אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קז

סימן קו

סעי' א' מהמטלטלין עשעמ"ש סק"א ועמ"ש על דבריו לעיל סימן ק"ה ס"ד.

סעי' ב' לעכב קבורתו עיין אורים במה שהשיג על הח"צ דאין לעכב קבורתו בשביל שהבנים אלמים ונסתר מחמתו מ"ש באמרי א"ש חיו"ד סימן קט"ז ללמד זכות על הח"ק שאין מניחין לקבור עד שהיורשים נותנים להם כרצון הח"ק דמעשין על הצדקה עיי"ש וק"ו דמה על פרעון חוב המת אין לעכב בשביל שהיורש אלם כ"ש מחמת צדקה שרוצין להטיל על היורשין ונ"ל אם המת לא פרע מחמת אלמותו או הבריח נכסיו בדא"ה כדי שלא לפרוע מעכבין קבורתו כי לוה רשע ולא ישלם הוא ומבואר בא"ז סימן תכ"ב בהלכות אבלות שאסור להתעסק בקבורת רשע ולא עשה תשובה ובני המשפחה כופין זה את זה משום פגם משפחה כמ"ש ח"צ בסימן מ"ח ועד"ז יתכנו דברי הח"צ בביאור דברי הג"ה זאת.

סעי' ה' אם תפס וכו' ובשו"ת מהר"ם מינץ סימן ע"ד כתב דאם תפס לאח"מ ואין לו ראי' שאבי היתומים חייב לו גם לא מצי לטעון מחיים תפסתי דברור דלאח"מ תפס או מודה א"נ לומר דאבי היתומים הי' מחויב לי במגו דהחזרתי ליתומים כיון דתפס לאחר מיתה מיד כשמת אביהם קמו נכסים בחזקת היתומים בכ"מ שהם א"כ הוה הנהו נכסי כיתומים שקנו נכסי או שירשו נכסי לאח"מ אביהם דלא משתעבדי לבע"ח עיי"ש ובבמ"ת שמ"ט חי"ז ס"ד כתב דאיכא מ"ד דכל מידי דתפס בטענת מע"פ כיון שדין חתוך הוא שמע"פ אינו גובה מהיתומים אלא על דרכים הידועים כיון שמת הלוה פקע חובו מעל בניו ומעל נכסיהם ואיכא דפליג והרר"י לא הכריע הדעות ולדידן מסתברא דמהני תפיסתו בשיש לו מגו והובא בב"י מחודש יו"ד ויש ליתן טעם למהר"ם מינץ והאמ"ד דכיון שמת וליכא עדים למלוה ולא הי' יכול לגבות אסח דעתי' ונתייאש וזכו יורשים בנכסים ואף לפוסקים דל"מ יאוש בחוב דה"ט משום דשעבוד גופו הוי כקרקע דל"מ יאוש וכמ"ש בנתיבות סימן קס"ג ס"ג וביתמי אין עליהם שעבוד הגוף מהני יאוש לסלק השעבוד מהמטלטלין שנשארו ולקמן סימן רס"ח ס"ג בהג"ה כתב אם כבר נפסק הדין אינו יכול לבא אח"כ בממ"נ והוא מהתה"ד ומבואר שם הטעם משום דאסח אדעתי' ומשמע דאם לא נפסק בב"ד לא אמרינן דאסח דעתי' ובש"ך בספר תק"כ כתב דלפי טעם וראיות תה"ד י"ל גם בלא עמד בדין דנתייאש ובנתיבות בדיני תפיסה סכ"ה כתב דבפלוגתא דרבוותא כיון שיש כח ביד דיין להכריע בראיות כאחד וכשהדיין מכריע אי"ל קי"ל כמ"ש מהרש"ל לא מייאש עד שפסק הדיין לזכות המוחזק עיי"ש ולכן כאן דאין פלוגתא בזה הוי יאוש מיד אפילו לא עמד בדין ונ"ל דזה כונת האמ"ד במ"ש כיון שדין חתוך הוא ולכאורה אין נ"מ בדעת האמ"ד ומהר"ם מינץ כיון דמלוה תפיס ודאי י"ל קי"ל כבע"ת וש"ע דפסקו דמהני תפיסה ואפשר מה"ט סתם המחבר כבע"ת אך נ"מ אם היתומים חזרו ותפסו דאם הי' ברור כבע"ת וש"ע ל"מ מה שחזרו ותפסו כיון דתפיסת המלוה לאו מכח מוחזק אהני רק משום דיש לו מגו אנן סהדי דקושטא קאמר א"כ מה יועיל תפיסת היתומים דאינם יודעים אם אביהם אינו חייב דליכא גבייהו מגו וכבר נתברר לנו דמלוה קושטא אמר כשהי' לו מגו אבל אם תפיסת המלוה ל"מ רק משום דמוחזק י"ל קי"ל אם חזרו היתומים ותפסו מהני תפיסתם וכן מוכח בש"ך לעיל סימן ע"ב ס"כ ס"ק ק"ד ועיין בקו"ה כ"ח ס"ה ול"ל ממ"נ אם תפיסת המלוה ל"מ משום דנתייאש ה"נ כבר נתייאשו היתומים וא"ל אמרינן דנתייאש מהני תפיסת מלוה מדינא די"ל דמלוה נתייאש טרם שנפסק הדין דאינו יכול לגבות כמ"ש משא"כ יתומים לא נתייאשו לפני פס"ד כיון דתליא בפ"ד אמנם כיון דלא הובא דעת החולקים בש"ע אין לומר קי"ל וכמ"ש תומים ונתיבות בדיני תפיסה ועוד שאר אחרונים ועוד דנתיבות בדיני תפיסה סוף ס"ק כ"ה מסיק דעיקר כש"ך דלקמן סימן רס"ח דלא אמרינן קם דינא כיון דקי"ל דמהני תפיסה בספיקא דדינא דפ"ד לא הוי מחילה ותה"ד לשיטתו שפסק דל"מ תפיסה בפ"ד עיי"ש ולע"ד ראי' לדבר דאפילו היכא דמהני רק תפיסה שלא בעדים מכח מגו לא מתייאש ומ"ש הרא"ש בפרק אלו מציאות דכ"ו ע"ב בסימן ט' אהא דאמרינן ראה סלע שנפל משנים חייב להחזיר דלא מייאש אף אם ישבע לו דלמחר יתפוס משלו ולא יחזרנו לו וכן הוא בטוח"מ סימן רס"ב ואפשר מש"ה לא הביא הטור כאן מהדעות שבבע"ת וכבר עמד בזה הגד"ת ולפמ"ש י"ל כיון דכתב בסימן רס"ב דהיכא דמהני תפיסה לא מייאש ממילא ה"נ נדע דמלוה לא מייאש אפילו אחר שעמד בדין.

סעי' ט' בסמ"ע ס"ק כ"ד עיין קצו"ח וכדבריו מבואר בפרישה דנכסי שביד היורש ל"ח בנ"ח וצ"ל כן גם כונת הסמ"ע ומ"ש לאו כל כמיני' וכו' כונתו כמ"ש קצו"ח בשם בנו ודו"ק ולא כהנתיבות דיורש שירש נכסים יש עליו שעבוד הגוף.

סעי' י' בש"ך סקי"ב נ"ל דוקא כשאין להם מגו דפרעתי דל"ל כיון שהודו סתם חזקה טובא הוא שהודה בחוב עצמו ולא אמרינן מגו במקום חזקה זו דא"כ לא הי' צריך הבע"ת וסמ"ע גבי ע"א לדמות לנסכא דר"א עכ"ל ולפמ"ש הנתיבות בסימן ס"ט ובסימן ע"א דפה שאסר הוא שהתיר עדיף ממגו ומהני נגד חזקה אלימתא והוכיח כן עיי"ש אין דברי ש"ך כאן מוכרחים דבע"ת וסמ"ע גבי ע"א הוכרחו לדמות לנסכא דר"א כיון דהוי הפה שאסר דהודה עתה שהודה מכבר והי' יכול להכחיש העד שלא הודה כלל לכן יכול נמי לפרש הודאתו לולא דדומה לנסכא דר"א דהתם נמי הפה שאסר הוא שהודה שחטף ומ"מ א"י לומר דידי חטפי אבל כשיש שני עדים שהודה אפשר גם במגו דפרעתי א"י לפרש דבריו דחזקה אלימתא הוא והש"ך לשיטתו לקמן סימן ק"ח ס"ד ועיין קצו"ח סימן צ"ז סקי"א.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה