אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קח

סימן קז

סעי' א' לזמן בע"ת שי"ד סוף ח"א ז"ל כתבו רבנן קשישי אע"ג דאמור רבנן המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתבעו פחות משלשים יום כדאיתא במסכת מכות אפ"ה אם מת תוך שלשים יום לא מדמינן לי' לתו"ז אלא אמרינן דילמא פרעי' ולא גבי מיורשים קטנים עכ"ל והקשה כנה"ג הא אף מגדולים לא גבי כה"ג והובא בשעו"ש ונ"ל לפמ"ש תומים לעיל סימן ע"ח דבשטר שלא נכתב ז"פ גובה בלא שבועה תוך שלשיש דודאי לא פרע בלא שובר לפיכך נקט בע"ת יורשים קטנים מלתא דפסיקא דאפילו בשטר לא גבי דדילמא לקח אביהם שובר ואינם יודעים וכדלקמן ס"ג משא"כ בגדולים אהני מה שהוא תוך שלשים לגבות מהם בלא שבועה כמו ת"ז ובזה י"ל קושיה תוס' בערכין כ"ב ע"ב בד"ה רבא אמר משום שובר דהיינו דא"ב בין רבא לר"ה ברי' דר"י.

סעי' ג' תו"ז נלע"ד אם נפרע מקצה דאתרע החזקה דא"א פורע תו"ז בזה החוב אין נזקקים לגבות מיתומים קטנים שאר החוב לדעת רה"ג והמ"מ הובא בסמ"ע לעיל סימן פ"ד סק"ז ועיי"ש באורים סק"ז וסעמ"ש שם סק"ד ובמע"פ אפילו ליכא עדים דפרע רק מלוה מודה לא מהני לו מגו להוציא משא"כ בשטר לפי מה שפסק הש"ך שם דתו"ז לא ישבע א"כ אפילו הי' טוען הלוה ברי לא הי' מהני לו ממילא מהני מגו נגד היתומים אפילו להוציא וכמ"ש בנוב"ת חחו"מ סוף סימן כ"ה.

סעי' ד' הוציא על היורשים שטר עסקא בשו"ת שו"מ מסדורא תליתאה ח"א תשובה מ"ז ז"ל השואל אותם השטרות שנכתב בהם שקיבל המעות לפרוע לא יאוחר לז"פ שעדיין אין הזמן כשמת י"ל שאיקפד לפרש לא יאוחר דשייר לעצמו שיוכל לפרוע תו"ז אף דשטרי עסקא הן וכתב הנתיבות בעסקא שרוצה לפרוע תו"ז חייב בריוח שהתפשר עד זמן שקיבל להתעסק ולענין זה מועיל מה ששייר הברירה לעצמו אבל עכ"פ מתורת תו"ז לא נפיק ול"מ בפלגא מלוה אף בחצי פקדון שבשטרות הללו אף דקי"ל דטענינן ליתמי נאנסו אף תוך זמן כמ"ש הש"ך סימן ק"ח סק"ח מ"מ כאן שיש מהעסק בעין וגם החובות שיש להנפטר ביד אחרים ידוע שהן מאותו עסק ולאותו עסק קיבל המעות מידי הבע"ח דהרי נודע לנו עניני מו"מ שלו וקי"ל דכה"ג לא טענינן להו נאנסו מה גם דכל עניניו במקום מפורסם היו דשכיחי סהדי דאמרינן בפרק המוכר את הבית דבכה"ג גם אביהן לא מצי למטען נאנסו והגאון המשיב זלה"ה קלסי' מאוד וכל דבריו לא נלע"ד מ"ש לא יאוחר היינו ששייר לעצמו הברירה להקדים לי נראה יותר דהכונה שלא יצטרך המלוה להמתין לו עוד זמן ב"ד ועיין לעיל סימן ט"ז ס"ב בהג"ה וסימן ק' בבאה"ט סק"ג ובזה לגופו נדרש לא לדייקא ולדבריו דרשאי לפרוע מקודם ליכא בזה משום א"א פורע תו"ז דאפשר לא רצה ליתן רווחים וכשלא ירויח יחויב לישבע שלא הרויח וכמבואר באורים סימן ע"ח ס"ג סק"ח ומ"ש כיון שיש מהעסק בעין לע"ד נהי דמועיל לחשש נאנסו לא יועיל לחשש פרעון ול"ד למ"ש כאן בש"ע דמיירי בנתן לו לקנות סחורה ולחלוק בריוח דאין ביד המקבל להחזיר מעות אחר לנותן ולהחזיק העסק לעצמו להרויח בו יותר משא"כ עתה שמתפשרין ליתן לנותן דבר קצוב ורשאי לשלם לו מעות אחר והריוח של המקבל אפילו יותר ממה שנתן ומעשים בכל יום שמקבלין על עסקא ליתן ריוח סך קצוב לחדש וקונה סחורה וכשיזדמן לו מעות אחר מחזיר כזה המעות וה"נ אפשר כן הי' וגם דבריו סותרים זה את זה דא"כ למה הוצרך לטעם דתו"ז כיון שיש עדים שהוא מעסק זה וע"כ משום די"ל דפרע במעות אחרים א"כ נהי דנאנסו ל"ל כיון דידוע דהעסק ממעות הנותן ישנו בעין מ"מ שמא פרע תו"ז כדי שלא יצטרך ליתן הריוח מאז והלאה ומ"ש דכל עניניו במקום מפורסם דשכיחי סהדי דאמרינן בפרק המוכר את הבית דכה"ג גם אביהם לא מצי למטען נאנסו הנה בהמוכר את הבית דף עי"ן דמיירי בעסקא ליתא שם כלל רק בב"מ דף פ"ג בשומר ומבואר במל"מ פכ"א ממלוה בסוף התשובה בד"ה והטעם השני דבעסקא ל"ש דין זה אלא במהרי"ט ח"א סל"ג משמע במעות שנו"נ בהם אינו י"ל נאנסו אם דירתו במקום רואים ונראה דהכל לפי ראות עיני הדיין איך הי' המו"מ אם בביתו או בחוץ אלא בלא"ה הי' י"ל דל"ל החזרתי במגו דנאנסו בעסקא עתה דצריך עדים על ההפסד וכמ"ש נתיבות לעיל סימן ס"ט ובפ"ט כאן אבל גם זה דחיתי לעיל סימן פ"ב ס"א ועיין מ"ש בסמוך בד"ה וטענינן.

