ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קיט
סעי' ב' אין ב"ח טורף מעידית שמכר משמע מסתימת הפוסקים אפילו התנה שיגבה עידית דלוקח אינו טורף כשנשאר זיבורית ב"ח ובשעמ"ש הניח בצ"ע למה דאפילו לפוסקים דנאמנות ל"מ נגד לקוחות אפילו פירוש שיהא נאמן נגד לקוחות ג"כ ה"ט דחיישינן לקנוניא וזה לא שייך כאן כ"ש לפוסקים דמהני הנאמנות ולפמ"ש לעיל סימן ק"ב הא דמהני תנאי להגבותו מעידית ולא אמרינן דהוי אסמכת משום דמלוה לא הלוהו רק אדעת כן ואם אינו מקיים נמצא נטול המעות שלא ברשות והוי כגזלן דדינו לשלם מעידית וכה"ג כתב הרא"ש פרק לולב הגזול לענין מתנה עמ"ל ומתה ואף להחולקים שם ה"ט דבמתנה נתן לו ולא הי' דעתו רק שיחזירה כשתהא בעין ולא כשתמות ולפמ"ש י"ל טעם לדעת טור וסייעתי' דלעיל סימן קי"ז באפותקי סתם דיכול להגבותו מנכסים אחרים דה"ט דבאפותקי מפורש בא"ל לא יהא לך פרעון רק מזו מבואר ברא"ש וריטב"א בפא"נ דף ס"ו דמש"ה ל"ה אסמכתא כיון דמחל לו המלוה שיעבוד שאר הנכסים גמר ומקנה לו זה וא"כ באפותיקי סתם דלא מחל לו דהא אי אשתדוף זו גובה מהשאר לכן הוי אסמכתא ולפ"ז אם קרקע זאת שעשאה אפותקי הי' ניזק גובה ה"נ באפותקי גובהו הבע"ח ע"ד המבואר לקמן סימן תי"ט אמנם כשמכר גם ניזק אינו גובה רק מזיבורות שביד המזיק ממילא גם התנאי לא מהני ול"ד לנאמנות דע"כ אין בו משום אסמכתא מדמהני בלוה עצמו לכ"ע דל"ש טעם שכתבתי בעידית וע"כ משום דהוי כאמר שיהא מחול מה שפרע דאין אסמכת במחילה לרמב"ם וסייעתי' או בתולה באחרים ל"ה אסמכתא כדלקמן סימן ר"ז בסי"ב בש"ך ובסי"ג בסמ"ע ס"ק ל"ד או משום דהנאמנות אם ישלם בלא החזרת השטר או שובר וזה בידו לגמרי שלא ישלם ער שיתן לו השטר או שובר והא דמהני תנאי לגבות מעידית דיתמי לעיל סימן ק"ח אף דמקטנים ניזק אינו גובה רק זיבורות כמבואר שם סוף הסימן י"ל בשלמא בניזק ל"ש נע"ד אבל בע"ח ה"ל ליטול מיתמי כמו מן לוה גופא משום נע"ד רק דלא ימנע מלהלוות משום זה דלא מסיק אדעתי' שימות לוה כדאיתא בגיטין דף נו"ן לכן כשהתנה בפירוש שיגבה מיתמי מעידיה הרי אסיק אדעתי' ואינו רוצה להלות זולת כן ואם לא יועיל הרי אתה נועל דלת משא"כ מה דלא גובה מלקוחות במקום שיש בני חורין זיבורות לאו משום דלא אסיק אדעתי' שימכור דזה מצוי רק משום פסידא דלקוחות ובע"ת שכתב כמו דל"מ נאמנות לטרוף מלקוחות ה"נ ל"מ תנאי לטרוף מעידית אף די"ל בנאמנות הטעם משום קנוניא י"ל דודאי חשש קנוניא אינו רק חששא דרבנן בעלמא ולא חשו לנע"ד כיון דאינו רוצה להלוות בלא"ה וע"כ כיון דיש פסידא דלקוחות כשיעשו קנוניא לא השגיחו בנע"ד שימנעו קצת מלהלוות כשיצטרך לישבע נגד לוקח ה"נ לא השגיחו בנע"ד שלא ירצה להלוות רק שיטרוף מעידית כיון דסתם בני אדם מסתפקין בפרעון גרוע מזה ואידי ואידי חד שיעורא דהתנאי ליטול יותר על דינו מלקוחות.
והב"ח ס"ב הקשה על הטור שכתב בטעמא דאינו גובה מעידית שובר מידי דהוה אניזק ששיעבודו מן התורה בעידית ואם מכרה אין הניזק גובה אלא מזיבורית שביד המזיק שהוא בת חורין דבמאי מיירי הטור אי התנה סתמא שיגבה מעידית שבנכסיו הא פשיטא הוא דמי עדיף מאפותקי סתם דאין נפרעין ממה שמכר ול"צ ראי' וניזק ואי דהתנה לא יהא לך פרעון אלא מעידית שבנכסי א"כ ל"ד לניזק אלא לאפותקי מפורש עכ"ל ותמוה לי דבריו שכתב דפשוט דלא עדיף מאפותקי סתם דודאי לטור עדיף דבאפותקי סתם יכול להגבותו משאר נכסיו אפילו לא מכר האפותקי כמבואר בטור סימן קי"ז משא"כ בהתנה סתמא שיגבה מעידית דוקא כשמכר העידית מגבהו משאר נכסיו אבל כשישנם ביד לוה ע"כ מגבהו כפי תנאו כמבואר בטור לעיל סימן ק"ב ס"ח איברא טעמא בעי דמ"ש ולפמ"ש א"ש דאפותקי סתם אף דרק ע"ד כן הלוהו ובשלא יקיים תנאו נטל המעות שלא ברשות והוי כגזלן מ"מ אין דינו של נגזל ליקח משדה זאת דוקא ויכול הגזלן לשלם לו מאחרת אם האחרת עידית משא"כ כשהתנה לשלם לו עידית אם לא יקיים תנאו הוי גזלן ובלא התנאי מוכרח לשלם לו עידית לכן אף דהתנאי הוי אסמכתא מ"מ מוכרח לשלם עידית לזה הוכרח הטור לומר נהי דמיני' דידי' ע"כ מגבהו עידית אבל כשמכר גם ניזק אינו גובה מעידית והא דהוצרך הטור לומר דניזק דינו מן התורה בעידית והא בלא"ה האי תנאי הוי אסמכתא ולא נשאר רק כניזק י"ל לפמ"ש במרדכי פרק שור שנגח והב"ח לקמן סימן ר"ז דאסמכתא קונה מן התורה א"כ אי ניזק ל"ה דינו בעידית רק מדרבנן י"ל בלקוחות אוקמוה אד"ת משא"כ כשהתנה דמן התורה אסמכתא קניא ומדרבנן ג"כ ניזק דינו בעידית לכן גם מלקוחות יטרוף לכן כתב דגם ניזק מן התורה בעידית.
והב"ח תירץ קושייתו דמיירי דאמר לא יהא לך פרעון אלא מעידית שבנכסי ול"ד לאפותקי מפורש דהתם כי אשתדוף אינו גובה משאר נכסים הלכך אי מכרה נמי טורפה אפילו יש ללוה שאר נכסים אבל הכא אפילו אשתדוף גובה משאר נכסים אף במכרה אינו טורפה אי יש ללוה עוד נכסי זה דוחק גדול דמיירי דלא אמר לא יהא לך פרעון אלא מעידית שלא נזכר מזה בבע"ת וטור כלל גם דינו צל"ע מ"ש כי אמר לא יהא לך פרעון אלא מזה ומ"ש אם אמר לא יהא לך פרעון רק מעידית שבנכסי ואשתדפו העידית כולן מ"מ התנה שלא יהא לו פרעון זולתם וצ"ל דהב"ח ס"ל דכשאמר רק מזה שאני דמחל השעבוד משאר נכסי משא"כ כשאמר רק מעידית שבנכסי אם נשתדפו עידית שהי' לו בשעת הלואה פורעו מעידית שבנכסיו בשעת פרעון דעכשיו הבינונית שנשארו חשיבי עידית אבל א"כ מה צורך ראי' מניזק ת"ל דכונתו על עידית שיהיו בעת הפרעון וע"כ הכונה על עידית דהשתא והרי אשתדפו וכן מבואר בש"ך יו"ד סימן רט"ז ס"ד ס"ק י"א דאם אמר קונם לביתך שאני נכנס ונפל וקנה בית אחר מותר שלא היתה כונתו אלא על בית שהי' לו בשעת נדר ה"נ כונתו שלא יהא לו פרעון רק מעידית שהי' לו בשעה שהתנה והש"ך שכתב כאן סק"ו שצריך ליתן לו מאיזה בינונית שירצה המלוה כיון שהתנה ליתן לו מעידית ומכרן י"ל משום דהזיק השעבוד שהי' לו על עידית צריך לשלם לו מעידית שנשאר דניזק דינו בעידית ומה שמכר הוי כהזיק שעבוד כדלעיל סימן ק"ד וק"ז בטוש"ע ס"ד והש"ך שם סק"ח העלה דעיקר כר"ה עיי"ש.