ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן פט
סעי' ב' נשבע השכיר עיין שע"מ סק"ג דיש לעיין אם מודה שקבל מקצת דאיכא רעיתא נמי להשכיר דהא פוגם שטרו קי"ל דלא יפרע אלא בשבועה דמפרע לא דייק אך מסתימת הש"ס ופוסקים משמע דאין חילוק והניח בצריך ישוב ולפמ"ש לעיל סימן ע"ה ס"ט אין חילוק בין נפרע קצת לכולו לא נפרע רק מחמת דפרע קצת יש ריעותא לחזקה דשטרך בידי מה בעי לכן יפה סתמו בש"ס ופוסקים כאן ומזה ראי' לע"ש שם.
הג"ה השכיר קטן נשבע בע"ה ונפטר משמע שנפטר לגמרי ויש לתמוה למה מפסידין להקטן נמתין עד שיגדל וישבע ויטול כמבואר בסימן קי"ח במת המלוה ויורשיו מוציאים שטר על הלוה וטוען הלוה אשתבע לי דנשבעים היורשים כשיגדלו ונוטלים ונ"ל דאה"נ דהשכיר כשיגדיל נ"ו עכ"ל שע"מ ואינו דבעצמו כתב דמשמע דנפטר לגמרי ומסימן ק"ח לק"מ דהתם השבועה רק שאינו יודע אם נפרע שלא מצא בכתבי אביו או שלא פקדו וזה יכול לישבע כשיגדיל משא"כ כאן דצריך לישבע בבירור גמור וכיון שטענתם על זמן שהי' קטן אף כשיגדיל לא חשוב טענת שכיר ברי גמור כיון שבקטנותו אינו בר דעת גמור וכמו במלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' לא מהני ברי שלו כמבואר בב"ח ומג"א בסימן תמ"ז ס"ק כ"ג ה"נ כיון שבקטנותו אינו בר דעת הוי לאו אדעתי' ותלי"ת מצאתי שכ"כ תוס' בב"ק דף ק"ו ע"ב בד"ה אבל אכלו כשהוא גדול הובא בנתיבות סימן צ"ו ס"א סק"ב דאם טוען לגדול החזרתי לך כשהיית קטן לא הוי העזה עיי"ש והיינו דאף שטוען עכשיו ברי שלא החזרת לי כשהייתי קטן לא מיחשב טענת ברי וכ"ש כאן דהא דשכיר נו"נ תק"ח ואינו דומה לההוא דסימן ק"ח דמד"ת נוטל בלא שבועה דהשטר בתקפו ועיין פנ"י פרק הגוזל שם דאם אמר החזרתי לך כשהיית קטן אף אם הקטן מכחישו בבירור אפ"ה הכחשת קטן במה שנעשה בקטנות כמאן דליתא דעי עכ"ל איברא דהרמ"ה שבאס"ז שם לא ס"ל הכי ומ"מ הכא דבע"ה מוחזק ומפרט דדברי הש"ע דנפטר מורה כן ודאי אין להוציא ואפילו תפס השכיר כיון דהוי נגד סתימת המחבר ומפרט דהוא ספק בתקנה.
סעי' ג' שתבעו כ"ז כתב סמ"ע ס"ק י"ב שתבעו בעדים בסוף זמנו והשיב לו שיבא אח"כ והרי שמעו שלא פרע לו תו"ז בזה השכיר נאמן לישבע וליטול עכ"ל ואיני יודע מניין לו זה דבש"ס ופוסקים לא כתבו רק שתבעו דהא הטעם דלאח"ז בעה"ב נאמן מבואר בב"מ דף קי"ג דחזקה שכיר לא משהה שכרו וכיון שיש עדים שתבעו תו ליכא חזקה אפילו אין עדים עה השיב לו וכ"ש כששמעו שהשיב הלה פרעתיך בע"כ משהה ועוד אף דהשיב לו אם איתא דדוקא הוא מניין לנו מזה שלא פרע הלא פ"ז שלא אמר א"ע י"ל כשם שהשטתה בי השטתי בך כדלעיל סימן פ"א ואי דמודה בעה"ב אח"כ שלא נתכוין להשטות הרי י"ל מגו דלהשטות נתכוין ועוד דבגמרא שם פריך אהא דיש עדים שתבעו הא קתבע קמן ומאי קושיא לפירוש הסמ"ע דיש עדים שתבעו והשיב לו שיבא אח"כ והרי שמעו שלא פרע לו משא"כ הא דתבע קמן הרי קמן טוען שפרע אבל כשתבעו והשיב לו שיפרע אח"כ אפילו מיירי אח"ז מ"מ חזינן דעבר אב"ת והשכיר השהה שכרו וליכא החזקות לסייע לבע"ה לכן שכיר נשבע ונוטל וכן מוכח מתוס' בפרק המקבל שם בד"ה והא תבע לי' קמן דלמאי דס"ד שתבעו היינו אח"ז הוי מצי לעפרך אמאי נשבע ונוטל עיי"ש ומה קושיא הא כיון שהשיב שיפרע לו אח"כ חזינן דכבר עבר אבית וזה השהה שו"ר תלי"ת בת"ח שם כדברי וז"ל אם יש עדים שתבעו הר"ז נו"נ אין לפרש שיש עדים שתבעו והלה אומר אתן לך דא"כ אמאי כתבו התוס' דלמאי דס"ד דהוה מצי למפרך אמאי נו"נ דהא דינא הוא דישבע ויטול דמידי הוא טעמא דבעבר זמנו אין השכיר נו"נ משום דאית לי' לבע"ה תרתי חזקה והשתא הא לית לי' חזקה דלא עבר בב"ת כיון דמייתי עדים שתבעו לאחר זמנו והלה אומר אתן לך ותו מדפריך והא קתבעו לקמן משמע דהוי דומיא דהך תביעה דלקמן שהוא טוען פרעתיך אלא צ"ל דיש עדים שתבעו והלה אומר פרעתיך קאמר עכ"ל.
