אור ברסלב
ערך שי חושן משפט הלכות הרשאה סימן קכב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

הלכות הרשאה סימן קכב

סימן קכא

סעי' א' והטעם וכו' כ"כ הרא"ש ושא"פ שהוקשה להם כיון דשלוחו ש"א כמותו וידו כיד משלחו למה לא יחויב ליתן לו ולע"ד לפמ"ש תוס' בפא"ר דף ע"א ע"ב דבהלואה ששלח המלוה לגבות צריך להיות שליחו של לוה דא"י לעשות שליח על ממון שאינו שלו ה"נ ואפשר קושייתם מפקדון וצ"ע לשון המחבר שמא ימות המלוה.

חייב לשלם עש"ך הביא מתוס' ואגודה פרק אעפ"י שאם נתן הנפקד למורשה קודם שידע שמת כיון דאם הי' נפקד בא לפני ב"ד היו אומרים לו לתת ליד המורשה פטור נפקד ולע"ד י"ל דתוס' לא אמרו רק בפקדון כיון דמדינא הי' צריך ליתן הוי כאנוס משא"כ במלוה אף אונס חייב וה"נ שהי' בטעות לא עדיף מאונס.

בנתיבות כתב אם אמר המלוה ללוה שלח ע"י פלוני ומת המלוה טרם שנתן ליד השליח ולא ידע הלוה פטור דלאו מטעם שליחות חייב בשלח עי"ז רק מטעם ערבות כמ"ש הש"מ בב"מ דף צ"ח דדמי לאומר תן מנה לפלוני ואתחייב לך דחייב אפילו ביטל שלא בפניו וכן אפילו מת והוא לא ידע דהוי כנתחייב מעכשיו אם יוציא זה הממון על פיו משא"כ בשליח בעדים שעשה המלוה שליח לקבלה דלא הוציא הממון עפ"י רק דהפטור כשנותן ליד שלוחו כנותן לידו וכיון שמת או ביטל ל"ה שלוחו חייב הלוה עכת"ד מה שהביא מהש"מ כבר כתבתי לעיל סימן קכ"א דלפוסקים זרוק לים ואתחייב לך לית בו משום ערבות ה"נ ועוד ערב נמי הא יכול לחזור קודם נתינת המעות כדלקמן סימן קל"א וכשמת הוי כחזרה כמ"ש הנתיבות עצמו בסימן קפ"ח ונהי דהכא כשחזר שלא בפני לוה פטור הלוה היינו משום דמלוה פשע ואיהו דאפסיד אנפשי' משא"כ כשמת דנאנס המלוה ויורשים לא פשעו והערבות נתבטל ממילא ומ"ש דהוי כאומר מעכשיו אני מתחייב לא ידענא מנ"ל דאדרבה סתמא לאו מעכשיו מדכתב תה"ד בפסקים סימן קע"ג והובא לקמן סימן קצ"ה דק"ס סתמו מעכשיו דמסתמא לא הקנה מילי דכדי א"כ מוכח דבעלמא ל"ה סתמא מעכשיו דכאן ל"ת מילי דכדי דיש בו מועיל שיתחייב משעת נתינת המעות לשליח ולא מבעיא באמר לו שישלח ע"י פלוני מעות בהלואה דל"ל סתמא כמעכשיו לחייב ולהוציא ממון אלא אפילו באמר לו שיחזיר לו ע"י השליח מהיכי תיתי לומר דהוי ערב קודם נתינת המעות כ"ז שלא פירש ובמרדכי שילהי גנו פשוט סימן תרנ"ב ז"ל מי שנעשה ערב בקנין או שנעשה ערב בלא קנין או שנעשה קבלן יכול לחזור בו קודם נתינת המעות דלא שעבד בקנין אלא לאחר נתינת המעות עכ"ל וכ"כ בתפארת שמואל לקמן סימן קל"א דסתמא דעתו שלא יהא ערב עד אחר הלואה ול"ל דהוי מעכשיו על תנאי שילוה אח"כ דא"כ לא יכול לחזור כמבואר בא"ע סימן ל"ח וקמ"ג.

הג"ה אם ידוע שמת לא יתנו לשליח כתב הסמ"ע דקאי אתקנה לו אג"ק דדוקא בלא ידע שמת הוי הממון של השליח לענין דאין לו לירא מליתן לשליח וש"ך כתב דאין טעם לחלק דאם נאמר כשידע שמת חייב גם כשלא ידע יהא חייב כשליח שעשאו בעדים דחייב למחבר והרב בלא ידע כמו ידע ולע"ד ה"ט דודאי גם באג"ק לא הקנה לו המעות לחלוטין דהא צריך להחזירו רק הוי כהקנה לו עמ"ל דלא הקנה רק מהכרח כדי שיתן לו הלוה ואמדינן דעתו דלא הקנה רק המוכרח ולא יותר וע"כ ה"נ ודאי אין דעתו לעשותו שליח להביא רק בשביל עצמו לא בשביל יורשיו כמ"ש הרא"ש רק כיון דיתבטל הקנאתו כשימות ממילא לא יוכרח הלוה ליתן לו המעות דיחוש שמא מת מוכרח להקנותו לשליח אף אם ימות טרם יתן לו לוה המעות אבל לזה די כשלא ידע הלוה שמת המלוה שיהא קנוי המעות לשליח דאל"כ גם כשחי יחי' המלוה לא יתן לו המעות מחשש דמת אבל כשידע הלוה שמת המלוה אינו רוצה מלוה שישלח המעות ליורשיו ע"י שליח זה כמ"ש הרא"ש וא"כ ממילא אדעת כן לא הקנה לו.

סעי' ד' ואפיק לנפשך כתב המלחמות פרק מרובה דמה דכותב בהרשאה ואפיק לנפשך כדי שיהא רשאי להשתמש בהן עד בואו לביתו וזה שכרו מוכח מזה דבלא"ה אסור להשתמש במעותיו ועיין סמ"ע סימן רצ"ב דהא דחנוני ושולחני מותר להשתמש במעות פקדון שלא צררן וחתמן דאמרינן כיון דידע שזה צריך למעות בכל עת ולא צררן ודאי לא קפיד א"כ בשליח שנשלח לגבות מעות ולהביא לא תי' אפשר למשלח לצרור ועוד בשלמא פקדון חזינן דמפקיד א"צ עכשיו למעותיו וע"כ סתמא הרשהו להשתמש בהן אבל המשלח אדרבה שלחו מחמת דצריך למעות מיד בבואו לביתו ואף דיש לדחות הראי' מהמלחמות די"ל בשולחני וחנוני מותר להשתמש גם כשלא כתב אפיק לנפשך רק בשאר אינשי אסור כדלקמן סימן רצ"ב ס"ז ולעולם הוי כהפקיד אצלו מעות מותרין וא"כ השתא דכ"ע כחנוני ושולחני כדלקמן בחו"מ שם י"ל דמותר וכ"כ בתומים סימן קכ"ה סכ"ג דשליח לקבלה מותר להשתמש במעות כמ"ש רשב"א ור"ן גבי תבעו בהרשאה ותירץ בזה דברי רמב"ם עיי"ש שדבריו תמוהין דרמב"ם לא מיירי כלל בשליח קבלה רק באמר הלוה הולך מנה למלוה כמבואר להדיא בפט"ז ממלוה ה"ב גם לא זכיתי למצוא דברי רשב"א ור"ן הללו ואולי מיירי בכתב לו אפיק לנפשך אבל זה מבואר בב"י יו"ד סימן קס"ט והובא ג"כ בנתיבות לעיל סימן קכ"א ס"ה דאין רשות לשליח להשתמש במעות אם לא קבל עליו אחריות יותר מדינו דאינו רק שומר אפילו הוא שולחני והמעות מותרין כיון שלא מסרם שישהו בידו שום זמן אלא כדי שימסרם מיד ללוה וכן בחזירתן שימסרם מיד למלוה עכ"ל וסיים בנתיבות כשהמלוה עשה שליח לקבל המעות מיד הלוה מותר השליח להשתמש בהן דהוי כהפקיד בידו מותרין וכ"כ הרשב"א הובא בתומים סימן קכ"ה עכ"ל נראה ג"כ שלא ראה ברשב"א גופא אמנם נראה ברור דהיינו שליח לקבלת ולא שליח הובאה דזה היינו ממש שליח הולכה כדאיתא בגיטין דף ס"ג דה"נ בשלמא כשעשהו שליח לקבל ולא אמר לו שיביאם אצלו א"כ עשהו נפקד שישתו אצלו איזה זמן אבל בשלחו להביאם אצלו לא עשהו נפקד שישהו המעות אצלו רק בדרך עד שיביאם למלוה והוי ממש כשליח הולכה וכן מוכח מהב"י ביור"ד שם דקאי על שליח המלוה שיוליך המעות ללוה ויביאם אצלו כשיפרע אכן בשלח שליח לטיר אחרת לגבות חובו ולהביא ונזדמן לו שם סחורה צ"ע אי מותר להוציאם שם דבלא"ה ע"כ יהא בידו עד בואו לעיר המלוה וגם בזה נלע"ד דאסור רק כשיש לו מעות מזומן בביתו לשלם למלוה דהא לא הרשהו להשהותם אצלו בבואו לביתו וא"כ יש קפידא שלא יוציאם כשאין לו מעות מזומן בביתו וליכא הוכחה מדלא צררן וכן משמע בב"ש סימן ל"ה ס"ו ס"ק כ"א.

ומעשה בשנים שהי' להם חוב בשותפות במדינה אחרת והבטיח אחד לחבירו שכר טרחא בעבור שיגבה גם חלקו והלך וגבה כל תחוב וכיחש שלא גבה ונטל שכר הליכה וטרחא כמו שהבטיחו ואח"כ נודע שגבה החוב ובאו לדון ופסק הדיין שהשכר טרחא יש לו וגם נתן לו זמן ב"ד על המעות ולפע"ד כיון שאסור הי' להוציא המעות הוי כגנב דאין לו זמן כמ"ש לעיל סימן ק' וגם שכר טרחא אין לו דודאי יש לשום כמה הי' נותן בפחות לשליח שלא ילך אחר החוב מיד רק אח"ז ועיין לעיל סימן ס"ו סכ"ד במוכר שט"ח לחבירו ומאריך זמן ללוה חייב לשלם הזיקו ומבואר בריטב"א ריש מכות דשמין כמה מניח מלוה ללוה מהחוב שיפרע לו מיד ולא ימתין עד זמן פרעון דנמחת החוב בדמים הללו ע"י הארכת זמן נמצא אפילו תמתין השליח ולא גבה בזמן שהתנה יש לנכות משכרו עפ"י שומא וגם מצד השליח יש אומדן דנשכר לטרוח בשביל המשלח בסך שפסק לו ואלו הרשהו להשתמש במעות שיגבה אזי הי' מטריח בשביל עצמו ואין זה אגר נטר כמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן קע"ג סט"ו ולע"ד יש ראי' לדבריו מהמלחמות הנ"ל וא"כ יש לנכות משכרו לפי אומדן כמה שוה מה שהשתמש במעות דהי' מוזיל בשכר טרחא ולטרוח בשביל הנאת עצמו.

סעי' ה' וימ"ש דוקא בכה"ג עסמ"ע וש"ך שהביא ג"כ מהיש"ש דאם הקנה לו שליש מהחוב סתם אם הוציא רק השליש שנתרצה המורשת לדון רק על חלקו א"צ ליתן מהשליש שהוציא חלק להמרשה ובשעמ"ש תמה למה יגרע משני שותפין שגבה אחד מהן חצי החוב דצריך לחלוק עם השותף וכדלקמן סימן קע"ו סכ"ה וה"נ הוי שותף בהחוב ואם לא יבא לגוביינא ההפסד כפי ערך כדלקמן סימן רנ"ג סי"ג בשכ"מ שאמר תנו לפלוני שוה מאתיים מייני והחמיץ קצתו ההפסד לפי חשבון וכדי שלא לדחות שלשת הרועים היש"ש וסמ"ע וש"ך נ"ל דדוקא כשנעשה ההלואה בשותפות הרי נחתו אדעת כן להיות שותפין בהחוב דאל"כ מי הזקיקן להלות בשותפות והיו יכולין להלות כ"א בפ"ע וע"ד שכתב הר"י מיגא"ש הובא בב"י לקמן סימן קע"א סל"ג טעם זה לענין שותפין שקנו ביחד דאי"ל גוד ואגוד משא"כ בנפל להם ירושה עיי"ש וכה"ג מחלק הרמ"א לעיל סימן ע"ז ס"ט וע"כ מדעשו הלואה בשותפות ע"כ נשתעבדו זל"ז שיהיו שותפים בהחוב ולא לגבות כ"א חלקו בפ"ע משא"כ כאן דאחר הלואה קנה שליש אין הוכחה ומה"ת נכוף להם לעמוד בשותפות ול"ד להא דסימן רנ"ג דלא נטל חלקו טרם שהחמיץ משא"כ כאן דחלק א"ע כשלא הי' הפסד עדיין ואלו הי' המרשה כאן הי' יכול גם הוא לגבות רק אח"כ נפסד ולפ"ז גם בירשו חוב יכול אחד מהם לגבות חלקו לבד וא"צ ליתן מזה חלק לחברו אם הי' אז ראוי גם יורש השני לגבות חובו ועכ"פ לפני ב"ד יכול לומר כשאין יורש שני בכאן שיגבוהו חלקו וכשיראו הב"ד שעתה אפשר לגבות כל החוב יכולים לחלוק החוב שלא מדעת השני ויטול זה שבכאן חלקו דלמה יוכרח לטרוח בשביל השני ולהמתין על חברו כיון שלא נשתתף הוא עמו לעמוד בשותפות בחוב זה הוי כמו כבר עבר זמן שקבעו להיות שותפין דיכול לחלוק שלא בפני חברו כדלקמן סימן קע"ו סח"י.

מעשה בראובן שהי' ת"י מעות יתום קטן קרובו והלוה אותם על עסקא ונתן לו הלוה כתב ונכתב שם ראובן או מוכ"ז והגדיל היתום ואח"כ תבע ראובן את הלוה בשטר זה נ"ל דצריך הרשאה מהיתום או ימכרנו לראובן בכומ"ס כדאיתא בסימן ס"ו ס"א בהג"ה ואף דהי' אפטרופסו של היתום כיון דהגדיל אפטרופס לדקנני לא מוקמינן ול"מ אם אפשר היתום אינו יודע מזה החוב ולא נשאר השטר ביד ראובן מדעת היתום אלא אפילו ידע מ"מ הוה כמוסר שטרו ליד שליח דצריך הרשאה ואף דכתוב קבלתי המעות או לויתי ממוכ"ז מ"מ כיון דבאמת קבלו מראובן מוכ"ז ואז תי' בדין אפטרופס נשתעבד לו רק בהיותו אפטרופס אבל כשגדל היתום ובטל ממנו דין אפטרופס אין הלוה משועבד רק להיתום כיון שלא כתב דנתחייב או נשתעבד לשלם לכל המוציאו ועיין נתיבות סימן נון סק"א ועיין פתחי תשובה לקמן סימן קפ"ה סק"ב.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה