ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן צח
סעי' א' מחל לו עשמ"ש דאפילו חרם אין עליו א"ל מחל בלבו כיון דליכא אומדנא דמוכח הוי דברים שבלב כמ"ש מהרי"ט חחו"מ סימן מ"ה אך מהב"ח לקמן סימן קמ"ו מוכח להיפך שכתב ליישב דברי טור בסי"ד שם שכתב דחזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד א"ל המערער מה אתה עושה בתוך שלי והשיב לו המחזיק א"י של מי הוא וכיון וכיון שלא א"ל אדם דבר ירדתי לתוכה אין זו חזקה לפיכך אם יש עדים למערער שהיתה שלו נשבע ונוטל ותמה ב"י דשבועה זו מה טיבה כיון שאין המחזיק טוען שמכרה לו ותירץ הב"ח דנשבע שלא מחל לו הקרקע כיון דשתק דלמא מחל לו עכת"ד השעמ"ש ולפמ"ש הנתיבות לעיל בסימן י"ב ס"ח סק"ה דדוקא מחילה על הדבר שכבר נתחייב לו ל"מ בלב אבל בדור עמי או אכול עמי שאומר שהי' בדעתו למחול לו ודאי מהני מחשבתו דהוי כנתנו במתנה בשעת מעשה עכ"ל י"ל דהב"ח אינו חולק אמהרי"ט רק ס"ל דגם חזקת קרקע הכי הוא דבתחלה החזיק במחילתו דחזינן דשתק כולא האי אגלאי למפרע דמחל מתחלה ועוד דקרקע אינה נגזלת וכל שעתא שמחזיק הוי כבא לידו עתה עם מחילתו של בעליו.
סעי' ד' המלוה אלם כתב השעמ"ש בסק"ב דדוקא כשטוען הלוה איברר ע"י עידי השטר שלא חתמו או שהמלוה חזר אזיוף דאף תפיסת המלוה ל"מ אבל אם נתקיים ע"י עדים שאמרו כת"י הוא וטוען הלוה שיביא עדים שאין זה כת"י אף שנראה שאינו אלא עלילות דברים מניחין המעות ביד שלים כמו באלם דאחר שיבוא ליד מלוה לא נוכל להוציא דהוי תרי ותרי עכת"ד ואינו מוכרח דבשלמא במקום דמדינא להוציא מידו רק מחמת אלמותו לא נוציא מתחלה יש לנו לחוש על צד רחוק אבל לחוש שיביא עדים ויהא תרי ותרי דאזי מדינא יתפוס המלוה מה לנו לחוש עתה שנראה שאינו אלא עלילות דברים כיון דמדין עתה לשלם ליד תובע ולבסוף ג"כ מדינא ישאר בידו וכעין זה כתב הרן בפרק הכותב בהא דלב"ח יהבינן משום נע"ד ולא לאשה דהקשה כיון שהדין נותן שיחלוקו האיך גוזלין את האשה ותירץ כיון שאלו קדם ובא בע"ח לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מן הדין אנו מגבין לבע"ח תחלה משום טעמא דיותר ממה שהאיש רוצה לישא ולאחר גבייתו זכה בהן מן הדין עיי"ש כ"ש הכא דעדיין ליכא תרי ותרי ודינא לשלם לו מיד וחשש רחוק לשיבואו עדים להכחשת תרי ותרי דודאי כת אחת משקרים וגם נראה לב"ד שאינו אלא עלילות דברים וגם הוי כס"ס ספק לא יביא עדים כלל ואת"ל יביא עדיין יהא רק תרי ותרי וספק דראשונים קושטא מסהדי ואף לפוסקים דאין מוציאין ממון בס"ס הא כאן סוף סוף מוציאין ממנו ומניחין ביד שליש א"כ יד שניהם שוה בממון זה ומהני ס"ס כ"ש דנוטה יותר שלא יביא עדים כיון דנראה לב"ד שאינו רק עלילות דברים וגם לפמ"ש הנו"ב ואחרונים דלא אמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן רק אם יתברר לגמרי ולא כשישאר עדיין ספק אחד וה"נ בשלמא אם אומר שיברר דודאי מזויף מעכבין הממון עד שיברר משא"כ אם אומר רק שיביא עדים המכחישין ויהא תרי ותרי כיון דלא יבורר לגמרי אין צריך להמתין ולעכב ממונו של זה כיון דמדינא מגיע לו עתם ואין הכחשה לפנינו ולפ"ז הי' נראה אפילו נראה ממש בדבריו אין נותנין לו זמן כה"ג אלא דהב"ח כתב דנותנין לו זמן כה"ג והבו דלא לוסיף עכ"פ בנראה לב"ד שתואנה מבקש כיון דהש"ס מיירי ע"כ באומר אביא עדים ומרענא לשטרא שהי' פרוע וכה"ג באופן שיוציא מיד המלוה נמי וכמבואר ברא"ש כתובות הובא בב"י לעיל סימן מ"ו סל"ג.