אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן פג

סימן פב

סעי' כ' ואפילו אמר בפירוש מעשה שהי' אחד חייב לחבירו חוב אחד מלוה וחוב אחד עסקא ושילם חוב אחד ואח"ז טען המלוה שקיבלו על המלוה ותובע ריוח מחוב העסקא ולוה טען שפרע העסקא הנם אם פירש שמשלם מה שנתן לו להתעסק הוי כאומר שלא יתעסק עוד לשותפות וביו"ד סימן קע"ז ס"ה מבואר דדוקא כששינה מדעת הנותן ואמר בפני עדים שמתעסק לעצמו א"צ ליתן ריוח וזה דעת רי"ו בש"ך שם ס"ק נ"ו ובחו"ד בביאורים ס"ק כ"ה ייחס דעה זאת לרי"ף ול"נ כן מדבריו פרק המקבל דכתב דל"מ תנאי בפני ב"ד לעסוק בשביל עצמו לבד בחלק מלוה או גם בחלק פקדון כיון דלאו אדעתא דהכי יהבי ניהלי' דאל"כ מה אהני לן הא דעבדי רבנן עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון הואיל ומלתא תליא בי' בלוה ואיבעי לאתויי ולבטולי מצי מבטל עיי"ש ואם איתא דשינוי מהני הק"ל דיכול לשנות ולבטל העסק ובחוו"ד שם בחידושים ס"ק ל"ב כתב דהודיעו למלוה מהני ושלא בפני מלוה א"י להתנות בפני ב"ד רק כששינם עיי"ש ולא הבנתי דאם הודיעו מהני הדרא קושית הרי"ף לדוכתא וגם להטעם שכתב בביאורים ס"ק כ"ה דאינו קונה בלא שינוי ודאי גם הודיעו ל"מ זולת כשנתרצה המלוה א"ל קח מעותיך אבל או אמר אתעסק בהן לעצמי ודאי ל"מ לדעת הרי"ף ורי"ו וסייעתם ולפ"ז כיון דהלכה פסוקה כאן דהברירה למלוה ואפילו שתק כשקיבל המעות י"ל אח"כ דקבלה אחוב המלוה וע"כ נותן ריוח עכ"פ אם לא שינה אמנם דעת הרשב"א הובא בב"י חו"מ סימן קע"ו מחודש ל"ו כשאמר השליח בפני עדים לעצמי אני קונם הריוח שלו ודעת המורים שברמב"ם פ"ז דמכירה הי"ב אפילו לא התנה בפני שוה אדם רק טוען עתה שכן היתה כונתו לקנות לעצמו נאמן ולפ"ז ה"ה כשלקח למחצית שכר כדמוכח מהרשב"א שם דהדין שוה בשניהם וכן מוכח מהרמב"ם שם ומדברי ה"ה שם במ"ש וקרוב לזה דעת ההלכות בדין העסק בהמקבל ובדרישה סימן קפ"ג הוכיח מן הרי"ו דבשליח דוקא אם שינה קונה לעצמו ובמעות שקיבל למחצית שכר סגי כשאמר לפני עדים שקונה לעצמו וגם הנ"י לא החמיר בעסקא רק כשלא התנה בפני עדים עיי"ש והרשב"א הובא בהג"ה לקמן סימן קפ"ג ס"ג דאם אמר השליח לפני עדים שחוזר בשליחותו קנה לעצמו ובזכל"א ח"ג אות שי"ן הביא דרבינו ישעי' ורמב"ן קיימי בשיטת מקצת המורים דגם שליח שאומר שכיון לקנות לעצמו במעות המשלח טענתו טענה ומשפט שלום סימן קפ"ג ס"ג הביא מהנוב"ק חחו"מ ס"ל אות י"ט דלמ"ד אם אמר בפני עדים מהני ה"ה כשיש לו מגו כגון שאין עדים אם קנה הדבר נאמן וא"כ בעסקא די"ל לא הרווחתי י"ל ג"כ דלא נתעסק במעות הנותן ע"ד ליתן ריוח וזכה לעצמו וא"כ אפילו לא פירש שפורע בשביל חוב העסקא רק טוען שכן היתה כונתו נאמן בשבועה כיון דעכ"פ תו לא נתעסק לשם שותפות ול"ל דזה גרע כיון דלא נתכוין לגזול רק טעה שהברירה בידו לחשב הפרעון בשביל העסקא דהא בשו"ת תפ"צ חיו"ד סימן מ"ח אות ד' הביא תחלה בשם הרשב"א לחלק בין נתכוין לגזול או טעה ומ"מ אסיק דא"א להוציא ממון עפ"י סברא זאת והובא במשפט שלו' סימן קפ"ג וכתב דגם מהרשב"א אינו מוכרח דס"ל לחלק בהכי עיי"ש ובמהרי"ט ח"א שאלה קט"ז ומח"א הלכות שלוחין סי"ז מוכח דאם לא נתעסק במעות חבירו לזכות לחבירו לדעת הרשב"א לא זכה חבירו אף דלא נתכוין לגזול רק דלא ידע אם המעות של חבירו אף דנותן לו המעות להתעסק בשבילו והנה בזכל"א ח"ב בחו"מ אות סטראי הביא ממהרש"א דכתב דהרא"ש חולק אהר"ן וס"ל אפילו פרע סתם יכול הלוה לומר חוב שבשטר כיונתי לפרוע וכ"ש אם פירש כשפרע אף דהמלוה השיב שאינו מקבלם על השטר והרב מטה שמעון דעתו די"ל קי"ל כהרא"ש והדין עם הלוה עיי"ש ונהי דאנן לא נהגינן לומר קי"ל בדבר שסתמו בעלי ש"ע וכמבואר בתומים ונתיבות בכללי תפיסה מ"מ הכא יכול לבוא משני צדדים לומר קי"ל כפוסקים דברירה ללוה לפרוע על איזה חוב שירצה ופרעתי חוב העסקא וקי"ל כפוסקים ד"ל לא כיונתי להתעסק במעות הנותן רק לעצמי ואפילו כשיזדמן כ"א לעצמו לא נימא קי"ל בהזדמן שניהם יחד אלים טענתי' וכמו דל"ל קי"ל כיחיד נגד רבים ובשנים חולקים י"ל קי"ל ולפ"ז אפילו שבועה א"צ וסגי בקב"ח שנתכוין לפרוע חוב העסקא כיון דבלאו מגו דלא הרווחתי נאמן.

והנה ברשב"א הנ"ל כתב דמפא"נ דס"ט בהנהו תרי כותאי משמע כהרי"ף עיי"ש ונ"ל לדעת החולקים דשם מיירי שעלה ריוח על הסחורה שנקנה כבר לשותפות וכגון שמכר חצי יין שפלג לעצמו ביוקר וחצי הנשאר הוזל אבל כשקנה במעות חבירו סחורה ואמר מקודם שקונה לעצמו הוא לעצמו וכמו שמחלק ברשב"א שם מטעם דמי הודיעו לבעל החטים עי"ש ולפ"ז בנ"ד אם הרויח אחר הפרעון בסחורה שקנה מקודם במעות העסקא או בחליפיהן צריך ליתן חלק להנותן עד שפרע גם חוב שני.

ואפילו שתק כשקבלם עמ"ש לקמן סימן פ"ה ס"א לענין אם קבלם על חוב שאמר הלוה ובתכ"ד חזר ואמר שמקבלם על חוב אחר דל"מ חזרה עיי"ש.

בהג"ה וכן אם שלח בשו"ת ד"ח ח"ב ס"ג כתב באחד שהוכרח להתפשר עם אחותו ליתן לה חלק ירושה שלא רצתה היא ובעלה לציית ד"ת ואח"כ חלתה ונתנה תכשיטין שלה לאחי' שיהא בידו בשביל בני' אחר פטירתה ועתה טוען שתופסן בעד מה שהוכרח ליתן לה בחנם ופסק לפמ"ש קצו"ח כאן סימן פ"ג כשאמר לשון זכות אינו נאמן לומר לעצמי תפסתי וה"נ אמרה שישמרם להיתומים הוי ממש כזכה בירושה וא"נ לומר אני זכיתי בו ומ"ש בנתיבות דכאן נאמן מפני שזה צריך לשתוק לקבל מעותיו דבריו אינם מובנים דמבואר בהדיא במכר קרקע לחבירו ואח"כ אמר שתופס הכסף בשביל החוב שעליו המכר קיים הרי דא"י לומר שכונתו הי' לתפוס בשביל חובו שאינו נאמן לבטל דיבורו דדברים שבלב אינם דברים יעיי"ש ולא הבנתי ד"ק דאדרבה בקצו"ח כתב בפירוש דלענין נאמנות לעולם בכל הלשונות דהוי כזכי נאמן לומר לעצמי זכיתי זולת אם בהדיא אמר זכה ומ"ש הד"ח דהכא הוי ממש כזכי אדרבה מבואר בר"ן ספ"ק דגיטין ז"ל ירושלמי שא מנה זה לפלוני טול מנה זה לפלוני יהא מנה זה לפלוני בידך רצה לחזור לא יחזור פירוש משום דכל לשונות הללו בחוב ופקדון כזכה דמי עכ"ל הרי במתנה ל"ה כזכה וא"כ נהי דמבואר בסימן קכ"ה דבש"מ גם במתנה הולך כזכה מ"מ לא עדיף מהולך או תן בחוב דלאו ממש כזכה כיון דחזינן בבריא במתנה ל"ה כזכי וה"נ אמרה שיהא בידו בשביל בני' ואפילו אמרה שישמרם ליתומים עדיין אינו כזכה בפירוש ועוד מבואר בבאה"ט ס"ס קכ"ה מהכנה"ג דאם המקבל קטן אפילו הנותן שכ"מ הולך לאו כזכי דמי א"ל שיאמר בפירוש זכה לפלוני הרי גם בשכ"מ אינו כפירש זכה ועוד הד"ח גופא מסיק שם כיון דנצ"ב הבעל יורש ומוציא מהלקוחות אין זה רק מתנה מהבעל להיתומים וא"כ הא יהא זה לפלוני בידך אינו כזכה במתנה ולא זכו היתומים כ"ז שלא בא לידם אפילו נתכוין לקבל בשבילם.

ומה שהשיג על נתיבות לק"מ דמבואר לעיל סימן פ' ס"א בהג"ה דאם שתק תחלה ונתן טעם למה שתק יכול לחזור יעיי"ש משום דגם בטען תחלה יכול לחזור ולטעון אם מתקן טענה ראשונה ואומר כך נתכונתי ויש במשמעותה לשון שסובל זה ההיקן כדאיתא שם בש"ע ס"א לכן בשתיקה כשנותן טעם למה שתק לעולם הוי במשמעותה שסובל זה וכ"ש לש"ך דמשיג שם על הרמ"א וא"כ בשלמא במכר בפירש ועתה טוען דבלבו הי' רק לתפוס דברי לבו סותרין לגמרי דברי פיו ואינו סובלו כלל לכן הוי דברים שבלב ואינן דברים משא"כ כששתק דלא אמר כלום רק מכח הוכחה מדשתק נתרצה א"כ כשנותן נועם על שתיקתו ליכא הוכחה כלל ואינו סותר דברי פיו כלל וזה נראה כונת נה"מ בסימן פ"ה סק"ג עיי"ש וגם לפ"ד הי"א בסימן ר"ז ס"ד דבמתנה דברים שבלב הוי דברים ה"נ אף דאינו נותן ליתומים משלו מ"מ א"ל יזכה בשבילם יכול לתופסם בשביל עצמו וכשזוכה בשבילם מפסיד לחלוטין ובפרט כאן דלקחה באלמות הוי כמתנה משא"כ במכר ורוצה לעכב המעות בשביל חובו ל"ה מהנה דהחוב נשאר חוב ויכול לגבותו ולהחזיק במכירתו בתורת משכון עיין סימן ר"ד סי"א ואינו ברור דבלא"ה ל"ה פרע חובו לאח"ז.

אקבלם לעצמי עש"ך ססק"ב שכתב א"נ בלא א"ל אלא צא ופרע זה קאי על קושייתו בתחלה מסימן קכ"ה לא עמ"ש דמיירי דוקא בשידוע דחייב לו ואז יכול לעכב אפילו קיבל בעדים דבזה גם בצא ופרע א"י לעכבם בלית לו מגו וא"י שחייב לו דהא בסימן ע"ב סכינו בש"ך ס"ק קכ"ו כתב די"ל בידך כנגדו א"נ בלא מגו.

סעי' ג' ואם יש בו נאמנות נוטל בלא שבועה והקשה בשע"מ לפמ"ש הש"ך לעיל סימן ע"א מבע"ה וש"פ דנאמנות סתם ל"מ נגד ע"א וצריך לישבע וליטול א"כ ה"נ הלוה גופא שטוען שפרע החוב שיש בו ערב יחשב כעד דלדידי' אין שום נ"מ אי חייב חוב זה או האחר דהא עתה אין לו לשלם ולשמא יתעשר ל"ח כדלעיל סימן ל"ז וכ"ש הכא דגם כשיתעשר לא יהא לו שום נ"מ רק זה נוח לו דפשיטא דל"ה נוגע בהכי עכת"ד ולע"ד נהי דבסתמא ל"ח נוגע מ"מ כאן דחזינן דקפד בהכי ותחלה בפירוש אמר שפורע החוב שיש עליו ערב רק המלוה לפי טענתו לא נתרצה א"כ כיון דנוח לו יותר שיהא חייב למלוה מלערב חשוב נוגע אלא לפ"ז אם כשפרע הי' לו עוד נכסים רק עתה אין לו י"ל אז המלוה נוח לו אבל עכשיו דאין לו מה נ"מ לו ולשמא יתעשר ל"ח שיהא נוגע ומה דצועק עתה על חוב הערב נתתי משום דהאמת בוער בקרבו ומיחשב עד.

אמנם בנתיבות לעיל סימן ל"ז סק"א וסק"ט כתב דדוקא כשמעיד לאחרים אינו פסול משום נוגע מחשש שיתעשר אבל להעיד לעצמו אף שאין לו שום זכות פסול מנועם קרוב עיי"ש וכ"כ קצו"ח שם סק"ה וא"כ ה"נ אפשר חשוב מעיד לעצמו דפרע חוב זה אמנם נראה כיון דאין הכחשה בפרעון רק על איזה חוב אם על חוב שיש ערב הוי רק כמעיד לערב ובגוף הדין דל"ח נוגע משום זה נוח לו ושני קשה ממנו כשאין לו עתה רק לשמא יתעשר אני נבוך דהא דלעיל סימן ל"ז ס"י דהיכא דהשתא אינו נוגע רק כשיתעשר למדו מהש"ס בפחז"ה ולדינא דגמרא לא הי' צריך לישבע שאין לו לבן כשעכשיו לית לי' קרקע ליכא חשש דמעמידה בפני ב"ח ואפשר גם לאחר תקנת הגאונים דמשביעין אותו שאין לו כדלקמן סימן צ"ט ס"א מ"מ משכחת כהך דס"ד שם כשידוע לדיין או לרוב עם שהוא עני וכשר אין להשביעו עיי"ש בטו"ז אבל בסתם י"ל זה נוח לו מזה דזה ישביענו בכל שלשים יום ויצערו ויביישו וכדומה שכתב בש"ע שם ס"ד רק לא יוחזק התובע בב"ד דכונתו להכי ובקרבו ישים ארבו.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה