ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן צא
סעי' ב' ש"ך ס"ק י"ג אם קרוב וידוע שיבא יכול הבע"ה לומר הלא אין לך הפסד המתן קצת עד שיבא או תשבע ותטול מיד עכ"ל וצ"ע דהא מבואר לעיל סימן פ"ז סל"ג דאין להשביע היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר וכתב הש"ך שם דנראה כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אח"כ כמ"ש ר"ח בתוס' פרק המפקיד סוף דף ל"ד ושם אפילו ברצון הנשבע לא משביעינן אף דבעצמו אינו חושש כמבואר בסימן ע"ב סט"ו בהג"ה וש"ך שם ס"ק ס"ב וא"כ ה"נ כשיבא החנוני יתברר כשיודה שלא פרע והודאות בע"ד כמאה עדים דמי ולפמ"ש שם אפשר ליישב דלא חיישינן שיתברר הדבר בב"ד רק אם יהא צורך ונ"מ לדין שיבורר לפני ב"ד וכמו במשכון דכשיוציא משכונו יביאו לב"ד למוכרו ולכוף ללוה לפדותו וכן בנידון שכתב ש"ך בסימן פ"ז משא"כ הכא אם החנוני לא פרע אין לו ענין לבא לב"ד וכשיביאו הפועל לא יזדקקו ב"ד בחכם וכל חוץ לב"ד ל"ה בירור ומ"מ צ"ע דכיון שידוע שיבא החנוני וכשיבא ולא יתבע את בע"ה ממילא יתברר שלא פרע דאל"כ היו באין לפני ב"ד להשביע לחנוני ול"ל דאין כאן שבועה לבטלה כיון שע"י השבועה נתן לו המעות מיד ולא המתין דעל עיכוב הזמן ג"כ מגיע שבועה כדלעיל סימן ע"ג ס"ג דא"כ גם בהך דסימן פ"ז נימא כך דאם לא ישבע יחויב תכף לשלם וכשישבע לא ישלם רק אחר זמן כשיוציא שטר או יביא עדים שהתנה עמו אל תפרעני אלא בעדים ועכצ"ל דהש"ך כאן ס"ל דרק לכתחלה כשאפשר לתקן הדבר בלא עיכוב זמן אין להשביע כשאפשר שיתברר כגון דיש חשש דמלוה יש לו השטר בידו או העדים בכאן אבל להמתין בשביל זה או לומר למלוה אם אינך רוצה להמתין תבטל העדים שהם עתה במקום אחר ויבואו כדי שלא ישבע לבטלה זה לא אמרינן דאינו לבטלה כיון שיש בזה פסידא בעיכוב הזמן וכן דעת הטו"ז וגר"א לעיל ס"ס ע"ה והש"ך שמחלק בס"ס פ"ז בין פורט העדים לאינו פורט היינו כשפורט העדים יכול מיד להביאם ואין לו פסידא ומוכח מזה ג"כ דלא כשע"מ בסימן פ"ז סל"ז שם.
סעי' ג' בהג"ה מי שהוציא שע"מ ססק"ד כתב מב"מ שנתחייב שבועה לחברו ומת התובע שאין השבועה בכלל ירושה כיון שאין בו ממש א"כ כשהיורשים תובעים לנתבע ל"ה רק כאמר לי אבא דפטור מש"ד עכ"ל ולי צ"ע דא"כ בשבועות דף מ"ז דדרש שבועת ד' תהי' בין שניהם ולא בין היורשים דאם יורש הלוה טוען חמשין ידענא וחמשין ל"י פטור ופריך לרב ושמואל מה דרשו האי בין שניהם נימא דבין שניהם דוקא אם התובע חי אבל מת אחר שנתחייב לות שבועה פטור מלישבע ליורשיו דהא כמו דדרש לענין חמשין ל"י מיעוט רק כשמת הלוה ה"נ י"ל דממעט רק כשמת המלוה ובהכי הוה אתי שפיר טפי למעט משבועה עצמת משא"כ לר"א ממעט רק מתשלומין שע"י השבועה ולומר דזה פשיטא ול"צ קרא רחוק מהדעת,
ועוד ר"פ דס"ל במלוה שאינה כתובה בתורה של"ד כדאיתא שילהי ב"ב ובתוס' שם וס"ל בכתובות דף פ"ו פריעת ב"ח רק מצוה ופרש"י משום הין צדק ומ"מ בב"ב קמ"ח ס"ל דהלואה בע"פ יורש יורשה והא אין לו שעבוד נכסי של הלוה רק מצוה הן צדק ועוד הא ר"ת כתב דלפיכך מוכר שט"ח יכול למחול דשעבוד הנכסים מוכר ושעבוד הגוף אין קנין נתפס בו וה"ט דהוי דבר שאין בו ממש וכ"כ בקצו"ח סימן ס"ו סכ"ג ס"ק כ"ו ומ"מ היורש מוחל הרי דיורש אף שלא נשאר לאביו רק שעבוד הגוף שאין בו ממש וע"כ כמ"ש ש"ך בסימן רע"ו דגם דבר שאין בו ממש שנופל לפני יורש ממילא יורשו עיי"ש נתיבות וכ"ש שבועה דיכול לכוף ללוה לישבע ה"נ יורש יורשו שעבוד גוף זה ועוד כיון שעמד בדין ונתחייב לוה כשלא ישבע ישלם נשתעבדו נכסיו וכמבואר בנתיבות וקצו"ח סימן ס"ט וסימן ק"ח וזה השעבוד נכסי יורש יורשו וכן מוכח מדברי רב האי ז"ל וסייעתי' דלקמן סימן צ"ו ס"כ בטור דא"א אין משביעין אותה דלא נ"מ עתה בשבועתה עד שתתאלמן והא נ"מ שמא ימות תובע ויפסדו יורשיו וע"כ כמ"ש.
סעי' ד' ויוכל לישבע בסמ"ע ס"ק י"ט נראה דעכו"ם ל"כ שד, וכו' דוקא בעכו"ם שאם יאמר שא"י בעצמו רק מכח פנקסו אפשר יפסיד רשאי לישבע שהעכו"ם חייב לו סתם דאם דאפשר טועה לבו אנסי' כמ"ש רא"ש שם משא"כ בדן לפני ישראל עם ישראל יפרש איך יודע וישבע כן דלמה יכניס עצמו לכתחלה.
סעי' ט' בש"ך ס"ק ל"ג בד"ה ועוד נראה דאפילו החנוני מודה שא"ל קני בכלי זה לא הוה בעה"ב מוחזק דהא מ"מ לא נקרא מוחזק אלא ע"פ החנוני שהודה וכו' עמ"ש לעיל ס"ס פ"ב ראי' לזה דכה"ג מהני להוציא במגו.