והחצי אינו נוטל מעשה והוציאה אפטרופסת של יתמי בעלה טראט על יורשים ואמרה שמעות הללו ניתן לאבי היורשים למחצית שכר והטראט נכתב כולו מלוה כנהוג ויורשי לוה טענו שמא נפרעת ואמרתי אף דהודית דניתן המעות על עסקא ותבעה רווחים לא הורע כחה בזה ול"ד לשטר עסקא דנאמן לומר החזרתי במגו דנאנסו דה"ט דל"ל חזקה שטרך בידי מה בעי די"ל דסמך אטענת נאנסו כמ"ש סמ"ע ואחרונים אבל כאן שיש טראט ונכתב כולו מלוה אף דנותן מודה עכשיו דפלגא פקדון מ"מ לא הי' לו לסמוך כלל אטענת נאנסו דאם ירצה מלוה לתבעו שנית לא יועיל לו שום טענה החזרתי או נאנסו די"ל המלוה כולו מלוה.

שנית דנאמנת לומר לא החזיר לי כלום במגו דכולו מלוה אף דהוי מגו להוציא חדא דהטראט מסייעה ועוד כל נאמנות הלוה לומר החזרתי במגו דנאנסו וכאן יש לה מגו נגדו ואוקי מגו נגד מגו והשטר בתקפו וכמ"ש בשער משפט סימן פ"ב וכה"ג כתב בנתיבות סימן ע"ב סכ"ז ס"ק ל"ז אך על טעם זה ערערו דיינים שעמי דאפשר הוכרחה לומר שהוא שטר עסקא כדי לתבוע רווחים אבל לפמ"ש השעמ"ש לעיל סימן פ"ב דאמרינן מגו לחצי טענה דהי' יכול לתבוע זה וזה וכמו בעיזי דאכלי חושלי אף דתובע יותר מכדי דמיהן משום דאכלי חושלי מ"מ נאמן עד כדי דמיהן במגו דלקוח וכן המלוה על משכון נאמן עד כדי דמיו במגו דלקוח אף דתובע יותר שהי' י"ל שתיהן עיי"ש ה"נ י"ל שטר זה כולו מלוה וריוח תתבע מעסק אחר עמ"ש לעיל סימן פ"ב.

שלישית כיון דמעות יתמי הן דמותר ליתן קרוב לשכר ורחוק מהפסד כמבואר ביו"ד סימן ק"ס ובנו"ב חיו"ד סימן מ"ם א"כ יש לה מגו גם בטראט זה לומר שניתן על חצי ריוח ולא על הפסד א"כ אף דהודית דניתן לפלגא הפסד רק טענה לא נפרעתי כלום יש לה מגו טובה וטראט דנכתב כולו מלוה יסייעה וק"ו זאת דטענה דאינה יודעת באיזה אופן נעשה ואין לה היתר עסקא כתוב יש לנו לומר דניתן קרוב לשכר ורחוק מהפסד כיון דמעות יתומים הוא וטראט נכתב כולו מלוה וקבלו הדיינים דעתי ופסקנו שתשבע ותטול כדין הבא ליפרע מיורשים בשטר.

וטענינן להו בשו"ת טור האבן סימן מ"ה איתא באחד שהוציא על יורשים היתר עסקא כתיקון מהר"ם ז"ל בנאמנות לבעהש"ט ואמר חד מהדיינים דטוענים ליתמי שמא הי' אביהן טוען לא הרווחתי ולכן אין ראוי ליטול מעסק זה ריוח כפי השוואה שבהת"ע והמחבר טור אבן השיב דנראה דהתקנה של מהר"ם הי' שכ"ז שלא ישבע שלא הרויח מחויב לשלם והשבועה במקום הפרעון ולכן נהגו בכל בתי דינין שגובין רבית מיתומים ולא טוענין עבורם שמא אביהן הי' נשבע שלא הרויח שה"ז שלא נשבע הוא חייב לשלם רק הי' תנאי שבשבועה יכול לפטור את עצמו ולכן הנשבע שלא הרווחתי אין המלוה צריך לקבל בחרם שאינו משביעו בחנם וכן א"י להפך לומר השבע שחושד אתה לי בזה כי כ"ז שאינו נשבע שלא הרויח חייב לשלם עכ"ל ודבריו לא נהירין ולא שרירין ולא קיימין מ"ש דנראה דהתקנה הי' וכו' באיזה ספר התקנות נמצא זאת ובאמת תקנתו הי' לכתוב בנוסח העסקא שכ"ז שלא יביא עדים שלא הרויח יחויב לשלם כפי השואה ודחה הלבוש ביו"ד סימן תס"ז דבריו עד שהודה לו מהר"ם כמבואר בנחלת שבעה ותיקן שיחויב לישבע אם יטעון לא הרוחתי ועל הפסד יצטרך עדים דעל הקרן יכול להתנות שיהא בטוח ולא על הריוח דאינו יודע אם יהא ריוח כלל ולא ניתן למחילה כאשר האריך הלבוש שם וא"כ איך אפשר לומר דהתקנה שיחויב לשלם ריוח אפילו לא הרויח רק בתנאי שבשבועה יפטר עצמו דאיך יתחייב ריוח כשלא הרויח הא הוי רבית גמור ולא ניתן למחול וע"כ חיוב ריוח אינו אלא כשירויח רק תיקן שלא יאומן בלא שבועה מחמת דיש שתי דעות לעיל סימן צ"ג ס"ד בהג"ה במקבל עסקא ע"כ תיקן לכתוב בשט"ח שחייב שבועה שלא יטעון קי"ל וא"ל ישבע מחויב לשלם דודאי הרויח ככל שבועת שותף ושאר שבועות הבאות על הספק דאם חי ואינו רוצה לישבע משלם בסך שחושדו תובע אבל מת ולא נשבע איך נוציא מספק מיתומים ושמא לא הרויח ואף את"ל כדבריו שהלוה חייב א"ע שא"ל ישבע יתן בחנם וכדרך קנס הרי מת ואונס רחמנא פטרי' וכמאן דלא עבר דאולי הי' נשבע אם הי' חי והנה אם התנה אל תפרעיני רק בעדים דכ"ז שאין לו עדים חייב מ"מ אם מת פטורים היורשים דשמא אלו הי' חי הי' מביא עדים כמ"ש נתיבות בחידושים סימן עי"ן סק"י אלא דבביאורים סימן ע"א סקי"ט לא כ"כ ובשע"מ סימן עי"ן העלה דיורשים פטורים וא"כ כ"ש לענין הרווחים דגם להנתיבות דסימן ע"א י"ל דוקא הקרן דודאי לוה והתחייב עצמו שלא יפטור רק ע"י עדים ע"כ כ"ז שאינו מברר אין טוענין לקלקל חזקת חיוב כיון דאביהן לא הי' יכול לטעון אבל ריוח אסור להתחייב א"ל ירויח וכל ההיתר ליתן ממה שירויח א"כ כ"ז דלא ידעינן שהרויח איך נחייב ליורשים מספק ויש להם חזקת פטור וכ"ש אם גם המלוה א"י ומ"ש שבכל ב"ד עוסקין כן קשה להאמין שהי' בקי בכל בתי דינין ואולי ראה כן באיזהו מקומן ואין זה הוכחה להכריע כל העולם.

ומ"ש עוד לכן הנשבע שלא הרווחתי א"י להפך וא"צ קב"ח אם המציא דין זה מעצמו מכח דבריו דלעיל מעיקרא דדינא פירכא כיון דאין השבועה פרעון הריוח כדבריו ממילא הוא כשאר שבועות שותפות ולמה לא יצטרך לקב"ח או יוכל להפוך ואולי כונתו דנוהגים כן ומביא מזה הוכחה לדבריו הקודמים דע"כ מתחייב בריוח אפילו לא ירויח רק תנאי התנה שאם ישבע יהא פרעון הריוח ואם קבלה הוא נקבל מטעם אחר משום דנהוג לכתוב כל דין נאמנות למוציא השטר בדיבור הקל ע"כ א"י להפך או לכופו לקב"ח כיון שהאמינו בדיבור הקל כמבואר הנוסח של סמ"ע ומור"ם בנ"ש סימן מ"ם עיי"ש ואולי כך היתה התקנה ומ"מ נראה גם לפ"ז דוקא במפורש שנעשה על צד הת"ע כתיקון מור"ם דנמצא דמתחייב כפי תקנתו ועיין לעיל סימן ס"א ס"ה ובתומים שם.

וראי' לדברי ממ"ש בנ"ש שם ז"ל כתב עוד בעל התקנות הנ"ל וצריך שיאמין ג"כ המלוה או הנותן בזה ללוה על שבועתו שלא הרויח ואין להם לבוא על הלוה בתחבולות כגון לומר השבע לי בין אשרי וב"ל והיוצא באופן שימנע בודאי לישבע ויצטרך לשלם ריוח אלא ישבע כדין שבועת השותפין שמחמירין בה לפי הענין עיי"ש ואם כדעת הט"א דשבועה זאת פרעון הריוח למה לא יעשה תחבולות למנעו מלישבע וממילא יחויב מדינא מכח התקנה או חיובו בשטר א"ו כיון דרוצה לישבע וניכר שלא הרויח אסור ליטול ריוח והמעיין בלבוש יו"ד סימן קס"ז יראה דכל מ"ש אמת ונכון ועיני ראו ולא זר הרבה פעמים ניכרין דברי אמת ולפי השמועה אשר הפסיד המקבל ונוגשו הנותן ליתן לו ריוח מחמת דמכריחו לשבועה ומקבל מונע עצמו גם משבועת אמת ואם יוכרח המלוה לקב"ח שאינו משביעו בחנם או להיפך שחושדו לא יבא לזה ליטול רבית או להשביע בחנם ולב מלוה יודע האמת ואיסור גמור הוא ולפמ"ש לעיל סימן צ"ג ס"ג י"ל דנאמנות לפטור מקב"ח על שבועה דלא הרווחתי לא מהני ואפילו בקנין דהוי ק"ד ולא חשוב כשעת מתן מעות לענין הריוח ומתוך מ"ש נתבאר ממילא דאם טוען המקבל שאינו יודע אם הרויח או אם עולה החצי ריוח כסך השוואה סגי שישבע שא"י כיון דא"י א"א להוציא מספק וכשבועת שותפין דאם נשבע שא"י אם יש לשותפו אצלו פטור וכן חשוד ואומר לא הרווחתי פטור דלהטורי אבן חייבים בזה ואינו וכמ"ש וק"ו דיורשים שא"י אם הרויח אביהם דפטורים והרי בשבועת שומרים אם שומר גופא א"י לישבע חייב וכן בחמשין ל"י וע"א מעידו וא"י לישבע ומ"מ יורשין פטורין דשמא אם אביהן הי' חי הי' נשבע אף דש"ז שאינו נשבע חייב דחזינן דעיקר החיוב דחייבו רחמנא הוא ממון וכמ"ש בנתיבות בסימן פ"ב בכ"מ סכ"ח ואיך יהא חמיר תקנת מהר"ם להשביע משבועת התורה וגם בשטרי עסקא הנתונין בזמנינו דמתנין שלא יהא נאמן לומר הפסדתי רק בשני עדים מ"מ הניח בשעמ"ש סימן עין סק"ד בצ"ע אם גובין כל הקרן מן היורשים אף דבזה עדיף דהפסד לא שכיח גם יש חזקת חיוב ומה"ט דעת כ"פ דלא טענינן להו נאנסו וריוח שכיח טובא שלא ירויח ויש חזקת פטור ודאי יורשים פטורים לכ"ע ואחר שנדפס הפ"ת על חו"מ מצאתי שהביא כן כאן סק"ד משו"ת בגדי ישע ומח"ס שו"ר בשו"ת בית שלמה סימן קס"ו השיג על ט"א וכתב דצריך הנותן לקב"ח אף לפי תקנת מהר"ם ולפ"ז אפילו כתוב שנעשה כתיקון מורם צריך נותן לקב"ח ואם כתוב בפירש נאמנות לנותן מקב"ח לפני השבועה של לוה שלא הרויח צ"ע כיון דקב"ח תקנת הגאונים שלא יכריחו לישבע בחנם הרי קיבל עליו הלוה וכאומר א"א בתקנ"ח ועיין א"ע סימן ס"ט ס"ד בהג"ה.

