ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עז
סעי' א' שקבלו פקדון ביחד בשע"מ סק"א כתב לפמ"ש הרשב"א ורא"ש בפ"ק דקידושין דף חית דלא מתחייב מדין ערב רק אם מטיא הנאה לאינש אחרינא וא"כ בש"ח ליכא הנאה ולא מתחייב מדין ערב עכת"ד ולע"ד גם בש"ח יש הנאה כדאיתא בפרק השואל דף צ"ד בהנאה דנפיק לי' קלא דאינש מהימנא הוא גמיר ומשעבד נפשו ול"ל דדוקא התם דמתנה ש"ח להיות כשואל חזינן דהנאה הוא אצלו מדמתחייב יותר מש"ח אבל בסתם אמרינן דאינו הנאה ולא עביד רק לגמול חסד דהא בפרק ג"פ דף קע"ג ע"ב בהנאה דמהימן לי' לערב גמר ומשעבד נפשי' ונימא דלא חשוב אצלו הנאה ועביד רק חסד עם הלוה והרמ"א בתשובה דר"ל דבפקדון לא נעשו ערבים זה בעד זה מחמת דלא נהנו היינו דבהלואה יש אומדנא שמקבלים על עצמם להיות ערבים דמלוה אינו רוצה רק באופן זה אבל בפקדון ליכא אומדנא כל כך דאימר לא חשוב להו הנאה זאת כל כך אבל כיון דהוכיח הש"ך דגם בשומרים נעשו ערבים ודאי הערבות חל דיש הנאה לבר דעת דנפיק לי' קלא דאינש מהימנא וע"י זכותו של זה משתעבד הערב.
ועוד דעיקר חיוב ערב הוא משום דקבלת לוה הוי כמקבל לצורך הערב ולכן צריך שיהא בר זכי' לאפוקי חרש או כלב כמבואר ברשב"א שם ולאו דוקא משום הנאת הלוה הוא דאם משום הנאה גם בתן לחרש או לכלב ישתעבד מדין ערב דהא עפ"י דבור הערב נהנה המקבל ונעשה רצון הערב ומה דנקטו הנאה הוא דמקבל עצמו אינו ראוי להתחייב רק כשנהנה כמו לוה דמתחייב בעד דמי הלואה וכן באומר תן לפלוני דמתחייב הערב דהוי הוא המקבל ע"י קבלת המקבל וגם בקידושין אינה מתקדשת רק בהנאה ומשומרים לא מיירי התם אבל בשומרים דמתחייבו באחריות פשיעה בלתי הנאה במשיכת חפץ הנפקד ה"נ משתעבד הערב כיון דעל פיו נתן לבן דעת ומשיכת השומר הוי כאלו משכו לצורך הערב ובשליחותו וז"ל הרשב"א באס"ז פרק השואל דף צ"ד שלא מצינו שיתחייב אדם אלא מחמת שנהנה מחברו בהלואת או שנעשה לו ש"ש או שואל שהנאה שלו וכיוצא בזה או שההנה לאחר על פיו כקבלן וערב דבשעת מתן מעות וא"נ בקנין שהוא כחליפין אליבא דהלכתא דבעינן כליו של קונה ואדרבה יש לתמוה ש"ח שחייבת תורה בפשיעה אלא שכיון שקבלו על עצמו וזה נשען על שמירתו ונאבד בפשיעתו הר"ז קרוב למזיק אבל להתחייב באונסין במה יתחייב והלכך לשמואל עד שיקנו מידו ולר"י משום דחשוב כמקבל הנאה להתחייב על ידה והוא שיוצא עליו שם אדם נאמן עכ"ל הרי מפורש דמש"ה ערב מתחייב משום שההנה לאחר על פיו דבלא תנאה לא מתחייב אדם וא"כ בשומרים דש"ח מתחייב בלא הנאה לשמואל רק במשיבת החפץ ממילא משתעבד הערב ג"כ בלא הנאה דכיון דעל פיו נתן המפקיד לשומר הוי השומר שליח הערב וכמו היכי דצריך הנאה מיחשב הנאת המקבל באלו נהנה הערב כיון דעל פיו קיבל הנאה כן היכי דא"צ רק משיכת מיחשב משיכת השומר כמשיכת הערב ולר' יוחנן דקי"ל כותי' ש"ח נמי חשוב כמקבל הנאת להתחייב על ידה משום שיוצא עליו שם אדם נאמן ממילא גם ערב משתעבד.
וצ"ע מ"ש הרשב"א דלא מצינו שיתחייב אדם אלא מחמת שנהנה והא בפרק הנושא ולעיל סימן מ"ם מבואר דמתחייב בשטר מה שאינו חייב ונראה דשאני שטר הואיל וטרח למכתב שטר גמר ומשעבד נפשו כמ"ש תוס' ר"פ הנושא ולא אמר הרשב"א רק בדברים לא מצינו שיתחייב בלא הנאה ומה שמושך החפץ אינו חשוב טרחא וגם ל"ל מדטרח דהא משכו לשמרו.
ואם פרע אחד מעשה בא לפני שותפים שכרו ארענדא לפרוע לזמנים והוצרך המשביר למעות ופרע לו שותף אחד פחות מכל השכירות וגילה דעתו שאינו עושה בשביל שאר שותפים ולקח שובר על כל השכירות ושאר שותפים רוצים להחזיר לו המגיע מחלקם כפי מה שנתן ונ"ל דהדין עמהם דהא דבשותפים ל"ח פורע חובו ש"ח משום דל"ש לומר מפייס הוינא כיון שלא הלוה מתחלה רק על ערבותו כשהם ע"ק כמ"ש בתומים סימן ק"ל או דהוי כהרשהו לשלם הן אם נאמר משום דבע"כ משלם ויש לו פסידא כמבואר בהג"ה שם מתוס' ב"ק דף נ"ח וגם כשאינם ע"ק דהסכימו תומים ונתיבות כאן דל"ה כפורע חובו ש"ח שלא מדעתו דדרך השותפים כן לשלם בעד חבירו וה"ל כאומר ערבני ושלם מ"מ אין טעמים הללו מספיקים רק להחזיר לו מה שנתן בעדם די"ל מפייס הוינא לו בפחות כמו אתה וגם ל"ל פסידא ול"ד לקונה שט"ח ש"ח בפחות דמחמת הקנין עומד במקום המלוה כמבואר בסמ"ע וש"ך ריש סימן קכ"ח וא"י לומר פרעתי בשבילכם כל השכירות ולי לבד מחל המשכיר מחמת שפרעתי בשבילכם קודם ז"פ דמ"מ י"ל גם מעמנו הי' נוטל פחות ולא הרשינו לך לשלם כל השכירות לעפני הזמן וגם ל"ל פסידא רק מניעת ריוח ודאי לענין הריוח הוי רק מבריח ארי ועיין חו"מ לקמן סימן קע"ח ונתיבות שם דאם הם שותפים בעסק זה שהחוב שחייבים בא מחמתו א"י לחלוק מהשותפות וכשהשתדל מהשר למחול לו המחילה לאמצע דע"כ שליחות דכל השותפים עושה וא"כ ה"נ אם רוצים ליתן לו מיד המגיע מהם ע"כ שליח דדהו הוא דחוב זה מחמת השותפות שבראנדיא אבל כשלא החזירו לו עד שהגיע הז"פ אינם יכולין לומר לכולם הרויח כיון שלא נתנו לו מעות דאגר מעותיו נוטל ממשכיר והם לא הלוו כלום משותף זה קודם הזמן דלא הרשוהו לשלם בעדם קודם הזמן ובהגיע הזמן גם למשכיר תיו צריכים לשלם במושלם ואינם נותנים רבית כלל ומ"מ צ"ע כיון דמ"מ לא פרע כל הסך שהגיע עליהם וכל מה שצריכים לחזור ולפרוע משום דשליחותייהו עביד אף דמחמת תקדמות מעותיו קיבל פחות מ"מ אפשר דחשוב רבית כיון דלא קנה החוב שיעמוד במקום המשכיר אמנם משום מצרנות אין בזה כדלקמן סימן קע"ה סעי' ס"ג בהג"ה וש"ך שם ס"ק נ"ה.
סעי' ב' לא נתברר בנתיבות סק"ד בביאורים כתב דאם שותף השני עשאו שליח ללוות ולוה והמעות לא בא לתוך השותפות אפילו לא הודיעו למלוה שהוא שליח של השני נתחייב השני תיכף בחלקו דהמשלח חייב בעשיית השליח אפילו לא הודיעו שהוא שליח ולא ידענא למה לא יוכל לומר למלוה לאו בע"ד דידי את דהא מבואר בתוס' פא"נ דף ע"א ע"ב בד"ה בשלמא דא"א לזכות לאחר מעות שיש לו בעלים רק שיהא שליח של בעל המעות לזכות לאחר וא"כ ה"נ אם המלוה אינו יודע ששלחו שותף השני ואינו מיכוין להלוות כלל רק לשותף זה הלוה ממנו הרי אינו מזכה לשני על ידו ואיך יהא שליח שלא מדעתו א"כ כ"ז שלא בא הממון לשותפות לא זכת השני ואינו לות כלל ואפשר שאני שותף דכפועל דמי דהשותפים שכירים זל"ז לעסק השותפות כדאיתא בב"ב דף מ"ב ע"ב ויד פועל ביד רבו אפילו היכא דלא מצי להיות שליח וכמו בחב לאחריני כדאיתא בפ"ק דב"מ דף יו"ד ועש"ך לקמן סימן ק"ה וגם תומים ונתיבות דפליגי עליו שם מודי במקום דיכול לזכות לעצמו ידו כיד בעה"ב עיי"ש א"כ ת"נ אלא דמנתיבות משמע דבשליח דעלמא נמי דינא הכי וליתא לע"ד וגם דברי שע"מ נראין בזה כיון דלא שלחו אלא אדעת שיתן המעות לתוך השותפות הרי לא גמר שליחותו ושינה בו ונתבטל השליחות מעיקרא ואף שנגמר הלואה נגד המלוה מ"מ המלוה לא הלוה לו אדעת שותף שני אלא שאתה רוצה לחייבו משום שנעשת בשליחותו וכיון דהשליח שינה אדעתא דהכי לא שלחו ובטל השליחות עיי"ש ונראה ראי' לדבריו מתוס' פרק נערה דף מ"ז ע"ב בד"ה שלא דאזלינן בתר אומדנא אפילו בדבר הנולד אחר המעשה דאדעתא דהכי לא עשה אם תלוי רק בדעתו ואין שכנגדו מעכב עיי"ש וה"נ ל"ל דמלוה לא הי' מסכים להלוות אדעתא דהכי שאם יקחם השליח לעצמו לא יתחייב שולחו דהא המלוה לא ידע כלל דלוה לצורך משלחו ומ"מ הלוה ע"כ יש לילך בתר אומדנא לבטל המעשה שכבר חל ולפ"ז אם בהסכמת משלחו לא נתן לו המעות חייב המשלח כמ"ש השע"מ שם אבל לפמ"ש אפילו בזה פטור שלא נעשה לוה עד שיבוא לידו או לרשותו רק בשותף דיד פועל כיד בעלים אין לפוטרו רק אם שינה הלוה ולא הביא המעות לשותפות בלא רצון שותף השני איברא גם בזה צ"ט לפמ"ש הפר"ח בא"ע סימן קכ"ב דאם הבעל אמר כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי אם נאבד קודם הנתינה אפילו אבדוהו בידים במזיד יכולין לכתוב אחר דעדיין לא עשו שליחותם אבל אם אמר רק כתבו וחתמו כבר נגמר שליחותם וא"י לאבדו ולכתוב אחר עיי"ש ואם נאמר ודאי אדעתא שיתנו לו הגט עשאם שליחות כמ"ש השע"מ כאן דאדעת שיתן לו המעות עשהו שליח א"כ מ"ש בי אמר כתבו וחתמו ותנו לאשתי או כתבו וחתמו לבד דהא ה"נ אדעת שיתנו לו הגט צוה להם לכתוב ולחתום וכיון דאבדוהו לא עשו שליחותייהו עדיין אלא ודאי כיון דלא פירש רק כתבו וחתמו כבר נגמר השליחות אחר חתימה ואם פשעו בו אח"כ אינו נעקר השליחות למפרע לומר לא עשו שליחותם ה"נ דאמר לו שילוה מעות כיון שלוה כבר עשה לגמרי השליחות ולא נתבטל אח"כ כשהחזיק המעות לעצמו כיון דתחלה לצורך שותפות לוה מה שלא נתנן אח"כ לשותפות פנים חדשות הוא אלא מטעמא חד יש לפטור שותף השני כיון דלא נתנו הראשון לשותפות הוכיח סע"ת דלא לוה לצורך שותפות רק לעצמו ועכ"פ מידי ספק לא נפק וא"כ לא עשה שליחותו כלל.
סעי' ח' לגבות כל החוב מהערב השני בתומים ס"ס קל"ב העלה דאם פרע ערב השני א"צ ערב ראשון להחזיר לו החצי כהמבי"ט ויל"ע למה לא יתחייב המלוה שמחל לערב ראשון מדיני דגרמי שגרם היזק לערב שני כיון דלוה אין לו לשלם ובמוחל שט"ח שמכר וצ"ל דכאן אין חיוב לערב שני על ראשון טרם שפרע ול"ח רק גרמא דלא נעשה ההיזק מיד וכמו דיש חילוק בין שליש שהחזיר שט"ח ללות דחייב מדד"ג ובין אם החזיר שטר פרוע למלוה דפטור ונראה דגם לכתחלה מותר למלוה למחול לערב אחד ועיין ש"ך לקמן סימן קס"ג ס"ו סקח"י בשם מהריב"ל וגליון שם שרמז לעיין בסימן שפ"ח סס"ב בהג"ה ובהגר"א אות כ"ט.