ערך שי חושן משפט· רבי שלמה יהודה טבק
סימן עו
סע' א' והשאר יהא מונח בשע"מ סק"ב הביא הא דלקמן סימן רס"ז ס"י גבי אבדה זה נתן סימני' וזה נתן סימני' וע"א דדעת נמ"י שם דא"צ לישבע נגד העד כיון דאפילו לאחר שנשבע אין נותנין לו ולזה הסכימו הב"ח וש"ך שם ותמה השע"מ הא מבואר בסימן שפ"ח ס"ז דהאומר לחבירו מסרתני והוא כופר חייב היסת ומשמע דנגד ע"א חייב שבועה דאורייתא וה"נ במה שאומר שהאבדה שלו הוי כמוסר ובדיבורי' קלי' שמחמת זה לא יתנו לשכנגדו ותירץ דנ"י לטעמי' דד"ג רק דרבנן וכמ"ש הש"ך ר"ס שפ"ו בשמו והש"ך הסכים עמו וע"כ הכא שהשני אינו נוטל האבדה אלא דע"י אמירתו אינו נוטלו שכנגדו ואינו אלא גרמי דבדיבורי' אפסידי' ולכך א"צ לישבע ש"ד נגד העד דס"ל כמ"ש הרמב"ן הביאו הש"ך סימן שפ"ו סק"י דאין נשבעין ש"ד בד"ג אבל היסת מודו הנ"י וסייעתו דכ"א צריך לישבע אפילו ליכא ע"א וה"ה הכא לכ"ע יכול להשביע היסת כ"א לחבירו עכת"ד ולע"ד זה אינו דומה למוסר דע"י דבורו נפסד ממון חברו ממש אבל כאן המעות לא הפסיד ולא הוציא מיד שכנגדו רק גרם להזיק ראייתו שמחמת שאמר שלחבירו ליכא בשטר רק מנה הפסיד ראייתו וכן בסימן רס"ז שחברו הי' נוטל ע"י הסימן וע"י שגם הוא נותן סימן מפסיד ראייתו של חברו ומעכב ממונו אצל המוצא ואינו רק כשורף שטר דעי"כ נשאר הממון אצל הלוה ול"ה רק גורם אם שורף בידים אבל אם שורפו רק ע"י גרמי הוי גורם דגורם וכמבואר סימן שפ"ו בש"ך סק"ג בשם בע"ת וש"ך הסכים לו משום דד"ג רק דרבנן אמנם קצו"ח שם הביא דעת מהר"ם ב"ב דגורם דגורם פטור והעלה קצו"ח שם דאפילו למ"ד גרמי דאורייתא גורם דגורם פטור וא"כ הכא דרק ע"י דיבורי' מפסיד ראיות חברו הוי גורם דגורם דאם גורם בדיבורו היזק ממון ממש הוי רק גרמי והכא שאינו רק מפסיד ראיי' ומבטל כיסו ש"ח הוי גורם דגורם ופטור מהיסת ג"כ ודעת הרא"ש שבהג"ה דלקמן סימן רס"ז ס"י נראה דג"כ אינו מחמה דמדמהו למוסר אלא דנהי דגורם דגורם דיעבד פטור מ"מ לכתחלה כופין אותו שלא יגרום אפילו בגורם דגורם ולכן חשוב לכתחלה כפירת ממון לדעה הרא"ש ועיין קצו"ח סימן ע"ג ס"ב סק"ב ונתיבות סימן נ"ו סק"ד וצ"ע שי"ל שיתחייבו היסת כמו הא דלעיל סט"ז ס"ד שטר שבידך זכות יש לי בו והלה כופר דישבע היסת וה"נ בהך דסימן רס"ז ס"י והכא אם יודה האחד שאינו שלו יטול חברו המאתיים ע"י השטר או האבדה ע"י הסימן א"כ הוי כאומר זכות יש לי אצלך וא"כ יהיו דברי המחבר שבסימן ט"ז וסימן רס"ז סותרים זא"ז ול"ל דבסימן ט"ז כיון דהשטר ת"י הנתבע וזה תובעו שיש לו בו זכות ושוה אצלו משום הראי' הוי כטוען יש לי אצלך ממון משא"כ אם הם דברים שבע"פ דזה אינו דהא גם בסימן ט"ז השטר של נתבע והוי רק כבישת עדות וכמבואר בב"ח שם ומ"מ סתם המחבר דחייב שבועת היסת וא"כ גם בסימן רס"ז כיון דאם יודה יטול חברו יכול להשביעו שלא יכבוש עדותו לכתחלה ולבטל כיסו ועמ"ש לעיל סימן ט"ז ס"ד ולכן נראה דגם בסימן רס"ז פטור למחבר שם רק משבועה התורה נגד ע"א וכמ"ש טו"ז שם דשבועת התורה אינו רק במחזיק הממון אצלו ונשבע ולא משלם אבל מ"ש הטו"ז שם דלא מצינו שתקנו חכז"ל שבועה בכה"ג הא מצינו בהך דסימן ט"ז ולפ"ז גם כאן יש עליהם היסת ועיין נו"ב חחו"מ סי"ב.