ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עח
סעי' א' תו"ז במרדכי נסתפק בתובע בשמא והש"ך הוכיח מתשובת רא"ש שבטור סימן ע"א סכ"א דגם בשמא גובה ונראה דודאי יש מיעוט דפרעי תו"ז וא"כ הא אין הולכין בממון אחר הרוב ואולי זה טעם אביי ורבא ריש ב"ב דס"ל עביד אינש דפרע גו זמני' וע"כ לא תקשי מבכורות דאם מת תוך למ"ד בחזקת שלא נתן דלא טענינן ליתמי מלתא דל"ש ומזה יש ראי' להגרסא בב"מ דף ק"ב דלא מייתי ראי' ממשנה דבכורות אמנם אנן דקי"ל אאפתו"ז צ"ל לפי המבואר בכתובות ריש פרק ב' כיון דאיכא רובא כבו"ש דמי ומשמע שם דלא נדחה הך סברא גם במסקנא ועיי"ש בתוס' ד"ה ה"נ וד"ה כיון דרוב ובגליון שם ובהרז"ה שם דרובא עם חזקה מהני להוציא ממון כיון דאיכא רוב כבו"ש דמי וה"נ כיון דטוענין על הפרעון ויש חזקת חיוב ורוב לא פרעי תו"ז דכבו"ש הוא הוי א"י א"פ וע"כ אם מלוה טוען סמא ולוה ברי עדיין שקולים ולפ"ז בשטר דמבואר לעיל סימן נ"ט בש"ך שם דבשניהם טוענין א"י לא מבטלינן לשטרא א"כ בתו"ז אף דטוען שמא ולוה ברי דע"י הרוב הוי להיפך כבו"ש וטענת לוה נעשה ג"כ כשמא מהני השטר ואין ראי' משו"ת הרא"ש דמיירי בשטר אבל במע"פ י"ל כמרדכי ועמ"ש לקמן ס"ב שו"ר בתה"ד סר"ז דחזקה אאפתו"ז היינו דרוב אין פורעים תו"ז.
ולפ"ז מובן מ"ש הש"ע לקמן סימן פ"ד ס"ב בפוגם שטרו תו"ז אינו חייב שבועה רק אם אמר אשתבע לי ותמהו אחרונים דאם מהני החזקה דא"א פורע תוך זמנו לפטור משבועת פוגם למת ישבע באשתבע לי ולפמ"ש י"ל דטעמא דפוגם מבואר בהכותב דף פ"ז ע"ב דפרע דייק ומפרע ל"ד אבל בתו"ז דרובא לא פרעי ולמאי דלא אתרע לא אתרע כמבואר באחרונים סימן פ"ד ע"כ ע"י הרוב מהימן המלוה דטוען ברי באמת כיון דאיכא רובא כבו"ש דמי ונהי דמחמת הפגם חשו חכז"ל דטענת מלוה שמא וטענת לוה ברי מ"מ תו טענותיהם שקולים ואהני שטרא כמו בשטר בעלמא כשטענותיהם שוות נוטל בלא שבועה אבל י"ל אשתבע לי וא"ל ישבע חזינן דאומר בדדמי ולוה דייק יותר.
ובנתיבות כתב דבטוענים מלוה ולוה שמא אינו גובה דהוי חזקה שאין עמה טענה וכמו דאמרינן בכתובות דף ע"ו גבי מנה לאבא בידך ובחזקת ג' שנים עיי"ש ולפמ"ש כיון דרובא לא פרעי תו"ז כברי ושמא והוי א"י א"פ אינו ראי' מכתובות ומחזקת ג' שנים דאפילו יהא כברי ושמא הוי א"י אם נתחייבתי.
ועוד נראה הא דמהני החזקה דאא"פ ת"ז להוציא אף דאינו רק רוב דבבכורות רפ"ג מסיק דרובא התלוי במעשה ל"ח רוב וכתב רמב"ן שם דמיעוט שאינו תלוי במעשה עדיף ולפ"ז י"ל אף דאין הולכין בממון אחר הרוב הייני כרובא לרדיא וכה"ג דרוב ומיעוט בגדר אחד אבל אם הרוב אינו תלוי במעשה והמיעוט תלוי במעשה י"ל הולכין בממון אחר הרוב כיון דהמיעוט תלוי במעשה דאפילו רוב תלוי במעשה אינו רק כמיעוט שאינו תלוי במעשה א"כ כשהוא להיפך הוי כמיעוטא דמיעוטא ועמ"ש תוס' סנהדרין דף ג' בד"ה ד"מ דברוב חשוב אזלינן בתר רובא להוציא ממון ות"נ המיעוט דפורעין תו"ז תלוי במעשה ונ"מ למ"ש לקמן סימן קי"ד.
הוחזק כפרן בנתיבות סק"ב כתב דמיירי בתובע בעדים בתו"ז וטען אז פרעתיך ועכשיו תבעו בב"ד ואומר פרעתיך עכשיו דאמרינן ממ"נ אם אמת שפרע כבר ודאי לא פרע שנית דמי יימר דמחייבי לי' רבנן ואם שיקר לפני עדים הרי הוחזק כפרן עיי"ש ולשיטתו אזיל כמ"ש בסימן ע"ב סח"י ס"ק ל"ג וכבר סתרתי דבריו שם עיי"ש אך גם לדבריו שם הכא שאני דהתם כיון שתבעו באמת ל"ל שכפר להשטות בו כמ"ש נתיבות שם אבל הכא שהי' תוך הזמן ותבעו שלא כדין י"ל כשם שהשטת בי לתובעני שלא כדין השטתי בך לכפור אבל לא הי' דעתו לכפור לחלוטין.
סעי' ב' וי"א שצריך בשע"מ סק"ו נתקשה דזהו הוא שיטת ר"ה דבלקוחות לא סמכינן אתו"ז ובטור סימן ק"ד משמע לשיטת ר"ה דמלוה ע"פ תו"ז ויש ב"ח מאוחר בשטר המע"פ קודמת ובמטלטלין שוין הן לכ"ע והא ב"ח מאוחר דין לקוחות יש לו כמ"ש הטוש"ע לקמן סימן פ"ב ס"ב ובר"נ ס"פ שה"ד כתב דרמב"ן מפקפק אי ל"ח לפרעון תו"ז נגד לקוחות דאפשר במע"פ תו"ז לדינא דאורייתא לא גבי מן לקוחות אפילו בשבועה עיי"ש ולק"מ ואין כאן מחלוקת בין רמב"ן ור"ה דלהוציא מלקוחות לא מהני תו"ז כיון דמכאן ולהבא גובה הוי לקוחות מוחזקין אבל בסימן ק"ד גם ב"ח מאוחר אינו מוחזק ולשניהם יש שעבוד בהי דלשבועה אחשבי לב"ח מאוחר כלוקח משום חשש קנוניא אבל מוחזק ל"ה.
ומדברי רמב"ן הללו נראה דשטר עדיף מחזקה דאא"פ תו"ז דבשטר אפילו אחר ז"פ גובה מלקוחות מן התורה אפילו בלא שבועה ומע"פ תוך זמן מספ"ל ונוטה לדעת המרדכי שבש"ך ריש הסימן דיורשים אינם גובים מע"פ תו"ז אף דבשטר גובים אפילו לאח"ז ובקצו"ח ושע"מ שם הוכיחו דתו"ז עדיף משטר דבשטר צריך לישבע כשגובה מיתמי ותו"ז מע"פ גובה בלא שבועה עיי"ש וודאי לא נעלם זה מרמב"ן ומרדכי אלא די"ל דיותר לא שכיח לפרוע תו"ז מלפרוע ולהניח השטר כי זמנין משתמיט המלוה דא"ל למחר יהיבנא לך דליתי' השתא גבאי א"נ אפשיטי דספרא זייר לי' כדאיתא בפ"ק דב"מ דף ט"ז ע"ב לתני חשו רבנן יותר להטיל שבועה בשטר לאמת הענין משא"כ תו"ז נראת יותר טענת מלוה אמת מחמת דלא שכיח לפרוע תו"ז אמנם מע"פ דצריך להוציא ע"י החזקה דאאפתו"ז אפשר לא אהני החזקת רק עם טענת ברי וכן להוציא מלקוחות כיון דאפשר לוה יכול לברר שפרע רק אינו חושש ל"מ החזקה להוציא משא"כ שטר אף דהחשש פרעון יותר ממע"פ תו"ז מ"מ כיון דלא חשוב להוציא כמ"ש רמב"ן הובא בסמ"ע סימן מ"ד ס"ו סק"י לפי שהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו עיי"ש ע"כ גובים יורשים גם בשמא וכן גובה מלקוחות אבל לפטור משבועה לא סמכו חכז"ל אמה דלא חשוב מוציא דזה אינו מאמת הענין לומר דודאי לא נפרע דזה אינו מצד סברא וע"י השבועה יתברר יותר האמת משא"כ להפסיד לבעל השטר לגמרי ביורש דא"י לישבע או נגד לקוחות א"א אף דאין לנו בירור גמור כיון שמוחזק בשטר וכאלו ממון הכתוב בו מוחזק בידו.
ועוד די"ל שטר יפה כחו להוציא בלא טענת ברי מחזקה דא"א פורע תו"ז ומה שתקנו שבועה בשטר יותר ה"ט משום דמפרע לא דייק רמי עליו שבועה שידייק כדאיתא בפרק הכותב וכבר כתבתי לעיל בסימן ע"ה דגם בלא פוגם יש חשש זה ועתה מצאתי כן בביאור הגר"א סימן פ"ב ס"ב ס"ק י"ג אמנם מהיכי תיתי ישכח הפרעון ויזכור ההלואה שנעשה מלפני הפרעון רק שהלואה נעשה בו מעשה שטר וגם מוצא השטר אצלו והפרעון נעשה בע"פ אין זכר לו אבל במע"פ ויפרע תו"ז והמלוה ישכח הפרעון ויזכור ההלואה שמקודם זה ודאי לא שכיח כלל ולא תקנו רבנן שבועה.
סעי' ה' נשבע הלוה היסת משום דנאמן במגו והוא בעיא דלא אפשטא וקולא לנתבע ותומים תמה על רמב"ם ומחבר שלא הזכירו דספיקא הוי ונ"מ אי תפס התובע בעדים כמ"ש הש"ך וע"כ ר"ל דס"ל דנפשט במ"א ולע"ד א"א לומר כך דהא רמב"ם ומחבר בסימן צ"ג פסקו דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן והך חזקה מהני לאפטורי משבועה דגבי מיתמי בלא שבועה הרי עדיפא החזקה ממגו ועכצ"ל כמ"ש בגליון תוס' הובא באס"ז ריש ב"ב דודאי החזקה עדיפא ממגו דקי"ל מגו להוציא לא אמרינן והחזקה אהני להוציא רק הבעיא משום דנתבע מוחזק ומסייעו המגו וא"כ אפילו הי' נפשט דמהני המגו ג"כ הוא רק משום דמוחזק וכשתפס המלוה ודאי חזקה עדיפא א"כ לא נ"מ אי נפשט דבין כך ובין כך מהני תפיסת התובע ובעיא דש"ס רק שמא ימצא לפשוט דל"מ המגו אף כשנתבע מוחזק וא"ל עכ"פ ה"ל להשמיעני דמהני תפיסת תובע חדא דרמב"ם אינו כותב רק המפורש בש"ס ועוד פשיטא דחזקה עדיפא לולא דנתבע מוחזק.