ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
הלכות נזקי שכנים סימן קנג
סעי' ח' כופין עמ"ס עיין שעמ"ש שהקשה מהא דלקמן סימן קע"ד ס"א בהג"ה די"א דצריך להעלות בדמים והנה הרא"ש בלא"ה ס"ל בתשובה סימן צ"ז גם בהך דסימן קע"ד דא"צ ליתן דמים וא"כ אפשר גם בפסקיו אף דבהך דסימן קע"ד לא הכריע והביא דעת ר"ת באחרונה מ"מ כאן י"ל אזיל בסברתו שבתשובה אך על הרב קשה דכאן סתם ובסימן קע"ד הביא שני דעות אבל גם בסימן שס"ג ס"ו סתם דל"ש בין יש לו טענת עילוי דמים א"ל רק בין אם הי' יכול ליהנות אם הי' רוצה עיי"ש ומפרט דהכא בלא"ה יש פלוגתא בש"ס אי יש לזה חזקה שלא יוכל לשנות מרוח לרוח או לקצר רק פסקינן כן משום דהלכה כדברי המיקל כמ"ש הרא"ש וע"כ כשאין לבעל הצינור טענה רק משום עילוי דמים סתם רמ"א דיכול בעל החצר לשנות דהוי ס"ס ספק שמא אין לו חזקה כלל לענין זה ואת"ל יש לו חזקה שמא כשאין לו רק טענה דעלוי דמים הלכה דכופין עמ"ס ואף דדעת כ"פ דס"ס ל"מ להוציא ממון מ"מ בקרקע דל"ש תפיסה וספק אחד על החזקה מעיקרא י"ל דמהני ועוד כיון דבגוף המקום ודאי כופין עמ"ס רק יש לו טענת דמים שיעלה לו וכיון דיש ספק בעיקר החזקה הוי בעל החצר נתבע וקולא לנתבע וכמו בהך דפרק לא יחפור דף כיד ע"ב בספק אילן קדם ובפרק המקבל דף ק"י ע"ב ואפשר ליישב בזה גם דעת הרא"ש כיון דאיכא מ"ד בש"ס דאין לו חזקה כלל לענין שלא יוכל בעל החצר לשנותו מרוח לרוח או לקצרו י"ל גם מאן דאמר דיש לו חזקה הוא רק משום דבעל הצינור מוחזק ובאנו להוציא ממנו וע"כ היכא דאין לו טענה כלל על גוף המקום ויש בזה מדת סדום רק רוצה להעלות בדמים כ"ע מודו כיון דבא להוציא מבעל החצר דאין לו חזקה וכבר כתב הרא"ש בתשובה ריש כלל צ"ח אף דמסקינן כר"ת בהך דסימן קע"ד דצריך להעלות בדמים הבו דלא לוסיף עלה וא"כ הכא דעיקר חזקת בעל הצינור לענין זה שלא לשנותו מרוח לרוח או לקצרו רפויי מרפי ויש בזה פלוגתא אף דיש לו היזק א"כ כשאין לו רק טענת דמים ודאי הבו דלא לוסיף.
סעי' ט"ז ובחזקת סולם נתיבות חילק דבהרחקות שעושה הדבר בשלו רק שמזיק לחבירו במחילה סגי דהוי כאומר קרע כסותי והפטר ואני תמה אטו כשאומר קרע כסותי בכל יום וקרע פעם אחת ליתא בחזרה הא דברים בעלמא הן ועדיין לא נעשה וכן הוא לקמן סימן קצ"ז לענין משיכת ובסימן ר' לענין הגבהה דמשיכת והגבהת קצתו ל"מ רק לזה שמשך וגם לענין מחילה לקמן סימן רמ"א ס"ג המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו יכול לחזור בו קודם שיטול אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל הרי דגם לאחר שנטל דא"י לחזור הוא רק על מה שנטל וא"כ בסמיכת ניזקין דכל שעה נעשה היזק למה לא יוכל לחזור ואף את"ל דבעשיית חלון וכיוצא כיון דמזה נמשך היזק הוי ככבר נעשה כל הנזק ראי' דלהבא מ"מ למה בנפל הכותל שהחלון בו אין שכנגדו יכול למחות מלחדש החלון כדלקמן סימן קנ"ד ס"ט ובהרחקת זרעים ומחרישה וכיוצא דלקמן סימן קנ"ה דעושה בשלו ומזיק לחבירו בכל שנה היזק חדש למה לא יוכל לחזור דלא נעשה עדיין דבר הגורם ההיזק בשנה זאת ומ"מ לרמב"ם סגי בראה פ"א ושתק וע"כ לא מטעם זה הוא ומצאתי בקצו"ח ח סימן קנ"ה סל"ה קושיא זאת אך גם תירוצו אינו עולה יפה לפי מה שכתבתי עיי"ש ולכן לע"ד בין עושה בשלו וגורם היזק לחבירו בין עושה בשל חבירו הכל נקנה בתורת חזקה דאף דעושה בשלו כיון דבזה גורם היזק לחבירו הרי משתמש בקרקע חבירו ונהנה ממנו אלא כיון דאינו נותן לו גוף הקרקע קונה כשמחזיק בשעשה תשמיש זה פעם אחת וכמ"ש הטו"ז לקמן סימן קצ"ב ס"ז ובקצו"ח סימן זה בסעיף ט"ז ובסימן קפ"ט ס"א לענין סולם ונעיצת קורת ה"נ י"ל ה"ט כשעושה בשלו ומזיק לחבירו כיון דהנאתו מזיק לחבירו וחבירו יכול למחות הוי כשימוש בשל חבירו ומחלוקת הפוסקים אי סגי בראה ושתק בין עושה בשלו בין בשל חבירו רק כיון דמספ"ל אזי מי שבא למחות בחבירו חשוב מוציא ועליו הראי' וכיון דבד"מ סימן קנ"ה וסמ"ע כאן ובטו"ז סימן קנ"ה סל"ה כתבו דהמע"ה א"כ אם ראה שחבירו לא הרחיק הנזק ממנו ושתק תו א"י לחזור בו ולכופו להרחיק אבל אם הניזק גבר והרחיק בעצמו אין המזיק יכול לכופו להחזירו כמו בכל פלוגתא דרבוותא דמהני תפיסה אפילו בעדים ולאחר שנולד הספק וכן בסולם ונעיצת קורת וכיוצא א"י לכוף לבעל הסולם והקורה להוציאן אבל אם הוציאן בעצמו אין הדיין יכול לכופו להניח להחזירן ובחלון שפתח על חצר חבירו ושתק אם בעל החצר רוצה לבנות בחצרו ויסתום או יאפיל החלון אין בעל החלון יכול למחות בו כיון דבונה בשלו ואינו נוגע בשל בעל החלון הוי בעל החלון המוציא ועליו הראי' אך אם בעל החצר בא לכוף את בעל החלון לסתמו הוי בעל החצר המוציא וקולא לנתבע ובזה רמז הרמ"א לקמן סימן קנ"ד ס"ז לסימן קנ"ה סל"ה דראוי להורות דמיד שראה ושתק הוי מחילה היינו אם בא לחזור ולכוף את בעל החלון שיסתום.
וראי' עוד דעכצ"ל דרמ"א לקמן סימן קנ"ה שכתב דראוי להורות דסגי בראה ושתק לאו דהכריע כרמב"ם רק משום דהמע"ה דאל"ה וכי עדיף מאמר בפירוש ידור פלוני בבית זה רק שעה אחת במשמע כדלקמן סימן רי"ב ס"א בהג"ה ולקמן סימן קס"ג בסוף הסימן בהג"ה דקהל שפטרו אחד ממסין י"ל שלא פטרוהו רק לשנה וא"כ הרי הרמ"א דלקמן סימן קנ"ה סל"ה קאי גם על הרחקת זרעים ומחרישה וכיוצא ולמה לא יוכל לומר לא מחלתי רק אותו שנה ול"ל דדוקא כשפתח המוחל אמרינן דכונתו רק על שנה משא"כ כאן שפתח המקבל כיון שזרע או חרש ודאי כונתו לעשות כן לעולם ואידך דשתק נתרצה לדעתו דהא בתשובת רא"ש כלל וא"ו סימן י"ט כתב אע"ג דבע"מ שתשמשי את אבא קי"ל דכל ימיו משמע שא"ה דמגרשה ולצעורם מיכוין לכך דנין לשונו להחמיר והרי ל"ש להרא"ש בין פתח המוחל לבין פתח המקבל ועכצ"ל משום דטעם הדבר דרק שנה אחת משמע כיון דבא להוציא כמ"ש הרא"ש שם דכל הבא להוציא ידו עה"ת ומס נמי מחויב עם הקהל ליתן למלך וכשפטרוהו הקהל מתחייבים ליתן לו מתנה כמבואר שם ברא"ש ומפורש עוד שם סכ"ד וצ"ע שם סכ"א דכתב דהוי מחילה וע"כ ה"נ מה דשתק ומחל דנין קולא לנתבע בעל הזרעים ואמרינן דמחל לעולם.