סעי' ד' בנק"ח דעת הרי"ף שא"צ לישבע רק היסת כשאינו מב"מ ותמהו עליו מהא דפרכינן בשבועות דף מ"ו איני והתני רב"ש וכו' והיכי ס"ד דבמב"מ יפטר משבועה ונלע"ד די"ל דס"ד כמו בפחז"ה דף מ"ם דאי איכא עדים דשכרו ניחזי עדים מה קאמרו וע"כ דלא שכרו בעדים ויש לו מגו דלא שכרתיך ופטור בטוען פרעתיך א"כ י"ל מגו דפרעתיך ואי דחזקה דא"א מעיז לכפור הכל הא כשיאמר פרעתיך יאמר השכיר מחמת טרדא שכח והכחשה דקציצה מעיז יותר אמנם גם אם נאמר דמיירי ששכרו בעדים ולא ידעו כמה קצץ וכמ"ש תוס' בשבועות שם ד"ה רישא מ"מ י"ל לפמ"ש בסימן שלפני זה דכשא"י לכפור המקצת שמודה פטור משבועת התורה משום חזקה דא"א מעיז דמלוה לא יתלה באשתמיטי ולבו נוקפו שמא כפיו כן לבו לכפור לעולם ובעלמא כשמודה במקצת ידע המלוה דלאשתמוטי עושה כן דאל"כ הי' כופר בכל א"ו אמד נפשי' דא"י לשלם כעת רק המקצת וא"כ ה"נ אי"ל ל"ש דיש עדים ששכרו וגם פרעתיך לא יועיל לו דישבע שכיר ויטול לכן ס"ד דפטור משבועה ולמסקנא או דנאמר דס"ל כהפוסקים דגם בא"י לכפור חשוב מב"מ כשאין בו שע"ק כדלעיל סימן פ"ח או דנימא רק מדרבנן ומה"ט גופא וכמ"ש הפנ"י בב"מ עפ"י דרכו וראיתי כאן בתומים דרך ג"כ דרך זה דס"ד דפטור משבועה משום דא"י לכפור והוי הילך ובעצמו סיים דלא קרב להילך דשכיר מחוסר שבועה ומכ"ש לשיטת התקפו כהן הובא בקצו"ח ריש סימן זה דלא נחתינן לנכסי בע"ה ע"י שבועת שכיר ועל הראשונים אנו מצטערים לדמותו להילך ולפמ"ש א"ש כיון דיש עדי מלאכה א"י לכפור בפחות שבשכירות ולפ"ז מ"ש הסמ"ע בס"ק י"ז באם בעה"ב מב"מ צריך לישבע שבועה דאורייתא אינו רק לדעת המחבר לעיל סימן פ"ח סכ"ט אבל לפי מה שהעלה הש"ך שם בכת"י בנאמנות הוי ספ"ד ה"נ כשמודה רק בפחות שבשכירות ויש עדי מלאכה פטור משבועה דאורייתא דא"י לכפור לא שכרתיך או פרעתיך.
סעי' ז' אין מגלגלין עליו הקשה בשע"מ ס"ק י"א האיך שייך גלגול מנתבע לתובע הא אם הנתבע טוען ממון אחר שמגיע לו מהתובעת ממילא הוא בכלל השבועה שהוא נשבע ונוטל דאם חייב לנתבע הרי יצא זה בזה כדאיתא בא"ע סימן צ"ו ס"ב דאלענה שנשבעה שלא נהנתי מכתובתי לא חיישינן דגזלה משל בעלה דגזלה עולה לפרעון וגם למה בשכיר אין מגלגלין הא כיון שהשכיר נשבע שלא נפרע השכירות ממילא בכלל שאינו חייב לבע"ה מעון אחר וא"כ למה לא יגלגל עליו שהשכיר ישבע לו בפירוש שאינו חייב לו ממון אחר כיון דבלא"ה הוא בכלל השבועה יש לפרש כל צד רמאות שיש לחשוב ולכן העלה דמגלגלין כה"ג גם על שכיר עיי"ש ולא שערום אבותינו וקושיתו לק"מ דכמו דמבואר בסימן צ"ד באם נתחייב שבועה וגלגלו עליו עוד שבועות ואמר אשלם טענה ראשונה או אהפכנו אין שומעין לו ואומרים לו או תשבע על הכל או תהפך או תשלם הכל כן כשמגלגל נתבע על התובע א"י לומר לא אשבע ולא אטול כדי שיפטור משבועת הגלגול וא"כ נ"מ בשכיר דאינו בתורת גלגול ואפילו את"ל דוקא בנתבע שתובעין אותו לשלם וכפר ונתחייב שבועה אזי כיון דנתחייב שבועה וגלגלו עליו א"י לומר אשלם עיקר השבועה ליפטר מהגולגולים משא"כ בנוטל בשבועה שגלגלו עליו י"ל איני נוטל ולא אשבע על הגלגולים דגם כשפסקו לו שבועה ליטול לא נתחייב לישבע רק אם ירצה ליטול מ"מ נ"מ אם תפס השכיר בעדים דהשבועה ליפטר או להחזיר יגלגלו עליו אך לע"ד גם בתובע כשגלגלו עליו א"י לומר דלא אטול ולא אשבע דמ"ש דגם בנתבע אינו מחויב דוקא לישבע אם ירצה ישלם ה"נ אם ירצה לא יטול ואח"כ מצאתי כן בשע"מ גופא לקמן סימן פ"ד סק"ה וא"כ נ"מ רבתי.
ועוד דנ"מ כשהבע"ב טוען שיש לו על השכיר חוב לשלם לו אחר עשרה ימים ושכיר מכחישו לא יהא על השכיר רק היסת כדלעיל סימן ע"ג ס"ב אבל כאן אם הי' הדין לגלגל הי' מחויב בנק"ח ואף דבסימן ע"ג אמרינן המתן עד דמטי זמני' ואז ישבע היינו דשמא יודה עד שיבא הזמן ולמה נשביעו עכשיו אבל כאן דנ"מ דאם נמתין לא יחויב רק היסת ועכשיו ע"י גלגול יחויב בנק"ח בשאר נשבעין מגלגלין בכה"ג ולא ממתינן דק"ו ומה היכי דבלאו הגלגול פטור לעולם מלישבע מגלגלין עליו ק"ו בזה דמחויב שבועה לאח"ז למה לא נגלגל עליו מיד תדע דהא גלגול שבועה ילפינן בפ"ק דקידושין מסוטה ובסוטה פ"ב דח"י ע"ב ופסקה הרמב"ם בפ"ד מסוטה הי"ז דמגלגלין אלהבא שלא תטמא ה"נ מגללין אלהבא שלא יעכב הממון מהזמן פרעון ואילך וא"כ אם נשבע השכיר רק שלא נפרע שמירתו לא נכלל בזה טענת בע"ה שהשכיר חייב לו לשלם אחר עשרה ימים דאפילו האמת אתו מ"מ אמת נשבע הלוה שלא נפרע שכירותו דצריך לשלם לו תכף והוא אינו מחויב עדיין ועיין לעיל סימן פ"ז סכ"ד בהג"ה והוא מירושלמי פרק בתרא דכתובות הלכה ד' הובא בב"י שם דאומרים לו שיטעון עליו כל מה שרוצה לתבעו אח"ז כדי לגלגל הכל בשבועה אחת אף דאינו רוצה לתבוע עתה א"כ הרי מרחיק זמן ואינו מחויב עתה ונמתין דשמא יודה ולא יבא לשבועה ומ"מ אין משגיחין בזה כדי לגלגל בשבועת אחת ה"נ כשהתובע רוצה לגלגל עליו שבועה דלהבא בשבועה של עכשיו מגלגלין ומ"ש השע"מ כיון דבלא"ה נכלל בשבועתו שאינו חייב לבע"ה ממקום אחר למה לא יפרש בפירוש אינו כיון דמקילין על השכיר מחשש שיפרוש אפילו משבועת אמת ולפיכך אומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול ה"נ אין מחמירין עליו לפרש שאר תביעות שלא לצערו ושמא יפרוש בחנם וילך בפחי נפש ומצאתי במהרי"ט חחו"מ ס"ס ק"ה יליף מסוטה דמגלגלין שבועה אלהבא.
עוד כתב בשע"מ היכא דהשכיר מודה שנפרע מקצת מגלגלין עליו שאר טענות דבזה אף דטוענת בעה"ב כא"י א"פ חייב השכיר שבועה מן הדין דמפרע לא דייק עיי"ש ואזיל לשיטתו דלעיל סימן ע"ה ס"ט וכבר סתרתי דבריו שם וחז"ל חסו והקילו על השכיר ואין לנו לחפש ולהחמיר עליו מה שסתמו בש"ס ופוסקים ולא חילקו.