ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קמו
סעי' ג' לא הגדנו לשום אדם אפ"ה הוי מחאה ובשעמ"ש האריך כיון דמחזיק לא שמע מהמחאה ליכא ריעותא מה שלא נזהר בשטרו א"כ הל"ל לא חציף אינש למיכל פרי דלאו דלי' כדאמרינן בפחז"ה דף ל"ג ע"ב וכבר עמדו על מדוכה זו בחת"ס חחו"מ סימן צ"ח הובא בפ"ת ותירץ החת"ס דוחק דא"כ בהא דפריך בב"ב שם ארעא נמי ומשני ארעא אמרינן לו אחוי שטרך לא הל"ל רק כיון דמוחה לפנינו תוך ג"ש טענתו טובה כטענת המחזיק זולת טעם דאחוי שטרך דהא מה"ט גם לאחר ג"ש ולא שמע המחאה דליכא ריעותא דאחוי שטרך סמכינן אטענת מערער כיון דעכ"פ תוך ג"ש מיחה ליכא ריעותא גם בטענתו לכן נלע"ד אף דאמרינן טפי משלש שנין לא מזדהר בשטרי' מ"מ ריעותא קצת הוי דה"ל ליזהר בשטרי' שלא יצטרך לעדי חזקה וכדפריך שם ודלמא עצה טובה קמ"ל לס"ד דפחות מג"ש נמי הוי חזקה ופירשב"ם סוף דף כ"ח ע"ב ז"ל לעולם חזקה הוי בשנה אחת ועצה טובה קמ"ל שיהא שטרו בידו מוכן לראי' ולא יזקק לעדים כשיעוררו עליו עכ"ל וכיון דעצה טובה הוא ודאי יש ריעותא כשאין שטר בידו אף לאחר שהחזיק כדינו תדע דהא בהא דאמר ארעא א"ל אחוי שטרך טוען שהחזיק ג"ש רק לא מצא עדים על שנה שלישית א"כ אין ריעותא כלל במה שאין לו השטר דהא צוות החזקתי שלש שנים לכן תו לא נזהרתי בשטרי וליהמן משום דלא חציף למיכל פרי דלאו דלי' וע"כ דלא פלט מריעותא קצת רק היכא דהחזיק בשופי ג"ש וזה לא מחה אנן סהדי מדלא מחה ג"ש דמכר השדה ואין די בריעותא דאחוי שטרך לדחות חזקה ברורה דג"ש כיון דיש אמתלא דתו לא נזהר בשטרו אבל אם באמת מיחה וליכא רק טעם דלא חציף למיכל פרי דלאו דלי' סגי לן הריעותא קצת לקלקל הוכחה דלא חציף לבד דהרבה חציפי יש והרבה נזהרין בשטרן גם לאחר ג"ש כאשר עינינו רואות והוי קצת כעין הרי מיעוטא דמקלקל לרובא דהא מרובא דלא חציפי יש עדיין עכ"פ מועט דנזהרין בשטרן ותצטרך לומר דזה מאינשי דלא חציפי ולא נזהרין דהוי רוב לפמ"ש ר"ן בפא"ט לחד תירוצא אהא דפריך ודילמא דעוף טמא אך לא"נ הרי מיעוטא כמחצה ע"מ וכ"כ בחידושי ר"ן בב"מ דכ"ג ובאס"ז שם עוי"ל אף דמה דאבד שטרו ל"ח ריעותא אחר ג"ש מ"מ אינו מוכרח שיאבד וי"ל כשעת מציאתו כמו שאין לו עתה שטר ודאי לית לו ולא נתחדש דבר כמ"ש רשב"א שבב"י לקמן סימן ר"נ סמ"ד דאם טוענים יורשים שמא לאחר המתנה לקח מטלטלין הנמצאים עתה ברשותו עליהם להביא ראי' דכל שטען חדש עליו הראי' עיי"ש דמהני אפילו להוציא מידם וא"כ כאן דתברא דלא חציף ל"מ רק להחזיק ולא להוציא א"כ י"ל אחוי שטרך דעליו הראי' שנתחדש שהי' לו שטר ועתה אין לו משא"כ כשלא מיחה ג"ש הק"ח הוא או דאנן סהדי מדשתק ג"ש ולהיפך ל"ל אנן סהדי מדלא נזהר בשטרו ודאי לא קנה או דאפסיד אנפשו כיון דאחר ג"ש לא מזדהר אך ברשב"א שבאס"ז לא משמע כן.
סעי' ד' בסתר בסעמ"ש כתב די"ל כונת הרשב"א דלא מהימנין שהקרקע ניתן לו אבל אם עתה אגלאי למפרע כגון ע"י כת"י מקוים שניתן לו במתנה מכבר מהני מחאתו אף דלא נודע למחזיק כמ"ש הרשב"א בהקדישה בלא שטר דנתבטלה החזקה עיי"ש ובעצמו כתב די"ל שאני הכא שהי' לו לברר מתנתו כדי שנדע מהמחאתו ולע"ד מוכח בתשובת רשב"א כהרמ"א מדכתב שם בח"ג סימן קצ"ה מתנה זו לא נודעה ותם עצמם מודים ששטר המתנה נעלם ואיננו אלא שהוא מודה בו ומ"מ זה לא נודע עכ"ל והא כיון שאין להם השטר מה זה שאמר שהם עצמם מודים בע"כ ידענו כיון שאיננו א"ו ר"ל אפילו נאמינם שכבר ניתן להם הקרקע מ"מ בעצמם מודים שנעלם השטר ולא נודע בשעה שמיחו לכן ל"מ מחאתם.
סעי' ה' בפני עדים וכתב הש"ך זה שלא בפני זה מצטרפין והשעמ"ש תמה כיון דמחאה בפני ג"א אף דאמת הוא ל"ה מחאה א"כ נימא שמא אחד משקר ול"ד למנה אחר מנה דמצטרפין דעכ"פ אחד מהן אומר אמת וחייב מנה לכן הניח בצ"ע וכבר עמד בכה"ג קצו"ח בסימן למ"ד ותירץ עפ"י דברי רמב"ן דע"א לא חשיד ג"כ לשקר רק גזה"כ לכן ע"י צירוף כשר ועיין בשרה רשב"א ח"ג ס"ב ולפמ"ש לעיל סימן נ"א מהנו"ב שהביא מרש"י בסוטה דהיכא דרגל"ד גם ע"א נאמן בממון י"ל ה"נ כיון דודאי מחה רק הספק אי גמר המחאה כדינו מהימן עד השני דגם לפניו מחה דרגל"ד כיון שהתחיל למחות בכדי לא עביד כמו בסוטה כיון דנסתרה רגל"ד דגמרה מחשבתה ונטמאה לפיכך מהימן ע"א ה"נ ואף די"ל דמערים למחות רק בפני ע"א כדי שלא יזהר זה בשטרו הא בסוטה נמי י"ל דעינה נתנה באמר ומערמת מ"מ חשבינן לרגל"ד ומהימן ע"א ובשו"ת רשב"א אלף מ"ג ז"ל אין ע"א עד במחאה ולא כלום הוא דהא קי"ל דמחאה שלא בפניו הוי מחאה ולכך גלויי מלתא כגלויי מלתא דסהדותא בעינן אבל בפני אחד ליכא קלא ולא אגלויי מלתא כלל ולא מזדהר אידך בשטרא ואפילו מחאה בפני שלשת זה שלא בפני זה לא כלום הוא וב"י הביאו בקיצור ולא כתב בביאור דמיירי שלא בפניו גם כתב דנ"י כתב דהרא"ה חולק ובנ"י שם לא כתב רק דהרא"ה ס"ל דמצטרפין ואפשר דמיירי בפני המחזיק דא"צ לקלא ולשון הרשב"א דהא קי"ל דמחאה שלא בפניו הוי מחאה משמע קצת כיון דשלא בפניו ל"מ ודאי לא חלקו חכז"ל וגם בפניו לא מצטרפי דאלת"ה הל"ל ע"א במחאה שלא בפניו לאו כלום וגם לשון לאו כלום לא יתכן זולת אם גם בפניו לא מצטרפי לכן קיצר הב"י דבריו וכתב דהרא"ה חולק אך במחז"ה דף ל"ט ע"ב גבי פלוגתא אי מחאה בג' מבואר בפירשב"ם ואס"ז דגם אי שלא בפניו צריך גלויי מלתא ובפני שלשה כשמיחה בפניו א"צ ועכ"פ י"ל דרא"ה ל"פ על הרשב"א שלא בפניו דכשמוחה בזה שלא בפני זה ליכא קלא ע"י צירוף וכ"כ ב"י לעיל סימן נ"א ס"ב דשני עדי מסירה או החתימה לא מצטרפי לטרוף ממשעבדי אעפ"י שהכל על הלואה אחת דכיון שאין על כל שטר אלא ע"א לית לי' קלא וכן איפסק בש"ע שם.
סעי' ט' אין מוציאין מידו עד שיביא זה המערער ז"ל נתיבות לכאורה קשה מסי' קל"ט בז"א של אבותי וז"א של אבותי ובא אחר וחטפה חייב להשיב להם אף שאין עדים לשום אחד ומ"ש מהכא דא"צ להחזיר עד שיביא עדים ונראה דשא"ה שכבר הגיע ליד המחזיק ולכך אף שבא אחד ואמר שלי הוא מ"מ הדין נותן בזה דיהא מוכח כמו בכל אבדות שכהשגיע ליד אדם דאין מחזירין בלא עדים וסימנים אבל ודאי כשעדיין לא הגיע האבדה ליד אדם ובא שום אדם ואמר שהן שלו ורוצה ליקחנה אין הב"ד מוחין בידו דבו"ש ברי עדיף כל שאין לכשנגדו חזקת ממון דדוקא כשהוא מכבר בחזקת אדם המוצאו שתופסו בחזקת מי שהן שלו צריך דוקא להביא עדים כשרוצה ליקח מיד המחזיק מש"ה בסי' קל"ט שהיו מחולקים קודם שהגיע ליד אדם הוא בחזקתן ולא בחזקת שאר ב"א שכולן טוענין שמא והן ברי משא"כ אם כבר בא הקרקע ליד אדם עכ"ל ולע"ד בקרקע לא שייך בא ליד אדם רק אם אפשר לומר שהוא שלו ע"י חזקת ג"ש אבל זה שאין לו טענה עלי' ודאי אינה שלו אין לו שייכות יותר משאר אדם כיון דאין תפיסה בקרקע גם מ"ש דל"מ בו"ש באבדה משום דחשיב מוציא מחזקת ממון דהמוצאו תופסו בשביל מי שהן שלו ל"נ דהא כתבו תוס' בספ"ב דכתובות דלהחזיר לו אבדה אזלינן בתר רוב אף דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב משום דל"ח מוציא מחזקתו וכן כתבו בחולין דף צ"ו לכן העיקר כמ"ש לעיל סי' קל"ט דלא תלינן בלא שכיח שיאבד אדם או שיעזוב שלו ולא יהא מצוי אצלו הוא או ב"כ רק באבידה דע"כ נאבד וא"כ ה"נ דזה אכל ג"ש באין מוחה כך י"ל של אחר הוא כמו של מערער זה והנה בחידושי רמב"ן פחז"ה הובא בשעמ"ש לעיל סי' קל"ט מבואר בהשלישו ביד שליש ואחד טוען ברי ושני שמא בו"ש ברי עדיף והשליש ודאי תופס בשביל המפקיד בידו ומ"מ בו"ש ברי עדיף ולכאורה האי דינא דהכא דלא כרמב"ן ושעמ"ש שם ר"ל דכאן הוי כמוחזק מחמת שירד בה ברשות ול"נ כיון דודאי לא קנה אותו ל"ל חמ"ק ותפיסה ל"ש בקרקע ל"ח כמוחזק ונראה דבשלמא בשלישות דליכא ספק רק אם של זה הטוען ברי או של שכנגדו הטוען שמא בו"ש ברי עדיף דהא עומד לפנינו וטוען שמא משא"כ כאן הספק שמא של אחר הוא וכשיבא יטעון ברי וכמ"ש הרא"ש ריש פרק ב' דכתובות דחשבינן טענת היורשים ברי דטענינן להו מה דמצי אביהן לטעון וכן קי"ל בלקוחות ובנפרע שלא בפניו לעיל סי' ק"ו דצריך לישבע שלא נפרע אף דכשהלוה אומר א"י אם פרעתיך חייב לשלם בלא שבועת המלוה אלא הכל חשבינן כטענת ברי ומתורץ קושית פנ"י בפ"ק דכתובות דף י"ב באבדה למה צריך קרא דמהדרינן בסימנין והלא אף בטב"ע לבד נחזיר דהמוצא טוען שמא ולית לו חזקת ממון ולפמ"ש א"ש ומה שתירץ הפנ"י דאזלינן בתר הרוב דמרובא דעלמא נפל לכאורה ל"ש כאן דבשלמא במטלטלין אמרינן כל דפריש מרובא פריש משא"כ בקרקע.
ויש להקשות מלקמן סי' רנ"ג סכ"ט בהג"ה דאפילו יש טובי' אחר שראוי להסתפק בו אין ממתינין לו וכתב הסמ"ע שם דמרתת שמא יבא אחר ויברר וכן איתא לעיל סי' קל"ז ס"ב דאין מונעין אותו משום דמרתת כמ"ש בנ"י פחז"ה ולמה צריך כאן ראי' שהוא שלו וצ"ל דכאן לא מרתת כיון שהחזיק האחר ואין מכלים ופוצה מה וא"כ י"ל דמה"ט בסי' קל"ט א"צ בירור דמרתת כיון שעדיין לא נהנה בו אדם אפשר כשיבא ליהנות בו יבא בעליו וימחה ובאבדה צריך סימן דלא מרתת דאם אחר יברר שזה שלו יוכל לומר שגם הוא כזה אבד ובספק הניח דאם נטל לא יחזיר בלא סימן דשמא יבא אחר ויביא עדים שהניחו כמו שפרש"י בהמפקיד דף ל"ז ע"ב הובא בשעמ"ש לעיל סי' קל"ט ולא סמכינן אטעם דמרתת צ"ל משום דבאיסורא בא לידו צריך לעשות השבה ברורה וטעם דמרתת אינו ראי' ברורה ועמ"ש בסי' ר"פ.
סעי' י"ד אבל אם מתחלה עש"ך דהעלה דא"י לטעון עתה מה שלא טען תחלה דהוי מגו למפרע רק כשטען תחלה מפלוני קניתי' דזבנה ממך יכול עתה לפרש דבריו שכוונתו דזבנה ממך קמי דידי ויש לעיין אם רק טוען דמוכר דר בו חד יומא דאי הוה טעין תחלה כן היה נאמן במגו כמו שהעלה הש"ך ס"ק י"א אם נאמינו עתה במגו דאי בעי אמר זבנה ממך בפני ולפמ"ש הגד"ת בשי"ד ח"א ד"ו דלא אמרינן מגו דמגו כנודע עכ"ל ה"נ כיון דא"י לטעון עכשיו קמי דידי דר בו כיון דלא טען מתחלה מזה כלל רק דנהימני' במגו דטעין עתה דזבנה מינך בפני והיה נאמן במגו דאני זבנתי' ממך א"כ הוי מגו דמגו אך באס"ז בפרק חז"ה דף מ"א ע"ב הביא מעליות ר"י ז"ל וקשה לדברי ר"י ז"ל שאומר שאם טען מתחלה קמי דידי דר בי' חד יומא מהימן השתא נמי אעפ"י שלא טען כן מתחלה נהימני' מגו דאי בעי טעין עדיין קמי דידי זבנה ומתחלה כשאמרתי מפלניא זבינתה דזבנה מינך משום דקמי דידי זבנה מנך דכי היכא דאמרינן חד מגו אמרינן תרי מגו שהיה מפרש דבריו הראשונים דקמי דידיה זבנה ומתחלה היה נאמן במגו דאי בעי טעין מכך זבנתי' עכ"ל ובהש"ס שם דאמרי לו אייתי סהדי דדר בו אין ראי' דמיירי דטעין מתחלה מפלוני זבנתי' דאמר לי דזבנה מינך וכמ"ש הרא"ש והש"ך כאן סק"י ולפמ"ש הש"ך בסק"ו דב"ד מחויבין לפרש כונתו דקמי דידי' זבנה הוי הפה שאסר הוא שהתיר ולא יגרע בהודאתו כלום ואף דנידון הגד"ת שם בשער י"ד ח"א ד"ו מיירי נמי במגו דהפה שאסר מ"מ מ"ש דלא אמרינן מגו דמגו כנודע דזה מורה שנודע מפוסקים שלפניו י"ל דלא אמרו בהפה שאסר רק בסתם מגו והגד"ת דלא חילק לכן הקשה מה שהקשה.
סעי' ט"ז לא טענינן בהה"מ כתב דמעשה הנזכר בגמרא כך היה שהמחזיק טען כן אבל ודאי א"ל טען רגל"ד ואין טוענין לו ותומים ס"ק ח"י הקשה הא בעובדא דסעיף שאח"ז טען ג"כ בגמרא השני כוח ולא נזכר ברמב"ם וברמ"א דצריך שיטעון בעצמו ונלע"ד דבעובדא שבסעיף שאחר זה אמר רבא דינא קאמר ובעובדא שבסעיף זה לא אמר רבא רק עביד אינש דזבין דיני' ול"ק דינא קאמר גם יל"ד דאמר הבע"ד השני כוח לי והא מדבר עם השני והל"ל את כוח לי אלא דא"צ לטעון בעצמו ושייך לדיין טענה זאת ובע"ד זה גילה הדין לכן אמר רבא דינא קאמר ובעובדא דסעיף זה דצריך לטעון בעצמו לכן לא אמר רבא דינא קאמר.
סעי' י"ז שנתייעץ בתשובת ראנ"ח כתב דאם סרסר המערער ביניהם איבד זכותו אבל אם המערער כופר שלאו היה סרסור אין המחזיק נאמן במגו דאי בעי אמר מינך זבינתי' והרי החזיק ג"ש והמבי"ט ס"ל דמהני מגו הובאו בשעמ"ש ולע"ד זה תליא במחלוקת הפוסקים דלעיל סי"ד בש"ך ס"ק י"א דלפמ"ש רמב"ן וסייעתי' דלא מהימן המחזיק דדר המוכר חד יומא במגו דממך קניתי' משום דהא דדר חד יומא אינו בירור דמוכר קנאו רק רגל"ד ה"נ אף דמערער סרסר אפשר משום דשני נוח לו רק יש רגלים לדבר דסרסור מכרו להמוכר וא"כ צריך שיהיו עדים על הרגלים לא מגו לבד ואף דהש"ך דחה שם דברי רמב"ן דאמאי לא יהא נאמן במגו לע"ד לאו דחי' תיא דמגו אינו בירור גמור דחזינין מגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ומגו להוציא לא אמרינן והך דרגלים לדבר משום דדר בו חד יומא דקנהו ג"כ אינו בירור גמור א"כ יש שני צדדי ספק שמא משקר בהא דטוען דמוכר דר בו ואת"ל דדר מ"מ שמא לא קנהו תו ל"ה רגל"ד וכן בסרסר לו המערער ועוד נלע"ד בשסרסר בינו לבין עצמו י"ל לא חשש דסמך שיוכל לכפור כל הסרסרות וב"ד יאמינו לו דשלו הוא ולא מכר להמוכר למחזיק משום מגו דלא סרסר כלל ול"ד לחתם בעד כיון שא"י לכפור חתימתו מעשה כזה לא עביד ובתוס' פרק שני דייני דף ק"ט ע"א בד"ה אדמון כתבו אף דבאמת טענת שני נוח לו הוי טענה מעליא במקום אחר הכא ל"ה לו לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דשני עכ"ל וא"כ כשיכול לכפור לא נראה הודאה וכמבואר לעיל סמן פ"א סי"א עיי"ש בש"ך סס"ק כ"ד ובס"י שם בש"ך ס"ק כ"ב וסמן קכ"ו סי"ג ואף דבעשאה סימן לאחר כתבו תוס' שם ע"ב ד"ה אם טוען דאפילו אין כת"י העד יוצא ממ"א חשוב הודאה שאני התם דל"ש טענה דשני נוח לי ולפיכך מודה אדמון משא"כ בחתם על מכירת שדה שלו בעד פליג אדמון די"ל השני נוח לי י"ל גם לחכמים דלא מהימן היינו כשאין לו מגו אבל במגו דלא חתמתי י"ל משום דהשני נוח חתמתי וסמכתי על המגו ומה"ט נאמן לטעון פרעתי על שטר שיש בו נאמנות במגו דמזויף וכמ"ש הסמ"ע בסמן מ"ו סק"ב ועיין לעיל סימן ע"ט ס"ד ותומים שם סק"ו ונתיבות סק"ג ואפשר גם ראנ"ח ומבי"ט לא אמרו אף בסרסר בלא עדים רק משום דעכשיו ליכא מגו למערער כיון דלמחזיק יש מגו כנגדו אבל כשיש לו עתה מגו י"ל משום השני נוח לי עשיתי וכן מוכח ברא"ש להקרבן נתנאל שם אות ל"ט אלא שכתב שם דגם כשי"ל מגו דמזויף לא י"ל שעשה משום השני נח לי דמגו דמזויף בזה ל"א דא"י להעיז נגד העד ולוקח ולא נראה דא"כ למה נאמן חזרתי ולקחתי במגו דמזויף דאף דמעיז גם עתה נגד חד הא במזויף יעיז נגד עד ומוכר ולוקח ועוד הא קי"ל מגו דהעזה לפטור ממון אמרינן גם אפשר לחתום שלא בפני עד השני ומ"ש הרא"ש דמתניתין ל"ל שהוא עתה ביד המערער היינו דעורר משמע שהוא ביד חבירו כפרש"י שם משא"כ בגמרא ערער כבר.
סעי' כ"א חד יומא כתב בתומים דא"נ במגו דאי בעי אמר לקחתי מהמוכר וגם קניתי מהמערער משום דעביד אינש דזבין דינא ויהא נאמן אף כשלא ידע שיש שטר למערער דהא לא יהא שום מורא משניהם משום דהו' מגו גרוע דלא שכיח דזבין דיני' עכ"ל וא"כ לפי מה שהעלה הש"ך בכללי מגו דאמרינן מגו דל"ש תקשי ומכ"ש כאן דמפורש בש"ס עביד אינש דזבין דיני' לכן נראה מזה הוכחה למ"ש מהרי"ט הבאתיו לעיל בכללי מגו דלא אמרינן מגו שהי' יכול לטעון טענה אחרת נוסף על הטענה שטוען עכשיו דאפשר אינו רוצה לשקר רק בטענה אחת לא בשתים ולעיל סט"ז הבאתי מהה"מ דאם לא טעין רגלים לדבר הרי להדיא דלאו משום דלא שכיח לא טענינן לו רק מדלא טעין רגל"ד דלא הי' כונתו להכי וכמ"ש התומים בס"ק י"ח.
סעי' כ"ד והמחזיק אומר של אבותי דמשמע ולא של אבותיך זהו מדברי תוס' פח"ה דף ל"א בד"ה מ"ל לשקר ז"ל תימא לרשב"א וכו' ומהימנינן לו שאבותיו דרו בו יום אחד במגו דאי בעי אמר מינך זבנתי ואומר ר"י דשל אבותיו משמע שהיתה מעולם של אבותיו עכ"ל והש"ך כאן ס"ק כ"ד כתב דאין דברי תוס' מוכרחים שכ"כ מכח תמיהת הרשב"א דאפילו הי' אומר של אבותי מעולם אין במשמע לשון זה ולא שלקחוה מאבותיך דיכול להיות דאבותיו דרו בו מעולם ובסוף לקחוה מאבותיו וא"כ הדרא קושית רשב"א לדוכתי' דנהי דהוכחש במה דאמר מעולם מ"מ בחד יומא לא הוכחש וא"כ הרי טען שאבותיו דרו בו חד יומא ונטעון לו שמא לקחוה אבותיו כמו שטוענין לכל יורש עכ"ל ולע"ד א"א לומר כן דהא כל ענין מגו הוא דודאי אמת טוען דאם הי' רוצה לשקר הי' אומר שקר טוב ממנו וא"כ הכא חזינין דמה שאמר של אבותי מעולם טען שקר דהוכחש מעדים הרי דבחר בשקר זה אף דהי' יכול לומר לקחתי ממך ואיך נאמינו עכשיו שדרו בו אבותיו יום אחד במגו דלקחתי ממך לומר ודאי אמת דדרו בו אבותיו דאלו רצה לשקר הי' אומר ממך לקחתי דהרי שיקר לפנינו שדרו בו אבותיו מעולם ורצה בשקר זה דוקא ואפשר ס"ל להש"ך בשלמא אם נאמינו דדרו בו אבותיו עכ"פ יום אחד י"ל לפיכך לא רצה לטעון לקחתי ממך דלא מיני' ולא מקצתו אמת וטען שהי' של אבותיו כיון דאמת הכי הוא ומה שהוסיף לומר מעולם לבד שקר הוא ואמר כן להפלגת הענין אבל אם איתא דלא הי' של אבותיו כלל ושיקר בכל הל"ל לקחתי ממך ועוי"ל דעת הש"ך דמה שאמר מעולם לא הי' מחויב לומר כיון דסגי ביום אחד לכן הוי בכלל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש ותלינן דאמר משום שהי' מדומה לו כן כמ"ש הש"ך בסימן עין ס"ב סק"ו לענין אם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני ומתורץ כאן קושיות נתיבות על הש"ך דהל"ל דהוחזק כפרן וא"כ ממילא גם המגו מהני דודאי אמת שהי' של אבותיו עכ"פ יום אחד דהא אי בעי טעין לקחתי מינך ומאי דחזינין דשיקר במה שאמר מעולם ג"כ לא בזדון שיקר רק כיון דאין צורך לומר מעולם אמר בדדמי אבל מה שמוכרח לטענתו דעכ"פ של אבותיו הי' דדרו בו יום אחד בחזקת שלהם זהו רמיא עליו ומידק דייק.
סעי' כ"ה וישבע היסת עשמ"ש מה שהקשה על הה"מ ועמ"ש לעיל סמן צ"ה אכן לפמ"ש הקצו"ח בסימן זה סי"ד דבפני זבנה והחזיק שני חזקה טענה טובה מעצמה וא"צ למגו אתיין דברי הה"מ כפשוטן ובנתיבות שם כתב דצריך דוקא למגו משום דאין המחזיק בא מכח טענת עצמו אין חזקתו מועלת לו דבעינן בחזקה שהמוחזק יבא בטענת עצמו ואז תועיל חזקתו עיי"ש אינו מובן כיון שטוען ברי בפני זבנה ואח"כ קניתיה ממנו מ"ל אם אפסקיה אחר או לא.