ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן ערה
סעי' א' זכה ויש להסתפק גר שמת והיה לו איזה דבר בשותפות עם ישראל ובא אחר והחזיק באותו דבר אם זכה להיות שותף בו דדלמא כיון שהישראל שותפו של הגר היה לו תפיסת יד באותו דבר מיד שמת הנר זכה בכולו עכ"ל שעמ"ש ולע"ד יש לפשטו מב"ק דף מ"ט ע"ב משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר המלוה קנה כנגד מעותיו וזה שהחזיק בו קנה השאר וכן הוא לעיל סימן ע"ב סל"ט ומדאמר דקנה נגד מעותיו משמע דיש לו קנין בגופו ואין המחזיק יכול לסלקו בזוזי וכן כתב להדיא המאירי באס"ז לב"ק שם הרי אף דמלוה קנה מיד עם מיתת הגר בגוף המשכון כנגד מעותיו טרם שהחזיק האחר לא קנה כולו.
סעי' י"ג אמה אחת או יותר כנגד הפתח ובסמ"ע דלא כנגד הפתח לא סגי באמה על אמה עכ"ל ותמוה דבש"ע כתב או יותר ומ"מ כתב כנגד הפתח ובלח"ם תמה כן על הה"מ ובא"ח סימן תק"ס כתב ומשייר אמה על אמה כנגד הפתח וכ"ה ברמב"ם פ"ה מתענית הי"ב ובפ"ב מזכיה ה"ג כתב יש דברים שאם החזיק הלוקח לא קנה ובנכסי גר קנה כגון אמה או יתר כנגד הפתח ויל"ד מכדי חד דינא וחד טעמא הם למה כאן כתב או יתר ולא כתב אמה על אמה כמו בתענית ובא"ח גם קשה אם סגי באמה כ"ש יותר ונראה דבמג"א סימן תרמ"ח סק"ג הביא מרדב"ז שדקדק מלשון רמב"ם שכתב כאיסר או יותר דתיבת יותר מיותר דקמ"ל דאם אינו עגול צריך יותר מאיסר דאין האורך או הריבוע מצטרפים לשיעור איסר וצריך תוכו כאיסר ואז הוי יותר מאיסר עם הריבוע או האורך ומנ"א כתב די"ל דקמ"ל דאף ביתר כשר בשאר ימים עיי"ש במחה"ש ולמג"א י"ל דה"נ נקט יתר דלוקח גם ביתר לא קנה וע"כ בא"ח לא כתב או יותר ומ"מ שאר השינוים קשה ולרדב"ז א"ש הכל דנקט או יתר דאם עשה ציור ארוך וקטין לא מצטרף וצריך אמה באורך ורוחב ופרמ"ג בא"ח שם כתב ג"כ דמסתבר דצריך דוקא מרובע אע"א ולפמ"ש מוכרח מכאן וכאן דאם הציור כך הוא המדה אורך שתי אמות א"א לקצרו ומוכרח להרחיב עד אמה ע"כ יהא יותר כיון דברצותו מצייר ומאריך משא"כ בא"ח דע"כ משייר בלא סיד וא"ל סגי באריך וקטין ודאי לא ישייר באורך ג"כ רק אמה ע"כ לא כתב או יותר וכיון דלא כתב שם או יותר ביאר אמה על אמה דצריך מרובע משא"כ כאן דנלמד זה מתיבת או יותר לכן צריך כנגד הפתח דמה שארוך יותר מאמה כנטול דמי כיון דאינו מרובע וברוחב רק אמה אבל כשהוא יותר באורך ורוחב מועיל אף שאינו נגד הפתח וא"ש דברי הה"מ שכתב על דברי הרמב"ם דשלא כנגד הפתח טפי מאמה בעי דהיינו באורך ורוחב כמו דמיירי הא דאמה כנגד הפתח במרובע והסמ"ע ביאר יותר דלא סגי באע"א לומר דצריך יותר באורך ורוחב לכן לא כתב דלא סני באמה כלשון הש"ע דלא נזכר אע"א רק כונתו דלא סגי ברובע דאע"א דאף דכתב הש"ע דגם ביותר צריך כנגד הפתח היינו דהיותר אינו מרובע ולא נשאר ריבוע רק אע"א ולפ"ז מוכח מרמב"ם וש"ע והה"מ וסמ"ע כרדב"ז
סעי' כ"א שבנה ע"י פועלים לשון הרא"ש שבטור ע"י פועלים שהם לא כיוונו לקנות וכו' אבל אם בנה בעצמו וכו' משל הגר הרי קנאם בהגבהת העצים והאבנים עכ"ל וקשה לפמ"ש נתיבות בסימן פק"ח דהגבהת פועלים אפילו לא כיוונו לקנות מועיל לבעה"ב דיד פועל כיד בעה"ב והוי כמוגבה מכחו עיי"ש ונראה דמיירי דלא הקדים להן שכר דסתם שכירות לבסוף ואזי עדיין אין יד פועל כיד בעה"ב וכמ"ש סימן רנ"ט ס"ז עיי"ש אבל ל"ל דעושין בחנם דאטו בשופטני עסקינן וכל כה"ג ה"ל לפרש.
סעי' כ"ד ואין דעתו לקנות ז"ל קצו"ח ונראה דאם עשה שליח לגדור ולבנות בנכסי גר כדי לקנותו אף דהשליח לא ידע שהם נכסי הגר וכסבור שהוא של המשלח קנה המשלח כיון דשלוחו כמותו והרי המשלח נתכוין לקנות וכן משמע בשט"מ פ"ק דב"מ ד"י אר"י הממל"ח ק"ח וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי הקשו בתוס' הא כל האומר תנו כאומר זכו והרא"ש תירץ דהכא ל"ה תן כזכו שהרי הרכוב אינו רוצה שידע המהלך שהיא מציאה שלא חכה בו לעצמו אלא רוצה שיהא סבור שממנו נפל ואומר תן לי דבר זה ול"ה בדעתו לזכות הלכך אם אחר שהגביהו הרגיש ואמר אף שהגבתי' לצורכך אני רוצה לזכות בה זכה עכ"ל ומבואר אף דלא ידע המהלך שהיא מציאה אפ"ה קנה חברו אם אמר לו הגבה לי דבר זה והשליח לא ידע שהיא מציאה וכן משמע בתוס' פ"ק דמציאה ד"י שכתבו דאם השומר א"י שהיא גנוב קונה משלחו להתחייב באחריות עכ"ל קצו"ח ויל"ע דהא ר"נ ור"ח ס"ל בב"מ שם החממל"ח לק"ח דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים ור"י ס"ל דק"ח והקשו תוס' הא הוי תופס לב"ח ותרצו דשאני מציאה דמגו אי בעי זכה לנפשו וא"כ י"ל תינח אי ידע המגביה דהוא מציאה ובידו לזכות לעצמו לא הוי חב לאחריני דאם לא יועיל שיזכה בו חברו יכוין לזכות לעצמו משא"כ כשא"י ל"ש זה.
ומ"ש ראי' מהשט"מ י"ל דלכאורה קשה למה חשבוהו ר"נ ור"ח חב לאחריני הא א"ל יקנה חברו יקנה המגביה בעצמו לדעת מהרי"ט דידו קונה לו שלא מדעתו וא"כ מה נ"מ לאחריני כיון דבין כך ובין כך לא יהא שלהם עוד וגם תוס' מה הקשו לר"י וצ"ל לפמ"ש תוס' בפחז"ה דף נ"ד בד"ה אדעתא דיד או חצר קונה של"מ היינו שא"י אם הוא בחצרו ואם סי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני וא"כ ה"נ הרי יודע המגביה ואינו מתכוין לקנות אבל אם כסבור שאינו אבדה כלל אף דיודע שהוא בידו הוי כא"י דלהכי לא מתכוין לקנות משום דכסבור שהיא של הרוכב וכ"כ במח"א הלכות משיכה ס"ה וא"כ שפיר כתב השט"מ דא"ל ידע המגבי' שהיא מציאה ונתכוין הרוכב לקנות קני אף דל"ש מגו מ"מ ל"ה חב לאחריני דמגבי' קונה בלא כונה ותוס' הוצרכו לטעם מגו בזכה לי דיודע המגבי' וא"כ כ"ז במגבי' די"ל ידו קונה שלא בכונה משום רשותו כחצרו כמ"ש תוס' בב"ב שם אבל שלח שליח לקנות ע"י גדר ונעל דאינו קונה בלא כונה דעודר בנכסי הגר וכסבור שלו ל"ק כמבואר כאן וא"כ תינח כשיודע השליח שהוא נכסי הגר י"ל מגו דזכי לנפשו וגם ממ"ש תוס' גבי גנב אין ראי' דהתם ל"ה חב לאחריני במה שיקנה להתחייב באחריות ונה"מ הקשה מלעיל סעי' כ"א דאם פועלים לא כיוונו לקנות לא קנה ונ"ל כיון דדעת הרמ"ה דגם בונה בעצמו לא קנה העצים והלבנים משום דלא נתכוין לקנותם רק ע"י בנין נהי דהרא"ש פליג בזה דאזיל לטעמי' דהא דפ"ק דב"מ דאמר כיון דנפל עלי' ג"ד דבד"א לא ניחא לו דליקני לאו הלכתא וכמבואר בב"י לעיל סימן רס"ח כיון שעשה מעשה קנין בעצמו לא חיישינן לג"ד אבל ע"י פועלים ודאי אם מיכוין לקנות ע"י הגבהתם אהני לו כונתו להיותן שלוחין דידי' אבל כשאין כונתו לקנות עתה ע"י פעולתם לא מכוין כלל שיהיו שלוחים שלו ושיהא עשייתם כעשייתו דהא רוצה לקנות אח"כ מהפקר בעצמו או ע"י בנין שלהם ועכ"פ בשעת הגבהה אינו מיכוין שיהא הגבהתם כהגבי' בעצמו וכה"ג כתוב בר"ן פרק מי שאחזו דאף דתנאי שאינו כתנאי בני גד ל"מ לבטל מעשה שעשה בעצמו אבל מתנה בהדי שליח כל תנאי מהני בו לפי שאינו נעשה שלוחו אלא במה שנראה מתוך גלוי דבריו עיי"ש באמצע ד"ה אתקין שמואל ולפמ"ש בח"ר פ"ק דחולין די"ב בשם ר"י דעומד ע"ג חש"ו ומכוין אהני כונתו כאלו הם כיונו וא"כ ה"נ אם הפועלים עושים ובעליהם מכונים לקנות אלא דצריך שיעמדו ע"ג שיהא מוכיח בשעת מעשה ועסמ"ע ס"ק ל"ב ולפ"ז ל"ק קושית נה"מ דמשכחת דאינו עע"ג.