ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קי
סעי' ב' התפיס צררי הכי ס"ל לר"ה בר"י ורבא אמר משום שובר ועמדו בתוס' מ"ב ותרצו דא"ב היכא שמסר שטרותיו לאדם אחר בפני עדים ואמר דאין לו שום שטרות אחרות דתו ליכא חשש שובר והקשה שעמ"ש דא"כ ר"ה בר"י מוסיף על על רבא וה"ל לש"ס לסדר דר"ה בר"י אחר דברי רבא ולע"ד י"ל דרבא מוסיף לפמ"ש בסמוך דלרבא ל"מ אפילו כתוב בשטר שיוכל לגבות מיתומים קטנים ויהא מלוה נאמן גם נגד שובר דמ"מ יש לחוש דפרע ונתן לו שובר שכתוב בו ביטול גם על תנאין הללו שבשטר משא"כ לחשש צררי דמהני תנאי שיוכל לגבות מיתומיו קטנים.
בש"ך סק"ז ואם כתוב בשטר נאמנות נגד שובר ונגד טענת שום תנאי השטר נזקקין להם וכן יעשה תנאי בפירוש שיגבה מיתומים קטנים וכו' ולע"ד צע"ג דהא מבואר בס"א דאפילו הי' בו כל תנאי שבעולם ואפילו נאמנות אין גובים ומבואר בהשגות ראב"ד פי"ב דמלוה ה"ב דאפילו כתב שיהא נאמן על שובר ועל מאה עדים אינו גובה לדעת זאת ומבואר בהה"מ הטעם דאפילו יש בו כל תנאי שבעולם הוא אפשרי הביטול וחוששין לו בעודם קטנים ומ"ש וכן יעשה תנאי בפירוש שיגבה מיתומים קטנים הנה הראב"ד בהשגות שם הוכיח דל"מ שום נאמנות מדהקשו על רב אסי בערכין דף כ"ב ולא תרצו זה התירוץ בשטר שיש בו נאמנות ש"מ אין שום נאמנות מועיל לקטנים עכ"ל א"כ הוכחה זאת סותר גם זה דא"א דמהני תנאי שיגבת מיתומים קטנים למה לא תירץ הש"ס דמיירי כה"ג ונראה מה"ט סיים הש"ך בצ"ע וגם מש"ה ציין עצמו על מהניא תפיסתו דאי תפס אפילו בעדים דל"ל מגו י"ל דאין מוציאין באם כתב בשטר כן דיש דעות דכה"ג נזקקין ובתומים הביא ראי' מתוס' פג"פ דף קע"ד בד"ה ואם דלר"ת מועיל כשכתב לו הלוה שיהא לו כח לגבות מיתמי וכ"ש לטעם דצררי דיכול להתנות ולמחול ולכן ל"ק א"ב בין ר"ה ור"פ בהתנה על יתומים קטנים דזה מועיל לכ"ע עיי"ש ולע"ד לפי הטעם שכתב הרמב"ם והמחבר לעיל סימן ק"ח ס"ג שמא יש להם ראי' ששוברים גם תנאי זה וכמ"ש הה"מ דכל תנאי שבעולם אפשרי הביטול והיינו כרבא בערכין שם א"כ ל"מ שעבוד זה נמי ומ"ש בתומים וכן עמא דבר אפשר במקומו נהגו כן והיכי דנהוג נהוג ולא נתפשט מנהג זה כדמוכח בנוב"ת חחו"מ סימן כ"ו בפסקא המתחלת ומה שתמה וכו' שהם קטנים איך יפרע המלוה מהם אפילו בשבועה שאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים עיי"ש ואם המנהג הי' גם שם ונתפשט בכ"מ איך לא השיבו כן וגם מוכח שם דאפילו נכתב בפירוש להזקק לקטנים ל"מ דהא מיירי שה שהי' ריוח נייר חלוק לפני החתימה וכתב שם דהוי כנכתב נאמנות מפורש גם נגד יתמי במגו דהי' יכול לכתוב עיי"ש ומ"מ לא התנצל דמה"ט גם מיתמי קטנים יגבה והחת"ס חחו"מ סימן נ"ג כמדומה לא ראה הנוב"ת הנ"ל ואפשר ג"כ משום דמלוה תפס עיי"ש.
ולפ"ז נראה בטראט הנהוג שאין כותבין בשעת הלואה זמן פרעון רק המלוה כותב בו הזמן כשירצה וכשהוציא טראט כזה על יתומים קטנים לא יגבה בקטנותם אף דיכול לכתוב בו הז"פ שיהא אחר מות הלוה מ"מ כיון דל"ל חזקה א"א פורע תו"ז דכבר אפשר כלה הזמן בחיי הלוה ולא הוצרך למעות וליכא אלא משום דנתן לו טראט כזה שיכול לכתוב הזמן גם אחר מותו הוי כנתן לו כח לגבות מיתומיו קטנים וזה ל"מ וכמ"ש.
ואני חוכך כשהוציא טראנו שנכתב בו הז"פ עתה וכבר מת הלוה כיון דהמנהג שלא לכתוב מיד הז"פ אפשר לא לוה הלוה רק על זמן מועט ופרע בזמנו וליכא חזקה דא"א פורע תו"ז ומלוה כתב עתה הז"פ כדי שיהא תו"ז וכיון דל"מ שום שעבוד ונאמנות גם זה שהאמינו הלוה שיכתוב בו הזמן כמו שירצה ל"מ נגד יתומים קטנים ואין ראי' ממ"ש הפמ"א שהובא בפ"ת לעיל סימן ק"ח ס"ד סק"ה דמיירי התם ביורשים גדולים ואם נימא דמועיל לגבות מיתמי קטנים י"ל גם כשלא נכתב עדיין מהימן במגו אף דהוי להוציא כיון דהוי בו"ש כמ"ש הנוב"ת הנ"ל סימן כ"ה בסופו דמהימן בשבועה במגו דהי' יכול לכתוב ועיי"ש סימן כ"ו בפסקא המתחלת זולת.
ובשו"ת חוט השני סימן צ"א דעת בנו דאין גובין מיתומים קטנים בשטר שכתוב בו שלא יועיל שובר אא"כ נכתב ע"ג ממש דשמא טען המלוה דנאבד השטר ונשבע ע"ז ופרעו הלוה ע"י שובר שנכתב בו תנאי כך וכך בטל ומבוטל וסתר אביו דבריו דנפילה ל"ש ול"ח גם ביתמי עיי"ש וקשה דלא הרגישו בראי' דלעיל דמוכח דגם תנאי כזה ל"מ ולע"ד יפה כח הבן דמ"ש חוט השני דכשלא ישבע שאבד השטר לא יפרע לו הלוה עד שיוציא השטר אינו מוכרח דאף דמלוה לא האמין ללוה מ"מ י"ל לוה האמין למלוה שאמר שאבד השטר ולא השביעו וכדאיתא בפרק המפקיד דף ל"ה דלוה מאמין לו אף דמלוה אין מאמינו ועוד תמוה לי כיון דמודו תרוייהו דכשנשבע המלות שאבד השטר מוכרח לפרוע כשיתן לו שובר בכת"י המלוה מפורש בו לבטל אותו תנאי א"כ גם שבועה ל"צ המלוה כיון דאין הלוה טוען ברי שלא נאבד וכדלעיל סימן נ"ד ס"ב ועיין בב"ב דף קע"א ע"ב דחששו בש"ס להך חששא לענין שטר מאוחר שיטעון מלוה שקר דאירכס לו שטרא ויוכרח הלוה ליקח שובר ולפרוע ונ"ל דס"ל דגם בטענת שמא חייב שבועה שאינו ברשותו ככל שבועה דא"ב וגם בשטרות פסק הש"ך בסימן ס"ו בס"ק קכ"ד דחייב שבועה שא"ב ורמב"ם וש"ע דס"ל דאין נשבעין על שטרות שא"ב כדלעיל סימן ס"ו סל"ט לכן בסימן נ"ד סתם ג"כ דא"צ לישבע שא"ב על טענת שמא ונתיבות שם הקשה למה לא ישבע שאינו ברשותו ותירוצו לא ס"ל לחוט השני.
ועוד י"ל דס"ל דגם בטענת שמא צריך לישבע עכ"פ היסת דהוי כרגל"ד כיון דודאי הי' לו בידו השטר וכמ"ש בתה"ד ומרדכי הובאו בש"ך לעיל סימן ע"ה ס"ק פ"ב ובסימן קכ"א ס"ק מ"ו ועיין ביאור הגר"א בסימן ע"ה ס"ק נ"ח ואף דהש"ך בסימן קכ"א כתב דוקא כשמצרפים טענת המלוה הוי כברי הכא עדיף כיון דנפילה לא שכיח זה הוי כרגל"ד דמשקר וכדאיתא בכתובות דף ט"ז כיון דאיכא רובא כבו"ש דמי רק דרמב"ם וש"ע דס"ל גם באמר לי אבא שי"ל בידך מנה פטור מהיסת אף דרגל"ד וכדלעיל סימן ע"ה סי"ז וסכ"א לכן גם באמר שנאבד לו השטר פטור מהיסת ואנן ס"ל כהפוסקים דברגל"ד חייב היסת ה"ב הוי רגל"ד ומ"מ רק היסת חייב דל"ה כנשבע ונוטל וכמ"ש הש"ך בסימן נ"ד סק"ד ולפ"ז לדין המשנה דלא הי' עדיין היסת מודה חוט השני דא"צ המלוה לישבע וע"כ לא מוקי ש"ס בערכין משנה דשום הדיינין כה"ג ומ"מ כיון דאפסקא הלכה לעיל סימן נ"ד דמלוה א"צ לישבע י"ל שפיר דבאמת לא אבד השטר רק שיקר ונתן שובר ואין שום תנאי שבעולם שלא יוכל אח"כ המלוה לבטלו וכמ"ש הה"מ הנ"ל וכ"כ הה"מ בפ"ו מגירושין ה"כ ואף דשם כתב דמהני שיפסל העדים שיעידו על ביטול המודעות זה ל"ש כאן דאפילו יכתוב ג"ז בשטר יכול ליתן שובר בכת"י המלוה ולכתוב בו שמבטל כל התנאים שבשטר דאז אפילו נכתב בשטר דאפילו יוציא הלוה שובר בכת"י מלוה ובביטול כל תנאיו לא יועיל מ"מ כשיתן שובר בכת"י ויבטל גם תנאי זה דבריו אחרונים קיימים לעולם ולכן אם טען המלוה דאבד שטרו מוכרח לפרוע על שובר וראיתי בחוט השני שם סימן צדי"ק כתב לחזק דבריו שבסימן פ"ד דמהני תנאי לגבות מיתומים קטנים וכמ"ש סמ"ע בסימן ק"ג ס"ו דתנאי שבממון קיים נגד ד"ת ובנו הקשה לו דחשש שמא ימצאו שובר להיכן הלך וכן משמע בש"ע מדכתב דכל תנאי שבעולם ל"מ ודחה דבריו דאין למדין מהכללות דהגע עצמך אם יתנה שלא יועיל שום שובר אפילו בכת"י המלוה אא"כ שיהא כתוב ע"ג השטר ממש דאזי אין חשש כלל דאם שובר ודאי לפנינו ל"מ דאפילו על כת"י י"ל טעיתי בהודאתי כדאיתא בסימן קכ"ו סי"ג מכ"ש דאין לחוש לספק שובר דאפילו ימצא שובר הוי חספא וה"ה האמין למלוה נגד היתומים קטנים הוי כאלו פסל כל השוברים שיצאו על השטר עכת"ד ותמוה דאדרבה בסימן קכ"ו מבואר דבאין לו מגו לכ"ע א"נ לומר טעיתי בכת"י ומכ"ש לומר טעיתי להוציא ממון ואם מחמת דהאמין הלוה למלוה גם לטעון על כת"י הרי יכול לכתוב בשובר בפירוש שמבטל גם הנאמנות זה ולעולם דבריו אחרונים קיימים וכמ"ש והמעיין בחוט השני שם סימן צ"א יראה שנכתב זאת אחר התשובה שבסימן צדי"ק והודה לבנו דאפשר שיבטל גם תנאי זה אלא דחזר לומר מט"א דצריך שישבע דאבד שטרו ולנפילה ל"ח וכבר כתבתי דגם טענה זאת נפל בבירא ובר מן דין אפילו נשבע מי יימר דנשבע באמת דהא כ"מ דחששו לשובר ולצררי נשביעו וע"כ דלא סמכו על זה להוציא מיתומים קטנים וכל השבועה אינה רק היסת דל"ה השבועה ליטול רק לפטור כמ"ש הש"ך בסימן נ"ד סק"ד וא"כ איך נסמוך על זה עתה להוציא מיתומים דשמא לא אבד השטר רק נשבע שאבדו והוכרח לפרוע ע"י שובר ולכשיגדלו ימצאו השובר וצ"ל דס"ל דלהוציא ממון מיד לא מתימן בשבועה אבל שישבע לשקר דאבד השטר כדי לכבשו ת"י ולהוציא אח"ז כשלא ימצאו השובר כולא האי ל"ח דזה ג"כ ל"ש ובודאי קושטא משתבע אלא דג"ז ל"נ דא"כ מ"ד בב"ב דף קע"א ע"ב דלא כתבינן שובר באומר ארכס שטרי נשביעו דאבד ובודאי קושטא ישבע ול"ל דחייש שימצא השטר דהא מבואר בפ"ב דכתובות נ"ז ע"ב דאפילו אמרת נשרפה צריכה עדים שנשרפה הכתובה ולמה לא סגי שבועה ליטול אע"כ גם בזה חיישינן דישבע שקר ומ"ד דכותבין שובר אפילו שבועה ל"צ דעבד לוה למלוה וישמר שוברו כמבואר בב"ב שם,
ושמעתי דבמאמר קדישין כתב דתקנות ד"א לגבות בטראט מיתומים קטנים ולקיים חת"י ועיין בשו"ת אמרי א"ש חא"ע סימן מ"ו דבמדינת אונגארין לא נתפשטו תקנות ד"א ומוקמינן על ד"ת וכה"ג כתב בחת"ס חחו"מ סימן נ"ה.
ועיין בשו"ת מבי"ט ח"ב סימן רי"ד דהיכא דאין נזקקין ליתומים קטנים מחשש צררי ושובר אין מניחין נכסי הלוה ברשות היתומים או אפטרופס שלהם כשהנכסים רק מעט יותר מהחוב שאם יתפרנסו היתומים מהם לא ימצא מלוה מה ליקח כשיגדלו ולא ימצאו שובר או עדות על צררי אלא יהיו הנכסים ביד אפטרופס ויאכיל הריוח ליתומים ולא מהקרן עכ"ל.