סעי' י"א ודאי קורעין ונראה דמ"מ הנייר של יורשי המלוה דהוי כמשכון בידם כמ"ש ב"ש בא"ע סימן כ"ח ס"ק כ"ב דעל שוה הנייר הוי כמשכון וצ"ע לפמ"ש נתיבות לעיל סימן ס"ו סקי"ב דהוי כמשכון על מה ששוה למכרו להחזיק בו שלא להחזירו ללוה עיי"ש למה יקרעוהו הא בסמוך סי"ב מבואר במשכון גם יורשים גובים א"כ שיווי זה יפרעו ליורשי מלוה ועיין לעיל סימן ס"ו סכ"ג בהג"ה ואם יש להם טאבולאציא על החוב אין מחויבים ליתן פטורים דבזה מוחזקים.

א"ל קרעוהו ובא אח"כ לב"ד בתומים סקי"א הקשה לפי דעת רא"ש וטור דלעיל סימן כ"ה בטעה בשיקול הדעת וזיכה החייב אפילו גדול ממנו א"י להחזיר כ"ש כאן הורה כתורה איך יהא כח ביד דיין אחר לבטל הדין ולפסוק כאידך ועוד למה אי עבד כר"א והוציא מיתומים אין דיין אחר יכול לפסוק כרב ושמואל ואי פסק כרב ושמואל יכול דיין אחר לפסוק בהיפך עיי"ש ולע"ד הכא שאני דדיין ראשון לא פסק כלל דלא יועיל תפיסה רק לכתחלה אין להוציא וודאי אין כח לדיין אחר להוציא לכתחלה ובלאה"נ לכתחלה צריך לעשות כרב ושמואל רק אי פסק והוציא עכ"פ יורשי מלוה תפיסי סלק כח הדיין ולא יגרע מתפסו בעצמן דאין להוציא מידם ומה שדייק התומים מלשון קדמו ותפסו דוקא קדמו לפני פסק הדיין אינו מוכרח תדע דבריטב"א פרק כל הנשבעין כתב רק אי תפסו ורגיל לשון זה כדלעיל סימן פ"ז ס"ו ושם לא שייך טעם של תומים זה שבכאן דהתם ל"ה פלוגתא ואמת שבתומים סימן פ"ב ס"ו ר"ל גם התם דוקא קודם שנפסק הדין שישבע אהני תפיסה מ"מ לא אישתמיט לשום פוסק לפניו ואחריו שיאמר כן ואדרבה בטור סימן פ"ב ס"ג כתב אם טען השבע לי של"פ משביעין אותו בנק"ח ויטול לא רצה לישבע ותפס לא מפקינן הרי אחר שחייבוהו ב"ד לישבע מהני תפיסתו ובלא"ה א"ש לשון אם קדמו ותפסו טרם שנשבעו לא מפקינן מהם אפילו אינם רוצים עוד לישבע.

סעי' י"ב משכונא בתומים הקשה למחבר ביו"ד סימן קע"ב לא שרי רק משכנתא דסורא דבמשלם שניא תיפוק בלא כסף א"כ ממ"נ עבר זמנו אין לו דמים ולמה ישבע תוך זמנו א"ל לישבע ולק"מ דנ"מ כשיטול לוה לסלקו תו"ז דליכא בזה חזקה דא"א פורע תו"ז דמיהר לשלם כדי שלא יאכל מלוה הפירות בדבר מועט ואימר אתפסי' צררי פרש"י בערכין דף כ"ב היינו מעות ולא הספיק ליטול ממנו השטר ועיין אורים לעיל סימן ע"ח סק"ח בשם מהרי"ט.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה