אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן קו

סימן קה

סעי' א' נאמנות בשע"מ סק"ב הקשה מהא דכתבו הטוש"ע לקמן סימן ק"ח ס"ג וק"י שאין גובין מיתומים קטנים שום מלוה בשטר אפילו הי' בו נאמנות דשמא לכשיגדלו יוציאו שובר המבטל גם הנאמנות וא"כ ה"נ בנפרע שלא בפניו דהא בערכין פרכינן לרבא דס"ל דאין נזקקין ליתומים קטנים משום שובר דא"כ בנפרע שלא בפניו נמי ומשני משום נע"ד וכיון שיטול בשבועה אין לחוש לנע"ד דהא חזינן דחכז"ל תקנו שבועה לנפרע שלא בפניו ולא חשו בזה לנע"ד וא"כ לא תועיל נאמנות לפטרו משבועה ותירץ בדוחק ועדיין הקשה דדברי בע"ת סתרו אהדדי דבנפרע שלא בפניו מהני נאמנות מפורש שיאומן נגד באי כחו ובכתובה ס"ל דלא מהני נגד יתומים קטנים דכמו שאינם חשובים דיש לחוש דלבי גדלי משכחי תברא להפסיד הנאמנות ודי לנו אם נזקקין לה הרי אף דנוטלת כתובתה מיתומים קטנים משום חינא או משום מזוני מ"מ ל"מ הפטור משבועה משום דחיישינן לשובר ה"נ ניחוש בנפרע שלא בפניו עכת"ד ול"ק דאף דנפרע שלא בפניו חייב שבועה ולא חשו לנע"ד משום דלא יפסיד החוב לגמרי ואי שבועה ירא יתנה בנאמנות משא"כ אם לא יועיל הנאמנות לא ילוה דהא חזינן דלא רצה להלות עד שנכתב נאמנות נגד ב"כ ואם לא יועיל אתה נועל דלת משא"כ נגד יתומים דלא חשו לנע"ד דאין נזקקין להם כלל והצריכוהו להמתין ולא חשו שלא ירצה להלות ובכתובה דחשו לחינא היינו לחן האשה כמבואר בבע"ת שער י"ד ח"א ס"ד ולא כפרש"י דחינא היינו שימצאו האנשים חן היינו שירצו להנשא להם הנשים וא"כ אף דכתוב בכתובה נאמנות ל"מ נגד יתומים קטנים דכיון דעכ"פ בשבועה נוטלת כתובתה סגי לחן האשה כמ"ש הגד"ת שם ס"ה ול"ל דהא חזינן שהתנתה כשנשאת בנאמנות ואם לא יועיל לא תרצה להנשא דהא לזה לא חשו כלל רק החשש לחן האשה עתה שיתנו לה הכתובה ויקפצו עלי' וכמ"ש תוס' בכתובות פרק הכותב דף פ"ד.

סעי' ב' ראי' בש"ך סק"ב ועוד וכו' מלתא דל"ש טענינן ליתמי לע"ד שאני להחזיק דאין הולכין אחר הרוב להוציא משא"כ בנידון דהרא"ש ומבי"ט דלא בא להוציא עם השטר מיד המוחזק ותופס.

לקיים שטר ברדב"ז ח"א סימן תק"ע עסק באחד שהוציא שטר על יורשים וא"י לקיימו אבל יש לו עדים שהודה אביהם בחייו שכתבו דאינו גובה כיון שלא בשעת מיתה הודה איכא למימר שמא קנוניא הי' עושה עם המלוה כדי לטרוף לקוחות הובא בשעמ"ש סק"ב והקשה עליו מהא דלעיל סימן מ"ז בטוש"ע באומר שטר אמנה הוא זה והוא חייב לאחרים דא"נ בהודאתו דאם לאחר שאמר שטר אמנה הוא פרע לבע"ח ובא לגבות השטר מהלוה רואים אם כשהבע"ח בא לגבות מזה השטר אמר שטר אמנה הוא אמרינן דלא היתה כונתו אלא לדחות הבע"ח חוזר וגובה בו אבל אם מעצמו בלא תביעת הבע"ח הודה ששטר אמנה הוא אינו חוזר וגובה בו הרי דאף שהי' חייב לאחרים כשהודה מעצמו לא חיישינן לקנוניא שעשה כן משום הבע"ח וה"נ מה"ת נאמר כשהודה שחייב לו שעשה כן לקנוניא בכדי לגבות מלקוחות עכת"ד ומהא לא אריא דבשלמא להוציא מהלוה א"א רק אם רואין שבודאי הודה רק להפקיע הבע"ח משא"כ להחזיק מספק נמי י"ל אפשר קנוניא הי' עושה ול"ש בזה דברים שבלב ל"ה דברים דאם לקנוניא הודה הרי ידע מוציא השטר דברים שבלבו או בדבר שדרכי בני אדם ל"ח דברים שבלב וכמ"ש לעיל ריש סימן פ"א אמנם מרשב"א שהביא בשעמ"ש מוכח דלא כרדב"ז דהרשב"א כתב דאשה שנפל לה ירושה והודית שאביה צוה ליתן לאחר דא"נ לחוב לבעלה מ"מ כשמת בעלה בחיי' צריכה ליתן מה שהודית לפלוני וא"י לומר לא הודיתי רק להפקיע מבעלי ול"ד להך דלעיל סימן מ"ז שלא הי' נאמן באותו שעה ונתבטלה הודאתו משא"כ כאן הקרן שלה ונאמנת עליו הרי אף דמוחזקת מוציאין מידה כל שלא נתבטלה ההודאה לגמרי מיד וי"ל שאני בנידון דרשב"א דאיך תעשה קנוניא להודית לאחר ויבוזו זרים חילה ועכצ"ל דהימני' אותו וכיון דהימנה הימנה אם יתבענה תעשה כהודאתה אלא די"ל דלא הימנה אותו רק דסמכה שלא יעיז נגדה אבל לאחר מות לא הימנה ולכן בנידון הרשב"א דעדיין בחיי' התובע עומד ותובע והרי הודית לו והימנה אותו שאם יעיז נגדה תתן לו משא"כ בנידון הרדב"ז שמת וכמו דמחלקינן דנאמנות סתם לא מהני רק נגדו ולא נגד יורשיו וכדלעיל סימן ע"א סי"ז ולפ"ז כשהלוה חי וטוען לקנוניא הודיתי אינו נאמן.

ועוד שאני נידון רדב"ז דמלוה לפנינו וא"י לקיימו זהו ריעותא וכנראה מדברי ש"ך כאן וכיון שא"י לברר חיישינן לקנוניא ואולי אם הי' הלוה חי הי' מברר להיפך משא"כ בנידון הרשב"א בחיי' היא ואינה מבררת ואין טענת התובע גריעא מטענתה עתה ובכ"ז מתורץ נמי קושיית השעמ"ש על הרדב"ז מסימן מ"ז.

והקשה עוד בשעמ"ש על דברי הרשב"א דס"ל כיון דנ"מ עתה בהודאתה על קרנה א"י לחזור הא בשטר אמנה הוא נמי נ"מ כשבע"ח שלו משתלם מן השטר לוה זה מתחייב בהודאתו לפרוע מה ששילם לוה שבשטר שלו חובו בחנם ואין זה פורע חובו ש"ח שלא מדעתו דתרי ב"ד כפו אותו לשלם עפ"י ד"ת וב"כ במהרי"ט ח"א סימן קכ"ד דבע"ח של נפקד שגבה חובו מפקדון דמפקיד שביד הנפקד דמחויב הנפקד לחזור ולשלם למפקיד שפרע חובו עכת"ד ואין דמיונו עולה יפה דהא נתפס על חבירו יותר פשוט דחבירו א"צ לחזור לשלם לו כדלקמן סימן קכ"ח ועיין בנתיבות לקמן סימן קכ"ח ס"ב דאם היו נכסי שמעון ברשות לוי ותפסן בע"ח של לוי חייב לוי לשלם לשמעון וביאר הטעם במק"ח סימן תמ"א ס"א עיי"ש וא"כ שאני הך דמהרי"ט.

עוד הקשה בשעמ"ש מהשגות הראב"ד פח"י מא"ב על הרמב"ם דכתב דאשת כהן שאמרה נאנסתי אעפ"י שא"נ לגבי בעלה ומותרת לו מ"מ הרי היא אסורה לכל כהן אחר מות בעלה שהרי הודית שהיא זונה ושויא אנפשה חד"א והשיגו הראב"ד דיועיל אמתלא דלא אמרה רק שיגרשנה בעלה והרי ההם מוחזקת בגופה ומהני הודאתה לכשימות בעלה בחיי' ואפ"ה יכולה לחזור בהודאתה באמתלא זו ואיך כתב הרשב"א דל"מ אמתלא הנ"ל דאמרה כדי להפקיע מבעלה עכת"ד ולע"ד בנידון הרשב"א אף דעכשיו יש לבעל פירות מ"מ הקרן שלה ואם מכרה או נתנה לאחר אהני ח"ד על הגוף ויש תועלת מיד ללוקח ומקבל והנה כמבואר בא"ע סימן צדי"ק ס"ט עיי"ש וגם נ"מ דקודם שהודית היתה יכולה למכור זכותה שיש לה אם תתאלמן ועכשיו זה שהודית לו יכול עכשיו למכור זכותה שיש לה על הספק ומקבלין הודאתה מיד והיתה יכולה לומר שאבי' צוה לתת הפירות לפלוני כל ימי חיי בעלה וכה"ג משא"כ בנידון הראב"ד אינה עכשיו ברשותה כלל ומתבטלין דברי' עכשיו לגמרי כמ"ש בהשגות ולא נתקבלו דברי' כלל.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה