ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קמב
סעי' א' לפירות הורדתיו כתב שעמ"ש אם טען שעדיין לא פרע לו הפירות צריך המחזיק לשלם לו כיון שטוען שקנה הקרקע הודה שלא פרע לו עבור הפירות דכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וכיון שא"נ על הקרקע צריך לשלם הפירות וכדמוכח במחז"ה דף ל"ג ע"ב דקי"ל דבל היכא דלא אכיל שני חזקה הדרי נמי פרי אף דאלו טעין לפירות ירדתי נאמן השתא דטעין שלקחה הודה שלא קנה הפירות לבד וכן דעת רמב"ן שהקשה אהא דאמרינן דלאחר ג"ש א"נ לומר לפירות הורדתיו דמה קמ"ל דהא תנן חזקת ג"ש מהני וי"מ דס"ד דמיירי בלא טעין לפירות הורדתיו ולא דאיק דא"כ להימן במגו כשטוען גזלן הוא דאי בעי טעין לפירות הורדתיו ואם איתא דאף כשטוען לא מרע לי הפירות פטור מה מגו הא רוצה לתבוע גם הפירות וכמ"ש תוס' בב"מ דף ק"י ובפחז"ה דף ל"ה ע"ב בד"ה ואי דלי א"ו דאם טוען לפירות תורדתיו ולא פרע לי חייב לשלם גם הפירות ודברי תוס' תמוהין עכת"ד ולמ"ד אין זה בגדר לא לויתי דשם ודאי לא פרע אבל כשאמר לקחתי הקרקע ונתתי דמיו ממילא נכלל שפרע גם בעד הפירות דקונה קרקע קונהו עם הפירות וא"כ אף דלא מהימן על גוף הקרקע מ"מ על דמי הפירות נאמן כיון דמוחזק בדמיהן ומערער ג"כ אינו תובע דמיהן מחמת גוף הקרקע כשאומר לפירות הורדתיו רק טענה אחריתא הוא משא"כ כשטוען בגזלה אכל נגרר הפירות אחר הקרקע לטענתו וכשהדרא ארעא מחמת חמ"ק הדרא נמי פירי וזה מוכרח מהתוס' דודאי אין לומר סברא ולתמוה על התוס' דאדרבה יש להוכיח מתוס' דלא ס"ל סברא זאת ומה שהוכיח מרמב"ן אינו ראי' די"ל דס"ל כמ"ש רשב"א באס"ז דף ל"ה ע"ב וז"ל איכא למידק לר"א דס"ל דאפילו לאחר ג' נמי נאמן לומר לפירות הורדתיו א"כ בטלת כל חזקה ואפילו בטוען גזולה הוא בידך נאמן מגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיו וא"ת שאין כאן מגו דטפי ניחא לי' למימר גזולה הוא בידך כי היכא דתיהדר ארעא ופירי לא היא דאפילו בטוען גזולה אינו רשאי לתבוע את הפירות שא"כ הי' מודה בחזקתו של זה וכמו שכתבנו למעלה עכ"ל ונראה כונתו למ"ש בדף ל"ג ע"ב בד"ה קריבי' עיי"ש דאי ליכא סהדי דאכיל ג"ש ומודה דאכיל ג"ש ותובע הפירות הוי חזקה ול"מ מגו והא דהקשה כאן שיועיל לו מגו היינו דוקא אם לא תובע הפירות ל"ל אנן סהדי מדשתיק ג"ש שמכר גוף הקרקע די"ל דמחל הפירות לבד ולא אלים לדחות המגו אבל כשתובע גם הפירות הרי דלא מחלן א"כ אנן סהדי דמכר הקרקע מדשתק והניחו לאכול ותוס' ס"ל דגם כשתובע הפירות מהני מגו רק דלפיכך ל"ל מגו דרוצה לתבוע גם הפירות ולחד תירוצא ס"ל דהוי מגו במ"ע ועיין אס"ז סוף דף ל"ג ע"א בשם הר"ר יונתן ז"ל איך שניהם נשבעים הרי בא אחד מהם לידי שבועת שוא כיון שבעל הקרקע נשבע שלא מכרה לו מעולם וזה נשבע שכדין אכל הפירות ש"מ שקנאו ממנו בדמים וי"ל אעפ"י שטען זה המחזיק מעיקרא דמינך זבינתי' אפשר שעתה נשבע באמת דשמא לפירות הורידוהו מתחלה ולא למכורת גוף הקרקע עכ"ל ובלא לויתי אפילו באו עדים שפרע חייב לשלם מכ"ש דאינו נשבע שפרע ואיך ישבע כאן שאינו חייב לו בעד הפירות ואי דנאמן במגו שלא אכל וכי מגו עדיף מעדים ועכ"פ לא ישבע אע"כ דל"ד ללא לויתי ואף שדברי ר"י צ"ע דבחנוני ופועלים שניהם נשבעים וצ"ל דס"ל דשבועת היסת אינו מוכרח כ"כ וחשוד פטור לגמרי ה"נ ליהוי כא"א לישבע משא"כ בחנוני ופועלים אם לא ישבעו שניהם לא יטלו וזה א"א כדאמר בפ"ק דב"מ דף ג' דא"ל חנוני לבעה"ב וכו' ושכיר נמי אמר לבעה"ב ועיין נתיבות לעיל סימן ק"ם ס"ב אהא דכתב הש"ך בשם מהר"ם דאם טוען מכרת לי קרקע א"צ לישבע היסת היינו על הקרקע אבל על המעות אפילו טוען שנתן לו מעות וקנה גוף הקרקע חייב היסת נהי דא"נ בטענתו על גוף הקרקע מחמת ריעותא דשטרא וחמ"ק של הקרקע וא"י להשביעו על טענה זו מ"מ יכול להשביעו מכח גוף המעות דמאן לימא לן דמשקר בכל דחמ"ק וריעותא דשטרא אינן מורין רק שמשקר בגוף קניית הקרקע אבל מ"מ יכול להיות שנתינת המעות אמת והביא ראי' עיי"ש וא"כ ה"נ כשטוען קניתי ממך ונתתי לך מעות וזה טוען לפירות הורדתיך ולא פרעת לי הפירות נהי דעל הקרקע נאמן המערער מחמת שאין למחזיק עידי חזקה או שטר מ"מ כיון דיכול להיות אמת שנתן לו מעות ובזה המחזיק מוחזק ולמערער אין לו עליו רק תביעת חוב דמים פטור המחזיק והא דר"ג דהדרא פרי וצריך לשלם בעד פירות שאכל צ"ל כיון דשניהן באין על הפירות רק מחמת גוף הקרקע ומערער נאמן מכח חמ"ק וריעותא דל"ל שטר ממילא נגררין הפירות אחר הקרקע דבגזל אכלן כאלו החמ"ק גם על הפירות לכן נהי דלמחזיק יש טענה שנתתי לך מעות מ"מ אפילו אמת שנתן לו מעות ולא קנה הקרקע ופירות הוי רק כיש לי בידך כנגדו דא"נ רק במגו דפרעתי כמבואר בש"ך סימן ע"ב סכ"ט ס"ק קכ"ד וסימן ע"ה ס"ז ס"ק כ"ב ועיי"ש בשעמ"ש וכאן ל"ל מגו דלא ניחא לו לומר פרעתי דהא ביקש להחזיק גוף הקרקע אבל אם מערער טוען לפירות הורדתיך הרי הודה אף דיש לו חמ"ק בקרקע מ"מ הפירות מכר ויצאו מחזקתו וריעותא דשטר ליכא בפירות דשטרי לפירי לא עבדי כמבואר בפחז"ה שם א"כ אפשר קיבל המעות על הפירות לבד אף דמה שטוען המחזיק שקנה הקרקע ג"כ א"נ ומערער טוען שמכר לו הפירות וחייב לו הדמים מ"מ תובע רק חוב ובזה המחזיק מוחזק ול"ה כיס לי בידך כנגדו כיון די"ל שבעד המעות נתן לו הפירות ואף את"ל דלפי טענת המחזיק שלא קנה הפירות לבד יש להם חמ"ק מ"מ כיון דלפי טענת המערער אין להם חמ"ק לו יהא כתרי הודאות דסתרי אין מוציאין ממון.
ואפשר לומר דוקא כשטוען המחזיק קניתי הקרקע ונתתי לך מעות אבל כשטוען בתה לי הקרקע והרי יוצאה ממנו הוי כלא לויהי דמודה שלא פרע ה"נ מודה שלא פרע בעד הפירות ואפילו בלא חמ"ק וטעם אחוי לי שטרך א"נ לומר נתת לי הפירות בלא מנו כמו טענת מחילה א"ל בלא מגו ומשום דלא שכיח ועיין בש"ך סימן ע"ה ס"ז ס"ק כ"ב ובשעמ"ש שם סק"ו ובמה שכתבתי לעיל סימן עיט ס"ד דיש בזה פלוגתא וא"כ כאן דליה לו חזקה וגם מגו אין לומר להד"ם דיש עדים דאכל ולא פרעתי בעד הפירות כיון דרצה לזכות בגוף הקרקע לא ר"ל לפירות ירדתי ואף דיש לו מגו קניתי הקרקע ונתתי לך מעות דאז הי' פטור מדמי הפירות אם מערער טוען לפירות הורדתיך מ"מ הא יש למערער מגו דבגזל אכלה הפירות כ"ז שלא החזיק ג"ש ותוס' שכתבו בב"מ דלית לו למערער מגו דלפירות הורדתיך דיפסיד הפירות ולפיכך תנן בחז"ה חזקה ג"ש מהני אף דבמשנה שם דף ור"א מבואר דבמתנה מהני חזקת ג"ש היינו דקאי תוס' שם למ"ד דגם כשהחזיק ג"ש י"ל לפירות הורדתיך ואזי אין מערער י"ל בגזל אכלת הפירות משא"כ לפני שלשה שנים.
אך י"ל אפילו יש מגו למחזיק ל"מ כיון דבאמה לפי טענתו דקנה גוף הקרקע יש ראי' מדלית לו שטר ויש חמ"ק גם על הפירות דטענתו שקר רק שמחמתה הודאות המערער דלפירות הורדתיך אזיל החמ"ק וראי' דאחוי שטרך והוי כתרי הודאות דסתרי מ"מ במתנה דלא תלינן לומר דנתן לו הפירות בחנם והרי תודה מחזיק דלא נתן לו מעות ול"ש מגו בזה כיון דלפי טענתו מוכח דשקר טוען אף דלטענת תובע אינו מוכח כיון דהדבר שקול ממילא לא תלינן במתנה ולפ"ז קשה מה הועילו תוס' בתירוצם דאינו רוצה לטעון לפירות הורדתיך שלא יפסיד הפירות דעדיין הקשו למה יש לו חזקה בטוען במתנה נתת לי וצ"ל דתחלה תרצו דהוי מגו במ"ע מדלא מיחה ג"ש ולזה י"ל כיון דיש לו מגו סמך אזה דע"כ ישלם לו גם הפירות כשיטעון לפירות הורדתיך וכן כשיטעון בגזל אכלה יהא נאמן במגו וליכא למימר אנן סהדי כלל לזה תרצו עוד דליכא מגו דיפסיד הפירות כשזה יטעון קניתי וא"כ לא ה"ל לשתוק דשמא יטעון קניתי לכן אף כשטוען במתנה נתת לי הוי אנן סהדי דנתן לו מדשתק לכן הרמב"ן דס"ל דמהני מגו דל"ה כמגו במ"ע שפיר הקשה די"ל מגו לפירות הורדתיך דבמתנה לא יפסיד הפירות ומפורש במשנה דגם כשאומר נתת לי הוי חזקה שו"ר בחת"ס חחו"מ סימן צ"ח שכתב כמ"ש דל"ד ללא לויתי דהתם אמר לא פרעתי כלל אבל הכא הוא טוען הקרקע באלף זוז והפירות בכלל והלה טוען לא קניה אלא הפירות בעד מאה זוז נמצא בכלל טענת המחזיק הוי מנה בכלל מאתיים עכ"ל.