אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן צט

סימן צח

של אחרים ברמב"ם פ"ב ממלוה הלכה ה' כתב ח"ל מי שנתחייב בשבועה זה מפני שט"ח שעליו והודה לאחרים בחובת אחרים והשיגו ידו יתר על הראוי לו לא יטול היתר אלא בעלי שטרות בלבד שמא קנוניא עושה בהודאתו על נכסיו של זה ראובן שהי' חייב לשמעון ק' ולוי חייב לראובן מאה מוציאין מלוי ונותנין לשמעון לפיכך אם אין לראובן נכסים והי' לו שט"ח על לוי וא"ל שטר אמנה הוא ופרוע הוא והודה לו ראובן אין משגיחין על הודאתו שמא קנוניא הם עושין לאבד זכותו של שמעון וכן כל מי שיש עליו שט"ח והודה לאחד מעצמו בחוב אחר אם אין לו נכסים שיגבו שניהם גובה בעל השטר בלבד שלא יעשו קנוניא על שטרו של זה עכ"ל ונתקשו נושאי כליו דמם קמ"ל תו בהא שכתב וכן כל מי דכבר אמרו בהלכה ה' וש"ך כתב דתחלה קמ"ל אף דנשבע לשלם במה שישיג ידו ונדחק במה דקמ"ל אח"כ ולע"ד דקדק הרמב"ם בתחלה כתב שמא קנוניא עושה על נכסיו וכאן כתב שלא יעשו קנוניא על שטרו גם לעיל אמר שמא קנוניא עושה וכאן שלא יעשו קנוניא גם לעיל כתב לא יטול היתר אלא בעלי השטרות וכאן כתב גובה בעהש"ט ולכן נלע"ד דלעיל שנשבע ליתן מה שתשיג ידו אין ביד הלוה לתתן לאחר מכח השבועה ואפילו עבר ונתן ל"מ דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ כדאיתא ביו"ד סימן ר"ל ובש"ך לקמן סימן ר"ח בנשבע שלא למכור ועבר ומכר וכאן גרע דאין בידו למתשל אשבועתו שנשבע לחבירו ועכ"פ לכ"ע לכתחלה אסור ליתן לאחר מכח השבועה וכיון דעומד לגבות כגבוי דמי מיד שבא ליד הלוה דלמפרע גובה היכי דא"א לסלוקי ממנו ודינא שלא יהא הלוה נאמן דעד אחד לא קם לממון שאינו שלו לכן אמר על נכסיו של זה משא"כ בסוף דלא נשבע עדיין ומיירי במטלטלין או בדאקני כמ"ש הש"ך ואלו נתן הלוה לאחר הי' מהני רק הודאתו ל"מ מחשש קנוניא דאינו רוצה ליתן כמ"ש המ"מ והש"ך וסד"א כיון דהממון שלו ובידו ליתנו לאחרים נאמן וקמ"ל דמ"מ משום שלא יעשו קנוניא על שטרו של זה אף דהנכסים עדיין אינם שלו אינו נאמן לכן אמר גובה דעדיין מחוסר גוביינא ולעיל אמר יטול דכבר שלו הוא נוטל ולפי הנראה דכאן אינו מעיקר הדין רק מתקנה משום נע"ד שלא יעשו קנוניא על שטרו של זה כיון דהממון של לוה ונתינתו מהני וגם הוי ברי ושמא ואינו להוציא מחזקת מרי' ואינו נגד חזקה שכל מה שת"י אדם הוא שלו דמה לי אם חייב עוד לאחר סוף סוף הממון שלו רק צריך לפרוע ממנו חוב ובבבא האמצעית דהוא שדר"נ וגם יש חזקה דכל מה שת"י אדם שלו והשטר אינו אמנה ופרוע ומדינא א"נ לכן אמר נמי שמא קנוניא הם עושין.

עיין תומים סק"ב ועמ"ש עליו לעיל סימן מ"ם.

הג"ה לומר להד"ם עיין מ"ש לעיל ס"ס פ"ב דבמגיד ליתא דאינו נאמן במגו דלהד"מ ר"ל כיון דלא ידענו שיש ת"י הוי הפה שאסר הוא שהתיר ואפשר רמ"א נמי לא אמר רק בלהד"ם דהיינו דמלוה צווח ראיתי אצלך ממון וכיוצא ולוה הי' י"ל להד"ם דהי' מעיז משא"כ כשמלוה נמי לא ידע ובא לוה והראהו ואמר של פלוני הם דאי בעי שתיק דזה ממש הפה שאסר הוא שהתיר מהני גם נגד חזקה.

סעי' ב' צריך לקיים שבועתו וש"ך חולק כיון שהשבועה אינו עושה קנין וכי בשביל שבועתו יעשו הב"ד שלא כדין ולע"ד כיון דבדיעבד אי גבה אחד מה שגבה גבה לכן עתה שנשבע יש לנו לכתחלה לעשות כן שלא תהא השבועה לבטלה וכעין מ"ש הר"ן בהכותב דב"ח ואשה לב"ח יהבינן כיון דאם קדם וגבה מה שגבה גבה יש לנו גם לכתחלה להגבותו משום טעמא דיותר ממה שהאיש רוצה לישא עיי"ש.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה