אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות חזקת קרקעות סימן קמ

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות חזקת קרקעות סימן קמ

סימן קלט

סעי' א' וישבע שבועת היסת ונוטל את שלו עמ"ש לקמן סימן שי"ז ס"ב דמסלקין המחזיק לפני השבועה.

סעי' ב' אין מוסרין אותו לשבועה זהו מתשובת רשב"א בח"א סימן תתקט"ז ושם ליתא לשון אין מוסרין רק כתב למקצת גאונים פטור משבועה ונראה כונת הש"ע כיון דיש בזה פלוגתא הוי המחזיק מוחזק בשבועתו וא"א לב"ד למסרו לשבועה אבל אי המערער עביד דינא לנפשו ואינו מניחו להשתמש בה אין ב"ד נזקקין לסלק המערער עד שישבע זה שהחזיק מעיקרא ועיין ש"ך סימן פ"ז ס"י ס"ק כ"ה בשם רקנטי וסי"ג סס"ק ל"ח.

ש"ך סק"ה דאדם שקנה קרקע וכו' בב"י ס"ס זה הביא זה והקשה למה לא ישבע היסת וכתב דאפשר ס"ל כלישנא דפוטר מהיסת היכא דליכא דררא דממונא וקשה דא"כ למה כתב כן דוקא בקרקע ומשום דלית לו שטר אלא ברור דס"ל בדעת פוסקים שהביא רמ"א סימן פ"ז סל"ח דאם נראה הטענה גרוע אין משביעינן היסת היכא דליכא דררא דממונא וכיון די"ל אחוי שטרך הטענה גרוע לכן בלהד"ם דליכא דררא דממונא פטור ומצאתי בשעו"ש הביא מתשובת רמ"א סימן צ"ה כתב בה"ג והתומים בסימן ע"ה סי"ז ס"ק ח"י דחה תשובת מהר"ם זה מדלא הובא בש"ע ולפמ"ש כבר נכלל בהך דסימן פ"ז והנתיבות דחה דברי הש"ך דאישתמיט לי' דברי הב"י ולא ראה תשובת הרמ"א שדחה דברי הב"י.

סעי' ז' ואבדתי שטרי כתב בשעמ"ש יש להסתפק היכא שהודה המחזיק שלא נטל שטר כלל אי מהימנינן לו במגו דאי בעי אמר אבדתי שטרי א"ד כיון דטעמא דחזקה ג"ש דעד תלתא שני מזדהר אינש בשטרי' דכל הקונה קרקע נוטל שטר וא"כ כיון שזה מודה שלא הי' לו שטר הוי כמגו במקום עדים עכ"ל ול"נ כיון דיש סברא להיפך מדשתק ג"ש ולא עשה מחאה ודאי מכר דאל"כ אמאי סמך ואפילו תוך ג"ש כתב רמב"ן ות"ח מדשתק יש הוכחה שמכרו רק דנגד זה יש הוכחה אחוי שטרך ואפילו לשאר פוסקים שכתבו דחזקת ג"ש מתק"ח מ"מ א"א להכחיש דסברא גדולה הוא וכמ"ש שע"ש עצמו בסק"ג דעכשיו שג"ש הוי חזקה מתק"ח ממילא ודאי מכרו לו מדלא מיחה וא"כ כיון דיש סברא לכל צד אהני מגו ובת"א לרשב"א סימן קצ"ז כתב דכל שלא מיחה תרי הוא כמודה שאין אדם עשוי להניח נכסיו שלש שנים ביד אחרים וכיון שהוא כמודה כמאה עדים דמי.

סעי' ח' אני יודע שלא דר בו בלילות כתב שעמ"ש סק"ו הא דלא מהימן שלא מכר במגו דיטעון ברי שלא דר בלילות לפוסקים דאמרינן מגו דלא שכיח דהוי מגו במ"ע דאנן סהדי דודאי מכרה לו כיון שאכלה שני חזקה ועוד דהוי מגו להוציא כמ"ש תוס' בב"מ דף ק"י ד"ה א"ל רבינא לס"ד דרבינא דל"מ שני חזקה רק כשהמערער טוען שבגזל בא לידו אבל אם טוען במשכון בא לידך ל"מ הא דלעולם אין המערער נאמן כשטוען למחזיק בגזל בא לידך במגו דמשכנתא דהוי מגו במ"ע דאנן סהדי דלא הי' שותק א"נ דהוי מגו להוציא כיון שאכלה שני חזקה וכשהמחזיק בבית בא מחמת ירושה ואינו טוען ברי שאביו קנאו אף שהמערער אינו טוען ברי שלא דר המחזיק בלילות נאמן במגו דבבו"ש אמרינן מגו להוציא עכ"ל ואזיל לשיטתו בזה דס"ל לעיל בסימן פ"ב דנגד יורשים מהני מגו וכבר העלתי שם דמה דטוענין ליורש ולוקח הוי כברי ול"מ מגו להוציא מידם.

עוד כתב השעמ"ש לתוס' אם המערער מודה שאכל המחזיק שני חזקה אלא דמ"מ לא מכרה וליכא עדי חזקה א"נ במגו להוציא דלא כרמב"ם בעט"ז מטוען ד"ה עי"ש וזה אינו דגם תוס' מודים היכא די"ל הפה שאסר הוא הפה שהתיר דלולא הודה שאכל המחזיק שני חזקה ואפילו אמר איני יודע לא הוי המחזיק נאמן ולא הי' חשוב מוחזק בלא עדי חזקה דמוקמינן בחמ"ק ול"ד למגו דמשכנתא דצריך לטעון במשכון בא לידך כיון דיש עדי חזקה והוא מוחזק בפנינו וכבר הוכחתי בסימן פ"ב דהפה שאסר מהני להוציא וכ"כ נתיבות ריש סימן קמ"ב אך ברשב"א שבאס"ז פחז"ה דף ל"ג ע"ב ד"ה קריבי' מבואר כשעמ"ש אך דבריו שם תמוהין לי חדא איך מוקי לה דמערער טוען דלא אכל המחזיק פרי א"כ איך קאמר הש"ס לס"ד בחד סהדא דאכיל ג"ש ולמסקנא דאכיל ב"ש דישלם הפרי הרי המערער מודה דלא אכל ומכחיש העד ועוד המ"ל דמערער טוען שא"י אם אכל המחזיק ג"ש.

עוד כתב השעמ"ש דבאס"ז לב"מ שם משמע מתוס' הרא"ש דכשטוען המערער במשכנתא בא לידך אף שתקנו חכז"ל שצריך למחות מ"מ אם יש מגו למערער ונאמן להוציא מחזקת ג"ש ול"ה מגו במ"ע די"ל שהאמינו שלא יכפור ולכך לא מיחה אך מהרא"ש בפסקיו פחז"ה מוכח דל"מ מגו גבי הא דצריך למחות בסוף כל ג' תני בר קפרא ערער וחזר וערער אם מחמת טענה ראשונה ערער אין לו חזקה וא"ל י"ל חזקה פירש ואם לאו שאמר במחאה שעשה בסוף ג' ראשונות דבגזל בא לידו ובמחאה שבסוף ג' שניות אמר שבתורת משכון בא לידו הרי הודה דמחאה ראשונה היתה שקר וחזקת ג"ש הראשונות הי' בלא מחאה ופירשב"ם ה"ה אם מיחה ב' מחאות בתוך ג"ש המכחישות זא"ז דלא הוי' מחאה דהוחזק כפרן ול"נ דאינו נעשה כפרן רק ע"י עדים אבל אם טוען שתי טענות לפני ב"ד המכחישות זא"ז לא נתבטלו אותן טענות אלא בוחר איזה שירצה די"ל טעיתי במחאה ראשונה עכ"ל והביאו הטור בסימן קמ"ו והא הא דיכול לחזור מפטור לפטור הוא משום דאי בעי הי' עומד בטענתו הראשונה כמ"ש הטור בסימן פ' בשם הר"י מיגא"ש א"כ גם במיחה בסוף ג' ראשונות שבגזלה הוא בידו ובג' שניות מיחה שבמשכנתא בא ליד המחזיק ליהימן המערער במגו דהי' עומד בטענתו הראשונה א"ו כיון שטוען עכשיו שבמשכון בא לידו מודה שהחזקה הראשונה היתה חזקה טובה ל"מ מגו לבטל החזקה דג"ש עכ"ל ולפ"ד דברי הרא"ש סתראי ננהו אע"כ דמ"ש בטעמא דחוזר מפטור לפטור משום מגו דאי בעי עומד בטענתו הראשונה לאו דוקא משום מגו כאשר הוכיחו התומים וקצו"ח ועיין נתיבות סימן ע"ב סח"י ס"ק ל"ד דכל שבא לשנות מפטור לפטור חשבינן לטענה ראשונה כאלו לא אמרה עיי"ש וא"כ במחאה אם נחשוב כאלו לא מיחה בראשונה הרי החזיק ג"ש ומגו ל"מ כשבא לסתור דבריו הראשונים כמ"ש הריב"ש וכנה"ג ופוסקים שהביאו קצו"ח ח ונתיבות.

ומ"ש דלרמב"ן פחז"ה דף ל"ה שהוכיח דחזקת ג"ש מהני אף לטוען לפירות הורדתיך דאל"כ גם כשטוען בגזל בא לידך ליהמן במגו ה"נ קשה ליהמן במגו דאני יודע שלא דר בלילות עיי"ש י"ל התם ל"ל אנן סהדי דמכר מדשתק ולא חש שיחזיק ג"ש ויאמר לקחתי ממך די"ל דסמך אמגו דלפירות הורדתיך כיון דבאמת לא מכר לא יהא למחזיק עדים משא"כ כאן ה"ל לחוש דמחזיק יביא עדים דדר גם בלילות דסתמא שבבי מידע ידעו.

ולהרמב"ם וכו' ז"ל הרמב"ם בפי"ב מטוען אפילו באו עדים ואמרו לנו השכיר ואנו דרנו בה ביום ובלילה וטען ב"ה ואמר יביאו עדים שדרו בה ביום ובלילה צריכים אלו השוכרים להביא ראי' שדרו בה תמיד שזה הדבר תלוי בהן ואינו תלוי בטענת המחזיק כדי שיעידו לו וכתב הה"מ דרמב"ם פירש דהא דאמר מר זוטרא אי טעין ואמר לייתי תרי סהדי ולסהדי דדרו בה תלת שנין ביממא ובלליא טענתי' טענה קאי אתירוץ דרבא דאפילו בסהדותא דשוכרין יכול הלה לטעון יביאו עדים שדרו בה ביום ובלילה ונתן טעם לפי שזה תלוי בהן אבל אי לא טען לא טענינן לי' כיון שהביא עדים שדרו ב"ש ואע"ג דבפט"ו מה"ע כתב הרמב"ם דאם השוכר עדיין השכירות בידו הר"ז מעיד וכאן דבריו כשהשכר עדיין בידם מ"מ כיון שהמערער טען יביאו עדים גרע טפי מכת"ד ולח"ם כתב דהך דפט"ו מעדות כשמעיד השוכר שראה שהמשכיר קנה הבית בקנין ושטר כדין אבל לא עדות דחזקה שזה תלוי בהן עיי"ש ואינו מובן עדיין הטעם לחלק ונלע"ד לפמ"ש הרמב"ם בפח"י מעדות דין ב' דאם המזימין אמרו איך אתם מעידים שביום פלוני הרג פלוני את פלוני במקום פלוני הלא עמנו הייתם אתם והם במקום אחר ולא הרג זא"ז הוי הכחשה וא"כ כאן דמעידין שבעצמם דרו באותן ג"ש בבית זה אם יוזמו שבאותם ג"ש היו במקום אחר ממילא הוכחש גוף המעשה שלא נעשה החזקה וא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה וזה שאמר שזה הדבר תלוי בהן ואינו תלוי בטענת המחזיק שקנה בשטר כדי שיעידו לו על הקנין.

אך בד"מ ל"צ דו"ח רק בדין מרומה ובב"ש סימן מ"ב ס"ק י"ד דהיכא דהאשה מכחשת שלא זינתה או שלא נתקדשה חשוב דין מרומה וצריך דו"ח ובש"ך כאן סק"ז פירש מ"ש הרמב"ם שמא לא דר בה בלילות היינו שטוען הייתי שם כ"פ בלילות ולא מצאתיו ושמא משום שלא דר בה כלל בלילות עיי"ש וא"כ הוי כרגל"ד דלא דרו בלילות לכן הוי כמרומה וצריך שיהא יכול להזימה משא"כ כשאינו מכחיש העדים שמעידים שדרו ביום ובלילה רק מכחיש המחזיק שלא קנאו ממנו א"צ העדים דו"ח ועוד דמה דא"צ דו"ח ועדות שאיל"ז משום נע"ד ובמרומה לא תקנו ומבואר בפחז"ה דף כ"ט דשכנים סתמא יכולים להעיד אדירה יום ולילה וא"כ כשזה טוען יביאו עדים שדרו ביום ובלילה ממ"נ אם יוכלו להביא עדים ל"ש נע"ד ואם לאו זה גופא הוכחה דעדותם מרומה דאיך לא ידעו השכנים אם אמת דרו ביום ולילה דמה"ט אמרינן בב"מ דף פ"ג ע"א אין רואה שבועת ה' ההי' הא יש רואה יביא ראי' פרש"י במקום שעדים מצוים א"נ בשבועה ואם לא יביאו עדים אף דנקיטי אגר ביהא בידייהו ואמרו למאן ניתבי' לא יצאו בזה דלמערער מגיע שכירות אחר דהבית יוצא מת"י המחזיק ואין נאמנים השוכרים נגד המערער ומ"מ גם להמחזיק חייבים לשלם דהודו בעצמן שדרו ג"ש ביום ולילה הודאות בע"ד כמ"ע דהבית של המשכיר והמערער נוטל בגזל דהא לפי הודאתם באמה החזיק המשכיר רק הודאתם ל"מ לחוב להמערער ול"ל דב"ד יתנו המעות להמשכיר ומיד יוציאו מידו ליתן להמערער דהמשכיר י"ל אחר שלפי הדין הבית שלך והשוכרים מחויבים לך שכירות קח מהם כי מה שלקחתי מהם הוא רק מכח הודאתם ובמתנה יהבו לי דממ"נ אם אמת דרו ב"ש החזקתי ואם אינו אמת מ"מ הודו ונתחייבו לי בחנם מכח הודאתם ואין נפטרים נגד המשכיר לומר דהמערער גזל ממון השכירות דלוה חייב באונסים ול"ש בזה לומר הרי שלך לפניך אף דמניחים בב"ד וכמ"ש בנתיבות בפתיחה לסימן ע"ו לכן כתב הרמב"ם דצריכים אלו השוכרים להביא ראי' דאל"כ צריכים ליתן השכירות למערער וסדר למשכיר שו"ר בסעמ"ש סק"ט כתב דאם אינם נאמנים כשנוגעים צריכים לשלם למערער ולמשכיר ובסק"ז הקשה דמ"מ למה לא נקט הרמב"ם דצריך המשכיר להביא עדים ואינו קושיא על הרמב"ם לגרסתו בש"ס לייתי תרי סהדי דדרו בה א"כ טוען המערער שהשוכרים יביאו עדים וע"ז אמרינן טענתי' טענה וכן יעשו וגם על הש"ס ל"ק דקמ"ל רבותא אף דאמר שאינם נוגעים בעדותם כיון דנקטי אגר ביתא בידייהו ואמרו למאן כיתבי' מ"מ אי טעון שיביאו עדים טענתי' טענה וצריכים שיביאו דאל"כ לא יצאו י"ח בזה ועוד לפמ"ש דהטעם כיון דמצויים בזה רואים אי לא יבררו ניכר הרמאות ובזה השוכרים יודעים מי שנכנס ויוצא אצלם יותר מהמשכיר.

סעי' ט' ששכירות הבית עדיין בידם כתב הנתיבות ונראה דאם אמרו בשעה שהשכירות עדיין בידם שלא דרו בו רק שני שנים וציוו הב"ד ליתן להמערער ואח"כ הביא המחזיק עדים שהחזיק עוד שנה שלישית אין המחזיק יכול לתובעם שישלמו לו פעם שנית כיון דעיקר התביעה הי' בפני הב"ד על המשכיר וראי' לזה מדברי התוס' ב"ב דף כ"ט בד"ה הני נוגעין שכתבו לתרץ הקושיא דיהיו נאמנים במגו דפרענו ותרצו דיראים מהמחזיק עיי"ש ולכאורה קשה דא"כ כי משני דנקיטי אגר ביתא ג"כ הוי נוגעין שיראין מהמחזיק שמא אחר שישלמו להמערער יביא המחזיק עדים א"ו דכשנתן עפ"י ב"ד דנפטר כיון דיכולין ליתן לפני ב"ד בפני המחזיק ולומר לו הש"ל כיון ששכרוהו ממנו והב"ד היו נוטלין אותו מכח המחזיק דאפילו נתנו כבר להמחזיק היו הב"ד נוטלין ממנו אבל להיפך כשהמחזיק הביא עדים ונתנו השוכרים להמחזיק עפ"י ב"ד ואח"כ הביא המערער עדי הזמה אז אם מתחלה בשעה שנתנו להמחזיק כבר הביא המערער עדים שהי' שלו שהרי המחזיק צריך להביא עדי חזקה לב"ד הוי כנתנו עפ"י ב"ד כיון שהי' צריך ב"ד וקי"ל בס"ס רצ"ז דבנתנו עפ"י ב"ד פטור אבל אם בשעה שנתן להמחזיק לא הביא עדיין המערער עידי אבהתא ל"ה כנתן עפ"י ב"ד כיון שאז ל"ה צריך ב"ד עכ"ל נתיבות ולע"ד קשה לחדש חידוש דין מכח דקדוק וקושיא בתוס' די"ל מ"ש תוס' דיראים דיזכה המחזיק בדין היינו עתה כיון דלא נגמר הדין עדיין אבל כשיגמרו הב"ד הדין ויזכה המערער אינם יראים עוד שיתהפך הדין דסתמא אם יש עדים למחזיק מייתי להו ואם אינם כאן נותנין זמן לפי הצורך דהא מבואר בש"ס שם דעדים דבתי הם השכנים וא"כ אם הלכו למדה"י נותנים לו זמן עד שיוכל להביא כדלעיל סימן ט"ז ס"א ומפרט דהלא המה השוכרים דרו הג"ש רק לא מהימנינן להו דנוגעים והם יודעים בעצמם אם לא דרו בלילות מאין יהא עדים למחזיק רק כונת תוס' דיראים השוכרים שיזכה המחזיק אף שלא יעידו דדרו גם בלילות כיון שלא נחתך הדין ואמרו מי יימר דמחייבו לו רבנן כמו שמצינו בפ"ק דב"ב דף ה' ע"ב ובפ"ק דב"מ דף י"ז ועוד בשלמא אם יאמרו פרענו למערער יראים שיביא המחזיק עדים ואזי ודאי יכרחו לשלם שנית למחזיק דהודו שלא פרעו לו עדיין והמערער הא באמת לא נפרע ולא יחזיר להם אבל כשיתנו עכשיו למערער עפ"י ב"ד אף אם יביא המחזיק עדים ויסתר הדין עוד יש תקוה לחזור על המערער ומשום חשש רחוק שיביא המחזיק עדים אחר שנפסק הדין ולמערער לא יהא להחזיר לא יעידו עכשיו שקר ועיין בסמוך ס"י ובב"ח וקצו"ח.

ומ"ש הנתיבות די"ל הש"ל בעצמו כתב בפתיחה לסימן ע"ו בחוב דהמעות שלו וכ"ז שלא הגיעו ליד מלוה ולא קנה א"י לומר הש"ל עיי"ש וטעם זה שייך גם בשכירות וא"כ מה לו למשכיר במה שגזל המערער והשוכרים ומ"ס הנתיבות דעיקר התביעה הי' בפני ב"ד על המשכיר איני מבין נהי דעיקר התביעה על המשכיר מגוף הבית אבל השכירות רק על הדרים בה ואטו אם לא הי' להם לשלם הי' המשכיר חייב לשלם כיון שלא נהנה ומ"ש מס"ס רצ"ז אינו ראי' כלל דמקור הדין התם נטעו בשיקול הדעת לכן כיון דאין הדין חוזר פטורים דמה שנתנו כבר עפ"י ב"ד דינא הוא ולא גזל ועוד התם בפקדון ודאי מה שנתנו עפ"י ב"ד אין לך אונס גדול מזה ושומר פטור משא"כ חוב שכירות דשוכר חייב באחריות המעות דשלו הן כ"ז שלא זכה בהן המשכיר וא"כ כיון דב"ד גופייהו רואין עתה דשלא כדין הי' מחמת שלא היו העדים א"כ המערער נטל בגנבה ומה לו למשכיר בזה ואף דאם כבר הי' השכירות ביד המשכיר היו ב"ד מוציאין ממנו למערער מ"מ אזי הי' הוא הנגזל ועכשיו שלא קיבל עדיין השכירות נגזלו השוכרים ומזלייהו גרם.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה