב והוי שיור ממילא והיינו שלא כתב דמעידין ששייר זכות הפתיחה רק מעידין על שיור.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה