ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן קג
סעי' ב' אחד אומר בשעמ"ש סק"ג הוכיח במטלטלין ששמו ב"ד להגבות מיתמי לב"ח ואתי ארבעה ושמו בפחות לא הדרא השומא מתמורה דף כ"ז לענין הקדש דמסיק שם כיון דמן התורה אין אונאה להקדש לא אזלינן בתר רוב דעות באומדנא לבטל השומא כשנתאנה ההקדש ע"י ב"ד שלשה עיי"ש ויש לעיין מהא דרי"ו שהביאו בסמ"ע וש"ך לעיל סימן מ"ו ס"ז שנים אומרים כת"י הוא ואחרים אומרים אין זה כת"י אי צריך קיום אחר יש מחלוקת בתוס' ומבואר בנתיבות שם כיון שתלוי בטב"ע אזלינן בתר רוב דעות ולכן אפשר להתברר עיי"ש והרי תרי בקיום כשלשה בשומא וקיום שטרות רק מדרבנן ולמה יתבטל הקיום ע"י אחרים שאומרים אין זה כת"י ואפילו ת"ל דמיירי שבאו בבת אחת אין חילוק כמ"ש השעמ"ש בסמוך סק"ד מהש"ס הנ"ל ואפשר דשאני התם דמה דהצריכו עתה קיום דחששו לזיוף הוא מחשש דאורייתא לפי הדור דנתקלקל החזקה דלא חציף לזייף ודעת או"ה הובא בש"ך יו"ד בכללי ס"ס בגבינות עכו"ם כיון שאסרוהו חכז"ל מחשש איסור תורה חשוב כאיסור דאורייתא ולפ"ז לפמ"ט הרא"ש דבזה"ז הוי מטלטלין כגמליא דערבא ומדינא משתעבדי עיין לקמן סימן ק"ז בסמ"ע סק"ג וש"ך סק"ב הדר הר כקיום ועוד לפמ"ש התומים בסימן ע"ה ס"ק כ"ב דבמו"מ שנותן לו מטבע ומקבל תמורתו לא חל מעולם שום חיוב וכשנולד ספק הוי א"י אם נתחייבתי אבל במי שחייב לחבירו כבר ופרעו ונולד ספק על מטבעות הפרעון אם טובים הי' הוי א"י א"פ דחוב ודאי ופרעון ספק וא"כ ה"נ אם אמרו להקל באונאת הקדש כשנולד ספק על התמורה דהוי ספק חיוב מניין להקל במטלטלין דיתמי דהחיוב מעיקרא ודאי והספק אם פרעו בשלימות וכבר העלה בש"ך סימן ק"י בכללי ס"ס בסק"כ דאיסור דרבנן שיש לו חזקת איסור ספקו להחמיר וכ"ש הכא דרוב דעות אומרים שלא נפטרו היורשים עדיין.
סעי' ט' אינו נוטל הוצאתו דעת המחבר כיון דיש בזה פלוגתא הוי קולא לנתבע שהוא הלוה ותומים וקצו"ח והגאון מוהר"ר עוזר הקשו דלקמן סימן קע"ה חשוב לוקח מוחזק נגד ב"מ דקניינו מדינא וא"צ להחזיר לב"מ רק משום ועשית הישר והטוב ה"נ שומא הדרא רק משום הישר והטוב ע"כ נטו לדברי סמ"ע דבע"ח חשוב מוחזק ולע"ד שא"ה דלקח מהמוכר דמכר אדעתי' דנפשי' לא ע"ד ליתנו לבר מצרא דאל"כ הי' לו למכור מיד לבר מצרא משא"כ הכא כל זכייתו מהב"ד דאם לוה עצמו מגבהו אין שומא הדרא כמבואר בהג"ה סוף סעי' זה ובנוטל בעצמו ג"כ אינו קונה כדלעיל ס"ח וא"כ אין לו רק מה שהב"ד מזכין אותו והב"ד אדעתייהו מגבין לפי שעה לבד עד ישיג יד הלוה ולכן בשטר שומא משנין משטר שנותנין ללוקח דכותבין בו וזבנינא לי' ולעולם לא יהא רשותא להלוה למתבעי' מידי בהאי ארעא משא"כ בשטר שומא שנותנין לבע"ח לא כותבין לשון זבינא רק ליהוי דלי' למיכל פירי דארעא בלא נכייתא כמבואר בטור וב"י כאן סי"ז וא"כ השתא מדין תורה צריך להחזיר הקרקע ע"כ הלוה חשוב מוחזק.
ואם קנו מידו שלא לסלקו כ"כ נ"י בשם רמב"ן דיליף לה מדדב"מ ובשעמ"ש הקשה דאם התנאי קודם שירד להקרקע הא אדעתא דארעא נחית וזה לק"מ דא"כ בטלת כל דין שומא הדרא דלעולם יאמר המלוה אינו רוצה רק שלא להסתלק אלא דלא תלו חכמים זה בדעתו כיון דמעיקרא מחמת גוביינא דהלואה מגבין אותו ואם הי' ללוה עתה מעות ע"כ הי' נוטל מעות רק בבא מכח המלוה דלקחה או קבלה במתנה מהמלוה אמרו כיון דלא מחמת הלואה בא לו בגוביינא דב"ד א"צ להדר.
עוד הקשה דבר מצרא צריך לקנין משום די"ל משטה הייתי כדפרש"י כדי שלא יעלהו בדמים וזה ל"ש כאן וכשאמר הלוה לא מסלקינא לך זוכה המלוה בהקרקע בחזקה וכ"ש דקשה טפי אי מיירי שכבר ירד המלוה בהקרקע דגם בב"מ א"צ קנין אחר שירד כדלקמן סימן קע"ה ס"ל והיינו משום דזוכה בחזקה שעושה כל שעה כמ"ש רמב"ן גבי משכנתא באתרא דלא מסלקי ואמר דלא מסתלקנא דא"צ קנין דעכשיו מחזיק בקרקע בתנאי זה אף דכבר ירד בה עכת"ד וזה י"ל כיון דרמב"ן ס"ל דבעת דהדרא השומא צריך המלוה לחזור להקנות כמ"ש הכ"מ פכ"ב ממלוה ה"י א"כ כל זמן שלא החזירה יש לו למלוה קנין הגוף לעולם ואיך יקנה בחזקה שעושה בקרקע שיפטור מהחיוב להחזיר כשיביא לו הלוה מעותיו הא אין זה רק מה דרמי רבנן על קרקפתא דגברא אבל הקרקע בלא"ה שלו ועושה בשלו ול"ד למשכנתא דאין גוף הקרקע שלו וכשמסתלק מסתלק בלא שום קנין שייך חזקה לעשות בגופה לקנות הקרקע שלא יסתלק ממנה עד אחר זמן ואפילו מיירי קודם שירד בה המלוה דזה ודאי אם הלוה רוצה להורידו בשטר מכר מכחו אין זה שומא אלא דלוה מגבהו מעצמו כמבואר ברמ"א רק אם לוה אינו מגבהו ואינו רוצה ליתן שטר על שמו רק הב"ד יתנו לו שטר שומא והורדה ומ"מ אומר לא אסלק אותך א"כ מה יועיל חזקתו הא קונה גוף הקרקע לחלוטין מכח הב"ד ומחמתן מחזיק בה ועושה בשלו בע"כ של לוה אלא כיון דבא מכח שומא והורדת ב"ד מוטל עליו לחזור ולמוכרה ומה יועיל על חיוב גופו לפטור מכח חזקה שעושה בקרקע שלו וזה ל"ד לבר מצרא לאו דאין לו הקרקע כלל זולת מחילת הבר מצרא א"כ כשירד הלוקח אחר התנאי והחזיק בה או החזיק אחר שירד מכח תנאי שמחל לו הב"מ שפיר קונה בחזקה אלא מטעם דמשטה צריך קנין אם עדיין לא לקחה אך להמחבר דס"ל דמלוה מסתלק בלא שטר מכר וכמ"ש הש"ך בסק"י יש להקשות שיקנה בחזקה אך הרדב"ז ס"ל גבי שוכר שכבר ירד בה והדר מכרה לו המשכיר דל"מ החזקה כיון דבלא"ה משתמש בה מכח השכירות ועיין משפט שלו' ריש סימן קצ"ב דכ"ד הב"י שם.
אך לרמב"ן קשה בלאו קנין יועיל בדיבור בעלמא כיון דאינו רק חוב על גוף המלוה לחזור ולמכור יועיל מחילה כמו בשאר חוב ונלע"ד כיון דמחוסר ממון לפדות ומבואר בר"ן פכ"ש דמחוסר ממון ל"א הואיל ובידו לפדותו שיהא כשלו וא"כ ל"ד לחוב דמהני מחילה דכבר יש לו חוב עליו משא"כ כאן כ"ז שאין לו ממון אינו חייב להחזיר לו וא"י למחול דשלב"ל כדלקמן סימן ר"ט סס"ד בהג"ה רק יכול לסלק עצמו כדאיתא שם ס"ח בהג"ה אך כיון שיש לו זכות זה שיכול לעדותו צריך קנין וכמ"ש פלפלא חריפתא בפרק המקבל אות י"ג עמ"ש הרא"ש שם דקנין המצרן אינו אלא סילוק ומחילה שמוחל ללוקח זכות שתקנו לו חכמים משום ועשית הישר והטוב דדייק לומר סילוק דאי מחילה לבד הא מסקינן לקמן בפרקין דמחילה א"צ קנין אלא הכא לאו מחילה איכא אלא סילוק זכות שיש לו באותו קרקע עכ"ל לכן ה"נ דכיון שמחוסר ממון וגם אז צריך הקנאה ממלוה ללוה ל"מ מחילה רק סילוק בקנין ועוד י"ל דשלא לסלקו לשון גרוע הוא ול"מ בלא קנין וכמבואר לקמן ר"ס קי"ח ובטו"ז סימן רמ"א ס"ג ובנתיבות סימן ר"ט סק"ו בשם מהרי"ק ויליף מב"מ דמהני אי קני מיני' ול"ה קנין דברים כדעת ר"ש שבמרדכי ובסמ"ע וש"ך בסימן קע"ה סכ"ט.
ומ"ש השעמ"ש דבבר מצרא אחר שזכה בה הלוקח מהני מחילת הב"מ בלא קנין משום דלוקח עושה בה חזקה לא משמע הכי לקמן סימן קע"ה ס"ל במחבר שכתב או שכרו ממנו דמה חזקה הוא ומכ"ש בסמ"ע דכתב דמחל בפירש בלא"ה מהני ומשמע מיד אבל שם ממ"נ אם אין לו מעות או אינו ישר בעיניו בלא"ה אין לו על הלוקח ואם ישר בעיניו ויש לו מעות בידו ליקחנו ומהני מחילה וא"צ קנין כיון דלא קנהו עדיין רק הק"ח שאם יקפיד הבר מצרא דוקא שיחזיר לו הלוקח יחזיר לו ואם לא קפיד מעולם לא הי' שלו וכבר זכה בה לוקח משעה ראשונה כשקנהו משא"כ כאן דכ"ז שאין לו מעות א"י לפדותו ומ"מ תקנו חז"ל לכשיהא לו מעות שיוכל לפדותו א"כ להמחבר דמסלק למלוה בלא קנין חדש הרי כשאר ללוה עדיין זכות בגוף הקרקע וצריך מחילתו קנין וחזקה ל"מ דבלא"ה מחזיק בה וכמ"ש ולרמב"ן ל"מ חזקה כיון דבלא"ה קנה הקרקע לחלוטין ומחילה ל"מ דחשוב כדשלב"ל או משום דלשון גרוע הוא ולכן צריך קנין ועיין תומים סימן סמך סי"ו סקי"ד אהא דכתב בש"ע דמחייב עצמו בדבר שאינו מצוי אצלו צריך קנין כיון שהוא בדרך אפשרי אם יבא הדבר לרשותו הוי קצת אסמכתא וצריך לומר לדבריו דעני המחייב עצמו בסך מרובה שאני דבין ישיג ידו בין לא החיוב מוטל על גופו לכן מהני שטר לבד והכא כל זמן שאינו בהשג יד בלא"ה אין לו כלום על המלוה ואינו מוחל לו רק אם תשיג ידו שיוכל לסלקו שלא יסלקנו וכיון שכן דמי לאסמכתא קצת וצריך דוקא קנין וכן באימלך לוקח בבר מצרא צריך למקנא מיני' דאם לא ימכור המוכר אין לו מה למחול רק אם ימכור לכן לפני המכירה דוקא קנין בעי ושפיר מדמה הרמב"ן נידון דכאן להתם ולא ס"ל מה שפרש"י די"ל משטה.