ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן צו
סעי' ו' בהג"ה ואם הבעל מודה לקמן סימן שמ"ט ס"ב לא כתב המחבר רק שצריך לישבע שא"ב ושלא שלח יד כי בבד"ה תמה עמ"ש הטור שצריך לישבע שלא פשע מאחר שאינו שומר כי פשע מה הוי וכן בחזה התנופה השמיט שבועה שלא פשע וכתב השעמ"ש סק"ה דיש לתמוה דלפ"ד דלא מיחשב שומר גם משבועה שא"ב ושלא שלח יד ליפטר כמ"ש הט"ו בסימן רצ"א ס"ב באומר הנח ול"ל דרגל"ד חייב היסת דא"כ בהנח ג"כ וכן בשטרות לעיל סימן צ"ה דעת המחבר דפטור אף מהיסת עכת"ד ולפמ"ש לעיל סימן צ"ה א"ש דברי המחבר דלא סתרו אהדדי דודאי כיון שבא לרשותו הוי רגל"ד דאונס לא שכיח וכ"כ סמ"ע בסימן רצ"ד ובסימן שמ"ט אלא דדוקא כי מזהר זהיר בו לשמרו לכן לקמן סימן רצ"א בהנח דאינו שומר ואפילו מפשיעה פטור ליכא רגל"ד דכשאינו שומר כראוי שכיח שיאבד ולכן גם לעיל בשטרות פטור מהיסת כיון דאפילו פשע פטור משא"כ כאן נהי דהבעל אינו שומר האשה חייבה לשמור וא"כ סתמא שמרה כראוי ולא שכיח שיגנב לכן הוי רגל"ד.
ודעת הב"ח בסימן שמ"ט וסמ"ע שם כדעת רמ"א כאן דגם שבועה שלא פשע מחויב דהוי שומר עיי"ש ודברי פרישה וסמ"ע שם סתומין דלכאורה נראה דאינו שומר כיון דלא קיבל עליו שמירה מדהוצרך לומר כיון שבא לרשותו ויש ריעותא לכן חייב לישבע שא"ב אף בטענת ספק כמו בשבועת שומרים ואם הי' שומר מה צריך להאריך בטעם וכן בפרישה משמע דלא הוי שומר כיון שלא קיבל עליו שמירה ומ"מ צריך לישבע שלא פשע כיון שבא לרשותו ויש ריעותא ויפה כתב השעמ"ש דדברי סמ"ע מרפסין איגרי ונלע"ד דהכונה דודאי לא שכיח שיגנב ויאבד כשנשמר כראוי וכל שומר ודאי זהיר לשמור והבעל שהודה שבאו התכשיטין לביתו היינו שהאשה פשטתן והניחה ברשותו דכשהן עלי' לא חשוב ברשותו כדאיתא בב"ב סוף דף פ"ה ולקמן סימן כ' ס"ח אלמלא שקיבל עליו לשמור לא היתה מניחתן דמחויבת ליזהר בהן אלא להשביעו אם לא קיבל עליו שמירה א"א דהוי שבועה על שבועה דאפילו יודה ליכא רק שבועה וכדלעיל סימן צ"ג ס"ט ועיי"ש בש"ך ס"ק י"ד לכן ישבע שלא פשע דהיינו דאם לא קיבל שמירה לא הוי פשיעה כלל כשלא שמרו ואם קיבל שמירה ושמרו כראוי ג"כ לא פשע וא"כ השבועה אלשון שאם יודה יחויב ממון שאם יודה שפשע דזה כולל שלא שמר כראוי אחר קבלת השמירה ודאי יחויב ממון ומחויב לישבע מתורת גלגול דא"ב או מצד עצמו דבזה נמי יש רגל"ד דודאי לא הניחתה ברשותו לולא שקיבל עליו השמירה ואם לא פשע לא הי' נאבד ולפ"ז אין זה ענין לנידון הצ"צ ולא קשה מה שתמה עליו השעמ"ש שלא הזכיר מדברי הטור ורמ"א וסמ"ע ועיין סימן רצ"א ס"ג בש"ך סק"ח דאם הכניס לבית בעה"ב ברשות סתמא דמלתא קיבל עליו בעה"ב נטירותא אפילו לא פירש כלום משמירתן.
עוד תמה השעמ"ש הא הרא"ש ס"ל מגו לאפטורי משבועה אמרינן רק דאינו נאמן לומר נאנסו במגו דהחזרתי דהוי מגו דהעזה וכאן הי' יכול לומר שלא באו לרשותו ונ"ל כיון דתחלה כשהודה שבאו לרשותו לא טען שלא פסע רק טען אתה לא נתת לי וכסבור ליפטר בזה כיון שלא באו לידו מיד הבעלים א"כ י"ל דלא רצה לשקר כלל רק סבר שאינו שומר כלל אף שבהסכמתו הניחה אשתו התכשיטין ברשותו ועתה שנשאל הרא"ש ופסק דאם פשע חייב לכן צריך לישבע שלא פשע ואינו נאמן עתה בלא שבועה כיון שכבר הודה שבאו לרשותו הוי מגו למפרע ואף דמה שנשבע שא"ב ושלא שלח יד זה כבר נכלל בטענתו תחלה דזה ודאי ידוע שחייב אפילו לא נעשה שומר מ"מ כיון שחייב לישבע שלא פשע דהוי כשומר כמ"ש הב"ח והשעמ"ש עצמו ממילא חייב לישבע מצד נ"ש ול"מ מגו דהא כל נ"ש חייב אפילו אם בלא גלגול הי' פטור מחמת רוב או חזקה כמבואר בסימן צ"ד בטו"ז דאפילו היכא דאנן סהדי מדלית לו קלא קושטא קאמר ואף דהוכחה זאת מהני להוציא ממון מ"מ ע"י גלגול חייב לישבע וא"כ כ"ש מנו דלא מהני להוציא דאינו פוטר מג"ש ועיי"ש בש"ך ס"ג סק"ח וכ"כ השעמ"ש דמגו ל"מ לאפטורי מג"ש לכ"ע.