ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן צג
סעי' א' השותפים רו"ש הי' להם לכ"א סחורה למכור ונתפשרו שכל מה שימכרו יהא בשותפות ומכר ראובן במזומן ושמעון החליף בבע"ח וטען ראובן שמא קנה שמעון לעצמו הבעל חי לפרוע דמיו ואח"כ מכר החפצים בעד החוב א"צ שמעון לישבע שבחליפי סחורתו לקח הבע"ח רק אם ראובן אינו מאמינו על הקרן של הסחורה יגלגל עליו גם זה שו"ת ר"י מיגאש בשם רבו סימן ס"ז ואפשר הטעם דזה ל"ה חשד בשתי כסף אלא בין כסף לשוה כסף או דל"ש מורי התירא רק במעלים קצת מעות י"ל דנטלו בעד טרחו משא"כ להחליף ליכא חשש זה דבעד טרחו לא יעלה על הדעת ליתן לחברו חפץ בעד מזומן דאם שוה טרחו קצת מ"מ אין חברו מוכרח ליקח חפץ אפילו שוה מנה בעד דינר.
שתי מ"כ דעת ר"י בטור דבכ"ש חייב ותמהו דבפירוש אר"נ בש"ס דצריך כפירת שתי כסף גם הקשו הא בסימן פ"ח בהיסת מצריך ר"י שתי כסף דכעין תורה תיקון ונלע"ד ממה דצריך שתי כסף דוקא אם בשומרים נמי צריך שתי כסף דאל"כ כעין תורה הוא דה"נ דמיא לשומר דמשביעו בטענת שמא ודעת כ"פ דבשומר ל"צ שתי כסף אף דכסף בשומר כתיב דע"פ כתיב כאן וכדאיתא בבאה"ג ס"ס רצ"ה ור"נ ס"ל בפ"ק דסנהדרין דף ה' דלא אמרינן ע"פ כפרש"י שם וכמ"ש מלא הרועים משא"כ היסת דאינו רק אטענת ברי כמודה במקצת ע"כ כעין תורה במודה במקצת צריך כפירה ש"כ ובחידושי רשב"א בפכ"ה הכריח מלשון הש"ס דצריך בשותפין הודאה קצת י"ל נמי דר"נ לשיטתו דלא ס"ל ע"פ א"כ צריך בשומרים הודאה במקצת כדאיתא בב"ק דק"ז ממילא כעין תורה תקון נמי במב"מ דוקא ורש"י שפירש דקרובה לדאורייתא אלא שטענת שמא הוא ר"ל דבשומר חשוב כברי דודאי אינו מחזיר מה שנתן לו כמ"ש תה"ד סימן ש"מ ולפ"ז להלכה י"ל מודה רש"י דא"ל הודאה מקצת.
סעי' ג' היורש משביע את שותף אביו נ"ל דהיורש צריך לקב"ח שאינו משביעו בחנם כדלעיל סימן פ"ז סכ"ב וה"נ ביורש אף שא"י במילי דאביו דהא א"י להשביע רק אם חושדו וא"כ יקב"ח שחושדו ומבואר בנוב"ק חחו"מ סי"ג דגם יורשים המשביעים לאחר צריכים לקב"ח ומשמע שם דה"ה אפטרופס שבא לתבוע אחר בשביל היתומים דמיירי שם באלמנה התובעת והיא אינה יורשת בעלה ומסתמא בעד היתומים הסמוכים עלי' תובעת ופסק שם דצריכה לקב"ח אם משבעת אחרים ובלא"ה אין אפטרופס עדיף מיורש אף דאין הממון שלו כדלקמן סימן קיחס"ו דאם יש לקטן אפטרופס ומבקש חובותיו של קטן צריך לישבע וא"כ ה"נ לענין קב"ח דינו כבע"ד וא"ל סלק האפטרופס הב"ד אביהן דיתמי זה אינו דאין לב"ד להשביע אם אין להם הוכחה דחשוד להו בכך דהא כתב הט"ז ר"ס זה דא"י להשביע לשותף רק אם טוען דיש לו הוכחה על מה שחושדו וע"כ יכול להפוך עליו שישבע דחשוד לי' ועיין בתומים סימן צ"ו סק"ג ונתיבות שם דאין יורש קטן יכול להשביע את שותף אביהם דאין לב"ד רשות להשביע רק אם יעמדו אפטרופס מקודם כמבואר שם בחו"מ ס"א משום דצריך שיהא הוכחה דחושדו וע"כ תחלה עושין אפטרופס שיעיין אם יש הוכחה עיי"ש וע"כ צריך לקב"ח דאינו משביעו בחנם וכן אפשר יכול להפוך עליו שישבע דחשוד לי' וכמו בסימן ק"ח ס"ו אך אם לא יבא המעות לידו כשיתן הנתבע רק נתמנה או בא מעצמו לטעון בעד היורש כיון דל"ח נוגע א"צ לקב"ח דאדרבה הוא כעד עיין נתיבות שם בסימן ק"ח ובפ"ת לעיל סימן פ"ז סכ"ב ס"ק כ"ג ואפילו קרוב שבא לטעון ואומר שיש לו הוכחה אם לא יש חשש נגיעה א"צ לקב"ח דחזקה אא"ח ולא לו הוא אפילו באב בשביל בנו כדאיתא בפרק שה"ד מ"ב ע"ב וזה גופא הוי לן הוכחה ורבליד וכדלעיל סימן ע"ה סכ"ג בהג"ה לכן לעיל סימן ע"ב קל"ה דמשליש המעות א"י להטיל חרם על הקרובים כיון דלא יבא המעות לידם.
שותף אביו בא"ע סימן צ"ח ס"ד כתב המחבר ויש מי שאומר שאפילו לא פטרה אין היורשים יכולים להשביעה על אפטרופסת שנעשית בחיי בעלה והטו"ז שם כתב דעיקר כמ"ש כאן ובתומים כאן תירץ דמיירי כאן שהאב פטרו משבועה נגדו ולכן ל"ל מדלא השביעו מחל לו ולפ"ז מוי ספ"ד וי"ל קי"ל וכשנמשך השותפות אחר מיתת אביו היורש משביעו דכבר הממון שלו ואפשר שהעלים אחר מיתה ומצאתי כן אח"ז בספר בית מאיר בא"ע שם בנמשך האפטרופסת אחר מות בעלה.
הג"ה המקבל עסקא צריך לישבע ואם צריך הנותן לקב"ח עמ"ש בסימן ק"ח וח"א אמר כיון שכותב בהת"ע שלא יאומן לומר לא הרווחתי רק בשבועה א"צ הנותן לקב"ח ולא נ"ל דהא לאחר מתן מעות ל"מ נאמנות בלא קנין ולענין הריוח הוי כאחר מתן מעות כמ"ש בש"ך יו"ד סימן ק"ע סק"ה ועיין פ"ת לעיל סימן ע"א סק"ג וכיון דערב לא משתעבד על הריוח ע"כ לא שייך בו לומר בההוא הנאה דקא מהימן דא"כ גם ערב ישתעבד ואפילו בקנין הוי ק"ד עש"ך סימן ס"ו ס"מ ס"ק קכ"ח ואפילו לתומים ונתיבות שם דהקנין שישלם כשיאבד רק בתנאי אם ישבע יפטר זה ל"ל כאן דאסור לחייב עצמו ליתן רבית כשלא ירויח וע"כ החיוב עיקר לישבע ובתנאי א"ל ישבע ישלם תו לכ"ע הוי קנין דברים אע"כ דחייב שבועה כשותף וא"כ צריך הנותן לקב"ח.
סעי' ו' חלקו השותפין עיין שעמ"ש סק"ז וכבר כתבתי בזה לעיל סימן צ"ב ס"ג דשותף שנתברר עליו שהעלים בדבר דל"ש אשתמוטי נפסל ומה שהקשה השעמ"ש דא"כ נימא דחשוד אממונא חשוד אשבועה לק"מ דהיכי דודאי גנב לא תלינן משום דמורי התירא דאין זה רק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי משא"כ היכא דעדיין לא נתברר פסולו בודאי וכמ"ש תוס' פ"ק דב"מ ד"ו בד"ה ספק כה"ג ולעיל סימן צ"ב ס"ג ובסמ"ע שם סק"י.
סעי' י"א שהרי הוחזק כפרן כתב הסמ"ע דכל האומר לא נשתתפנו כאומר לא חלקנו וקצו"ח הקשה דבלא"ה אפילו ליכא הודאה וכגון שאמר מתחלה חלקנו והביא עדים שלא חלקו וטען אח"כ תנאי הי' שאפטור משבועה אפ"ה כיון שהוחזק כפרן בפני ב"ד תו א"נ כדלעיל סימן ע"ט סי"ג ולפמ"ש לעיל בסימן ע"ט ס"י א"ש דמטעם הודאה א"י לחזור ולומר טעיתי ואפילו באמתלא דהודאות בע"ד כמ"ע וכמו דעדים א"נ לומר מבודין היינו ואפילו באמתלא אין נאמנים לחזור משא"כ אי ליכא הודאה יכול לתרץ כפרונתו לומר טעיתי כיון שהי' בלא"ה פטור לא דקדק ומכ"ש כשנותן אמתלא.
סעי' י"ג בשוה עמ"ש נתיבות וצ"ע להרדב"ז שהביאו אחרונים לעיל סימן ס"ז ס"ג דפלגא מלוה נמי ברשות נותן קאי אף דהאחריות על המקבל כיון דקרן של נותן ה"נ יטול בעל הת' לפי מעותיו ועמ"ש בסימן ס"ז ס"ג.
סעי' י"ד אם יצא שט"ח עשעמ"ש סק"י ועמ"ש לעיל סימן ע"ז
סעי' י"ז כפי חלקו במעות בסמ"ע כתב הא דלא יטול אלא כפי חלקו במעות משום דראובן גופא טען שהתנה עם אחיו שלא יטול רק כפי חלקו ולע"ד אין בזה רבותא אלא דמיירי שאחיו הטיל יותר מעות מרו"ש ונוטל כפי חלקו במעות ואין שמעון יכול לעכב שלא יטול יותר ממנו וכ"כ בתפארת שמואל סימן קע"ו סל"ח אלא שכתב שם ז"ל משמע דמטעם תועלת השותפות הוא דפסק כן וצ"ל דאיירי שהניח אחיו מעות יותר ממעות השותפות דאם לא הי' מטעם דתועלת שותפות הי' לוקח אחיו רק חצי ריוח כדין דזה הניח מנה וזה הניח מאתיים דהשכר לאמצע עכ"ל ולא הבנתי דבלאו תועלת שותפות יכול השני שלא ידע לעכב מליתן מחלקו כלום.
ועיין בשעמ"ש שהשיג על הסמ"ע וס"ל דאם לא התנה שיטול לפי חלקו במעות מ"מ אינו נוטל רק כפי חלקו ונראין דבריו שלא יטול מחלק זה שלא ידע בו רק כפי מעותיו אבל עם אחיו יחלוק כאלו נתן מעות כמותו כיון דמדעתו נשתתף עמו ולא עוד אלא אם ראובן לא הודיע לאחיו שיש לו עוד שותף יש לאחיו ליטול חצי ריוח כאילו היו רק שנים ושמעון יטול המותר מהמגיע לאחיו של ראובן לפי מעותיו ולראובן כפי חלקו דרך משל רו"ש הניחו זה מאתיים וזה מאתיים ואחיו של ראובן רק מנה ולא התנה ראובן עם אחיו שלא יטול רק לפי מעותיו גם לא הודיעו ששמעון ג"כ שותף והרויחו ת"ק זהבים נוטל שמעון מאתיים ואחיו של ראובן מאתיים וחמשים וראובן רק חמשים כמו בשליח שלא הודיעו למוכר שהוא שליח ועבר ע"ד משלחו דלקמן סימן קפ"ב ס"ב דנקנה המקח והדין בין השליח ומשלח ואם ראובן הודיע לאחיו ששמעון שותף אזי יטול שמעון מאתיים ואחיו של ראובן שליש מהת"ק קס"ז בקירוב וראובן קל"ג בקירוב.
בירושלמי סוף פכ"ה על משנה בשותפין אמר ר' יוסי הדא אמרה בנו"נ שלא בחשבון אבל בחשבון לא בדא ר"ז כהדא דר"י חד ב"נ אזל למידן קמי דר"ז וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל הא טריפין לך א"ל ומלת פלן ופלן אר"ז או הב לי' כל מה דתבע לך או אשתבע כל דמגלגל עלך והפ"מ נתקשה מה ענין דר"ז לדר"י גם פירש אבל בחשבון שלא ככל הפוסקים אבל נ"ל דשלא בחשבון וזה טוענו שמא אבל בחשבון שניהם יודעים הסך רק הכחשת ברי לא בדא ומייתי דר"ז ג"כ ס"ל כן דמלת פלן ופלן הי' טענה מענין שותפות ודבר הלמד מעניינו דמיירי התם בזה וחייבו רק משום גלגול ומשום דטען ברי ומוכח כמ"ש אחרונים בריש סימן זה דבברי ליכא שבועת שותפין.