ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קכג
סעי' א' מדינא דגמרא בב"ח כתב דפקדון אפילו כפרי' יכול להקדישו ולהקנותו ותמוה דברי"ף פ"ק דב"מ גבי מסותא מבואר דא"י להקדישו ובקצו"ח הביא לשון רש"י במרובה שפירש אהא דלא כתבינן אורכתא אמטלטלין דגזל אינו ברשותו הלכך אם אבד יכול לחזור ולתבוע מיד הנאמן דמשמע דמיירי בפקדון והא לל"ק מיירי בלא כפרי' ואמאי אינו ברשות בעלים לכן הוכיח מזה דאפילו פקדון וציית דינא אלא שיש לו טענה על הפקדון שאינו רוצה להחזיר עד שיקוב הדין נמי אינו ברשותו עכת"ד ואינו מוכרח די"ל דלל"ב דוקא דכפרי' דמחזי כשקרא אין כותבין ולל"ק אפילו אינו כופר אלא דכובשו באלמות וגם בדין לא יתן עד שיוציאו הדיינין ממנו אזי הוי כגזל וא"ב ובסימן שנ"ד הוכיח הקצו"ח ממרובה דס"ט דצנועין ור"ד אמרו ד"א והך דר"ד לאו בגזלה נטלו עניים רק שא"י הדין דשנים לקט שלשה אינו לקט ובודאי נמי צייתי דינא ואינו ראי' דאטו בעל הבית יודע מי נטל שלשה לתבעו וגם אפשר הוא פחות מש"פ דאין ב"ד נזקקין לו כדלעיל סימן וא"ו עיי"ש בש"ך וכן הראי' ממרובה דס"ח בגנב ומכר ובא אחר וגנבו דאין הגנב שני משלם כפל משום דאינו ברשות הבעלים אף דלוקח ציית דינא רק בטעות בא לידו אינו רא' דהבעלים אינם יודעים למי לתבוע אבל כשיודעים ובידם לתבוע ובע"ד ציית דינא י"ל שפיר דהוי ברשותו וגם תוס' שהביא קצו"ח שם י"ל מודו בזה ולא כתבו דהוי אינו ברשותו רק משום שברח המוכר ואין ביד לוקח לתבעו ולהוציא ממנו ובתרומת הכרי סימן רי"א כתב להוכיח ג"כ מתוס' במרובה דף עין שכתבו בהאי דבכורות גבי פדיון הבן איך יכול להרשות כיון שא"י להקנות והרי התם פקדון הוא א"ו משום דהכהן אין דעתו להחזיר ודעתו לדחות לכל אחד ולומר בנך החי הלכך דינו כמטלטלין דגזל ואינו מוכרח די"ל תוס' ס"ל כיון שכל אחד בעצמו אינו יכול להוציא זולת כשיקנהו לחברו ממילא חשוב אינו ברשותו ולא יכול לתקנותו ואיש כי יקדיש את ביתו א"ר דהי' ביתו מעיקרא ולא ס"ל לתוס' שיבא כאחד ההקנאה ועי"כ יהא ברשותו.
סעי' ד' הרשאה לאחר ראובן הרשה את שמעון שילך לעיר לוי לעמוד עם לוי בדין על תביעות שיש לו עליו והרשה שמעון ליודא והתפשר אח"כ שמעון עם לוי ועתה טוען ראובן דשמעון נסתלק משליחותו מאחר שהרשה ליודא בשו"ת קול יודא למד זה מתא דמבואר בא"ע סימן קמ"א סמ"ב דאם מת שליח שני נוטל שליח ראשון הגט מיורשיו ויתן להאשה ועיי"ש בטו"ז וב"ש שכתבו דאף כשהוא חי יכול ליטלו ממנו שלא נתבטל שליחותו של ראשון מפני שלא נגמר השליחות עד שיגיע הגט להאשה ע"כ גם בנד"ז לא נתבטל המורשה ראשון עכ"ל ד"ג כלל כ"ח ס"ו ועיין מל"מ פ"ו מה"ג הט"ז נסתפק אי שליח ראשון מצי לבטל שליח שני ועיין בפ"ת לא"ע סימן קמ"א ס"ק מ"ב הביא בשם מהרי"מ מבריסק בתשובה סל"ח ומגט מקושר לחלוק על הטו"ז דא"י לבטל ושכן נראה ברור להלכה אך למעשה קשה להכריע עכ"ל וא"כ עכ"פ אין להוציא מהמוחזק אלא אם לא הי' רשאי להרשות אחר י"ל דלא נסתלק משליחותו כיון דאין השני נכנס במקומו לא עשה הראשון שליחותו.
סעי' ו' חייב לשלם לחבירו מה שהי' שוה חובו במעות מוכנים ואם הי' מגיע הרבה רבית ומחל לו מהרבית לא מלאני לבי לחייבו אם שוה החוב יותר דכל רבית ראוי הוא ולא מוחזק לכן אין ראוי לחייבו על הרבית שהי' ראוי לבא שו"ת מהר"ם מינץ סע"ד ועמ"ש בשמו לקמן סימן רע"ח דאם זקפו עם הקרן וכבר הגיע הז"פ חשוב מוחזק.
סעי' י' קרוביו כשרים בין לעדים בין לדיינים שאין לו חלק לא בהפסד ולא בהנאה צל"ע דבמלחמות פרק מרובה כתב דמ"ש בהרשאה זכי לנפשך שתשתמש בהן והחזירם לי בכאן והלכך בע"ד דידי' הוא דמגו דמשתעי דינא בהאי אגרא משתעי דינא אקרנא עי"ש ולעיל סימן קכ"ב ס"ד דבהרשאה צריך למכתב דון וזכה ואפיק לנפשך ודין שבכאן הוא מרמב"ן וצ"ל דמיירי הכא שלא כתב לו כן ואה"נ אם ירצה הנתבע לא ידון עמו רק אם דן עמו קרובי מורשה כשרים להעיד ולפ"ז מוכח דבלא כתב לו זכי לנפשך אסור להשתמש בהמעות דאל"כ עדיין יש לו הנאה דהא מה"ט הוי ש"ש כדלקמן סימן רצ"ב ס"ז הרי יש לו הנאה ואיך כתב כאן ולא בהנאה וגם הוא כשר להעיד והא אפשר צריך המעות להמורשה ונפשו יודעת ריוח ברור.
סעי' י"ד הרשאה ביד עכו"ם בקידושין דף נ' מנינא דרישא ל"ל למעוטי חופה ולר"ה דאמר חופה קונה למעוט חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה מש"ע מה שדה מיקניא בחליפין אף אשה נמי קמ"ל ואימא ה"נ ובתוס' ד"ה ואשה ז"ל וא"ת תיכי ס"ד דנילוף מש"ע שתקנה אשה בחליפין דהא ש"ע גופא לא מיקני בחליפין דלא מצינו חליפין בנכרי וכו' וכן הי' רגיל ר"ת לשלוח הרשאה ביד נכרי ומקנה בחליפין עכ"ל והש"ך כאן דחה ראיות התוס' מהך דכסף מקנתו ונדחק מאד בגמרא זה דרצה לילף מש"ע דמשדה גופא ס"ד למילף ולע"ד לא לחנם הקשו התוס' קושיא זאת באמצע הדיבור המתחיל ואשה ולא הקשו כבר לדיבור בפ"ע על המימרא דגמרא דסד"א דנילוף מש"ע אלא שלא לדחות דלא יליף מעפרון רק משדה דישראל אבל עתה הוכיחו מדלא יליף חזקה ושטר ע"כ לאו משדה יליף רק מכסף שהי' בש"ע ה"נ ליכא למילף רק מש"ע שהי' נכרי כיון דחזינן דלאו משדה דעלמא יליף רק ממעשה שהי' בעפרון נמצא ראיות תוס' דחליפין מהני בנכרי ראי' אלימתא ובתומים כתב דרש"י ורשב"ם דפרשו בקידושין די"ג ע"ב ובב"ב דנ"ד דנכרי כל קניינו בכסף דלית לו קנין אחר בשום מקום רק כסף ע"כ ס"ל דחליפין לא עיי"ש וא"כ צריך לתרץ קושית תוס' על רש"י ורשב"ם דאיך ס"ד למילף מש"ע דליקני בחליפין דהוי נכרי ונלע"ד דהנה בלאו סברא או ראי' מקרא אין לומר דבנכרי לא יועיל ק"ס דהרי לענין משיכה או כסף דנשתנה קנין נכרי מישראל הוא מחמת מיעוט דמיד עמיתך כדאיתא רפ"ב דבכורות אך י"ל מסברא לחלק דק"ס הוא מחמת דהמקנה קונה הסידור עי"כ מקנה ובמה קונה הסודר רק במשיכה והראשונים בפרק הזהב דף מ"ז ע"ב הקשו למ"ד ד"ת מעות קונה ולא משיכה במה נקנה מתנה ותוס' בע"ז תרצו דהיכא דליכא מעות לכ"ע משיכה קונה אמנם הרמב"ן באס"ז לב"מ שם מיאן בזה ותירץ דגם במתנה לא משכחת רק בחליפין ואג"ק וחצר ולפ"ד הק"ל חליפין האיך מועיל דאיך יקנה המקנה את הסודר במשיכה וצ"ל לרמב"ן דלמ"ד ד"ת מעות קונה ע"כ חליפין גזה"כ או כן דרך הקנין אמנם למ"ד בישראל משיכה קונה א"ש בפשיטות והנה בבכורות דף י"ד איתא דאם בישראל מעות קונה בנכרי משיכה ואם בישראל משיכה בנכרי כסף ולפ"ז למ"ד מעות קונה ומ"מ מהני ק"ס כ"ש עו' דמשיכה קונה אבל למ"ד דמשיכת קונה בישראל ליכא למילף נכרי מישראל לענין חליפין דבשלמא בישראל נקנה הסודר למקנה ע"י משיכה משא"כ גוי ולפ"ז רש"י דס"ל ד"ת ישראל במשיכה וגוי בכסף לבד קנין סודר ל"מ בנכרי כיון דאינו קונה הסודר במשיכה דליכא למילף מישראל דמהני חליפין מחמת דקונה הסודר במשיכה ולר"ת דד"ת נכרי קונה במשיכה א"כ מועיל ק"ס מק"ו דישראל ור"ה ס"ל בפרק הזהב דבישראל מעות קונה ע"כ פריך שפיר לר"ה דניליף מש"ע דחליפין קונה בנכרי ורש"י פוסק כר"ל ולפ"ז מתורץ נמי קושית תוס' שם מקדושין דף חית גבי נמכר לנכרי מכסף מקנתו בכסף נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ש"מ דשאר דברים קונה נכרי בחליפין ומה יענה רש"י על ראי' זאת ולפמ"ש א"ש דזה קאמר רק לרבה דפליג על ר"י דלר"י בתבואה וכלים לא משום דלא קייץ ורבה דל"צ קייץ מפרש דאינו נקנה בחליפין עיי"ש ורבה ס"ל ג"כ בישראל מעות קונה דאמר רבה אר"ה מכור לי באלו קנה ומוקי לה בפרק הזהב שם הטעם דכר"י ס"ל דד"ת מעות קונה ותוס' בבכורת הוי ס"ד דרבא אר"ה גרסינן וע"כ רצו להוכיח דלא כרש"י דפסק משיכה קונה מדרבא ס"ל מעות קונה ודחו דגרסינן רבה דרבא לא ראה את ר"ה וא"כ לרש"י ע"כ רבה גרסינן וסבירא לי' בישראל מעות קונה ובנכרי משיכה ומהני חליפין בנכרי ואיצטריך למעט בע"ע הנמכר לנכרי דל"מ חליפין נמצא למאי דאיפסק לקמן סימן קצ"ח דד"ת בישראל מעות קונה ע"כ מהני חליפין בגוי ולפ"ז כסף וחליפין בנכרי מועיל בממ"נ הן לר"ת הן לרש"י.
ומה שהקשה הש"ך מע"ז דף ע"א למה לא הקנה היין בחליפין י"ל דמבואר לקמן סימן קל"ה דבק"ס יכולין לחזור כ"ז שעסוקין באותו ענין משא"כ בכסף ומשיכה ואינו רוצה בקיומן של יין שהרי הנכרי יכול לחזור בו עיי"ש ברי ב"ח שכתב היכא דיכול לחזור אסור משום דרוצה בקיומו.
שיזהר מלכתוב עקצו"ח דיכולים העדים ליתן סודר שלהם בעד העכו"ם דא"צ שליחות רק קונה מדין עבד כנעני ועמ"ש לעיל סימן ס"א הוכחה דלא כדבריו.