אור ברסלב

ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק

סימן עט

סימן עח

סעי' ד' אבל במתנה עיין שע"מ פלפל בנתן לו סתם והמקבל אינו טוען ברי אי תלינן במתנה ולעיל סימן ע"ה הבאתי ראי' מהכיר בה שאינו שלו דקי"ל מעות חוזרין ועתה ראיתי בנמ"י ר"פ אין בין המודר דפליגי רשב"א וריטב"א במתנה חברו סתם אי תלינן במתנה ורשב"א ס"ל דתלינן בהלואה ומביא ראי' מיורד לשדה חברו ונטעה שלא ברשות דחייב בעל השדה לשלם ולא כל הימנו לומר במתנה נתת לי והריטב"א פליג דשאני התם שלא התנה משום דמימר אמר כי מתרצה במאי דעבידנא אתבע לי' טרחאי אבל זן ומפרנס או משרה חברו בביתו אם איתא דע"ד פרעון עביד ה"ל לאתנויי עיי"ש וצ"ל לדעתו ההיא דהכיר בה כיון דנתן המעות בעד השדה סמך דא"צ תו לאתנויי מכיון דלא נתן סתם רק בעד השדה הרי פירש דאינו מתנת וכשיצא השדה מידו יחזיר לו וכן במקדש אחותו כיון דפירש לשם קידושין סבר דא"צ לפרש דאינו נותן במתנה וכן מצאתי במהרי"ט סימן מ"ג ומ"מ גם לריטב"א אי לאו אותו הוכחה מדלא אתני לא הוי תלינן מספק במתנה אף להוציא וא"כ כשזוכר שקיבל מחברו מעות ואינו זוכר אם במתנה או בהלואה גם לריטב"א אין להלות במתנה ולזה יש ראי' מיורד לשדה חברו ומהכיר בה שאינו שלו דמספק לא תלינן במתנה וכמ"ש לעיל סימן ע"ת ס"ט.

והרשב"א דפ"ק דקידושין שהביא השע"מ עיין ביאור הגר"א בא"ע סימן כ"ז שכתב דרשב"א לשיטתו דפסק כשמואל דמעות מתנת כדאיתא בחו"מ סימן קמ"ו סי"ח בהג"ה ועש"ך לקמן סימן קמ"ו דתמה על הרמ"א ורשב"א דהא קי"ל כרב ומ"ש הגר"א דרשב"א ס"ל דוקא בהכיר בה שאינו שלו קי"ל כרב המעיין ברשב"א ח"ג סימן פ' ובב"י חו"מ לקמן סימן קמ"ו ס"ל יראת דלא משמע כן ועיין חתם סופר חלק א"ע סימן פ"ב הובא בפ"ת לא"ע סימן כ"ז פירש דברי רשב"א דפ"ק דקידושין דבאמת אינו מהנה רק האשת דאיכונת למתנת לא הוי ידה כידו ובאמת ברשב"א ור"ן שם מפורש דקנאתו לגמרי ושלה הוא מדינא ועיין לקמן סימן רמ"ו סי"ז בהג"ה ובש"ך שם סק"ט ובטו"ז שם ונראה כיון דריטב"א פוטר להדיא גם במפרנס המע"ה ותלוי בראות עיני הדיין לפי הענין ועיין זכל"א ח"ג חחו"מ אות מ"ם ס"ק ל"ח.

סעי' ה' ודוקא לאותו ממון הוחזק כפרן מעשה בראובן שתבע משמעון שותפו שתוציא מאה זהו' על עסק השותפות ופסקו ב"ד שישבע ראובן ויטול והביא שמעון עדים שהכחישו לראובן על חמשים ויש להסתפק אם הוחזק ראובן כפרן על החמשים שלא הוכחש שלא ליטול בשבועת כיון דתבע בשקר ובזה לא שייך אשתמוטי נעשת חשוד ומבואר בחו"מ סימן צ"ב דחשוד אממון חשוד אשבועה ואף דעדיין לא לקח הממון מצינו דנפסל גם בדיבור אלך ואמסור כדלעיל סימן ל"ד וסימן שפ"ח וגם החולקים שם הוא רק משום דעביד אינש דגזים ולא עביד אבל בתובע לחברו בב"ד תרי רצה לגזלו לולא הוכחש בעדים ועיין תוס' פרק המדיר דף ע"ב בד"ה אי דמה שרצתה להאכילו דבר איסור יכולת לומר משחקת הייתי ואם היית בא לאכול הייתי מונעת אותך ואינה מפסדת כתובתה עיי"ש וזה ל"ש בתביעת בב"ד דל"ל משחק הייתי דלא מחייך בב"ד כמ"ש הר"ן פ"ג דנדרים דף כ"ז ע"ב ולקמן סימן פ"א ס"ו שוב מצאתי בגאון צבי סימן למ"ד ס"ח דתובע שתוכחש בעדים על מקצת תביעת נעשת חשוד ואינו יכול לישבע וכ"כ בשער משפט סימן למ"ד וכ"כ בספר בית יתודה סימן למ"ד אך בשער משפט סימן ול"ד סק"ד הניח בצ"ע,

ולכאורה י"ל לפמ"ש הרמב"ם סוף פ"ב מה"ג בהא דגט מעושה שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דלא הוי אנוס דאדרבה יצרו אנסו לעבור וכיון שהוכרח ע"י ב"ד וחשש יצרו ואמר רוצה אני מגרש ברצון וה"נ כיון שע"י ב"ד לא גזל מתחרט ברצון וגדול מזה דעת הב"ח בסימן ל"ד סט"ו בגזל פ"א ותחזיר בע"כ ע"י בית דין נכשר דלא כרמ"א שם סכ"ט ודעת הב"ח לכאורה אינו מובן דלמת יוכשר כיון שלא החזיר מעצמו אלא לפמ"ש י"ל כיון שבע"כ מחזיר גם ברצון עושה כיון שחשש יצרו ולא הוחזק לגזלן רק באקראי ויתיישב בזה קושית קצו"ח שם על הב"ח מפ"ק דב"מ דף ת' בההוא רעיא דפריך והא גזלן הוא אף דיש עדים וע"כ מחזיר ולפמ"ש י"ל דהנה מה דלא אמרינן מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועה ותלינן בסמ"י או באשתמוטי אף דאינו רק ספק מוקמינן בחזקת כשרות ואין ספק מוציא מידי ודאי כשר כיון שלא נתברר עדיין פסולו בעדים וכתב הנמ"י פ"ק דב"מ בשם ר"ת דגם למ"ד חשוד אממון לא חשוד אשבועה תא דגזלן מכבר פסול דממה שגזל כבר לא יפרוש גם מזה לא יפרוש דאין תשובה לחצאין עיי"ש ולפיכך פריך שפיר והא גזלן הוא מה תאמר כיון דבע"כ מחזיר עושה השובת ברצון מ"מ עדיין חשוד אמה שכופר ואי משקר ע"כ אין תשובה לחצאין וגם מה שמחזיר אינו ברצון ותו ל"ל דכופר מסמ"י משום חזקת כשרות דאדרבה איכא חזקת גזלן ואין ספק מוציא מידי ודאי וא"ש ואף דאנן קי"ל ברמ"א דבהחזיר בע"כ לא נכשר מ"מ י"ל דוקא בגזל כבר אבל כשרצה לגזול ונמנע ע"י עדים וב"ד מודה הרמ"א דחוזר ברצון וכמ"ש הרמב"ם בגט מעושת רק מהרמב"ם אין ראי' דודאי מתרצה בלבו אך דהוקשה לרמב"ם כיון דמחמת הכאת אומר רוצה אני אנן סהדי שבלבו אינו רוצה וע"כ תירץ די"ל ע"י שתשש יצרו נתרצה ואפילו יהא ספק הוי דברים שבלב כיון דל"ל אנן סהדי דבלבו אינו רוצה ודברים שבלב אינן דברים לבטל דברי פיו וה"כ כשתחזיר בע"כ י"ל אין ספק תשובת מוציאו מודאי פסול כשגזל כבר ונפסל אבל כשרוצה לגזול וטרם שנתברר שמשקר לא נפסל וכשנתברר פסולו נתבטלה מחשבתו הרעה וי"ל ברצון חוזר ואין לפסלו מספק.

אמנם בנ"ד יש לומר מט"א דלא יטול בשבועת דהא מדינא הממע"ת וצריך לברר כמה תוציא רק דשותף כיורד ברשות וכדלקמן סימן קע"ח ושע"ת דנוטל הוצאות שיעור שבח בשבועת או הרשהו להוציא וקיבל עליו לשלם לכן פסקו לו הב"ד ששבע כמת הוציא ויטול וכדלקמן סימן צא דכל מלתא דהאי ידע והאי לא ידע משתבע האי דידע ויטול וכתב הש"ך שם ס"ק כ"ג דכיון דהוציא ברשות חברו מתחלת הימני' חברו בשבועת דאל"ה מעיקר הדין צריך לברר בעדים והנה מבואר לעיל סימן ע"א בכתב לוה למלוה נאמנות והוחזק המלוה כפרן בדבר אחר בטלת נאמנותו גם בזה וא"כ בשותף או כשהרשתו להוציא כש,.הוחזק בקצת תביעת כפרן נמי אינו נאמן וכמ"ש הסמ"ע בסימן ע"א ס"ק כ"ד דמסתמא לא הימנו מעיקרא אלא משום שהי' בחזקת נאמן בעיניו והשתא דהוחזק כפרן בדבר אחר אתרע נאמנותו אף די"ל דשא"ת דהימני' בלא שבועה ובזה בטלה נאמנותו אבל ביורד ברשות לא הימני' רק בשבועה ולא הוחזק לישבע שקר מ"מ הא קי"ל חשוד אממון חשוד נמי אשבועת זולת בלא נתברר בעדים כפרנהו תלינן בסמ"י אבל כשנתברר בעדים לא תלינן בסמ"י וכמ"ש תוס' פ"ק דב"מ דף וא"ו בד"ה ספק וכדלקמן סימן צ"ב א"כ ה"נ דנתברר בעדים שרצה לגזול לא תלינן בספק מ"י ונהי דלא נפסלתו לכל דבר מזלו לממון זה דרצה לגזול נחשד ג"כ לישבע לשקר ממילא אתרע נאמנות שלו וחזר דינו כיורד שלא ברשות דאינו נוטל בשבועת כיון דבטלת נאמנותו אף דנימא דנתחרט מרצונו וכמ"ש בשו"ת חכ"צ סימן ל"א לענין נאמנות בשטר והוחזק כפרן בדבר אחר דאפילו אם ירצה לחזור בתשובה ולקבל עליו דברי חברות דקי"ל דחוזר לכשרותו לא מהני לאותו הנאמנות מאחר שכבר אתרע ל"מ לו תשובתו כיון שהוא בדבר הנוגע לחברו עיי"ש.

שוב מצאתי בפרח מ"א ח"א שאלת ע"ד בשותף שנתן נאמנות לחבירו בכל מה שיאמר שנתן לו ואח"כ סתר את דבריו דקודם הראת חשבון על פחות ואח"כ על יותר והעלה דהוחזק כפרן דאתרע נאמנותו וגם בשבועה לא יטול אף דבההוא דלעיל סימן ע"א דהאמין לוה למלוה והוחזק כפרן בדבר אחר דכתב ר"ק דאתרע נאמנותו וצריך לישבע הרי בשבועה מתימן שא"ה דסלק נאמנותו נשאר על דינו ליטול בשטר בשבועה משא"כ אם בלא הנאמנות גם בשבועה לא הי' נוטל כשאתרע נאמנותו גם בשבועה לא מתימן אפילו לא הוחזק כפרן ע"י עדים רק מעצמו עיי"ש וכת"ג כתב בשו"ת עת"ג סמ"ט לענין גבאי הקהל שתבע הוצאות מקהל והוחזק כפרן במקצה דהו לא מתימן אפילו בשבועה ליטול מה שלא תוחזק כפרן ומשום דאלו ידעו הקהל כך לא הימנוהו עיי"ש.

ועוד י"ל בנ"ד בשותף שאני כמ"ש בשו"ת מהרש"ך ח"א סימן קצ"ו הובא בשו"ת ארח לצדיק חחו"מ ס"ג וז"ל וא"ל אעפ"י שהוחזק כפרן על סך ממון אחד לא נחזיקהו כפרן על תביעת ממון אחר ואלו החשבונת שבין רו"ש וההפרשים שביניהם הוי ממונות מחולקים דהא ליתא דבלי ספק כל עסק השותפות חד מלתא הוא ואף דטעמו קשת להבין גם האורח לצדיק כתב דיש להרהר אחריו מכל זה לא נדחת ודאי של מהרש"ך מפני הרהרו של ארל"צ.

סעי' י' מעולם לא הי' לך בידי והעידו עדים שתודה לו הוחזק כפרן יש לחקור אם א"ל מנה פקדון לי בידך וא"ל הן ולמחר א"ל להד"ם והעידו העדים דכבר הודה לו וחזר הנתבע ואמר אחר שהודיתי נאנס מידי ואמרתי להד"ם ליפטר משבועת שומרים אי מהני אמתלא זאת לפוטרו ותבנה בב"י סי"ג הביא מהרא"ש דבחייב אתה ליתן ויצא ואמר פרעתי והכחישותו עדים לא הוחזק כפרן כיון שאנו יכולים למצוא לו זכות דמכוין לאשתמוטי עד דמעייני רבנן בדיני' ולא לכפור באותו ממון נתכוין עכ"ל א"כ ה"נ לפי אמתלא שנותן לא כפר ממון רק ליפטור משבועת וכיון שנאנס אין הפסד למפקיד בכפירתו ותנת דעת מהר"ש הלוי סימן כ"ף ומהרשד"ם הובאו בקצו"ח סימן פ' ומרדכי פרק מי שמת הובא בקצו"ח סימן פ"א ס"ק כ"א דגם בממון מהני אמתלא וכן נראה מוכח מסימן זה ס"ד וכ"מ ראי' זאת בשושנת יעקב סימן פ' והביא מהנו"ב חא"ע ס"ס דמהני אמתלא בממון ועיי"ש נו"ב שכתב די"ל גם לדעת הרא"ת שבר"ן פ"ב דכתובות דמהני אמתלא בממון לחוב לאחריני והר"ש הוכיח מרמב"ם פ"ז מטוען שכתב שהטוען בב"ד והוכחש בעדים יכול לחזור ע"י אמתלא אם יש במשמעת כמו שהשיא בזאת הטוענת האחרת ודחהו קצו"ח דשא"ה דמתקן דבריו ראשונים ולכאורה יש ראי' להיפך דאם אין במשמעת כטענה שני' ל"מ אמתלא וי"ל דדוקא התם דא"ל יתקן דבריו הוחזק כפרן וכמו דלא מהימן לומר פרעתי אח"כ ה"נ לא מהימן ליתן אמתלא דמלוה מסימן יותר וא"כ לפמ"ש מהרי"ט דע"י הודאות עצמו שקדמה לכפירתו לא הוחזק כפרן י"ל גם אמתלא מהני ולהשע"מ דדחה דבריו נ"מ לפמ"ש דבפקדון אף שהוחזק כפרן יכול לטעון אח"כ נאנסו כיון דאין המפקיד מכחישו בברי א"כ י"ל דאמתלא מהני ואף לפמ"ש מהרי"ט בחא"ע ס"ח הובא בקצו"ח סימן פ"א ס"ק כ"א דאם הודה לתביעת תובע ל"מ אמתלא י"ל דוקא במודה ממש אבל כשטוען להד"ם והוכחש מעדים י"ל אמתלא על מה שלא טען נאנסו מיד דבזה ל"ש לומר דאינו עשוי להודות בשום ענין כשיש תובע.

ולעיל סימן ע"ב סק"פ בש"ך הובא פלוגתה רמב"ן ות"ר וראב"ד דאם יש לראובן פקדון אצל שמעון וחייב לשמעון כנגדו ושמעון טוען על הפקדון להד"ם דלהרמב"ן וסייעתו יכול לישבע שיש לו בידו כנגדו ולראב"ד אי"ל דשמא נאנס ואף דטוען לא הד"ם ל"ש הודאה דאימר טוען כן להנצל משבועת שומרים ופסק ש"ך כריב"ן ומ"מ י"ל דאנן לא טענינן לו כ"ז שעומד בטענתו ראשונה וצריך בעצמו לטעון ועיין קצו"ח סימן פ"א ס"ק כ"א דגם ליתומים לא טענינן שום אמתלא גם להמרדכי זולת טענת שלא להשביע ומוציאין מן היתומים ומ"מ ק"ק דאם איתא דמהני כשיטעון איך ס"ל לרמב"ן דיכול לישבע שיש לו בידו שמא יטעון הנפקד אח"כ שנאנס ולהנצל משבועה טען להד"ם.

ויריעות שלמה בקונטרס בית יד ה"ז כתב דבתבעו והודה ל"מ אמתלא לפמ"ש מהרש"א ביבמות דף קי"ח והח"צ בתשובה ק"ן דאמתלא אינו פועל רק לעקור דבריו הראשונים דליהוי בשתק אבל להוסיף א"י ע"י אמתלא וע"כ בתבעו והודה דהוי כשתק על התביעה ג"כ חייב ע"כ ועיין תומים לקמן סימן פ' סק"ג ועיין פ"ת לא"ע סימן מ"ז סק"ב.

ולפ"ז כשנותן אמתלא על טענת להד"ם שטען להנצל משבועת שומרים נהי דעיקר טענת להד"ם הוי כשתק והודה לתובע דיש לו אצלו מנה ולא נאנס ומ"מ לא הוחזק כפרן דא"א לעשותו כפרן רק כשתאמר דכפר ממונו של זה בפירוש והרי באמתלא עוקר דבריו וכלא כפר מעולם ונהי דגם לאמתלא כפר שבועה מ"מ לא הוחזק כפרן לממון דמממון לממון אחר לא הוחזק כפרן כ"ש משבועה לממון כיון שנותן אמתלא וטוען שלא כפר ממון מעולם וא"כ אם יטעון אח"כ החזרתי לאחר העדאת עדים ליהימן ובזה לא יהא פלוגתא בין הרא"ש הנ"ל ובין הרמב"ן דהרא"ש קאמר דלא הוחזק כפרן אם יכולים למצוא לו זכות שלא נתכוין לכפור ממון דאמתלא אהני כאלו לא כפר ושתק אבל הרמב"ן קאמר כיון דנפקד טען להד"ם הודה דלא נאנס דאפילו יטעון אמתלא שעשה זה להנצל משבועה לא יועיל לו רק כאלו שתנן לתביעת התובע והודה דיש הפקדון אצלו.

ולפ"ז יש לתרץ קושית בע"ת שער מ"ב על מה דמסיק פרק קמא דב"ב דף וא"ו דמשנתינו בשה"ד באומר להד"ם וכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ תיפק לי' דהוחזק כפרן כיון דבאו עדים דהודה אתמול ולא י"ל אפילו שפרע אח"כ כמבואר ע"ק דב"מ דף י"ז משא"כ לטעם דכאומר ל"פ יכול לטעון פרעתי אח"כ ותירץ דמיירי שכפר חוץ לב"ד בפני עדים דלא הוחזק כפרן וכשבא אח"כ לב"ד י"ל פרעתי אח"כ ובשע"מ סימן זה ביאר דבריו כן דלא כמהרי"ט ובאמת יפת טען מהרי"ט דמשמע המשנה דטען להד"ם בב"ד ומתוך כך הכריח מהרי"ט דע"י הודאתו לא נעשה כפרן ועיין קצו"ח כאן סק"י אבל שע"מ הכריח דהפוסקים לא ס"ל הכי ועוד לבע"ת שתירץ דמיירי שכפר חוץ לב"ד מה יענה רבינו יונה שבטור כאן דגם בכפר חוץ לב"ד נעשה כפרן ולפמ"ש א"ש דהא הר"ן בשה"ד כתב שם דיותר משמע דהמשנה מיירי בפקדון וכן פירש הרמב"ם במשנה וא"כ גם דלהס"ד בב"ב שם דר"ל הטעם דאם א"ל אין לך בידי חייב משום דמיירי תו"ז עכצ"ל דמוקי לה במלוה היינו משום דלא משכח אופן אחר הוכרח לדחוק ג"כ לומר דעסקינן בתוך זמנו אשר לא משמע כן כלל במשנה רק משמע החילוק בין נתתיו לך לאין לך בידי ולא הזמן גרמא אבל לפי מה דמסיק דמשום דאמר להד"ם הדרן למשמעות דמיירי ג"כ בפקדון וכבר כתבתי די"ל אמתלא דנאנס והוא כשתק אבל לא הוחזק כפרן להבא וע"כ אמר דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ וה"נ בפקדון בלהד"ם כאומר לא נאנסו ולא החזיר כמ"ש רמב"ן הנ"ל ולפמ"ש דמלעיל ס"ד נראה דמהני אמתלא והם דברי בע"ת וא"כ ס"ל דגם בתבעו והודה אהני אמתלא דליהוי כצווח מעיקרא דאינו חייב ע"כ הביא בע"ת יפה ראי' שלא כדעת ר"י דאם נימא דמיירי בפקדון ונותן אמתלא למה חייב כלל וא"ל דחייב לישבע שנאנס דא"כ לא צריך הש"ס לומר משום דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דגם בלא"ה צריך לישבע אם אינו טוען שפרע רק נאנס עכצ"ל דהש"ס ר"ל למה קתני חייב סרי יכול לטעון פרעתי וכשיטעון כן הרי אינו נותן אמתלא והוחזק כפרן והל"ל דהוחזק כפרן ע"כ הוכיח שפיר דבפני עדים לא נעשה כפרן אבל ר"י י"ל דס"ל דאמתלא ל"מ רק שיהא כשתק מעיקרא.

אמנם י"ל מט"א דאמתלא ל"מ בממון ובתבעו דמבואר לעיל סימן כ"ט דאחר שהעיד העד א"י לחזור בו לומר מוטעה או שוגג הייתי אפילו נותן טעם לדבריו ועיין חחו"ד סימן קפ"ה דכל עד א"י לחזור באמתלא ולפ"ז הודאות בע"ד דכמאה עדים וכתב קצו"ח סימן רמ"א סק"א הא דילפינן דבר דבר מממון דצריך שני עדים לקיום המעשה בגיטין וקדושין היינו דגם בממון הבע"ד היינו עדים ממש דהיכי דל"ח לאחריני הימני' תורה לבע"ד להיות כעדים ממש דילפינן מכי הוא זה ועיין קצו"ח סימן ל"ד ולפ"ז כמו בעדים אחר דו"ח ל"מ אמתלא ה"נ הודאות בע"ד שוב א"ח ומגיד ולפ"ז לפמ"ש קצו"ח סימן פ"א ס"ק כ"ב על התוספתא דקתני הודאות בע"ד כשני עדים אימתי בזמן שתבעו והודה אבל אם הודה מפי עצמו יכול לחזור דתפס שאסר הוא הפה שהתיר דה"ט דהודאות בע"ד ילפינן מכי הוא זה כמ"ש רש"י פרק האומר דף ס"ה והתם בתבעו דוקא כמ"ש רמב"ן ור"ן במשה"ד דכל שקדמה הודאה לתביעה לאו מודה במקצת הטענה הוא עכ"ל וא"כ אמתלא נמי דתבעו והודה דילפינן מכי הוא זה דכעדים דמי ל"מ אמתלא ודוקא כשהודה לחובתו דע"ז הימני' תורה כעדים אבל אם כפר להד"ם ואם לא נאמר כאומר ל"פ דמי ליכא הודאות בע"ד אדרבה כיון שקרוב אצל עצמו אין לו דין עד כלל ול"ש לומר כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ממילא מהני אמתלא לעקור דבריו הראשונים.

ויותר מזה י"ל ג"כ לענין טענת טעיתי דעל הודאתו אי"ל טעיתי כמבואר בסימן פ"א בש"ך ותומים ונתיבות אבל ה"ט כמו דעדים א"י לחזור ולהגיד מוטעה היינו ה"נ הודאות בע"ד כעדים ומבואר בקצו"ח סימן פ' סק"ג הא דמפטור לפטור יכול לחזור ולומר טעיתי ולא דקדקתי משום דכל זמן שלא נתחייב ליכא הודאות בע"ד וכמו שלא נחקרה עדותן דמי דיכול לחזור ולפ"ז מיושב נמי קושית בע"ת ומהרי"ט דמוכרח לומר משום דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דאל"ה ליכא הודאות בע"ד בטענת לא לויתי ע"כ אפילו יכחישוהו עדים דלוה מ"מ עדיין לא נתחייב מחמת הטענה דלא לויתי דאימר פרע ולא הודה כלל א"כ יכול לחזור באמתלא ולומר טעיתי ולא הוי חוזר ומגיד כיון דלא הודה כלום ליכא דין עדות וממילא לא הוחזק כפרן ועכצ"ל דכאומר ל"פ ובכלל לא לויתי יש הודאה שלא פרע וכשהכחישוהו עדים דלוה נתחייב מצד הודאתו שלא פרע והוי כעדים וא"ח ומגיד וממילא הוחזק נמי כפרן.

תוכן העניינים

ערך שי חושן משפט

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה