ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קנב
וכן בן הבן שטוען שירשה מאבי אביו בתוס' פחז"ה דף מ"ז הקשו אמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש והל"ל דלמא אי הוי אביו קיים דהיינו בן הגזלן הוי טעין אנא הדר זבינתא מינך ותרצו דה"פ דאתי בטענתיה דאבא דאביה ואומר שאמר לי אביו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו דאם איתא הדר זבנה הוה אמר לו אנא זבינא א"נ לא טענינן ליורש כה"ג דמלתא דל"ש הוא כי היכא דאמרינן בהמוכר את הבית ל"ט ליהוי נאנסו משום דל"ש ע"כ והקשה בשעמ"ש כיון דהרב לא הכריע בסימן ק"ח דל"ט ליתמי נאנסו א"כ ליתא דין דהכא רק בגוני שתרצו תוס' בתחלה ולא ה"ל להרב לסתום.
ולע"ד נהי דלא הכריע היכא דבאנו להוציא מיתמי מה דתפיסו ואפילו לא ירשו רק קרקע מ"מ ב"ח מכאן ולהבא גובה והוי מוחזקים ממש לכן כמו דאין הולכין בממון אחר הרוב כן טוענין להו מלתא דל"ש משא"כ הכא דאנו דנין על הקרקע דאפשר מעיקרא לא ירשוה כלל ותפיסה ל"ש בקרקע רק שהוא בחזקתם והוי כחזקת מרא קמא מ"מ כמו דמגו להוציא לא אמרינן ומ"מ מהני מגו להוציא קרקע מחמ"ק ואפילו הוא ת"י הנתבע כמו שהוכיח קצו"ח סימן פ"ב ס"ב י"ג ה"נ מהני רוב ול"ט להו מלתא דל"ש ועמ"ש בסימן ק"ו ס"ב ולפמ"ש בקוה"ס ס"ו דאם חזמ"ק מסייע לרוב מוציאין מיד המוחזק ה"נ נהי דהקרקע מוחזק ביד היורש מ"מ למערער יש חמ"ק וכיון דלא שכיח שיקנה בן הגזלן מהבעלים טרם יוציא הגזלה בב"ד א"כ הוי רובא וחמ"ק למערער ואף דמזויף לעולם טענינן ה"ט דאל"כ ל"ש חיי כמ"ש תוס' ריש גיטין.
ומה שהקשה השעמ"ש על תירוץ א' שבתוס' כיון דבן הגזלן היה נאמן לומר בפני קנאה אבי ממך במגו דאני לקחתיה נטעון כן לבן בן הגזלן כמ"ש תוס' בפחז"ה דף למ"ד בד"ה לאו קמודית דהיכא דליכא עדים דהשדה של המערער אלא שהמחזיק מודה לו וטוען מפלוני קניתי' כיון שהמוכר הי' נאמן במגו דאינו שלך טוענין להלוקח שמא הי' המוכר טוען קניתי' ממך עיי"ש תוס' אלו הביא מהרי"ט ח"א סל"ט וחילק בין אין עדים להמערער דהוא שלו דלא חשוב עומד בחזקתו בזה טוענין ללוקח מה שתי' המוכר יכול לטעון במגו משא"כ כשיש עדים למערער שהוא שלו דבחזקתו עומד אף שהי' מגו להמוכר לומר קניתי' ממך כשהחזיק ג"ש ומתוך כך הי' נאמן לומר בפני קנה אביו הגזלן מהמערער מ"מ לא טענינן לבן בן הגזלן דמודה דאביו לא קנאה.
אך בזה לא יתורץ מת שהקשה השעמ"ש מהא דלעיל סימן קמ"ט סט"ו בהג"ה גבי לוקח מכותי דאין לו חזקה דישראל שני שקנה מישראל שקנה מהכותי כיון דטוענין ללוקח טוענין לישראל השני שמא ישראל ראשון ראה שטר אצל הכותי כיון דישראל ראשון הי' נאמן במגו דקניתי' ממך עיי"ש ונראה דשאני גזלן דהוחזק על שדה זו לעולם בחזקת מרא קיימא וכן באריס לכן אף דיורשו ה"ל מנו לא טענינן לבן היורש אם ליתא המגו גבי' כמ"ש מהרי"ט שם דלא טענינן ליורש מה שהי' מורישו נאמן מוכח מגו והמגו ליתא אצל היורש רק אם אינו בחזקת המערער עיי"ש ולכן בלוקח מהלוקח מהכותי דאפילו כשהוא ביד הכותי אינו בחזקת ודאי גזולה וכמ"ש הפנ"י בפרק לולב הגזול דף ל' דסתם עכו"ם דגזלי ארעתא ננהו אינן אלא מיעוטא דמיעוטא וא"כ נהי דלא תקנו חזקת ג"ש בבא מחמת נוי מ"מ אתרע טובא חמ"ק וטענה יפה הוא שראה שטר אצל הגוי דלא שדי אינש זוזי בכדי דהיום או מחר יבא בעל השדה ויוציאו ממנו בד"ת לכן טוענין ללוקח שני דקרוב לודאי דלוקח ראשון הי' טוען כן וכן בהך דתוס' פחז"ה דף למ"ד כיון דהמוכר מכרו לו בחזקת שלו ודאי הי' טוען שקנהו מהמערער ועוד כיון דדר בו חד יומא לא חציף אינש למיחת לארעא דלאו דלי' למיכל פירותי' כדאיתא פחז"ה דף ל"ג ע"ב משא"כ בבן גזלן ואריס ספק עצום שמא לא הי' טוען שראה שאביו לקחה דאף דהבן החזיק ג"ש מזה אין הוכחה שראה שאביו לקחה בקנין וכיון דקרקע בחמ"ק ותפיסה ל"ש בקרקע לא טענינן לבא מכחו רק טענה שיש הוכחה עלי' כגון אם אפשר הי' מורישו טוען בעצמי קניתי' דלזה יש הוכחה מכח ג"ש שהחזיק בשופי.
ועיין ברא"ש פרק שני דייני דף ק"ט ע"ב דכתב דטענינן ליתמי שמא הי' אביהן טוען חזרתי ולקחתי דהי' מהימן במגו דמזויף אף דליתמי ל"ט מזויף ושם אין היתומים מוחזקים וגם חמ"ק אין להם כיון דהסימן מוכיח דודאי מכר לשכנגדו רק באנו לטעון שמא חזר ולקח וצ"ל משום דאין ראי' לשכנגדו דהי' שלו כלל רק מחמת דזה עשאו סימן לאחר וכיון שי"ל מזויף ל"ח בחזקת המוריש כלל כמ"ש מהרי"ט כשיש מגו דל"ה שלך מעולם דס"ל לתוס' דכה"ג טענינן ללוקח ויתמי אף דאצלם ליכא מגו ופליגי בזה עם רשב"ם ורמב"ם דס"ל אפילו מגו דלא הי' שלך מעולם ל"ט ללוקח ויתמי אם אצלם ליכא המגו אף דהמוכר והמוריש הי' לו המגו וכן מבואר ברא"ש בפחז"ה ס"ז דהיכא דללוקח ליכא מגו ל"ט לו טענה שהי' מוכר נאמן במגו ודברי רא"ש לענ"ד סתרי להדדי וכמ"ש לעיל סימן קמ"ז ואפשר ליישב קצת דטענת נאנסו או מזויף הוא דבר שאפשר להיות רק ליתמי ל"ט משום דלא שכיח לכן כיון שיש טענת החזרתי או חזרתי ולקחתי דהי' מהימן המוריש במגו אף דהשתא גבי יתמי הוי רק ספק אי הי' טוען המוריש מ"מ ל"ח ספק מוציא מידי ודאי דיש לצרף המועט מטענת מזויף ונאנסו לספק שמא הי' טוען חזרתי ולקחתי או החזרתי ובצירוף הוי טענה דשכיח טובא משא"כ בהך דחז"ה דליכא ספק ללוקח אם הי' של המערער ולא נשאר רק טענת מכירה שהי' נאמן המוכר לומר המערער מכרה לי במגו דל"ה שלך וכיון דאצל לוקח ליכא מגו ל"ט לו להוציא מחמ"ק ויותר נראה כיון שאין כת"י יוצא ממ"א י"ל על תנאי מכרתי ולא נתקיים התנאי דלא עדיף משטר חוב גמור דכשי"ל מזויף י"ל ע"ת כדלעיל סימן פ"ב והרמ"ה בטור סימן קמ"ז ס"ל דאפילו כת"י יוצא ממ"א י"ל חזרתי ולקחתי במגו דעל תנאי וא"כ נהי דרא"ש ס"ל בכת"י יוצא ממ"א א"נ מ"מ באין כת"י לא יחלוק ומה דנקט הש"ס חזרתי ולקחתי חד טענתא נקט וה"ה תנאי ואדרבה רבותא קמ"ל דתנאי טענה טובה יותר מדס"ל להרמ"ה דנאמן במגו דתנאי ועוד חזרתי ולקחתי הוא להוציא מחמדק ויש ריעותא דאין לו שטר וכדלעיל בש"ך סימן ק"ם סק"ה וא"כ הרא"ש נמי ל"ד חזרתי ולקחתי נקט דה"ה תנאי וגם בחזרתי ולקחתי נכלל כשלא הי' צריך קנין חדש רק נשאר שלו מעיקרא כגון לקח כסף באתרא דכתבי שטרא או התנו לכתוב שטר וחזר ולקחו שהחזיר לו מעותיו תדע דאל"כ איך מייתי רא"ש ראי' מדטענינן ליהמי החזרתי דשם מוחזקים אין להוציא מהם דשמא הי' אביהם טוען כן משא"כ בחזרתי ולקחתי דכבר קנה אידך ויתומים באים להוציא בטענת שמא חזר ולקח ועכצ"ל דה"נ יוכל לטעון שנתבטל המכירה למפרע ונשאר בחמ"ק וע"כ ל"ק ממ"ש בפחז"ה דשם ודאי באנו להוציא מחמ"ק אך לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י לעיל סימן כ"ט מחודש י"ג באחד שמכר כרם לחברו ותרי אומרים ז שמכר ע"ס אם יחזיר המעות לז"פ יבטל המכר ותרי אומרים שלא הי' תנאי דכיון דודאי מכר וכדין ירד והחזיק בכרם העמד בחזקת זה שמוחזק עכשיו ואין אומרים בכה"ג אוקי בחמ"ק וכ"כ הריטב"א הובא בב"י סימן מ"ו מחודש ל"ז שהיו עדים חתומים על שטר מכירה שמכר לו חזקת חלון בחצרו ולא הוזכר שום תנאי וחתמו ג"כ על שטר אחר שתנאי הי' שאם ירצה אח"כ לסתמו הרשות בידו ולא נודע איזה נחתם תחלה ופסק כיון דהמכירה ודאי והתנאי ספק הרוצה לסתום עליו הראי' עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דהודה דהקרקע של חברו וספק אי הוה תנאי חשיבי היתומים של מערער מוציאין ועליהם הראי' אלא דאין מזה סתירה על הרא"ש דאפשר לא ס"ל כן אבל לרשב"א וריטב"א ליתא למ"ש הרא"ש לכן שפיר השמיטו רמ"א לעיל סימן קמ"ז.