ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קה
דין התופס לבע"ח בשו"ת שו"מ תליתאה ח"א סימן תמ"ט פסק דאם תפס במקום שחב לאחרים ומסרו לזה שתפס בעדו פטור ולע"ד יש ראי' לזה ממ"ש הר"ן בפרק הכותב אהא דלב"ח יהבינן ולא לאשה כיון דלאחר גבייתו זכה מן הדין אנו מגבין לב"ח תחלה משום נע"ד ול"ח גזלה ואם התופס ונגבה לב"ח אחד חייב לשלם גם דיעבד חשוב אצל המגבה גזלה ואיך נגזל להוציא מזה וליתן לבע"ח כולו וגם משו"ת מהר"ם אלשיך סימן קי"ג שהביא בשעמ"ש לקמן סימן קי"א סק"ד ומהשעמ"ש גופא שם מוכח דפטור.
סעי' א' שחייב לשנים בד"ג כלל קי"ב ס"ז כתב דמהרשד"ם חחו"מ סימן ר"ט וסימן ק"נ העלה דהא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היינו במקום שחב לשנים אבל אם חב רק לאחד קנה וכ"כ בשו"ת קול אלי' ס"ט בשם מהרשד"ם עכת"ד ולא תאבה לו ולא תשמע לקולו דלא כתב מהרשד"ם זה כלל רק כתב דדוקא ביש שני נושים דלוה חייב לשנים ובא אחר ותפס בשביל אחד מהם לא קנה משום דחב למלוה האחר אבל כשאינו חייב רק לאחד ותפס אחר בעדו אף דחב ללוה קנה ודין זה מבואר כאן ס"ד אבל כשחב התופס רק לאחד היינו בשני מלוים ותפס בשביל אחד מהם מבואר להדיא בש"ע כאן דלא קנה וכן הוא להדיא בטור ריש הסימן ז"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כגון ראובן שחייב לשמעון ולוי ובא יהודא ותפס מראובן בשביל שמעון אינו מועיל כלום כיון שים בו חובה ללוי והרי מהרשד"ם הוציא דינו מהטור עיי"ש.
עשאו שליח הפנ"י בפרק הכותב כתב בטעמא משום דאשלד"ע דכיון דאי אתא לדינא לא היו נותנין לו ובקצו"ח ח השיגו כיון דאין עברה למשלח אינו ענין לשלד"ע וראי' לזה מדברי תוס' פ"ק דגיטין דף י"ב גבי פלוגתא דר"א ורבנן במי שליקט את הפאה ואמר זו לפלוני עני דחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון ואמרו שם הטעם דכתיב לא תלקט לעני והקשו בתוס' למ"ד כ"מ דא"ר ל"ת אע"מ ליקני העני ואע"ג דהשליח עבר ונימא אשלד"ע א"ו היכא דאין עברה למשלח אלא לשליח הוי שליחות עכ"ל וגם בנוב"ת פא"ע סקי"א הקשו לו אדברי תוס' הללו הא זכי' מטעם שליחות ואשלד"ע ותירץ דאם אין עברה למשלח ל"ש אשלד"ע ולע"ד דברי פנ"י ברורים דהא מבואר בסמ"ע סימן קפ"ב סק"ב דאשלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ויכול המשלח לומר סברתי שלא ישמע לי לעשותו וכן כתבו תוס' בב"ק דף ע"ט ד"ה נתנו דאם השליח א"י שהוא עברה יש שלד"ע בין למ"ד אי בעי עביד בין למ"ד דצריך שיהא השליח בר חיובא דהתם א"י שהשליח יעבור אבל כאן יודע הוא שהשליח יעבור מאחר דסבור שהוא מותר עכ"ל הרי דכל הטעם דהמשלח א"י שהשליח יעבור ולא סמכא דעתו והוי כלא שלחו ושמעינן מינה תרתי חדא דאה העברה רק לשליח אשלד"ע דמ"מ א"י שהשליח יעבור והוי כלא שלחו שנית היכא דמהני כשעשאו מעצמו בלא דעת משלחו ל"ש לומר אשלד"ע דאף דא"י אם השליח יעבור הא לא צריך דעתו כלל וא"כ לק"מ מהתוס' הנ"ל דקאי על מה דדחי הש"ס לעולם רבנן ס"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה ושא"ה דכתיב לא תלקט א"כ בעלמא אף דתפס מעצמו בלא דעת המשלח קנה א"כ אף דאשלד"ע והוי כעשהו מעצמו מ"מ מהני ואף לתוס' דכתבו שם בד"ה התופס דזכי' מטעם שליחות מ"מ כיון דלמלוה זכות הוי שליחו שפיר אף דלעצמו חובה דמה אם חב לאחרים מהני זכייתו לזה להיות כשליחו כ"ש אם השליח חב לעצמו וא"צ דעת משלחו אבל אם צריך דוקא שישלחו כמו לדידן דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"ק שפיר קאמר הפנ"י.
ודעת רש"י כשעשהו שליח לתפוס קונה ותוס' סתרו דבריו מפרק הכותב דף פ"ד גבי יימר בר חשו דאמר לשלוחו וי"ל לפמ"ש המנ"י בטעמא דל"מ שליח דהוי כדבר עברה דכיון דאי אתי לקמן לדינא לא היו נותנין אלא ליורשין רק כשתפס בעצמו בדיעבד אין מוציאין מידו ולרש"י לא ניחא לי' בזה דא"כ היכי מדמה בב"מ מגביה מציאה לחברו לתופס לבע"ח ע"כ ס"ל לרש"י דרק היכא דלא עשהו שליח ואתי עלה משום דזכין לאדם שלא בפניו בהא כי חב לאחריני לא מצי זכי עי"ש ואומר אני דגם רש"י ס"ל בתופס לבע"ח יותר מעה שהב"ד היו נותנין הוי ד"ע אמנם אם תפס רק שיעור שהיו הב"ד נותנין דינא עביד ואין נדנוד עברה ומהני ע"י שליח וממילא מועיל גם על היותר משיעור זה דרש"י לשיטתו בפ"ק דב"מ ד"ח אמר רבא לעולם אימא לך הממל"ח לק"ח והכא ה"ט מגו דזכי לנפשו זכי נמי לחברו תדע שאלו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין פרש"י פטור דאשלד"ע ואלו שותפין שגנבו והאחד הוציאו מרשות בעלים לדעתו ולדעת חברו חייבין הרי דס"ל לש"י לענין אשלד"ע מנו דזכה המקנה זכה בכולו ועיין קצו"ח כאן לכן פרש"י דלא עשאו הנושא שליח דאזי אינו רק מטעם זכי' וכיון דחב לאחרים לא אמרינן זכין שלא בפניו אפילו בשיעור שהיו הב"ד נותנין דאף דאינו עברה מ"מ חב לאחרים דלולא תפס הוא אפשר אחרים היו תופסין הכל וכמו במציאה דליכא עברה מ"מ לא זכה כיון דחב לאחריני דאלמלא הוא היו אחרים מוצאין וזה שפרש"י בפ"ק דב"מ ד"י דבא לקדם עד שלא יתפסנו ב"ח אחר ולא פירש דקודם עד שלא יחלקו הב"ד דא"כ מה מדמה הגמרא תופס לבע"ח למגביה מציאה דבמציאה ליכא עברה ובחוב דתופס יותר מהשיעור שהב"ד היו נותנין הוי עברה ע"כ פרש"י דקודם עד שלא יתפוס האחר דחב לאחריני דאלמלא הוא הי' בע"ח אחר תופס כולו ודמי שפיר לממל"ח ורש"י ס"ל דגם נגד הסידור חשוב חב לאחריני וכסתימת כל הפוסקים דלא כהמבי"ט ח"א סימן ר"י אך בעשאו שליח לא איכפת במה דחב לאחרים אלא דהוי עברה על היותר משיעור הסידור ואהני מגו וכ"ז בלוה חי אבל בכתובות דמת לוה ואלו באו לפני ב"ד היו נותנים הכל ליורשים א"כ כל התפיסה עברה.
סעי' ד' שהוא גברא בשעמ"ש סק"ד כתב לפמ"ש הרשב"א שבב"י לעיל סימן ק"ד דאף דמע"פ מוקדמת קודמת לשטר מאוחר מ"מ לענין מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי רק מתקנת הגאונים אם שיעבד מטלטלין אג"ק בשטר והי' עליו מע"פ מוקדם ומת נותנין לבעהש"ט מאוחר דלזה משתעבדי מדינא ולמע"פ רק מתקנה וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה בפרק הכותב דאם הבעל חי ויש עליו בע"ח וכתובה ואין לו רק מטלטלין דגובה הבע"ח לבד דלבע"ח משתעבדי מדינא מגלימא דעל כתפי' ולכתובה רק מתקנה לפ"ז אם הלוה מת והניח רק מטלטלין ויורשים עצמם חייבים לאחרים חוב היורשים קודם לגבות דחייבים מדינא בחוב עצמם לשלם מן המטלטלין עכת"ד ול"נ דשאני נידון רשב"א וראבי"ה דהבא מדינא והבא מתקנה מחמת חד גברא באים משא"כ כאן תקנת הגאונים על המטלטלין לשלם חוב אביהם ובע"ח דיורשים באים מכח היורשים ולא עדיפי מגברא דאתי מחמתי' דאין לו זכות ליטול המטלטלין אף דיורש מדינא ועוד בנידון הרשב"א וראבי"ה או זה יפסיד לגמרי או זה ובנידון או זה ימתין או זה לכן דינא דוחה תקנה משא"כ כאן אם ישלמו היורשים חוב עצמם יפטרו כדלקמן סימן ק"ז ס"ד ותו אין תקוה לבע"ח דאביהם משא"כ אם ישלמו חוב אביהם ישאר חוב עצמם על היורשים ויש לו תשלומין וכה"ג כתב במג"א סימן רפ"ו בהא דמנחה קודם למוסף דוקא ביש שהות להתפלל שניהן אבל באין שהות מוסף קודם דמנחה יש לה תשלומין בלילה ואף דדג"מ הקשה שם על מג"א מירושלמי תרצו שם בהגהות רב"פ גם אני תרצתי בחידושי שם וכאן עדיף דבשלמא כשהשתי חובות על אביהם והפסידן שוה ליכא נע"ד באחד יותר מאידך ולמה יתקנו להוציא מד"ת אבל אם חוב אחד על היורשים עצמם כשלא ישלמו ממטלטלין שירשו עוד יש תקוה אבל כשישלמו חוב עצמם ממטלטלין יפסדו בע"ח דאביהם לחלוטין דפטורים אח"כ לשלם משלהם ויש חשש נע"ד ביותר וכיון דתקנו הגאונים משום נע"ד גם עכשיו יעמדו דבריהם והרשב"א שבב"י ריש סימן ק"ז דכתב דכי הוה להו חוב מצד עצמן מצוה עליהם טפי לפרוע חובת עצמן קאי לדינא דגמרא דליכא שעבוד על המטלטלין רק מצוה על גופם וס"ל שם דכופין אותם א"כ כשיפרעו חוב עצמם עתה לכשישיג ידם נכופם לפרוע חוב אביהם ועיין רמב"ם סוף פי"א ממלוה דאנשי מערב שהנהיגו לכתוב בשט"ח מטלטלי לסייג גדול ומבואר בלח"ם משום דהקשה לו כיון דמתקנת גאונים גובים מה צורך לכתוב וה"ה תירץ דנ"מ לקצת מפורשים ביש להם קרקע דלא תקנו גאונים ות"ל דנ"מ כשהיורשים יהיו חייבים חובות עצמם וע"כ גם בזה חלה תקנת הגאונים.