ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קד
סעי' א' כל מי שקדם והיכא שיש מטלטלין אצל הלוה נגד חובו של אחד וקרקעות אצל לקוחות שלקחו אחר הלואת המוקדם לפני הלואת בע"ח המאוחר יש ליתן המטלטלין למאוחר שלא יוכל לטרוף מלקוחות משא"כ אם יש ללוה קרקע ב"ח נגד חובו של אחד וקרקע אצל לקוחות ליתא להאי דינא כ"כ השעמ"ש בשם הרא"ה וריטב"א ונתקשה דגם במטלטלין כשיש ביד הלוה בעת הגבי' אין טורפין מלקוחות קרקע שי"ל הנחנו לך מקום לגבות וגם אם הי' הקרקע ביד הלוה יכול לפרוע במטלטלין א"כ ה"ה כשבא לטרוף הקרקע מהלוקח דידחהו למטלטלין שביד הלוה דמה מכר ראשון לשני כל זכות שיש בידו וא"כ יבא המוקדם לפסידא ועיי"ש ולק"מ דמטלטלין אחר שיגבם המאוחר א"א למוקדם לטרפם ממנו לא יוכל הלוקח לומר לו הנחתי לך מקום לגבות משא"כ קרקע דגם כשיגבם המאוחר יכול המוקדם לטרוף הימנו כמבואר בש"ע כאן א"כ א"י לטרוף מלקוחות די"ל הנחנו לך מקום לגבות ול"ל דה"ל לתקן דגם כשגבה המאוחר קרקע שביד הלוה לא יוכל המוקדם לטרפה הימנו כשיכול לגבות חובו מלקוחות כדי שלא יבא ב"ח המאוחר לפסידא כמו שתקנו במטלטלין ליתן לכושל זה אינו לפמ"ש הר"ן בפרק הכותב בהא דב"ח וכתובת אשה שזמן שטרם שוה נותנין לב"ח משום נע"ד דהקשה דכי משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא נגזול האשה ותירץ ביון דאם קדם וגבה מה שגבה גבה לכן בטעם כל דהוא מגבין אותו לכתחלה ול"ח גזל ה"נ לא תקנו ליתן לכושל רק היכא דבדיעבד אי גבה גבה ול"ח גזל וזהו במטלטלין דאם גבאם גבאם משא"כ קרקע דדינא אף לאחר שגבאם המאוחר שיחזור עליו המוקדם וי"ל הלוקח הנחתי לך מקום לגבות א"א לתקן משום פסידא דמאוחר מה דבדיעבד מוציאין מידו מדינא.
סעי' ג' עמד הראשון ותפסם בשעמ"ש סק"ד כתב דוקא כשהמאוחר קדם וגבה בב"ד דשלא בש"ת אינו קונה משכון רק ע"י ב"ד וכבר מבואר בקצו"ח ונתיבות בסימן ע"ב וכאן דקי"ל דקונה גם בלא ב"ד וכמבואר בסימן צ"ז דמשכנו בזרוע קונה ומ"ש השעמ"ש להוכיח ממהר"ם שכתב דאם תפסה האשה מוציאין מידה ונותנין לבע"ח והרי הר"ן ורא"ש כתבו דלפיכך נותנין לכתחלה לבע"ח כיון דאם קדם וגבה גבה ל"ח גזל ואם תפיסה מהני שלא יוכל השני לחזור ולתפוס מידו איך מוציאין מידה אינו ראי' דהרא"ש בלא"ה פליג בזה אמהר"ם וכן י"ל דמהר"ם לא ס"ל הא דר"ן ורא"ש וכ"כ הב"מ בסימן ק"ב וגם מהר"ם לא כתב רק בכתובה ומקולי כתובה הוא כמ"ש בה"ת הובא בב"ש שם וגם בכתובה מקהי בה טובא ומהריב"ל הכריע לגמרי כהרא"ש כמ"ש הב"מ שם לכן נראה אף דהראשון מוחזק א"י לומר קי"ל.
סעי' ה' מחזיקים להו בלוה ולוה וקנה צל"ע דזה סותר למ"ש לקמן ר"נ סכ"ו דאמרינן כנכ"ה ומצאתי בתומים סימן קי"ב הקשה כן ועיין נתיבות סימן סמ"ך ס"ו הביא ממהרי"ט דכלי תשמיש י"ל כנכ"ה ולא בסחורה וא"כ דין שבכאן אינו רק בסחורות.
סעי' ו' וכל הקודם וגבה עש"ך ס"ק י"ד ועמ"ש לקמן סימן קט"ו ס"א בישוב קושית הר"ר יונה וא"כ מ"ש הש"ך ותדע אינו מוכרח.
סעי' ט' אם הלוה מכרו כתב רי"ו והביאו ב"י בסימן ק"ג על הא דאמרינן דאם הגבה לוה למלוה קרקע בחובו דשומא לא הדרא וז"ל מ"מ בע"ח מאוחר א"י לומר לו משעת המכר נמחל שעבודך והרי הוא כמי שלקחת אותה במעות ושטר שלי מוקדם ממקחך ואטרוף אותה כי לגבי זה שעבודו קיים כאלו גבה אותה בב"ד וכן אם בא בע"ח מוקדם וטרף אותה ממנו חוזר וגובה משאר נכסי הלוה מזמן שט"ח ושע"מ השיג מדכתב שטר מכירה וקרע שט"ח סתמא אחלי' לשעבוד דזמן הלואה מדלא כתב בשטר המכירה דהשעבוד הוא מזמן הלואה ודמי לשט"ח המאוחרים דאינו טורף ממשעבדי אלא מזמן השטר ואילך משום דאמרינן שמחל לו השעבוד עד הזמן שבשט"ח וכה"ג אמרינן לענין כתובה מן האירוסין לשיטת הרא"ש פרק נערה דארוסה אף שכתב לה כתובה אם בשעת נישואין כלל הכתובה עם התוס' אינה גובה אלא מזמן שניסת משום דאחלה לשעבודא קמא וגם בדין ראשון יש לפקפק אמאי לא נימא כיון שקרע שטר ראשון וכתב לו שטר קנין מזמן שני בפרעון חובו מחל לו שעבוד ראשון לגמרי וגם הבע"ח מאוחר שמוקדם למכירה זו גובה ממנו וכעין זה אמרינן בפי"נ דף קל"ב במי שכתב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח מוקדם דתקרע כתובתה ונמצאת קרחת דמחלה לשעבוד קמא מנכסים אלו ולא הוי מחילה בטעות משום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה כמ"ש רשב"ם שם ואף דהתם רק לענין כתובה אתמר ולא לענין בע"ח וגם התם הוא מתנה וכאן הוא מכר בפרעון חובו מ"מ כאן איכא אומדנא דמוכח טובא שמחל לו שעבוד ראשון לגמרי כיון דקרע השט"ח עכת"ד ובעצמו הרגיש דאין ראי' מכתובה וכן קי"ל לענין שתחת כ"ה שנים ולא תבעה כתובתה דמחלה ולא כן בשאר חוב כדלעיל סימן צ"ח וגם בפנ"י שם מבואר דאדרבה יש אומדנא דהמחילה בטעות רק כיון דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו להנהו נכסים ניהלה לכן מחלה לגמרי גם מכתובת ארוסה אין ראי' דמבואר ברא"ש פרק נערה ס"ה כיון שמנהג לכלול עיקר כתובה ותוס' כשניסת אומדנא דדעתא הוא שזהו עיקר תחלה השעבוד וכתב האירוסין לא נכתב אלא שאם תתאלמן מן האירוסין ומ"ש דיש אומדנא דמוכח מדקרע שט"ח ראשון ול"ה מחילה בטעות כיון דבע"ח מכאן ולהבא גובה י"ל לפמ"ש תוס' בפרק נערה מ"ז ע"ב בד"ה שלא כתב בלוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרינן אדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח דאינו תלוי בדעת קונה לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה שלא הי' מקנה לו לדעתו א"ל יפרש ולכן באשה שנעשה בעלה בעל מום לא תיפוק בלא גט ולא אמרינן אדעתא דהכי לא קדשה נפשה כיון דתלוי נמי בדעת המקדש עיי"ש הרי גם באונס שאירע אח"כ הל"ל דהוי מקח טעות אף דעד אותו שעה שאירע האונס או המום הי' המקח קיים רק משום דתלוי בדעת המקנה לא הוי מקח טעות וא"כ הכא דל"ל אם הי' מפרש שאינו מוחל שעבוד ראשון לא הי' מגבהו דאין בזה הפסד ללוה דמה נ"מ לו להפסיד לזה ולפרוע לאחרים ע"כ אף דקרע שטר הראשון ומחל שעבודו הוי מחילה בטעות דאלו ידע שיבא בע"ח אחר לטרוף המינו ודאי לא הי' מוחל שעבוד הראשון כיון דבדעתו לבד תלוי ומ"ש משטר מאוחר שא"ה אפילו יהא מחילה בטעות מ"מ שטר אין לו רק מזמן הנכתב בו ואפילו אחרוהו שלא מדעת המלוה אינו גובה מזמן ראשון כדמוכח מהש"ך דלעיל סימן מ"נ סי"ב ס"ק כ"ד ואין השעבוד חל עד זמן שמוכח מתוך השטר כמ"ש הר"ן הובא בב"י סימן זה וגם נ"מ רבתי ללוה דלא ליתזלי נכסי' עד הזמן הכתוב בשטר ועדיין אין הריעותא עד להבא כשימכור ומלוה ולוה הם בספק אם ימכור קודם הזמן מנכסיו משא"כ כאן אין נ"מ ללוה לענין מה שלוה כבר דמה לו אם נשאר חייב לזה או לזה דכשא"צ להוציא לא אמרינן זה נח לו וזה קשה ול"ח נוגע כמ"ש הש"ך בסימן קכ"ג ס"ק כ"ד ובנוב"ת חחו"מ סימן יו"ד ומוכח כן בפחז"ה דף מ"ה ולעיל ר"ס ל"ז וכיון דלא נ"מ ללוה בזה אזלינן בתר דעת המלוה שלקח דאלו ידע שיש בע"ח שיכול לטרוף המינו לא הי' מוחל השעבוד כמ"ש תוס' בכתובות שה לענין יבמה שנפלה לפני מוכה שחין כיון דבעל אינו חושש במה שאירע אחריו יש ליזול אחר דעתם וכ"כ תוס' בפרק הגוזל ק"י ע"ב בד"ה אדעתא והכא מה שקרע השטר ולא כתב בשטר מכר זמן השעבוד מהשט"ח הי' בחנם ואינו ענין להמקח כלל דהי' יכול לגבות הקרקע בחובי' ולהשאר בשעבוד הראשון והלוה לא הי' מעכב עליו רק מחמת שלא ידע שהקרקע נשתעבד לאחרים לא חשש והוי מחילה בטעות ול"ד לקונה בהמה ושחטה ונמצא טרפה ע"י סרכא די"א הואיל ושכיח ה"ל לאתנויי דהתם המוכר נמי לא ידע משא"כ כאן דלוה ידע שחייב לאחרים ומלוה לא ידע וכדלקמן סימן קכ"ו ס"י ובש"ך ס"ק כ"ג ודאי לא שדי אינש זוזי בכדי ולמה ימחול שעבודו הקדום בחנם ומה שהביא מהריב"ש שבש"ך דלקמן סימן קע"ה סק"ט אינו ראי' כלל דהתם כיון דמחזיר לו הב"מ מה שהי' שוה החוב א"כ לא מפסיד כלום ול"ה מחילה בטעות כלל ונראה אם פרע לו חובו בקרקע והתנה בפירוש שלא באחריות דאזי שפיר י"ל כיון שקרע השט"ח ולא כתב בשטר המכר זמן השעבוד דמחל השעבוד דל"ל אלו ידע שיש בע"ח מוקדם או בע"ח מאוחר להלואתו לא הי' מוחל השעבוד דבזה י"ל דתלוי בדעת מקנה דניחא לי' ליפטר מהבע"ח ולזה לא יהא לוה רשע כיון דלא קע"א וכדאיתא בפחז"ה דף מ"ה ול"ל כיון דלוה ידע הטעהו כיון שהתנה שלא באחריות.
סעי' י' כיצד עיין שו"ת אמרי אש חחו"מ סימן י"ב כתב למעשה כיון דדעת ר"ח לחלוק לפי הממון רק רי"ף לא ס"ל כן ופסקינן כרי"ף ודעת כ"פ אף לרי"ף ביש לאחד שני שטרות ליטול שני חלקים בהצטרף שניהם יש ס"ס ומהני נגד שאר ב"ח שאינם מוחזקים לכן אם יש ארבע נושים לשלשה יש לכ"א שטר על מנה ולאחד יש שני שטרות כ"א על מנה יטול בעל השתי שטרות שני חלקים והנישים האחרים כ"א חלק אחד דהרי יש כאן שני צדדים להגבות לבע"ח הב' שטרות פ"ש דילמא קי"ל כר"ח ואת"ל כרי"ף דילמא גם לדידי' חולקין לפי שטרות אבל אם שנים יש להם שטרות כ"א ממאה וחמשים ואחד יש לו שטר אחד משלש מאות ואחד יש לו שתי שטרות כ"א מק"נ ויש חמש מאות זהובים ללוה דלדעת ר"ח בעל השטר מסך שלשה מאות כחו יפה כבעל השני שטרות וליכא לבעל השני שטרות ס"ס נגדו רק נגד הבעלי ק"ן ק"ן ולולא שהי' לזה שני שטרות הי' מגיע לבעל השלש מאות קכ"ה זהובים דהיינו מחלקים החמש מאות לארבע חלקים לזאת גם עתה יטול בעל השלש מאות בשטר אחד קנ"ה זהו' ובעלי הק"ן ק"ן יטלו מנה מנה דנגדם יש לבעל השתי שטרות ס"ס ונחשב לשנים א"כ נוטלים כפי שהי' מתחלק החמש מאות לחמשה חלקים ונשאר לבעל השתי שטרות קע"ה זהו' עייש"ה כי נדפס בטעות ולפע"ד זאת תורת העולה.